שירה | מה שקראנו לו עתיד

שירים חדשים מאת נוית בראל, רעות וויספר דרבי ונטלי יצחקי

Poetry 832 629

כליל וקסלר, פרט מתוך המיצב עד שוב אשמע אותך, סוכר מותך וחרס, 2024, גלריה אלפרד, תל אביב. אוצרת: נורית טנא

נוית בראל

זהב

מִתְגַּנֵּב מִנְּקֻדָּה לִנְקֻדָּה בְּשׁוּלֵי הַמָּסָךְ, הַמֵּצַח שֶׁלְּךָ מַכְחִיל מֵרֹב קֹר וְהַיָּדַיִם מַאְדִּימוֹת מֵרֹב חֹם. מִלִּים יָפוֹת, דְּמֵי כִּיס קְבוּעִים, לֵךְ תִּקְנֶה עִם זֶה מַשֶּׁהוּ שֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְעַצְמְךָ. אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ בְּוַדָּאוּת, הָאֵשׁ הַזֹּאת, שֶׁבּוֹעֶרֶת לְךָ בַּפֶּה, מַטִּילָה צֵל עַל הַפָּנִים. אִם מְשַׂחֲקִים עִם זֶה יוֹתֵר מִדַּי מְאַבְּדִים קֶשֶׁר עִם הַמְּצִיאוּת, כְּלוֹמַר עִם מָה שֶׁקּוֹרֶה מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל הַשְּׁכֵנִים. פּוֹעֲלִים מְשַׁפְּצִים, יְלָדִים בִּצְרָחוֹת קְצָרוֹת, זוֹ שֶׁמִתְאַמֶּנֶת בְּשִׁירָה אוֹפֵּרָאִית. בְּקָרוֹב שְׁנֵינוּ נֵלֵךְ הַבַּיְתָה, בֵּינְתַיִם אֲנַחְנוּ בְּבֵית הַדְּרָשׁ, מְנַסְּחִים סוֹדוֹת בִּשְׁלוֹשִׁים וְתִשְׁעָה מִשְׁפָּטִים. אַתָּה מוֹפִיעַ בְּמַפְתִּיעַ עִם אֵבָרִים לֹא קַיָּמִים, מְתַכְנֵן תַּהֲלוּכוֹת נִצָּחוֹן, אֲבָל אֲנִי מַבְטִיחָה לְךָ, עִידוּד אַחֲרֵי עִידוּד, כְּשֶׁהֵם יָרִיעוּ אַתָּה לֹא תִּתְעַנְיֵן. יֵשׁ פַּעֲמוֹן יֵשׁ פַּעֲמוֹן שֶׁמְּדַנְדֵּן רַק לְךָ רַק לְךָ. כְּשֶׁשִּׁעוּר אֶחָד מַתְחִיל זֶהוּ רֶגַע הַבְּרִיחָה. מַפָּה נִפְרֶשֶׂת עַל רִצְפַּת הַחֶדֶר, אַתָּה הוֹלֵךְ עַל הַסִּמּוּן שֶׁמְּצַיֵּן שְׁבִיל זָעִיר. מִתְכּוֹפֵף, כּוֹתֵב שֵׁם פְּרָטִי, שֵׁם מִשְׁפָּחָה וְשֵׁם שֶׁל מָקוֹם. מַמְצִיא שֵׁמוֹת וְאָז אַתָּה מַגִּיעַ. אֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֵיךְ אוֹמְרִים אֱלוֹהִים בְּאִיטַלְקִית, אֲבָל בַּגַּן יֵשׁ בְּרֵכָה עִם דַּג זָהָב וּבִקַּשְׁתִּי שָׁלוֹשׁ מִשְׁאָלוֹת. אַחַת בַּזְּרוֹעוֹת, שְׁנִיָּה פְּנִימָה, שְׁלִישִׁית בַּחֲלוֹמוֹת.

ד"ר נוית בראל היא משוררת, עורכת ספרותית ומבקרת ספרים. ספר השירים "באמת" מפרי עטה ראה אור לאחרונה בסדרת "ריתמוס" של הוצאת "הקיבוץ המאוחד".

רעות וויספר דרבי

*

בְּאָלַסְקָה בַּנּוֹפִים הַקְּפוּאִים עוֹקֶבֶת אַחֲרֵי טְבִיעוֹת רַגְלַיִם 

אֶל מְעָרוֹת חֲשׁוּכוֹת חֲמִימוֹת 

אֲנִי מְנִיקָה דֻּבּוֹנֵי קֹטֶב 

וּבֵין נְשִׁיכָה לִנְשִׁיכָה אֲנִי נִרְדֶּמֶת מָחָר אֲנִי נוֹסַעַת לְאַפְרִיקָה

תַּחַת עֵצִים רְחָבִים וּגְבוֹהִים אָשִׁיר לְזֶבְּרוֹת עַל הַמִּדְבָּר שֶׁאֵין לוֹ עַל יָמִים שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת אֵיפֹה 

בַּסּוֹף יֶאֶסְפוּ אוֹתִי אַנְתְּרוֹפּוֹלוֹגִים 

אָהַבְתִּי אֶת הַקּוֹפִים

בְּהֹדּוּ מֵעַל סִירֵי עֲנָק שֶׁל זֵעָה וְתַבְלִינִים אֲנִי מִתְאַדָּה וְקוֹרֶסֶת אֶל מָה 

כְּלוֹמַר הָיוּ לִי פַּעַם דְּפָנוֹת וְיָדַעְתִּי גַּם 

הֶחְרַבְתִּי אֶת כֻּלָּן

בָּאוּ מִבַּחוּץ שָׁתְקוּ עָלַי בֵּין טְבִיעַת בֶּטֶן אַחַת לְאַחֶרֶת צָחַקְתִּי אֶל תִּינוֹקוֹת וְהֵם זָחֲלוּ אֵלַי וְכֻלֵּי הָיִיתִי 

מִיץ פֵּרוֹת רְקוּבִים צָחַקְנוּ בַּשְּׁוָקִים אֶל עַצְמֵנוּ נָמַסְנוּ

בִּרְחוֹבוֹת מְרֻצְּפֵי מַרְאוֹת בַּסּוֹף

קָרָה שֶׁלֹּא יָכֹלְנוּ לָשֵׂאת יוֹתֵר יָמִים

הַתִּינוֹקוֹת הָיוּ מֻפְתָּעִים מֵעַצְמָם 

אָמַרְתִּי לָהֶם זֶה אַתֶּם הֵם אָמְרוּ לִי זוֹ אַתְּ וְיָכֹלְנוּ לִשְׁכֹּחַ –

הנדנדה

עַל מְכוֹנַת הַזְּמַן שֶׁלָּנוּ נִפֹּל בָּרֶשֶׁת הָעֲגֻלָּה וְהַקָּשָׁה דַּרְכָּהּ רָאִינוּ פַּעַם אֶת הַשֶּׁתֶן עַל מִשְׁטַח הַגּוּמִינֵלֵךְ לְאָחוֹר צַעַד צַעַד, הָעִיר הַגְּדוֹלָה, הַמִּדְבָּר, הַיָּם, הַלֵּילוֹת. נָבוֹא לַבְּקָרִים חַסְרֵי הַשֶּׁמֶשׁ וּבְכָל זֹאת מְאִירִים מִדַּי, מַקְרִינִים עָלֵינוּ כָּל שֶׁיֵּשׁ לִכְאֹב, עָלַי אֶת הָעֲנָפִים הַמִּשְׂתָּרְגִים בָּעֵצִים הָרַבִּים מִסְּפֹר, עָלֶיךָ אֶת הֱיוֹת עָלֶה עַל אַחַד הָעֲנָפִים הַלָּלוּ וְלָדַעַת שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ לֹא מְאִירָה עַד שָׁם

לָמָּה לֹא הָיִיתִי אֲנִי עָלֶה עַל הַמַּיִם שֶׁלְּךָ, טוֹבַעַת בְּמָה שֶׁיֵּשׁ לִטְבֹּעַ בּוֹ וְאֵין מַחֲנָק וְיֵשׁ

לִזְנֹחַ אֶת מָה שֶׁקָּרָאנוּ לוֹ עָתִיד וּלְהֵעָטֵף בּוֹ כָּעֵת:

עוֹד פַּעַם אַחַת, בְּבַקָּשָׁה. לִהְיוֹת שׁוּב. לֹא לְהֵחָרֵב. הַפָּנִים שֶׁלְּךָ נִפְקָחוֹת וְשׁוּב חֲלוֹם הַדֶּשֶׁא בְּטַל הַלַּיְלָה

רעות וויספר דרבי היא משוררת. ספרה הראשון, "הגשם רקדן ציפור" ראה אור בשנת 2022 בהוצאת משיב הרוח. בימים אלה עובדת על ספר שירה שני. שיריה פורסמו בבמות שונות ובכללן בגיליון נובמבר 2023 של המוסך. 

נטלי יצחקי

מומנטום

מָה יָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת בְּמֶזֶג הָאֲוִיר הַזֶּה, תַּגִּיד לִי.

הָעֲנָפִים הִתְנוֹדְדוּ כְּמוֹ חֲזִיּוֹת בָּרוּחַ,

הָרוּחַ מִצִּדּוֹ קָרַע אֶת הַשָּׁמַיִם, 

בִּקֵּשׁ לֶאֱסֹף אֶת דִּמְעַת הָאִמָּהוֹת כֻּלָּן.

הַשָּׁמַיִם הִסְתִּירוּ פָּנִים –  

לֹא אָמְרוּ לְאִישׁ מֵאִתָּנוּ מִלָּה עַל

מָחָר.

אֲנַחְנוּ רָצִים הַבַּיְתָה לְהָגֵן עַל הַקִּירוֹת

אֲנָשִׁים חֲזָקִים מִמֶּנִּי וּמִמְּךָ הָלְכוּ בְּאֹמֶץ 

לְחַפֵּשׂ קֶשֶׁת 

וְנָפְלוּ עַל 

עָנָן. 

וַאֲנִי הִסְבַּרְתִּי לְךָ שֶׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים לָתֵת לַמַבּוּל הַזֶּה לָרֶדֶת

גַּם אִם זֶה אוֹמֵר לָמוּת. 

אֱלוֹהִים אַדִּירִים  

אִם רַק הָיִיתָ יוֹדֵעַ מָה קוֹרֶה שָם בַּחוּץ

הָיִינוּ פּוֹתְחִים אֶת כָּל הַחַלּוֹנוֹת לִרְוָחָה

וְלֹא מִשּׁוּם אֹמֶץ. 

כְּשֶׁהִסְתַּכַּלְתָּ עָלַי רָאִיתָ 

שֶׁכָּל הַזְּמַן הַזֶּה שֶׁדִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ 

הִשְׁאַרְתִּי אֶת הָעֵינַיִם שֶלִי

עֲצוּמוֹת.

*

יוֹם אֶחָד אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת 

שֶׁנַּעֲשֶׂה אַהֲבָה בִּשְׂדֵרוֹת הַמִּלָּה בִּירוּשָׁלַיִם

נָרוּץ יְחֵפִים מֵרְגָשׁוֹת תוֹעִים 

הָרוּחַ תִּהְיֶה נְקִיָּה מֵהֶרְגֵּלִים מְגֻנִּים

נִשָּׂא אֶת הַשֶּׁמֶשׁ עַל הַגַּב כְּמוֹ יְלָדִים

חוֹל חַם וְצָהֹב יְטַפְטֵף לָנוּ מֵהַכִּיסִים.

זַכִּים מֵאַשְׁמָה, חָפְשִׁיִּים מִכִּתְמֵי זִכְרוֹנוֹת

נוּכַל לְהַקְשִׁיב לַצְּלִיל הַמִּתְאָרֵךְ שֶׁל 

נָחֲ-לָ-אוֹת

אוּלַי שֶׁמֶשׁ זְהִירָה תְּדַגְדֵּג לָנוּ מִתַּחַת לַשְּׂעָרוֹת

וּשְׁנֵינוּ נִהְיֶה עֲיֵפִים כְּאִלּוּ הֶחֱזַקְנוּ תַּחְתֵּינוּ אֶת הָאֲדָמָה

וְלֹא נִפְחַד לַעֲצֹם עֵינַיִם וּלְהַבִּיט עֲמֹק בֶּאֱלֹהִים

וְנֵלֵךְ מְלֵאֵי הִשְׁתּוֹקְקוּת אֶת כָּל יְרוּשָׁלַיִם

אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ מָה זֶה שְׂדֵרוֹת הַמִּלָּה

וּמִי בִּכְלָל יָכוֹל לְדַמְיֵן

לְאָן נוֹסַעַת הָעִיר

וַאֲנִי אֲבַקֵּשׁ מִמְּךָ בַּפַּעַם הַמִּי יוֹדֵעַ כַּמָּה 

שֶׁנַּעֲשֶׂה אַהֲבָה

וְלֹא יִגָּמֵר לָנוּ 

לֹא יִגָּמֵר לָנוּ.

נטלי יצחקי היא מורה לילדים ומבוגרים כבדי שמיעה וחירשים, מתורגמנית לשפת הסימנים הישראלית, תלמידת מדרשה ומשוררת. שיריה פורסמו בכתבי עת, באנתולוגיות ובעיתונות. ספריה "חוף אסור לרחצה" (2010), "אחרי הפסיק, אהבה" (2013) ו"מדברת איתך מתוך השריפה" (2019) יצאו לאור בהוצאת "עמדה".

» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים חדשים מאת אפרת בלום, קטיה בלוך־גייגר ומרב פיטון

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

Tagit 180 832 629 Blog

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן