שירה | בַּגּוּף כְּאַחַת עִם בֵּיתֵךְ

שירים חדשים מאת רותם אמיתי, נגה קומאי וד. דורי

832 629 Blog

אן בן אור, צללים, שמן על לוח עץ, 39X29 ס''מ, 2020

רותם אמיתי

המערה: קומפוזיציה

בַּיִת 

שֶׁרוֹאִים לוֹ 

אֶת הַחֻלְיוֹת 

כְּשֶׁהוּא מִתְכּוֹפֵף. 

כְּלוּב־צְלָעוֹת מְכֻנָּס. אָפֵל. 

גְּרוּם־מַדְרֵגוֹת. מְסַקֵּל־עַצְמוֹ, 

נוֹתָר עַל תִּלּוֹ.

נוֹשֵׁף

בְּעָרְפִּי.

הַנָּזִיר עָזַב אֶת בֵּית הַנָּזִיר.

לֹא נָזִיר –  

זֶה הָיָה יוֹנֵק דְּבַשׁ אוֹ

כַּנִּרְאֶה אָדָם רָגִיל. עִם מִנְהָגִים זָרִים. עָדִיף לְהִמָּנַע מֵהַשְׁעָרוֹת, שִׁיּוּמִים, 

שֶׁלֶד שֶׁל אָדָם רָגִיל, בַּיִת שֶׁל אָדָם רָגִיל, צֶלֶם־אָדָם רָגִיל, שֶׁהָיָה בְּבָשָׂר.

מַזְרִים רוּחוֹת רְפָאִים בַּבְּרָזִים.

נָטַשׁ, הוֹתִיר עֵין כָּרֶם, בַּשְׂרָנִית. 

דְּבָרִים מַבְשִׁילִים. 

דְּבָרִים מַבְשִׁילִים וְאֵינָם מְתוּקִים, דְּבָרִים מַבְשִׁילִים וְאֵינָם עֲבוּרֵךְ, דְּבָרִים מַבְשִׁילִים בִּפְנוֹךְ הַשָּׂפָה.

דְּבָרִים בִּפְנוֹךְ־שְׁתִיקָה. בִּפְנוֹךְ־בַּיִת. הַבַּיִת לָבָן וְתוֹכוֹ שָׁחֹר, הַאִם הוּא שָׂם לֵב. הָעַצְבוּת לְבָנָה וְהָאֹשֶׁר שָׁחֹר, תְּחִלָּה לֹא שָׂם לֵב. לִכְשֶׁשָּׁם לֵב,

לָקַח אֶת לִבּוֹ וְיָצָא.

דּוֹמֵם. 

לִהְיוֹת מִין טֶבַע דּוֹמֵם. פּוֹמֵלָה פְּתוּחָה לִרְוָחָה, חַדּוּדַת־פְּלָחִים, גְּדוּשַׁת־צְלָלִים, 

מְלֵאַת הַכָּרַת תּוֹדָה, נִפְתַּחַת כְּמוֹ צִדְפָּה.

לִהְיוֹת קְלוּפָה בְּתוֹךְ הַמְּעָרָה, לִהְיוֹת קְדוֹשָׁה. לַעֲמֹד כְּמוֹ וֵנוּס עִם יָד עַל הַמִּפְשָׂעָה, לְחַיֵּךְ וְלוֹמַר 

"נוֹלַדְתִּי" 

עַכְשָׁו, לִהְיוֹת עֲנֻגַּת־בֶּטֶן־רַכָּה, חַדּוּדַת שָׁדַיִם,

לִהְיוֹת עֵין כָּרֶם, קוּר עַכָּבִישׁ הַנִּטְוֶה סְבִיב

נָזִיר, 

בַּעַל־בַּיִת.

בֶּן־יְרוּשָׁלַיִם, חוֹלָנִי, רָדוּף. 

קִיּוּמָהּ שֶׁל הַבְּרִית. 

הוּא בֶּטַח זוֹכֵר. הוּא הָיָה פַּעַם יֶלֶד.

הוּא הָיָה בֶּטַח יֶלֶד רָגִיל.

רותם אמיתי, יוצרת וחיה בירושלים. ספר שיריה הראשון "ביחס לאור אני חושבת שכן" יצא לאור בהוצאת פרדס בפברואר 2025. שירים פרי עטה התפרסמו בהליקון ובכתבי עת אחרים.  

נגה קומאי

כאחת עם ביתך

א.

זָכַרְתְּ אֶת הַכֹּל עַל גַּבֵּךְ.

בַּלֵּילוֹת אֲנִי

נִקְלַעַתְּ

בַּקְּפָלִים.

ב.

הִשָּׁאֲרִי קְצָת יוֹתֵר הַפַּעַם.

שִׁכְנִי לִי בַּגּוּף כְּאַחַת עִם בֵּיתֵךְ.

לֹא נַסְתִּיר דָּבָר.

סָבְתָא אֶסְתִּי אָמְרָה 

(כְּבָר אֵינֶנִּי זוֹכֶרֶת אִם לִי אוֹ לָךְ):

My house is clean enough to be healthy and dirty enough to be happy.

ג.

הִשָּׁאֲרִי. אֲנִי מַבְטִיחָה שֶׁאֶעֱשֶׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהָבִין מָה זֶה לִהְיוֹת אַתְּ. אֶהְיֶה אַתְּ. אֶתְבַּלְבֵּל. אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה זֶה לְהִשָּׁאֵר, וּמָה זֶה לְהִשָּׁאֵר אִתָּךְ. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה אַחַת. אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁלִּפְעָמִים זֶה יוֹתֵר מֵאַחַת, וַאֲפִלּוּ יוֹתֵר מִשְּׁתַּיִם.  

ד.

תָּמִיד הַלִּכְלוּךְ מִצְטַבֵּר בַּמָּקוֹם בּוֹ הַסֶּדֶק נִפְתַּח. 

ה.

שִׁכְנִי לִי בַּגּוּף כְּאַחַת עִם בֵּיתֵךְ. כְּבָשָׂר מִבָּשָׂר. אֲנִי יוֹדַעַת מָה זֶה לָשֶׁבֶת עִם הַפִּצּוּל לְיַד הַשֻּׁלְחָן וְלֹא תַּחְתָּיו, וְגַם אַתְּ. שְׁתֵּינוּ עֲיֵפוּת מֵהַמִּלְחָמָה הַזֹּאת. שְׁתֵּינוּ יוֹשְׁבוֹת מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן וּמִתְפַּלְּלוֹת. 

ו.

שְׁתֵּינוּ יוֹשְׁבוֹת בְּתַחְתִּיתוֹ שֶׁל חֲלוֹם מְנֻפָּץ. אֶל הַמִּסְפָּר הַזֶּה, אֵינִי יְכוֹלָה לְהַגִּיעַ. וּבְכָל זֹאת 

לִשְׁתֵּינוּ אוֹתָהּ סָבְתָא אֶסְתִּי אַחַת.

ז.

שְׁתֵּינוּ יוֹשְׁבוֹת עַכְשָׁו מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן, וְאֶת זֶה אֶפְשָׁר לִרְאוֹת. בְּקוֹל, בְּהַרְמוֹנְיָה, בְּזִיּוּף מָתוֹק. שְׁתֵּינוּ יוֹשְׁבוֹת עַכְשָׁו מִתַּחַת לְשֻׁלְחַן 

הַחַיִּים וּמִתְפַּלְּלוֹת: 

My house is clean enough to be healthy and dirty enough to be happy.

נגה קומאי היא משוררת, מוזיקאית ויוצרת קולנוע בראשית דרכה. בוגרת מחזור ו של בית הספר לאמנויות המילה. שירה פרי עטה ראתה אור בגיליון מאי 2025 של המוסך. בימים אלה עובדת על ספר ראשון משיריה, שהתפרסמו לראשונה בגיליון 31 של ננופאטיקה. 

ד. דורי 

זכוכית

אַתָּה מְבַקֵּשׁ מַפִּית לִשְׁלֹף שְׁנֵי שִׁבְרֵי זְכוּכִית מֵהַפֶּה.

