שירים חדשים מאת טל חסן, רעות וויספר וגלעד בר־לב
רוחות עין תכולה
לצביה ליטבסקי
מִמַּעֲרָב מַיִם שְׁקֵטִים חוֹתְרִים
מִמִּזְרָח אֲוִיר הָרִים נִרְעָד –
רוּחוֹת-עַיִן-תְּכֻלָּה זוֹרְעוֹת שָׁמַיִם.
.
רָאִיתִי אוֹתָהּ מוֹשֶׁכֶת חוּטֵי מִלִּים –
טוֹוָה פִּיּוּטֵי-חַיִּים בִּיסוֹדִיּוּת
שֶׁל עַכָּבִישׁ, בִּקְלִילוּת שֶׁל נְמָלָה מִתְכּוֹנֶנֶת
לַחֹרֶף;
.
אַחַר כָּךְ לְהַבִּיט מִן הַמֶּרְחָק – –
לִמְתֹּחַ שַׁרְווּלִים עַד
סוֹף הָאֶפְשָׁרוּת
וּלְהַמְתִּין
.
עַד גֶּשֶׁם
יָרֹק
.
.
*
א.
הַזִּמְזוּם הַזֶּה
אֲנִי שׁוֹמַעַת עָלִים בָּרוּחַ
שְׂעָרוֹת בְּפַרְווֹת אוֹגֵר (עָבוֹת, קָשׁוֹת, קְצָרוֹת) מִתְחַכְּכוֹת אַחַת בַּשְּׁנִיָּה. אוּלַי הָרַעַשׁ שֶׁל מַחְשָׁבוֹת נוֹדְדוֹת אוֹ מִצְטַבְּרוֹת
הָעֲנָנִים נָעִים שׁוּב
אֲנִי לֹא מַכִּירָה מַרְאֶה יָפֶה מִזֶּה
שֶׁל עוֹלָם מְבַקֵּשׁ לָנוּחַ
בְּצַמְרִירִים לְבָנִים, הוֹלְכִים נִפְרָמִים
הַגֶּשֶׁם הִפְסִיק לְכַמָּה יָמִים
אֲנִי בַּמִּטָּה כַּמָּה שָׁעוֹת
תֶּכֶף אָקוּם –
.
ב.
וְאֵיךְ שֶׁהֵם נִפְרָדִים
עֲדִינוּת כָּזוֹ לֹא יָדַעְתִּי
הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁל עָנָן לִדְמוֹת לְעֵץ – שָׁטוּחַ מִמֶּנּוּ, רָחוֹק מִמֶּנּוּ, תַּמְצִית רְפָאִים לְבָנָה
.
.
*
אוֹמְרִים שֶׁפַּעַם עַפְנוּ
לֹא הִגַּעְנוּ מֵהַקּוֹף אֶלָּא מִצִּפּוֹרִים.
הִתְחַלְנוּ מְצֻפֵּי שִׁרְיוֹן, בַּעֲלֵי כָּנָף,
בַּשָּׁמַיִם:
תָּמִיד מַבָּט קְבוּר אֲדָמָה
.
לֹא הָיְתָה לָנוּ בְּרֵרָה אֶלָּא לָרֶדֶת.
הַגְּרָבִיטַצְיָה הִכְרִיחָה אוֹתָנוּ לִהְיוֹת זְעִירִים
וּלְהִתְקַלֵּף, לְהִדַּמּוֹת לִפְרָחִים אוֹ לִנְחָשִׁים
לִישֹׁן עֲמֻקּוֹת בֵּין עֵרוּת אַחַת לְאַחֶרֶת.
.
אוֹמְרִים שֶׁפַּעַם עַפְנוּ, הַגַּלִּים
קָרְאוּ לָנוּ לְהֵרָטֵב מִדִּמְעוֹת הָעוֹלָם
יָדַעְנוּ שֶׁאֶפְשָׁרוּת הַטְּבִיעָה קְרוֹבָה –
יָדַעְנוּ שֶׁלֹּא נָשׁוּב לָעוֹף –
יָדַעְנוּ שֶׁהָרַגְלַיִם יִסְתַּבְּכוּ בְּחַשְׁמַל-
נוֹשְׂאִים אֶת הַכְּנָפַיִם כְּאַשְׁפַּת חִצִּים
.
.
*
הוּא לֹא יוֹתֵר מִמָּה שֶׁהוּא
אֲנִי, כַּנִּרְאֶה, יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאֲנִי.
אוּלַי זֶה הַהֶבְדֵּל בֵּינֵינוּ, אוּלַי
הַהֶבְדֵּל הַנִּצְחִי:
הַמְּסִירוּת שֶׁלִּי נוֹבַעַת כְּמוֹ דָּם מִפֶּצַע גַּם כְּשֶׁאֵינִי בְּטוּחָה.
שֶׁלּוֹ מִתְהַדֶּקֶת כְּתַחְבֹּשֶׁת גַּם כַּאֲשֶׁר הַוַּדָּאוּת הִנָּהּ אֶבֶן בְּצַד הַדֶּרֶךְ:
אוּלַי הַוַּדָּאוּת הִיא אֶבֶן בְּצַד הַדֶּרֶךְ
אוּלַי נִשְׁכְּחָה כְּמוֹ צִפּוֹרִים אֶל אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת
הַלִּוְיְתָנִים שֶׁלִּי הוֹמִים בַּלַּיְלָה זֶה אֶל זֶה וְאֵלָיו וַהֲרֵי הֵם הָיוּ שָׁם
גַּם לְפָנָיו, אַחֲרָיו, מִצְּדָדָיו:
הֵם מְשַׂחֲקִים בּוֹ, מְשַׂחֲקִים בָּנוּ
הַיָּם שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל וְאֵין מָנוֹס מִטְּבִיעָה
אֲבָל הַיֹּפִי הַזֶּה
שֶׁל לִוְיְתָנִים הוֹמִים בַּלַּיְלָה
וְהַיָּם שָׁחֹר וְלָבְנָם הַחֶלְקִי מְסַנְוֵר אוֹתָנוּ וְאָנוּ יוֹדְעִים חֹפֶשׁ.
.
.
*
בַּלֵּילוֹת פָּנֶיךָ לֹא מְנֻקָּדִים.
הַגּוּף מוּגָף כָּבֵד, עָצוּם
כָּאן, מֵעֵבֶר לְדֶלֶת אַחֶרֶת.
אוֹר חִוֵּר מִתְמַסֵּר לְאִישׁוֹן הַלַּיְלָה
וְצֵל מַחְשָׁבָה מִשְׁתַּקֵּף בִּסְבַךְ
קוּרָיו (שֶׁל מִי) מְבַקְּשִׁים אֶת בְּשָׂרְךָ.
אַתָּה תּוֹפֵס קְשָׁרִים שְׁקוּפִים בְּאֵלֶּה שֶׁהִכַּרְתָּ
מִתּוֹךְ בַּלָּהוֹת, בְּבָתִּים שֶׁבַּקָּצֶה,
אֵלֶּה שֶׁמָּחֲלוּ וְאֵלֶּה שֶׁלֹּא.
שְׂפָתַיִם דּוֹבְבוֹת שְׁתִיקָה,
הַבְטָחוֹת שֶׁלֹּא קֻיְּמוּ, צְמָדִים
מִתְעַגְּלִים לְחֹרֶף נוֹסָף שֶׁל גַּעְגּוּעַ לְקוֹדְמוֹ.
.
בְּסוֹף הַיּוֹם
הַכְּבִישִׁים נִתָּקִים מֵרִכְבָּם,
פַּסִּים כֵּהִים נִשְׁלָחִים רֵיקִים אֶל הָאֲדָמָה.
יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה נִשְׁבָּרִים פְּנִימָה
לְתַכְלִיתָם.
.
*
בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב
הַלֵּב מְפַרְפֵּר נוֹאָשׁ
לִבְגֹּד בְּעַצְמוֹ
*
הֶעָתִיד נֶחְלַק,
עֵינְךָ נָסְעָה מֵאִתְּךָ
וְאַתָּה תְּהוֹם.
*
יוֹם בְּלִי הַבְטָחָה.
מֻנָּח, אֶחָד עִם צִלּוֹ.
עָנָף שֶׁנָּשַׁר.
*
הַחֹשֶׁךְ רוֹעֵד,
כֶּלֶב הַלַּיִל רָץ עִוֵּר
בּוֹאִי סְעָרָה
.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים מאת אבישג עמית שפירא, איתי עקירב ואלנתן מיה
.
תגובות על כתבה זו