דמיינו פרומו לתוכנית אירוח פופולארית הצפויה לשידור קרוב. במטרה לעורר סקרנות ולמשוך את הצופים למסך, מכריזים בפרומו את שמות האורחים הצפויים להגיע לאולפן. נמשיך ונדמיין שברשימת האורחים הססגונית, הכוללת שמות סלבריטאים, זמרים ושחקנים אהובים, מופיעה אישה. אישה אחת ויחידה, כל יתר האורחים המשתתפים הם גברים. והנה הגברים מוצגים בפרומו בשמם המלא, ואילו את האישה, ובכן – שמה הפרטי כלל לא מוזכר, היא מופיעה רק בשם המשפחה (של בעלה). ואם זה לא מספיק, ובכדי להוסיף אבקת שוביניזם גברי על מיזוגניות מובהקת, מוסיפים ליד שם האישה ובין סוגריים את שמו של בנה הידוען, אשר אין לו כל קשר ישיר לתוכנית שבה משתתפת אימו. ב״פרומו״ האישה שלנו היא ״הגב׳ איקס, האמא של ווי״.
אפשר רק לדמיין מה היתה מחוללת הצגת אישה בנוסח כזה בימינו. סערה רבתי: פוסטים סארקסטיים היו צצים מיד ברשתות החברתיות, מלווים ב״ממים״ מעוצבים בתחכום. אלה היו סוחפים מאות שיתופים וגוררים אלפי תגובות זועמות בכל הערוצים: עיתונאית שקנתה את עולמה בקידום מעמד האישה כותבת מאמר חוצב להבות ומעלה על מוקד ניסוחיה המושחזים את העורכים הגברים בתקשורת שתקועים בעידן הדינוזאורי, חברות כנסת ששות אלי הזדמנות לחשיפה תקשורתית אוהדת בסרטון טיק טוק שמבכה ״מדינה שהולכת ומתאבדת תוך הדרת נשים כמעשה יומיומי״. האירוע היה מדורג גבוה במדורי הטלוויזיה המלגלגלים על התבטאויות שנויות במחלוקת ומקבל מקום של כבוד בטורי סיכום השבוע של כותבי המאמרים הנחשבים בעיתונות. כדרכן של מהומות ציבוריות גם זו היתה מולידה שרשרת התנצלויות מנוסחות בכנות ומפצירות בציבור הזועם להאמין שמדובר בטעות בתום לב ולבסוף שולחת את האחראים לחשבון נפש ושתיקה תקשורתית לכמה שבועות ואפילו חודשים.
והנה מסתבר, שלפני חמישים וארבעים שנה הצגת אישה באופן הזה, באותה רשימה שבה כל הגברים מוצגים בשמם המלא ובזכות עצמם, היתה טבעית לחלוטין. עד כדי כך שהדבר חזר על עצמו בפרסומים רבים ושונים, מבלי שאיש הרים גבה. משל כך הם הדברים בעולם מעולם.
האישה היא מתיה לונדון אשר הופיעה כאורחת בתוכנית ״חיים שכאלה״ בפרק שהוקדש לחיי הסופר יגאל מוסינזון ושודר בטלוויזיה הישראלית בקיץ 1977. לונדון הוזמנה לתוכנית לספר על הימים שהשכירה למוסינזון חדר בביתה בתל אביב. זו היתה תקופה חשובה בחיי הסופר, כי מאורעותיה היוו את מקור ההשראה לסדרה הנודעת ״חסמבה״. ירון, בנה של מתיה, אז נער צעיר שהתגורר בבית הוריו, נתן את שמו לדמות הגיבור והמנהיג של ה״חבורת סוד מוחלט בהחלט״ – הלא הוא ירון זהבי.
ה״פרומו״ ל״חיים שכאלה״ עם מוסינזון, מהתוכניות הפופולריות ביותר באותן שנים, לא היה קליפ טורדני המופיע ומלווה את התוכניות הקודמות לשידור, כי אם הדבר אשר באותם ימים כונה ״כרוניקות״. מדורים שנפרשו על מספר עמודים במוספי השבת של העיתונים. הוצג בהם לוח השידורים המלא של התוכניות הצפויות לאורך השבוע בערוץ היחיד בטלוויזיה ובתחנות הרדיו של ״קול ישראל״.
״על המשמר״, עיתון השמאל, הציג את התוכנית עם לונדון כך: ״׳חיים שכאלה׳ – עם יגאל מוסינזון. בין המשתתפים: יורם גאון, יוסי ידין, שמואל עצמון וגב׳ לונדון (אמא של…), דניאל בלוך, אביטל מוסינזון ואחרים״.
עורך הכרוניקות ב״דבר השבוע״, מוסף השבת של יומון הפועלים המזוהה עם מפלגת העבודה וקיבוציה, הקדיש הרחבה מכובדת לתוכנית עם יגאל מוסינזון, בן בית וחביב קוראיו משכבר. בכרוניקות של ״דבר״ הוסיפו לרשימת המשתתפים תקציר של תוכן הדברים שיסופרו בתוכנית: ״ילדותו של יגאל מוסינזון בבית אלפא, ראשית הכתיבה בקיבוץ נען, עזיבת הקיבוץ… הסערות סביב המחזה… סיפורי חסמבה… קזבלן, עבודתו כפועל בניין בניו יורק…״. והנה בבוא העורך לכתוב את שמות המשתתפים, חזר הנוסח שהופיע ב״על המשמר״: ״יהורם גאון, יוסי ידין, שמואל עצמון וגב׳ לונדון (אמו של …), דניאל בלוך, אביטל מוסינזון ואחרים…״
אותו נוסח שמות ותיאור תוכן חזר במדור הכרוניקות שפירסם עיתון "מעריב" בערב שידור התוכנית:
אחידות סדר ונוסח בשמות המשתתפים ובתיאור תוכן התוכנית, אינה מותירה מקום לספק כי המדורים שאבו את המידע שלהם מאותו מקור. העורכים בכל העיתונים פרסמו את התוכן שקיבלו מהמקור כלשונו וללא מחשבה יתרה. אחרי הכל מדובר באישה, לא מאוד חשוב להתאמץ לברר את שמה הפרטי.
בארכיון בצלאל לונדון, בחטיבת האוספים האישיים בארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור באוניברסיטה העברית, נשתמר מסמך השופך אור על המקרה:
התוכנית ״חיים שכאלה״ הוקלטה מראש באולפנים ושודרה בטלוויזיה במועד מאוחר יותר. כדי שהמשתתפים לא יחמיצו את הופעתם בטלוויזיה, קבעה רשות השידור נוהל לידע אותם על מועד השידור הצפוי, וזאת באמצעות משלוח גלויה עם פרטים רלבנטיים לביתם. זו היתה גלויה גנרית עם טקסט מודפס וקבוע, ומקום למלא בכתב יד את המשתנים: שם התוכנית, שם הפרק ב״חיים שכאלה״ ומועד השידור המתוכנן של הפרק המסוים.
גם מתיה לונדון קיבלה גלויה כזו ותוכנה מסגיר את העובדה שככל הנראה אנשי ההפקה של ״חיים שכאלה״, לא ידעו את שמה הפרטי. אולי כך היא הופיעה מראש ברשימת המוזמנים לצילומים? בגלויה שנשלחה לדירתה ברחוב מוצקין 3 בתל אביב, נכתב במען ״גב׳ לונדון״ בלבד.
ייתכן שמתיה לונדון לא ראתה בכך עלבון גדול. את גלוית התזכורת שמרה בין מסמכיה, וצירפה אליה את גזיר העיתון מ״הכרוניקות״ של ״על המשמר״.
צדיקה בסדום השובניסטי היא העיתונאית נעמי גל, כתבת התרבות של "מעריב". לקראת שידור התוכנית, היא כתבה עליה במדורה ״ערב ערב״. גל מתנסחת באופן עצמאי ומקורי לגבי תוכן פרק מוסינזון ב״חיים שכאלה״ וכמו חבריה העיתונאים, מביאה את רשימת המשתתפים שהעבירה לה רשות השידור. בשונה מהקולגות שלה, גל משמיטה את גב׳ לונדון מהרשימה המשתתפים. אפשר שגם היא לא ידעה את שמה, אך כאישה הרגישה את הצרימה בפרסום רשימת שמות של משתתפים המורכבת מגברים העומדים בזכות עצמם ומאישה אחת שנקראית על שם בעלה וזהותה מוגדרת בשמו של בנה המפורסם.
הבן המפורסם של מתיה, הוא ירון לונדון. כבר אז הוא עיתונאי מוכר ובכיר שמאחוריו 15 שנות עבודה ברשות השידור, בתוכן כשליח הרדיו הישראלי לפריז ומנחה תוכנית האירוח ״עלי כותרת״. אולי אפשר לשאול: מה הבעיה לברר את שם המדויק, הן הבן עובד אתכם יום יום במערכת. ומנגד – למחול לעובדי הטלוויזיה ועורכי העיתונים שככל הנראה הכירו ומאוד העריכו את ירון לונדון ואת שם אימו לא הכירו.
הפריטים המופיעים בכתבה שמורים בתוך הארכיון והמוזיאון לתיאטרון ע"ש ישראל גור, וזמינים במסגרת מיזם רשת ארכיוני ישראל (רא"י): שיתוף פעולה בין הארכיון, משרד המורשת והספרייה הלאומית של ישראל.