אַתָּה מֵנִיחַ עָלֶיהָ אֶת הַמַּרְגָּלִיּוֹת שֶׁהֵפַקְתָּ –

טוֹב לִמְצֹץ זְכוּכִית, כְּדַאי  לְךָ, אַתָּה אוֹמֵר.

אֲנִי חוֹתֵךְ פִּיצָה, אַתָּה מְגַשֵּׁשׁ אַחֲרֵי חֲתִיכָה, אֲנִי מַנִּיחַ אוֹתָהּ בְּיָדְךָ.

אֲנַחְנוּ יוֹצְאִים מִכְּלוּב הַמִּסְעָדָה,

הִשְׁתַּקְּפוּתֵנוּ בַּחַלּוֹנוֹת בָּאַה וְהוֹלֶכֶת.

כְּדַאי לְךָ, אַתָּה אוֹמֵר

מֵרִים שֶׁבֶר, שׁוֹאֵל אִם זוֹ זְכוּכִית

אֲנִי מְאַשֵּׁר.

אַתָּה מְקַנֵּחַ אוֹתָהּ בְּשַׁרְווּל.

נֶעְדֶּרֶת הֶקְשֵׁר, רֵיקָה כָּל כָּךְ,

פַּעַם הָיְתָה חֵלֶק מִכְּלִי קִבּוּל.

אֲנִי בּוֹדֵק אוֹתָהּ בַּפֶּה

יֵשׁ לָהּ טַעַם קָשֶׁה, חֲסַר רֵיחַ.

מוֹצְצִים אוֹתָהּ יַחַד, אַבָּא וּבֵן,

קוֹלוֹתֵינוּ מְסֻנְכְּרָנִים

בְּשָׂפָה לֹא מוּבֶנֶת

מִשְׁתַּלְּבִים בְּהַלְמוּת צְעָדֵינוּ.

בית הוא דבר מוזר

אָבָק שׁוֹקֵעַ בּוֹ שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה

הָרִצְפָּה עֲרוּמָה פִּסְלֵי נָשִׁים, יַחֲסִים יְשָׁנִים.

עֵינֵי חֵמָר מַשְׁגִּיחוֹת עֲלֵיךָ אַבָּא

מִכָּל עֵבֶר.

עִתּוֹנִים מְגֻבָּבִים בְּמִגְדָּל מְאֻבָּן

עֲטִיפוֹת תַּקְלִיטִים דְּהוּיוֹת

וּתְּריסִים מִּתְקַלְּפִים, מוּגָפִים.

רַק אוֹר עָמוּם חוֹדֵר דַּרְכָּם

וְהַצִּירִים כֻּלָּם שְׁבוּרִים.

הַמִּרְפֶּסֶת נְעוּלָה, עֲטוּיה

זְכוּכִית מֵאֶבֶן עַתִּיקָה.

מִגֶּרֶם מַדְרֵגוֹת לַגַּג

אַתָּה מַשְׁקִיף עַל

כְּנֵסִיַּת הַקֶּבֶר.

אַתָּה יוֹצֵא מֵהַבַּיִת.

בַּיִת הוּא דָּבָר מוּזָר

כְּשֶׁאַתָּה חוֹזֵר אֵלָיו

וְאוֹמֵר לִי

מִי הֶחֱלִיף אֶת הַבַּיִת שֶׁלִּי?

ד. דורי נולד ב־1969 והוציא את שיריו מהמגירה בגיל 50. דורי הוא פרופסור לחקר המוח בטכניון שעוסק בזיכרון ובתפיסה מרחבית. שיריו התפרסמו בכתבי עת שונים. זכה בפרס שלישי בתחרות שירת המדע ע"ש עופר לידר בשנת 2021. ספר הביכורים שלו "חושך בצהריים" יצא לאור ב־2024 בהוצאת טנג'יר. 

» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים חדשים מאת לאה קליבנוף־רון, נועם דרומי ושלום רצבי

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

832 629 Blog

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן