הגדת תל אביב משנת 1933 מלמדת כמה מעט השתנה כאן מאז

"מה נשתנה הזמן הזה מכל הזמנים, שבכל הזמנים אין אנו מטבילין את עצמנו אף במשכנתא אחת, הזמן הזה שתי משכנתאות". בעיות הדיור של "העיר העברית הראשונה", "מכות ארץ-ישראל המודרנית" ושאר ירקות בהגדה 'קצת' אחרת.

הגדת תל אביב, 1933

"והיא שעמדה למנהיגינו ולנו כעצם בגרון, שלא פקיד אחד בלבד עמד להתנקש בזכויותינו, אלא שבכל ימי השלטון הבריטי עומדים פקידים עלינו לקפחנו, ואין מצילנו מידם."

(מתוך הגדת תל אביב)

 

הנוגש הבריטי, צייר אריה נבון. מתוך הגדת תל אביב

 

ערב פסח תרצ"ד (שנת 1933) וכמה שוכרים אומללים ובעלי דירות נרגנים מתל אביב מחברים ומוציאים לאור את הגדת תל אביב המוקדשת, איך לא, לבעיות הדיור של "העיר העברית הראשונה". עורכי ההגדה, "כהן ולוי" הכתובים בשער, יצרו הגדה המתאפיינת באיזון מושלם בין מרירות, סאטירה ורוח שטות; הגדת פסח שכולה פארודיה על העיר תל אביב וספסריה. את האיורים המשעשעים הכין אריה נבון.

הביטוי "מוחרם" חוזר ונשנה לאורך ההגדה. משמעותו באותה התקופה הייתה מעבר דירה. בכך רומזים המחברים שספסרי העיר מכריחים את תושביה לצאת ממצרים שוב ושוב כשמעת לעת הם כופים עליהם מעבר דירה בשל המחירים המאמירים והעסקאות הנכלוליות שהם סוגרים בינם לבינם.

כיצד נראה סדר תל אביב? את סדר פסח של המוחרם מתחילים ההורים במזיגת כוס גזוז כשר לפסח ובהענקת רשות הדיבור לבנם שמקשה ושואל:

"מה נשתנה הזמן הזה מכל הזמנים, שבכל זמן אנו בונים קומה אחת או שתיים, הזמן הזה תיבת-נח; כולו חנויות; שבכל הזמנים אין אנו מטבילים את עצמנו אף במשכנתא אחת, הזמן הזה שתי משכנתאות; שבכל הזמנים אנו משלמים ריבית אחת, הזמן הזה שתי ריביות; שבכל הזמנים אנו משלמים ריבית חוקית וריבית קצוצה, הזמן הזה כולנו קצוצים."

 

 

משם עוברים לרבי מנחם-מנדל ולרבי ספסר ולרבי סרסור ורלבי חוטף-זבובים היושבים כל הלילה ומספרים בהפקעת שער המגשרים, זאת עד שבאים תלמידיהם ואומרים להם: רבותינו, הגיע הזמן קריעת ים התיכון לשם פרצלציה (רישום בטאבו).

גם ארבעת האחים מההגדה המקורית קופצים לביקור, רק בשינוי קטנטן: החכם משכיר את חדרו ביוקר, הרשע מוציא בכוח את השוכר מהדירה, התם קורא לשלום בית בין בעלי הבתים לשכניהם וזה שאינו יודע ללוות כסף (להוספת קומה חדשה) נשאר מקופח.

בהגדה ההיתולית הזאת אנו מוצאים גם הד לאחד המאורעות החשובים ביותר בהיסטוריה היהודית והעולמית המודרנית: עלייתו של אדולף היטלר לשלטון בגרמניה. שמו מוזכר בתור המחולל הגדול של העלייה ההמונית מגרמניה, היא העלייה החמישית.

היות שמדובר באחת העלייה העירונית ביותר, לא פלא שהיא מוזכרת כאירוע מרכזי בהגדה על העיר תל אביב, המקום בו השתקעו מרבית העולות והעולים.

 

ארבעת האחים. מתוך הגדת תל אביב

 

עם כל ההומור והמרירות, זה די ברור לקוראי ההגדה שעדיף ליהודי להתיישב בארץ ישראל, אך גם היא לא חשוכת צרות. העורכים, כהרגלם בקודש, לא פוסחים על ההזדמנות לפרט: "אלו עשר מכות שהביאה השנה האחרונה על יהודים בארץ ישראל ואלו הן:

תגרות-ידים. ספסרים. מלשינים. לשונות זרות. מגביות ומסים. חנויות ובנקים. שיכון. חורנים. מוחרם. מכת בחורות (המוכנות להנשא)."

 

עשרת מכות ארץ ישראל המודרנית וכמה מעלות טובות להיטלר עלינו, מתוך הגדת תל אביב

 

ולסיום, כמובן, שיר השירים לתל אביב.

 

שיר השירים לעיר הערים, מתוך הגדת תל אביב

 

פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד

 

המהנדס האיטלקי שהביא את המודרניזציה (וההתנשאות) האירופאית לארץ ישראל

שמונה שנים העביר ד"ר ארמטה פיירוטי בארץ ישראל באמצע המאה ה-19. הוא התרשם מהנופים - אבל קצת פחות מה"ילידים"

מאז ימי מסעות הצלב הרחוקים, התקיימה באירופה מסורת אמנותית מפוארת שטופחה על ידי אנשים שכף רגלם לא דרכה מעולם בארץ ישראל – ציירי מפות, סופרים ומשוררים – שיצרו ביד אמונה דימויים אמנותיים של ארץ הקודש וירושלים במרכזה. הם הסתמכו לרוב על כתבי הקודש, מקורות יהודיים ונוצרים שונים, ספרי מסעות, שמועות מפה לאוזן או מראות שייצר דמיונם הקודח. אחרים ציירו את העיר על פי מראה עיניים, לעתים קרובות כפי שניבטה מתצפית הר הזיתים. גם ציורים ומראות אלו שהתבססו על המציאות נעשו בטכניקה של ציור חופשי.

רק במהלך המאה ה-19, החלו להופיע מפות של העיר שהתבססו על מדידה. אחד מראשוני משרטטי המפות של ירושלים על בסיס שיטות מדידה מדויקות היה ד"ר ארמטה פיירוטי. שמונה שנים (1861-1854) עשה החוקר, האדריכל והסופר האיטלקי בארץ הקודש, שנים אותם העביר בעבודה מתמשכת בתפקיד האדריכל האזרחי והצבאי של ירושלים בהזמנת מושל המחוז, סוראיה פחה. בזכות מעמדו כפקיד בכיר של המושל, זכה פיירוטי בחופש תנועה נדיר. הוא ניצל אותו כדי להיכנס למקומות קדושים דוגמת הר הבית ומערת המכפלה, מקומות האסורים בכניסה ל"בלתי-מאמינים" – כינויים של כל מי שאינם בני דת האסלאם.

 

מפת חברון, שכם והים התיכון, מתוך אטלס בן שש מפות שפרסם פיירוטי בשנת 1888

 

פיירוטי ביצע חקירות וחפירות במקומות קדושים ברחבי ירושלים ומחוצה לה, ערך תכניות לשיקום העיר ופיקח על מספר מרשים של יוזמות בנייה. בעודו בירושלים פרסם את הספר "ירושלים נחקרת" בשני כרכים ובו ביצע השוואה בין ירושלים התנ"כית ובין ירושלים של זמנו: פרסום המהדורה הראשונה, ובעיקר תרגומה האנגלי, עורר סערה בבריטניה. פיירוטי נתבע על ידי ג'יימס גראהם בתואנה שגנב מהצלם הסקוטי את התמונות המופיעות בספרו. הוא טען בתגובה שאלו תמונות שרכש מידי הצלם היהודי-רוסי מנדל ג'ון דינס. כך או כך, מיהר להסתלק מירושלים.

 

תושבי הארץ בעיניי איטלקי מעודן

גם כשיצא מארץ הקודש, המשיכו המראות והאנשים שפגש להעסיק אותו. הוא המשיך לפרסם את ממצאיו בשורה של ספרים, וגם באירופה ראה עצמו מומחה גדול ולא רק לנופיה ולבניינה של הארץ. את אחד מספריו המוכרים ביותר, והיחיד שתורגם עד כה לעברית, הקדיש לחקר "מנהגים ומסורות בארץ-ישראל". שמו המלא של החיבור מלמד על המוטיבציה של פיירוטי בכתיבתו: "מנהגים ומסורות בארץ-ישראל אצל תושבי הארץ עתה, המדגימים את אורחות-חייהם של העברים הקדמונים".

 

תכנית מערת המכפלה בחברון. התכנית כוללת חתך רוחבי וחתך אורכי של המערה ומלווה מסביב בפרטים אינפורמטיבים רבים על המקום. התכנית יצאה גם היא כחלק מהאטלס שפרסם פיירוטי בשנת 1888

 

חתך רוחבי של מערת המכפלה מתוך "תכנית מערת המכפלה בחברון"

 

"כל מי שנוטה לייחס לבעלי-חיים בינה, ולא אינסטינקטים בלבד, אילו סייר בארץ-ישראל לאורכה ולרוחבה, חזקה עליו שהיה מוצא טיעונים למכביר לחיזוק התיאוריה שלו, ואפשר אפילו שהיה מגיע לכלל מסקנה (שאינה רחוקה הרבה מן האמת) כי יצורים אלה נבונים המה מבני-אדם רבים. אנוכי, לפחות, לא הייתי יכול להפריך את דבריו, שהרי גם אני כמעט שהגעתי לדעה דומה לאחר היכרות מקרוב, במשך שנים אחדות, עם אלה גם אלה."

(מתוך: מנהגים ומסורות בארץ-ישראל, ארמטה פיירוטי)

בעוד שמבניה הרבים של ירושלים הותירו עליו רושם עמוק וחיובי, תושבי הארץ בה העביר שנים כה רבות נחרטו בזיכרונו לרעה. כיאה לאירופאי בן המאה ה-19, פיירוטי לא חשש להכליל ולזלזל בקבוצות אתניות שלמות: את הערבים, מי שהועיד כצאצאי העברים הקדמונים, ראה כחבורה של אנשים מהירי חמה, רמאים ועצלנים המוכנים לסייע לזר רק תמורת ל"בַּקְשִיש" – שוחד. והרי "איזה הוא התייר בארצות המזרח, ובמיוחד בסוריה, שאינו מכיר את המילה "בַּקְשִיש"? פעמים כה הרבה חזרה והושמעה באזניו, עד שאפילו אחרי שובו לארצו הוא ממשיך להשתמש בה, ובדרך זו כמעט שנתאזרחה גם באירופה."

 

בריכות שלמה, דרומית לבית לחם

 

כדי לאתר את שורשו של מנהג ה"בַּקְשִיש", טען פיירוטי שיש לחפשו בתנ"ך. כיוון שגם אצל העברים הקדמונים היה מנהג ה"בַּקְשִיש" מקובל. מאברהם ועד אלישע, קיבלו גיבורי התנ"ך (האבות הקדמונים של הערבים בני זמנו) שורה של תשורות, מתנות ומנחות פיוס מכל מי שסייע או הרגיז אותם. אהבת השוחד של הגברים הערבים התאימה היטב לאופי הסכסכני של נשותיהם: "מתחת לקפלי הצעיף אפשר להתחסד, לרקום תככים וליזום כל מזימה שניתן להעלות על הדעת".

יחסו של פיירוטי ליהודים היה אמביוולנטי יותר: הוא יצא נגד הדעות הקדומות ועלילות הדם עתיקות היומין שטופלים על בני ה"עם הנבחר", אך לא שכח לבטא את עליונותו האירופאית עליהם: "בעוד שהעברים הקדמונים הקפידו על רחצה וטהרה, הרי צאצאיהם-שלהם נטשו את דרך אבותיהם הקדמונים. בשבתות היהודים לובשים מחלצות, אבל כשאתה מתקרב אליהם מתחוור לך כי ההיטהרות היתה מלבר בלבד, וזאת מפני שקימצו לשלם את דמי הכניסה לבית המרחץ."

ד"ר ארמטה פיירוטי סייע בהבאת מודרניזציה לארץ העתיקה, אך לא שכח לסחוב עמו מארץ האם גם את בת זוגתה: ההתנשאות האירופאית.

 

מפת הר המוריה והר הבית. ככל הנראה המפה בעלת הערך הגבוה ביותר מכל ששת המפות, פיירוטי הורשה להיכנס אל הר הבית, מקום אליו לא הורשו להיכנס יהודים ונוצרים כלל

 

פגישת המחזור של דיירי "דירה להשכיר"

שיחותיהם הפרטיות של דיירי 'דירה להשכיר' נחשפות

אחרי שהם כבר הפכו לסלבס פה בארצנו, התרנגולת, הקוקיה, החתולה, הסנאית, היונה, ואפילו החזיר (שעבר גם הוא לבניין, ומתגורר במקלט המגדל שנמצא בטווח הקטיושות) פתחו קבוצת וואטסאפ בשם "המגדל הכי שווה בעמק היפה".

בין רגעי הנוסטלגיה חושפים הדיירים גם פרטים מפתיעים ולא מוכרים על הסיפור שנכתב אודותיהם.

רגע לפני שהרשויות משמידות את הבניין במסגרת תמ"א 38, ומקימים במקומו מגדל יוקרה בן 27 קומות, אנחנו חושפים לפניכם את השיחות הפנימיות של הדיירים!

 

פרויקט מיוחד: גלו את הסיפור מאחורי השירים והספרים האהובים

מכירים סיפורים נוספים שמאחורי השירים? הצטרפו לקהילת "הסיפור מאחורי" בפייסבוק ושתפו אותנו

כתבות נוספות

מיוחד: מסע אל יצירתה של לאה גולדברג

"עוֹד שָׁבוּעַ, עוֹד חֹדֶשׁ, עוד שָׁנָה": לאה גולדברג נפרדת מהחיים

הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג

"האמנם עוד יבואו ימים?": לאה גולדברג כותבת על היום שבו יהיה שוב מותר לאהוב

איה פלוטו? השתתפו בחידון הטריוויה שלנו על חייה ויצירתה של לאה גולדברג

עיתונות היסטורית: כשהיטלר הפך לבדיחה

עם עליית הנאצים באירופה, נחשף הישוב היהודי לזוועות ההולכות והמתגברות, שהותירו אותו חסר-אונים מול ההשתוללות הנאצית. עיתוני התקופה חושפים את ההתמודדות ההומריסטית של אנשי הישוב עם המצב בתחילת המלחמה, במהלכה ולאחריה.

הימים הם ימי עליית הנאצים באירופה, והפיהרר החדש של גרמניה מקדיש נאום אחר נאום לתקיפת היהודים. אלו גם הימים בהם העם היהודי נמצא בפתחה – ובחלק מהמקרים אף במהלכה – של הטרגדיה הגדולה מכולן. היישוב העברי הנאבק להתבסס בארץ אמנם עקב באובססיביות אחר הידיעות הזורמות מהיבשת, אך בהיותו חסר אונים מול ההשתוללות הנאצית – התמודד עם הזוועות ההולכות והמתגברות בין היתר באמצעות הומור.

באמצעות אתר עיתונות יהודית היסטורית, שמאפשר חיפוש קטעי עיתונות מזמנים עברו, אספנו שורה של בדיחות על "המצב". חלק מהבדיחות הומצאו פה בארץ ישראל, וחלק "יובאו" מאירופה. חלק מהבדיחות פורסמו בשנים של עליית הנאציזם, וחלק פורסמו במהלך המלחמה ולאחריה.

מעולם ההומור והטרגדיה לא שולבו​ כך. אנחנו מזמינים אתכם לעיין גם בעיתונים המלאים עצמם ששופכים אור על הדרך שבה ראה הישוב העברי בארץ ישראל את הסכנות שבאירופה.

לחיצה על הבדיחה תפתח את העיתון המלא בו היא מופיעה.

 

בדיחה שפורסמה בטור ההומור "בבת-צחוק" בעיתון "דבר" של ה-10 באוקטובר, 1934:

 

השפם של היטלר והשפם של צ'רלי צ'פלין – בדיחה שפורסמה ב-22 בנובמבר 1934:

היהודי בעל הפיאות הארוכות שם ללעג את קבוצת הנאצים הנלהבים בבדיחה שפורסמה ב-26 בדצמבר 1934 ב"דואר היום":

 

מייחלים לסופו של היטלר שנה וחצי לפני פרוץ המלחמה. בדיחות שפורסמו ב"דבר" ב-30 במרץ 1938:

 

"המשקיף" של התנועה הרוויזיוניסיטית מביא "צרור בדיחות" מגרמניה ב-14 באפריל 1939:

 

אלו הם כבר ימי המלחמה, ו"המשקיף" מייבא מלונדון בדיחה על ברית היטלר-מוסוליני ב-24 בנובמבר 1940:

בדיחה מיובאת נוספת, הפעם מצרפת, שפורסמה גם היא ב"המשקיף" ב-19 ביוני 1944:

 

וזהו כבר צרור של בדיחות שפורסם אחרי המלחמה ב"דבר" ב-28 בפרואר 1947:


אתם מוזמנים לקרוא גם את הכתבות הבאות:

1. היישוב העברי מדווח על תעלומת מותו של היטלר

2. איירין הרנד: האישה שיצאה כנגד היטלר

3. מכתבים אישיים: כך לחמה לוסי דרייפוס למען בעלה