האם ייתכן שהשפעות ערביות, פרסיות ומוסלמיות חלחלו לעיצוב כתבי יד יהודיים, כולל כאלה של התנ"ך עצמו?
הספר שאנחנו מחזיקים קטן, פיזית, ודפיו הדקים מצריכים טיפול מיוחד. לפני שפותחים אותו, ניתן לחשוב שמדובר בכתב יד מוסלמי שכן העמוד הראשון מעוטר במעין "שטיח" אופייני. אבל כבר בעמוד השני ברור שלא כך – זהו חלק מספר התנ"ך היהודי. ובמדויק יותר – פרשת "שלח לך" – הפרשה הרביעית בספר "במדבר" (פרקים י"ג – ט"ו).
הספר הזה, כמעט ספרון, נוצר בתוכו את סיפורה של קהילה יהודית מפוארת ושל הדרכים בהן השתמרה אצלה המסורת היהודית.
"…לשון הדקדוק והפרשנות המעולה יצא מאספהאן" – כך כותב סהל בן מצליח, פרשן קראי מירושלים במאה העשירית, בפירושו לספר בראשית. הוא מצביע על העיסוק המוקדם במקרא בקרב יהודי איראן. לאורך הדורות, תפס המקרא מקום מרכזי ביותר בחיי הדת והתרבות של יהודי איראן, אשר נהגו לתרגמו לפרסית-יהודית ואף לצקת אותו לתוך תבניות ספרותיות שונות ומגוונות.
כתב היד שלנו אמנם כתוב בלשון הקודש עצמה, ולא בפרסית-יהודית, ובכל זאת ההנחה, שמבוססת על מספר מאפיינים ואף על שמות האנשים שמצוינים על גביו, היא שמקורו באחת הקהילות היהודיות באיראן.
בין השנים 1106-1107 לספירה (שנת 1418 "למניין השטרות" בלוח הפרסי הקדום) סיים יצחק בן אברהם הלוי את מלאכת הכנת כתב יד זה.
מי היה יצחק בן אברהם הלוי? הוא אינו מוכר ממקורות אחרים, אך ניתן להניח שהיה מעתיק מקצועי בשל עבודתו המדוקדקת ונאמנותו למסורת היהודית. יצחק בן אברהם לא רק העתיק את הטקסט. כפי שהוא מעיד על עצמו בקולופון, הוא גם ניקד ומסר אותו. במילים אחרות, יצחק בן אברהם אחראי על הוספת סימני ניקוד, טעמים, מסורה גדולה ומסורה קטנה. המעתיק אף הקפיד לסמן את הסדרים לפי החלוקה התלת-שנתית של מנהג הקריאה הארץ-ישראלי הקדום.
מצד אחד מייצג כתב היד מנהגים יהודים קדומים ומסורות יהודיות שעברו מדור לדור, אך מצד שני, הוא גם מכיל אלמנטים "מודרניים" (לתקופתו, כמובן), השאולים מכתבי יד ערביים ופרסיים. זהו תוצר ברור של הסביבה המוסלמית הרחבה שבה נוצר. העיטורים נראים כאילו נלקחו מעותקי קוראן בני התקופה ועמודי השטיח בראשית כתב היד ובסופו קיימים בכתבי יד מוסלמים רבים.
יותר מזה – יתכן שחלוקת התורה לפרשות בודדות נעשתה אף היא בהשפעת עותקי קוראן שנהוג היה לפצלם למספר קבוע של 30 חלקים לקריאת הקוראן במשך חודש, או אפילו של 7 חלקים לקריאה במשך שבוע.
על בסיס סגנון הקישוטים בכתב היד, ניתן להניח, כאמור, שמוצאו באזור איראן. זאת ועוד, בראשית המאה העשרים נמצא כתב היד הנדון בבעלותו של אדם בשם נתנאל בן אברהם. מתחת לשמו ישנה הערה בפרסית-יהודית הנוגעת למכירת הספר לאדם בשם מנשה ביום שישי, החמישה בטבת, ה'תר"ע (החמישה עשר בינואר, 1910).
כתב יד דומה, של פרשת שופטים, שהועתק על-ידי יצחק בן אברהם באותה השנה, נמצא בעיר משהד. אנחנו יודעים על קיומו בזכות החוקר פרופסור אמנון נצר, שארכיונו שמור אצלנו בספרייה הלאומית. נצר היה שליח של הסוכנות היהודית לאיראן בשנות השבעים, ובמסגרת תפקידו ביקר גם בעיר משהד. על כתב היד שמצא שם הוא סיפר לספרן הראשי של הספרייה דאז, פרופסור מלאכי בית-אריה, ופתק עם הדיווח הזה שמור עד היום בארכיונו בספרייה.
בדומה לכתבי יד רבים מאזור איראן ושאר חלקי המזרח התיכון, כתב יד זה מצא את דרכו למערב בתקופה המודרנית. הבעלים האחרונים של כתב היד היו אברהם ואנה טולין, אשר תרמו את כתב היד לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בשנת 1951.
כיום, הוא שמור בארכיוני הספרייה, לצדם של כתבי יד רבים אחרים, מכל רחבי העולם ומתקופות שונות בהיסטוריה – שבכולם מופיעות אותן מילים בדיוק. מילות ספר התורה היהודי.
