האור של דוד עדיין מאיר

בניגוד להרבה זוגות ישראלים אחרים בכל רחבי הארץ, דוד וענת מאיר לא התעוררו מוקדם בבהלה ב-7 באוקטובר 2023. להיפך, הם ישנו ממש טוב וקמו רק לקראת 10:30. לילה לפני כן, בבית הכנסת "כורזין" בנחלאות בירושלים שאליו נהגו ללכת, דוד רקד הקפות לראשונה עם בנו הבכור, שקד, אז תינוק בן שבעה חודשים. גם האזעקות הבודדות שנשמעו בירושלים ופילחו את החג באותו היום לא הצליחו להעיר אותם. הם קמו בנחת ודוד החל להתארגן לצאת לבית הכנסת והתלבט אם לקחת איתו את בנו שקד. 

אבל תוך זמן קצר מהרגע שקמו, הם הבינו שמשהו קרה. אלמנתו ענת סיפרה: "פתאום התקשרה אלי המפקדת שלי. הייתי אז בדוברות המשטרה, ואמרתי לדוד 'מה זה, למה אפרת מתקשרת אלי בחג?'. בהתחלה חשבתי לא לענות, אבל אז דוד אמר לי 'אם היא התקשרה סימן שהיא קרה משהו – תעני'. אז עניתי, ותוך כדי שאני עוד במיטה היא מעלה אותי לשיחת ועידה ומתחילים לדבר איתי על הרבה נפגעים והרוגים במשטרה, ואני לא מבינה מה קורה. הפלאפון של דוד היה כבוי בגלל החג והוא ישר הלך לבדוק אותו. תוך דקה מרגע שהוא פתח את הפלאפון הוא אמר לי 'מאמי, אני עף מפה'. וזהו. הוא לקח תיק ותוך 10 דקות הוא כבר לא היה בבית. ליוויתי אותו לדלת בוכה, ורגע לפני שיצא הוא הסתובב לעוד רגע, נתן לי חיבוק ואז הלך. במהלך היום עוד קצת התכתבנו והוא כתב לי מדי פעם שהוא בסדר, עד שהוא כבר לא ענה". 

דוד מאיר ז"ל היה לוחם בסיירת מטכ"ל במילואים, ומהראשונים שהוקפצו והגיעו לזירות הקרבות בדרום. הצוות שלו הוצב בתחילה בצומת הכניסה לקיבוץ כפר עזה ובצהרי היום הוקפצו לקיבוץ בארי. 

דוד מאיר היה בחוד הכוח יחד עם ידין גלמן ובסביבות השעה שלוש בצהריים הם נכנסו לקיבוץ בארי. הכוח עבר מבית לבית וניסה לטהר את המבנים מהמחבלים שהתבצרו בהם ולחלץ את התושבים הנצורים. בשעות הערב, כשהכוח הסתער על אחד המבנים בקיבוץ, גלמן ומאיר נורו מחלון צדדי במבנה הספרייה של הקיבוץ. תחת אש הם הצליחו לגרור את עצמם למחסה מתחת לבניין הספרייה, שם חיכו לחילוץ כששניהם מוגדרים פצועים קשה. שניהם היו בהכרה מלאה בזמן שחיכו יחד לחילוץ. לאחר כשעה, הם חולצו, תחת אש כבדה. במסוק החילוץ דוד איבד את הכרתו, וסמוך לשעה תשע בערב נקבע מותו. גלמן נאבק על חייו והיה פצוע אנוש אך בסופו של דבר – שרד והשתקם. 

*

דוד גדל בכוכב השחר, בן זקונים למשפחה גדולה של אנשי התיישבות ועשייה. הוריו, יאיר וחיה, היו ממקימי היישוב עופרה ולאחר מכן עברו לכוכב השחר, היישוב בו גדל. דוד היה מאוד קרוב למשפחתו ולהוריו. “פעם שאלתי אותו – ממה אתה מפחד?” מספרת ענת. “הדבר היחיד שאמר לי היה  ‘לאבד את ההורים שלי’". 

דוד היה אדם של עשייה, מהאנשים שמציבים לעצמם מטרה – ואז עושים כל מה שצריך כדי להשיג אותה. "הוא היה בן אדם של 'ישר ולעניין'. אם צריך לעשות משהו אז עושים וזהו. בלי להתבשל בשאלות של 'נעים לי לא נעים לי'. ואם זה אומר שעכשיו מתקשרים למנכ"ל – אז עכשיו מרימים טלפון למנכ"ל וזהו. הוא לא היה מבין האנשים שמסתבכים עם החיים" מספרת ענת.

כבר בשירות הסדיר שלו, דוד החל להתעניין בעולם הפיננסי. אחד מהחברים לצוות של מאיר היה בן לאב שעסק בשוק ההון, ודוד קפץ על ההזדמנות בשתי ידיים והחל ללמוד. במשך שנים הוא היה נוסע בזמנו הפנוי למפגשים עם האב לשעות לימוד ארוכות. כמו כל דבר אצל דוד, הוא למד את העולם הכלכלי קודם כל באופן מעשי ואוטודידקטי. בהמשך, גם השלים תואר כלכלי בבר אילן, אבל זה היה בעיקר בשביל לסמן "וי" לקורות חיים, אומרת ענת, "האקדמיה לא הייתה בשבילו". 

“כשגדלים בבית מאוד ערכי – זה יכול לפעמים להציף דילמות סביב כסף. התחושה היא שה'עיסוק בכסף' יכול להיות סותר לחיים ערכיים,” מתארת ענת. אבל עבור דוד ההפך היה הנכון. דווקא השאיפה שלו לחיים ערכיים היא זו שהובילה אותו להתעניין בכסף והשקעות. 

כסף מבחינתו היה אמצעי, לא מטרה בפני עצמה. “שבועיים לפני שנהרג,” משתפת ענת, “ישבנו בבית קפה במרכז ירושלים. הוא הסתכל עליי ואמר: ‘מאמי, זה מה שאני רוצה – שנוכל לשתות קפה מתי שבא לנו.’ מבחינתו, בשביל זה היה כסף – כדי שיהיה לך את החופש לחיות את החיים שאתה רוצה".  

ככל שדוד למד יותר ויותר על חינוך פיננסי כך הוא הבין יותר גם כמה "האנשים הפשוטים" לא מבינים. רוב האנשים, הבין דוד, לא יודעים אפילו מושגים בסיסיים בכלכלה ובמימון הקשורים להתנהלות פיננסית בסיסית. “כשהכרנו", מספרת ענת, "הייתי כבר אחרי כמה שנים בעבודה, וגרתי אצל ההורים. היה לי איזה סכום כסף שהצלחתי לחסוך, ובאחד הדייטים הוא שאל אותי איפה הכסף שלי. אמרתי לו: 'מה זאת אומרת איפה? בעובר ושב בבנק, אני צריכה לראות אותו כדי להרגיש בטוחה שהוא שם'. הוא צחק ולקח את זה כפרויקט להסביר לי. היום אני אומרת לעצמי – כמה שנים הכסף פשוט שכב בעו״ש ואיזה בזבוז זה. לא ידעתי כלום. פחדתי מהתחום. זה לא עניין אותי, ובלי דוד הייתי ממשיכה לא לדעת ולפחד מזה.”

“כאב לו שאנשים לא יודעים מושגים בסיסיים,” אומרת ענת. “אז הוא לקח על עצמו ללמד ולהסביר. הוא היה יושב עם אנשים, מסביר, מפשט, מנסה להפוך מושגים גדולים לדוגמאות ברורות מהחיים. פעם הוא גם העביר ערב זום שלם על מושגי יסוד לכל מי שרצה", אומרת ענת.

"אנחנו משפחה גדולה." מספר לנו ד"ר חיים נריה, בן דודו של מאיר ואוצר אוסף יהדות בספרייה הלאומית: "דוד היה מהשכבה הצעירה של בני הדודים, בעוד אני הייתי בן גילו של אחיו הבכור אורי.  אני זוכר חתונה משפחתית אחת שדוד ישב לידי, עם החיוך שלו, והתחיל לשאול אותי עוד ועוד שאלות על עולם העסקים והזירה הבינלאומית. זה היה בתחילת דרכו, אבל היו לו חלומות גדולים ורצון להתקדם לכיוונים חדשים. זה הפתיע אותי בהתחלה אבל די מהר ראיתי שהוא מהאנשים ש׳יש להם את זה׳. היו לו מוטיבציה, רצון להצליח, נכונות לקחת סיכונים ויכולת לסלול את דרכו שלו. זה היה ברור שגם אם יקח עוד זמן הבחור הזה יצליח."

אחד הספרים האהובים עליו, שממנו נהג לצטט באופן תכוף היה "הפסיכולוגיה של הכסף" של מורגן האוסל. גם ענת, שבדרך כלל פחות התחברה לעולמות הפיננסיים, נסחפה אחר הספר אחרי שדוד הכיר לה אותו. "זה ספר על אנשים לפני שהוא ספר על כסף,” היא פוסקת. “על איך הראש עובד, על פחד ותאווה וסבלנות ונזילות. הוא כתוב פשוט, אנושי.” דוד המליץ על הספר לרבים מחבריו ונהג לצטט ממנו רבות ואף לשלוח צילומים של פסקאות שלמות מהספר.

***

7 חודשים לפני שנפל בקרבות בקיבוץ בארי, זכה דוד להפוך לאב לשקד. ההורות, אומרת ענת, הוציאה מדוד המון רכות. "הוא היה קורא לו 'לולו שבלולו' והיה מהאבות שמסתובבים עם כוכבים בעיניים, הוא היה מאוהב בשקד ברמות אחרות", שיתפה. 

דוד, ששירי ארץ ישראל הישנה היו אהובים עליו ושערבי שירה בציבור היו מהבילויים החביבים עליו, אהב לשיר לשקד שירים. אחד השירים שאהב לשיר לבנו היה "שירו של אבא" שכתבה נעמי שמר.

כמה ימים אחרי שנהרג, מצאה ענת בפלאפון שלה סרטון של דוד שר את השיר הזה לשקד. הם החליטו לחרוט על המצבה של דוד שורה מהשיר: לולו

 "לא לשווא אחי חצבת לבניין חדש, כי מן האבנים האלה ייבנה מקדש".

הבחירה דווקא בשורה הזו "היתה לנו מאוד מאוד מדויקת", אומרת ענת. "מבחינתנו זה היה צוואה כזו, מן מסר שלנו נתן אמונה וחזק אותנו, של 'זה לא יכול להיות שכל הדבר הזה קרה לשווא', משהו טוב חייב להיבנות מכל האסון הזה, מכל הדבר הזה. ואני גם חושבת שהשיר הזה מאוד מאפיין את דוד, כאילו מצד אחד השילוב הזה שמצד אחד זה שיר של נעמי שמר, אבל זה שיר שמדבר על בית המקדש. כאילו שילוב הזה בין ישראליות ליהדות והחיבור הזה היה משהו שמאוד אפיין את דוד". 

***

כשהגיע הרגע להתחיל לחשוב על מפעל הנצחו לזכרו של מאיר, לענת היה ברור שיהיו חייבים לעשות גם משהו שקשור לחינוך פיננסי. יחד עם החברת השקעות של ברק הס, שם מאיר עבד בשנה האחרונה לחייו, הם החליטו להוציא מהדורה מיוחדת של הספר, לזכרו. הוצאת "סלע מאיר", המוציאה לאור של הספר, הסכימה מייד. 

כך נולדה מהדורה מיוחדת לזכר דוד מאיר של הספר "הפסיכולוגיה של הכסף": כריכה בצבע שונה עם ציון ההקדשה ותמונתו; פרק ראשון שהוא פרופיל־זיכרון—סיפור חייו ותמונות; ובסוף – נספח פיננסי לקורא הישראלי, שמתרגם את עיקרי הספר למציאות המקומית: פנסיה, קופות, שוק ההון בישראל, מיסוי בסיסי, כללי אצבע להחלטות, ושאלות שכדאי לשאול לפני שחותמים. בתחילת הספר מופיעות גם הקדמות שכתבו אנשים שהכירו את דוד מאיר. 

"הידיעה על נפילתו הייתה קשה וכואבת." אומר ד"ר נריה. "דוד הוא לא הנופל הראשון במשפחה שלנו. קדם לו בן דודנו אחיקם עמיחי הי״ד והפצע המשפחתי כמו נפתח מחדש. גם אבא של דוד, יאיר, אדם חזק ומיוחד שעזר במשך שנים לאנשים במסגרת פעמונים במסגרות אחרות להתמודד עם התקציב וההוצאות שלהם, נפטר כמה חודשים אחרי נפילת דוד.  אני רואה את ענת, אלמנתו של דוד, את האחים והאחיות שלו, ואת חיה, דודה שלי, שמתמודדים עם האובדן הכפול. אני נפעם מהיכולות שלהם ובמיוחד מהכיוונים הלא שיגרתיים של ההתמודדות וההנצחה. יש הרבה אומץ בלדבר על כסף אחרי מה שקרה אבל האומץ הזה הוא כל כך 'דוד'."

עכשיו, ענת וחברת ברק הס מקווים שההוצאה המיוחדת של הספר תהיה שלב ראשון במפעל שלם של הנגשת חינוך פיננסי לציבור הרחב על פי תפיסתו ולזכרו של דוד. דוד למד המון בתחום ממי שהיה הבוס שלו, ברק הס, אותו העריך אותו מאוד והיה ממש יד ימינו. הס תמך ואפשר את הוצאת המהדורה לזכרו של דוד. דוד נהג לומר ש“כסף הוא לא מטרה – הוא אחריות". אחריות לדעת איך לנהל את החיים שאתה רוצה לעשות לעצמך, ומה צריך לעשות כדי להוציא את זה לפועל, וגם איך לא לאבד את הלב והערכים בדרך.

את המהדורה המיוחדת אפשר לרכוש במחיר מסובסד באתר הוצאת 'סלע מאיר' בקישור https://bit.ly/3ZRFMgE עם הזנת קוד הקופון BARAK לקבלת ההנחה.