.

שהיום והלילה / טלי כהן צדק

.

מתיו נולדו ב-23 בספטמבר.

זה היה כמה שעות אחרי שלוק, זאת אומרת עובר מספר אחד, הפסיק לזוז.

למען האמת, אוולין לא הרגישה אותו כבר יום קודם בשעה שהאכילה את החזירים, ולא הרגישה אותו שוב כשערכה את השולחן לארוחת הערב, אבל לא הייתה בטוחה, ולכן שכבה על הצד ואכלה משהו מתוק, ושכבה ואכלה ושכבה ואכלה כל אותו יום, עד שקמה, ואמרה לארני, ארני, משהו לא בסדר עם התינוקות שלי.

ארני הביא את המפתחות של האוטו.

הרופא אמר שלוק מת. זאת אומרת לא נצפה דופק בעובר מספר אחד. ככה.

ואמר, מוכרחים ניתוח, אחרת גם מתיו, זאת אומרת עובר מספר שתיים, וכנראה גם אוולין.

ארני לא אמר כלום. הוא לקח את העט וכתב את שמו והניח את ערימת הניירות על השולחן, מול אוולין, ושם את העט בכף ידה, וסגר, אצבע אחר אצבע על העט, וכיוון את היד למקום הנכון, לקו שיציל את מתיו ואת אוולין, אבל אוולין לא חתמה.

אוולין שתקה, וכשאמרה, אמרה, אף אחד לא מתקרב לתינוקות שלי עם סכין ארני. וזהו.

ככה. פיטוצין לווריד. עובר מספר אחד, זאת אומרת לוק, התינוק של אוולין, המתוק של אוולין, שחור השיער של אוולין, נשמט לעולם, רפוי ודומם. ככה. פיטוצין לווריד. אחריו. עובר מספר שתיים, זאת אומרת מתיו. חי.

מתיו לא בכה.

הוא הונח בעגלת זכוכית ושכב בעגלת הזכוכית במשך שעות עד שארני הניח את ידו על לחיהּ של אוולין ואמר, אוולין… אוולין… ואוולין, ששתקה, אמרה, תביא לי את התינוקות שלי, ארני, הם צריכים לינוק, ולקחה את מתיו בזרועותיה, ונישקה את העור הרך, וחלצה שד, וקירבה אותם אל ליבה.

היא ביקשה מארני שידחוף כרית מאחורי גבה, שיביא לה כוס מים, ושמיכה, ופירות, והניקה, והניקה, וכששבעו, ביקשה שייקח אותם לרגע, רק לרגע, וצחקה, ואמרה, איך הם אוכלים, ארני, כמו גורים של חזירים, ותמכה את ראשם וטפחה על גבם וחיכתה בסבלנות, עד שעשו גרעפס.

ארני לא אמר כלום או שאמר בשקט, בטח אוולין, אני אוהב אותך אוולין, ולקח אותם, זאת אומרת את מתיו, והרים אותם בעדינות, ועשה כל מה שאוולין ביקשה, כריות ומים ופירות, ואחרי שלושה ימים החזיר אותם הביתה.
את אוולין ואת מתיו. זאת אומרת, את שלושתם.

 

***

 

המילה הראשונה שמתיו אמרו הייתה אור. אחר-כך אמרו אימא ואבא ודי. אחר-כך – שלנו.

אוולין מחאה כפיים. ארני אמר – שלי, מתיו, זאת אומרת, רצה מאוד לתקן אותם ולומר – שלי, תגידו שלי, אבל לא תיקן.

במקום זה, הלך לרופא, ועמד מול הדלת, ולא פתח, וחזר הביתה להאכיל את החזירים, אבל לפני שחזר עצר בחנות הצעצועים, ובחר למתיו טרקטור, וביקש מבעל החנות שיעטוף בנייר ויקשור סרט, כדי שיספיק להגיע הביתה בזמן ליום ההולדת.

בעל החנות אמר, זה ה-23 בספטמבר היום ארני, וארני אמר, כן, והסתכל איך בעל החנות עוטף את הטרקטור, קושר את שני קצוות הסרט ומושך, מוציא מהמגירה שבדלפק סכין, מותח, ועוזב בתנועה מהירה, אחת, ואומר, אתה יודע, זה היום הזה, שהיום והלילה, זאת אומרת מספר השעות של האור והחושך. אתה יודע את זה ארני, כן?

 

 

טלי כהן צדק

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

.

אורנה סוסק

 

*

הֲלוּמוֹת חֲרָדָה.
הֲלוּמֵי הַמֶּרְחָבִים, הַטִּיסָה וְהַפְּסָגוֹת.
הֲלוּמוֹת קַיְפִּירִינְיָה, שַׁרְדוֹנֶה וּבִירָה זוֹלָה.
הֲלוּמֵי אַהֲבַת הָאֵל, נוֹצְצֵי עֵינַיִם, מְפִיצֵי בְּשׂוֹרוֹת.
הֲלוּמוֹת זִקִּית הַקְּפוּאָה בִּמְקוֹמָהּ וְעֵינֶיהָ נָעוֹת, עָלֶה יָבֵשׁ מִתְפַּצֵּחַ
וּמָעוֹף רָחוֹק עַל רֶקַע שְׁמֵי תְּכֵלֶת.
הֲלוּמֵי שֵׁנָה.
הֲלוּמֵי הַתּוֹר לְקֻפַּת חוֹלִים, דּוּחַ מַס הַכְנָסָה, לוּחַ הַזְּמַנִּים, הַמַּחְשֵׁב,
גּוֹרֵד הַשְּׁחָקִים הֶחָדָשׁ.
הֲלוּמוֹת רֵיחַ שֶׁל נַרְקִיס, מִקָּרוֹב, בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת.
הֲלוּמֵי סִיבוּב הַפַּרְסָה, הַגָּז, הַבְּרֶקְס, הַחֲרִיקָה.

הֲלוּמֵי קְרָב וַהֲלוּמוֹת פְּגִיעוֹת מִינִיּוֹת הַמִּתְנַגְּשִׁים אֵלֶּה בְּאֵלֶּה לְלֹא הֶרֶף,
חֲזִית אֶל חֲזִית.

הֲלוּמֵי הַסַּטְלָה, הַקְּסֵסָה, הַשּׁוּרָה, הַמָּנָה, הַקַּרְטוֹן, הַטִּפָּה.
הֲלוּמוֹת חֲלוֹף הַזְּמַן, הֲלוּמֵי קִרְבַת הַמָּוֶת וַהֲלוּמוֹת זִכָּרוֹן.
הֲלוּמֵי הָאֲגַם שֶׁיָּבַשׁ, הַגֶּזַע שֶׁנִּכְרַת, הָעֵגֶל שֶׁנִּשְׁחַט.
הֲלוּמוֹת הַשִּׁטָּפוֹן הַבִּיוֹכִימִי הַלֹּא יֵאָמֵן שֶׁל הַהִתְאַהֲבוּת.
הֲלוּמֵי הִתְפַּכְּחוּת, חֲרָטָה וְאַשְׁמָה.
הֲלוּמוֹת רַכּוּת הַכָּרִית בַּלַּיְלָה.
הֲלוּמֵי עִטּוּשׁ, אוֹרְגַּזְמָה וַחֲבָטָה,
הֲלוּמוֹת הַבָּס־תֻּפִּים, הֲלוּמֵי הַחֲצוֹצְרוֹת
וַהֲלוּמַת הַכִּנּוֹר הַבּוֹדֵד, הַחֲרִישִׁי,
שֶׁעוֹד נִתָּן לֶאֱחֹז בּוֹ כִּמְעַט,
אֲבָל הוּא מִתְרַחֵק וְהוֹלֵךְ, כְּיַתּוּשׁ.

 

 

אורנה סוסק

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

.

אורנה סוסק

 

ביקור בשוק של טבריה

כְּדֵי לְהָזִין אֶת דְּבֻקַּת הָאוֹרְגָּנִיזְמִים הַחוֹלֶקֶת אִתִּי גֵּנִים וְטֵרִיטוֹרְיָה,
הָיָה עָלַי לִכְבֹּל עַצְמִי לְקֻפְסַת פַּח הַנָּעָה בְּכוֹחַ דָּמָם שֶׁל ג'וּנְגְּלִים נִכְחָדִים.
יָדַעְתִּי כֵּיצַד לְכַוֵּן אוֹתָהּ לְיַעֲדָהּ.
בַּשֵּׁבֶט שֶׁלִּי מְכִינִים אֶת הַנֹּעַר לְאֶתְגָּרִים מֵעֵין אֵלֶּה.

