"אל הספריות הפנימיות", תערוכת הווידאו החדשה של האמנית הדסה גולדויכט המוצגת בספרייה הלאומית, היא מסע אל מאחורי הקלעים של מחסן הספרים בבניין הספרייה הישן. מסע על ריפוי, על גוף, ועל המערכות הפנימיות של הנפש
המקרה העצוב של ליאו פרנק
ליאו פרנק היה מנהל מפעל יהודי באטלנטה, ג'ורג'יה, שהורשע ברצח נערה שעבדה במפעלו, לפני יותר ממאה שנה. מה שקרה אחר כך מזכיר סיפורים אפלים אחרים שהתרחשו בדרום ארצות הברית, ועורר את דמיונם וסקרנותם של מחזאים ועיתונאים, גם כדי לפתור את תעלומת הרצח ואולי לנקות את שמו של פרנק, שעולמו נחרב רק כי היה יהודי
"חייב אדם לראות את עצמו"? ההגדה היפה בעולם שלקחה את זה צעד אחד קדימה
"הגדת מוס" קוראים לה באופן לא רשמי, והיא אחת ההגדות היפות והייחודיות ביותר שיצאו לאור אי פעם. ההגדה, שנוצרה לפני ארבעה עשורים בידי האמן האמריקאי-ישראלי דוד מוס ושהגיעה לאחרונה לספרייה הלאומית של ישראל, מאפשרת לקוראים לא רק להנות מעיצוב יפהפה אלא גם – לראות את עצמם
עפרה חזה נוסעת לאל איי
עבור הציבור הישראלי, עפרה חזה, הזמרת האגדית בעלת קול הפעמונים היא חלק בלתי נפרד מהמורשת התרבותית והמוזיקלית שלנו. אבל היה רגע בזמן שבו היא כמעט כבר לא הייתה יותר "שלנו". על הקריירה ההוליוודית של הצעירה משכונת התקווה, ולמה היא נגדעה באיבה?
גדולה מהחיים: זוכרים את עדן בן רובי
עדן בן רובי הייתה בעלת כישרון אמנותי טבעי וניצוץ ייחודי שאפשר לה לבטא את אישיותה ביצירותיה. היא צבעה את העולם בצבעים בהירים וחלמה להותיר בו חותם. החלום נקטע עם הירצחה ב-7 באוקטובר, בעת שניסתה להימלט מפסטיבל הנובה. בכל רחבי העולם, הוריה ומכריה של עדן מגשימים את חזונה ומנציחים אותה באמצעות היצירות שלה. פרויקט מיוחד
על ענן ורוד: זוכרים את ענבר הימן
ענבר הימן, אמנית גרפיטי סקרנית ופורצת דרך שהייתה מוכרת בשמה האמנותי "פינק", צבעה את רחבי ישראל בגרפיטי ורוד וחדשני, ויצרה אמנות בועטת כבר מגיל צעיר. ב-7 באוקטובר השתתפה בפסטיבל נובה וצולמה כשהיא נחטפת לעזה על אופנוע. ב-16 בדצמבר הודיעו למשפחתה על הירצחה בשבי החמאס וגופתה עדיין מוחזקת בעזה. קרוביה ואמנים שונים ברחבי הארץ בחרו להנציח אותה בורוד, ולהעלות את המודעות למאבק להשבת גופתה עם הכיתוב "Free Pink". פרויקט מיוחד
מו ברג: שחקן בייסבול ומרגל
הוא היה בלשן ומשפטן, אך גם שחקן בייסבול מקצועי ומרגל אמריקאי. מו ברג היה חידה במהלך חייו ונותר כזה גם כיום. באופן מיסתורי וטיפוסי לברג עצמו, אוסף של מסמכים ותמונות שלו התגלגל לאוספי הספרייה הלאומית אי שם בשנות השבעים, והתגלה רק לאחרונה.