אז מה עשינו לפני שהיו אוטובוסים?
כרטיס יומי וכרטיסייה חודשית, כרטיסייה בת 20 נסיעות וכרטיסייה לנוער עד גיל 18, וגם כרטיסים מיוחדים למתרימים במבצע ״הקש בדלת״ ולבוחרים ביום הבחירות. אם אתם זוכרים את כרטיסי האוטובוס מנייר בערכים נקובים שונים, את הצבת שבעזרתה היה נהג האוטובוס מנקב את הכרטיסייה, את ״הפורט״ – מכשיר ששימש לפריטת מטבעות, ואת המבקר שהיה מופיע פתאום ומבקש מכל הנוסעים להציג כרטיסים – סימן שנולדתם במאה הקודמת.
״המעביר״ היה הקואופרטיב העירוני של תל אביב. עם היווסדה של העיר העברית הראשונה הקים אחד מחלוצי התחבורה הציבורית באזור, אפרים הלפרין, שירות של כרכרות בשני קווים, יפו-פתח תקווה; ויפו-ירושלים. בהמשך קנה ארבע מכוניות מעודפי הצבא הבריטי והפך אותן לאוטובוסים הראשונים בעיר. בתחילת שנות ה-20 התאגדו נהגיו של הלפרין לאגודה בשם ״המעביר״ ובשנת 1928 התאחדה המעביר עם קבוצת הנהגים ״גלי אביב״ לקואופרטיב העירוני של תל אביב ״גלי-המעביר״ שבמהרה נקרא פשוט – ״המעביר״. לאחר תום מלחמת העולם השנייה, התאחד ״המעביר״ עם ״איחוד רגב״ ויצר את קואופרטיב ״דן״. ניסיונות לאיחוד ״דן״ עם ״אגד״ לא צלחו.
״המקשר״ הייתה חברת אוטובוסים ירושלמית שפעלה משנת 1931 ועד לאיחודה עם אגד בשנת 1967. רכבי החברה הסיעו את בני העיר לעבודה, לשוק, לאוניברסיטה ולמקומות הבילוי. במלחמת העצמאות העבירו לחם ומים לתושבי השכונות.
חברת אגד נוסדה כקואופרטיב בשנת 1933, תוצר התאחדותן של ארבע חברות תחבורה שפעלו במרכז הארץ: ״המהיר״, ״הגה״, ״התאחדות הנהגים״ ו״קדימה״ שהפכו לגוף אחד. את השם ״אגד״ הציע המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק.
על מה שעלה בגורלם של מי שניסו לזכות בנסיעה תוך שהם חומקים מניקוב הכרטיסייה אפשר ללמוד מהדוחות הרבים שמילאו המבקרים: ״דוח מבקר על אי ניקוב כרטיסייה״.
כל הפריטים מארכיון "אגד", ברשת ארכיוני ישראל
תגובות על כתבה זו