כְּדֵי לְהַנִּיחַ אֶת קֻפְסַת הַפַּח בְּמָקוֹם שֶׁבּוֹ אוּכַל לְהֵחָלֵץ מִתּוֹכָהּ,
הָיָה עָלַי לְהַפְעִיל מַכְשִׁיר קָטָן הַמְּשַׁדֵּר אוֹתוֹת הַנִּקְלָטִים עַל יְדֵי מַכְשִׁיר אַחֵר,
גָּדוֹל מְאוֹד, הַסּוֹבֵב אֶת כּוֹכַב הַלֶּכֶת שֶׁבּוֹ בָּקַעְתִּי.
הָאוֹתוֹת נוֹעֲדוּ לִמְנֹעַ מֵאוֹרְגָּנִיזְם בַּעַל תַּפְקִיד וְסִימָנִים מְזַהִים,
לְהָטִיל עָלַי אֶת הָעֹנֶשׁ הַקָּבוּעַ בַּחֻקִּים שֶׁלָּנוּ
לְמִי שֶׁמּוֹתִירִים אֶת קֻפְסַת הַפַּח שֶׁלָּהֶם
בַּמֶּרְחָב הַצִּבּוּרִי, לְלֹא לְקִיחַת הָאַחְרָיוּת הַנִּדְרֶשֶׁת לִשְׁלִיחַת הָאוֹתוֹת הַמַּתְאִימִים
אֶל הֶחָלָל.

הָיָה חַם מְאוֹד וְהָיִיתִי צְמֵאָה.
שָׁלַפְתִּי אֶת הַכְּלִי הַתְּכַלְכַּל שֶׁלִּי,
הֶעָשׂוּי מִיץ קָרוּשׁ שֶׁל ג'וּנְגְּלִים עַתִּיקִים.
הוּא הָיָה מָלֵא בְּנוֹזֵל שָׁקוּף חֲסַר טַעַם,
שֶׁזֻּקַּק בַּעֲבוּרִי בְּמִתְקָן אַדִּיר וּמְמֻגָּן
שֶׁאוֹרְגָּנִיזְמִים נְבוֹנִים שֶׁכְּמוֹתִי הֵקִימוּ אֵי־שָׁם,
כְּדֵי שֶׁיַּפְרִיד אֶת הַמֶּלַח מִמֵּי הַיָּם.
שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁמְעוֹ וְהוּא מְכַלְכֵּל אוֹתִי,
אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא רְאִיתִיו.
(אֶת הָאֲגַם אֲנִי דַּוְקָא נוֹהֶגֶת לִפְקֹד,
אֲבָל הוּא יָבֵשׁ וְהוֹלֵךְ.)

דָּאַגְתִּי מִבְּעוֹד מוֹעֵד לְהַצִּיב אֶת מְכַל הַנּוֹזְלִים הָאִישִׁי
בְּמִתְקַן אִחְסוּן הַנִּצָּב בַּמַּחֲסֶה שֶׁלִּי,
וּמְקָרֵר דְּבָרִים בְּכוֹחָן שֶׁל בֻּכְנוֹת עֲנָק הַמַּעֲלוֹת עָשָׁן בְּמָקוֹם אַחֵר,
כְּדֵי שֶׁיִּצְטַנְּנוּ מֵעַי וְיֶעֱרַב לִי בַּקַּיִץ.

מִשֶּׁלָּגַמְתִּי וְשִׁדַּרְתִּי וְנֶחְלַצְתִּי, יָצָאתִי אֶל הַשּׁוּק,
שֶׁבּוֹ הָיוּ אוֹרְגָּנִיזְמִים מֻקָּפִים בְּתוֹצָרִים בּוֹטָנִיִּים
שֶׁהוּבְלוּ לְשָׁם מֵרַחֲבֵי הַמֶּרְחָב הַגֵּאוֹ־פּוֹלִיטִי שֶׁלָּנוּ.
הֵם נֵאוֹתוּ לְהַעֲבִיר לְחֶזְקָתִי חֵלֶק מֵאוֹתָם תּוֹצָרִים בּוֹטָנִיִּים
תְּמוּרַת כַּמָּה פִּסּוֹת נְיָר מְצֻיָּרוֹת,
אִם כִּי מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי מִנַּיִן מַגִּיעוֹת הַפִּסּוֹת אוֹ כֵּיצַד הֵן מֻטְעָנוֹת בְּאוֹתוֹ עֵרֶךְ
הַמְּאַפְשֵׁר לִי לְסַפֵּק סֻכָּרִים וּוִיטָמִינִים
לְתָאֵי אוֹתָם אוֹרְגָּנִיזְמִים שֶׁאֲנִי מֻפְקֶדֶת לִכְאוֹרָה עַל הֲזָנָתָם.

הָאֲבַטִּיחַ, עַל כָּל פָּנִים, הִשְׁמִיעַ צְלִיל עָמֹק וּמַבְטִיחַ,
וְהַנֶּקְטָרִינוֹת הִדִּיפוּ אֶת הַנִּיחוֹחַ הַנָּכוֹן.

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן