1967: חג הגאולה בבית הכנסת של חסידי חב"ד בעיר העתיקה

חגיגות ראש השנה לחסידות בבית הכנסת 'צמח-צדק' בירושלים המשוחררת

8

פנים בית הכנסת "צמח צדק" (מתוך: תולדות חב"ד בארץ הקודש בשנים תקל"ז-תש"י, 1988)

זהו סיפור על הקלטה עלומה, או שמא צרור אנקדטות שנתקבצו ונשזרו יחדיו לכדי עלילה ססגונית אחת.

הימים, ימי חורף תשכ"ח, שלהי שנת 1967. בבית הכנסת העתיק "צמח-צדק" שבעיר העתיקה בירושלים התקיימה חגיגה רבת משתתפים לציון יום י"ט בכסלו. יום זה, המכונה בפי חסידים "חג הגאולה" ו"ראש השנה לחסידות", הוא היום המציין את יציאתו לחופשי של רבי שניאור זלמן מלאדי (1812-1745) מייסד חסידות חב"ד מן הכלא הרוסי בשנת תקנ"ט (1798).

במהלך שיטוט וירטואלי שערכתי בקטלוג ארכיון הצליל, נתקלתי בהקלטה עלומה וכותרתה "דרשה". הדובר בהקלטה, כך לפי הקטלוג, הוא עדין שטיינזלץ. המידע המועט עורר את סקרנותי. ניסיתי לאתר רשומות קשורות. לאחת מהן הותאמה הכותרת "חגיגת חג הגאולה י"ט כסלו" שהוקלטה ב-19 בדצמבר 1967 בעיר העתיקה בירושלים, בידי יצחק ויינברג.

 

בית הכנסת "צמח-צדק", 1967 (מתוך: תולדות חב"ד בארץ הקודש בשנים תקל"ז-תש"י, 1988)
בית הכנסת "צמח-צדק", 1967 (מתוך: תולדות חב"ד בארץ הקודש בשנים תקל"ז-תש"י, 1988)

 

חלקה השני של ההקלטה נפתח בקולו של מנחה הערב, ר' משה סגל (תודה לזאב גולן, מחבר הספר "שופרות של מרד" על זיהוי הקול), שציין בשמחה כי "זכינו השנה לחוג חג זה בפעם הראשונה לאחר הפסקה ארוכה של עשרות שנים בעיר הקודש ובתוך חומות ירושלים. אנו נתחיל את החג בשיר של פדיון הנפש של הגאולה 'פדה בשלום נפשי' ואני מבקש את המקהלה לשיר את השיר הזה".

 

בין ניגון לניגון נשמעו קולותיהם של הרבנים, חתני פרס ישראל, הרב שלמה יוסף זוין והרב עדין שטיינזלץ (אבן-ישראל). "מהותו ועניינו של חג עומדת בזה שהוא חוזר", אמר הרב שטיינזלץ, "עצם שורש המילה – שהוא מסתובב, שהוא חוגג, שהוא יצא מן הפעם האחת הבודדת שהיה בה, וחזר להיות פעם נוספת.

"השאלה אם יום הוא חג אמיתי, או רק מאורע חד-פעמי, עומדת מסביב לכך. האם גם בשנה הבאה תהיה משמעות ליום הזה? יום שיש לו משמעות רק לזמנו ולשעתו, אינו נעשה משום כך חג. זהו יום גדול, אבל לא יום חג. החג של היום הוא חג לא רק מפני שלפני מאה שישים וכמה שנים שוחרר אדמו"ר הזקן ממאסרו, אלא הוא חג ביתר שאת משום שיש לדברים האלה משמעות גם כעת. לא רק לגבי החוג הקרוב והמצומצם של חסידות חב"ד אלא גם לרבים אחרים".

לפני שנים אחדות הגיעה לידי רשימה קצרה שכתב הרב עדין שטיינזלץ וכותרתה "על שיטת חסידות חב"ד". רשימה זו שימשה "ראשית דברים" לספר "על זיכרון ירושלים: ספר מסעותיו של חסיד חב"ד במאה ה-19" שכתב רחמים מלמד-כהן בשנת 2011 בעקבות הספר "זיכרון ירושלים".

בשורות המסיימות, כתב שטיינזלץ: "מותר אולי להוסיף גם גוון אישי לדברים הללו: בבית הכנסת שבו אני מתפלל, נמצאת כתובת אבן שנשארה בשלמותה גם לאחר כיבוש העיר העתיקה בידי הערבים. בכתובת הזו, שאני יושב מתחתיה בכל שבת, רשומה בקיצור עלילתו של גיבור הספר 'זיכרון ירושלים' שהוא הוא שאיפשר את בניית בית הכנסת הזה".

באיזו כתובת מדובר? ומי הוא גיבור הספר שעלילותיו הפכו משמעותיות כל כך?

בית הכנסת "צמח-צדק" שוכן ברחוב חב"ד בעיר העתיקה בירושלים. עוד בראשית המאה ה-19 התקיימה בירושלים קהילה קטנה של חסידי חב"ד ובה כמה משפחות. במפקדי האוכלוסייה שערך סר משה מונטפיורי, שעותק שלהם מצוי בספרייה הלאומית, מוזכר בית הכנסת כמה פעמים.

בשנת 1858 תרם גביר חשוב מהעיר מומבאי שבהודו, דוד ששון שמו, תרומה לבית הכנסת החב"די "בית-מנחם" בירושלים. בית הכנסת נקרא על שמו של רבי מנחם מנדל מליובאוויטש, האדמו"ר השלישי בשושלת חסידות חב"ד. משפחת ששון, שמקורה בעיר בגדאד שבעירק, היגרה במחצית הראשונה של המאה ה-19 להודו ונודעה למשפחה אמידה ונדיבה שתרמה כספים רבים למטרות יהודיות שונות.

 

דוד ששון
הגביר דוד ששון (1864-1792)

 

בדברי ההקדמה לספר "על זיכרון ירושלים: ספר מסעותיו של חסיד חב"ד במאה ה-19" מגולל מחבר הספר את הרקע לכתיבתו. "מעשה שהיה כך היה", כותב מלמד-כהן. "בשנת 1963, יצאנו רעייתי אלישבע ושני ילדינו הקטנים, לשליחות חינוכית בת ארבע שנים מטעם הסוכנות היהודית לעיר מומבאי אשר בהודו".

מספר שנים לאחר מכן, באפריל 1967, נפטר חזן בית הכנסת "בית אל". אלמנתו של החזן ביקשה ממלמד-כהן לסור לביתה ולבדוק את הספרים הרבים שהותיר בעלה. "ספרי קודש וסידורים רבים ניצבו על המדפים. ביניהם צדה עיני ספר קטן בשם 'זיכרון ירושלים'. פתחתיו ועלעלתי בו וסקרנותי גברה. ביקשתי לרכוש את הספר, והקשישה טובת הלב נתנה לי אותו במתנה. בלילה ההוא לא עצמתי עין גמעתי את הכתוב ב'זיכרון ירושלים' בשקיקה".

מלמד-כהן התוודע לסיפורי מסעותיו של מחבר הספר ר' שניאור זלמן מנדלוביץ. מנדולביץ שימש שד"ר (שָׁלִיחַ דְרַבָּנָן) שנשלח מטעם ארגון כולל-חב"ד אל ארצות הניכר במטרה לגייס כספים בעבור קהילת חסידי חב"ד שהתגוררו בחברון ובירושלים. במהלך מסעותיו הגיע מנדלוביץ להודו, שם פגש בדוד ששון ומשפחתו שהעניקו תרומה נוספת לבניין בית הכנסת.

הקדמה לספר "זכרון ירושלים" מאת ר' שניאור זלמן מנדלוביץ
הקדמה לספר "זכרון ירושלים" מאת ר' שניאור זלמן מנדלוביץ

 

ואז פרצה מלחמת ששת הימים.

"בהתרגשות שמענו על שחרור ירושלים העתיקה, ואף כי לא נשלמו ארבע שנות שליחותנו, החלטנו להקדים לשוב ארצה. מיד בהגיענו לירושלים, נטלני אבי זצ"ל בידו ויחדיו הלכנו שנינו לכותל המערבי… בדרכנו חזרה עברנו ברחוב היהודים והנה מול עינינו בית הכנסת של חסידי חב"ד 'צמח-צדק'. ביקשתי מאבי להיכנס פנימה. עלינו במדרגות. המקום היה עדיין מלא אבק ואבנים. הסתכלנו מסביבנו. אך החילותי לקרוא את הכתוב על טבלת השיש שהייתה על הקיר מולי ובשרי נעשה חידודין חידודין. שמו של ר' שניאור שבהשתדלותו נבנה בית הכנסת מופיע בטבלה".

 

לוח האבן שנקבע בקיר הפנימי של בית הכנסת
לוח האבן שנקבע בקיר הפנימי של בית הכנסת

 

בשנת 1879 התפרסמה ידיעה בעיתון החבצלת המתארת את תרומת בני משפחת ששון: "לישרים נאוה תהלה. הגביר הנכבד שר וטפסר רודף צדקה וחסד החה"ש זר"ק סי' סי' אליהו ששון הי"ו (אחד מבני הגביר המרומם הנודע בשם הראטהשילד האפריקאני ס' דוד ששון ז"ל) בבומביי, נדבה רוח מאתים לירא סטערלינג לבנין בית הכנסת למקהלת אחינו בני כולל חב"ד…".

בעקבות התרומה שונה שמו של בית הכנסת ל"כנסת אליהו" ולוח הנצחה עשוי שיש נקבע בקומה השנייה של בית הכנסת המשופץ.

 

"מבני הגביר המרומם הנודע בשם הראטהשילד האפריקאני"
"מבני הגביר המרומם הנודע בשם הראטהשילד האפריקאני"

 

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה הושבתו סדרי בית הכנסת. במאמר "תולדות בית הכנסת צמח-צדק בירושלים העתיקה" מתאר ר' שמואל שניאורסון את בית הכנסת באותה התקופה: "נשאר אז רק זקני הרב החסיד אברהם זלמן ז"ל שנכנס לגור לתוך בית הכנסת… אחרי תום המלחמה התחדשו סדרי בית הכנסת. שאר בשרי הרב החסיד לייב סלונים נתבקש לקבל על עצמו עניני ניהול בית הכנסת".

בשנת 1928 שונה שוב שמו של בית הכנסת ל"בית הכנסת צמח-צדק" – על שם ספרו של האדמו"ר רבי מנחם מנדל מליובאוויטש שעל שמו נקרא בית הכנסת במקור "בית מנחם". בימי מלחמת העולם השנייה עמד בית הכנסת להיסגר בשנית. בתקופה זו התקיים מניין ספרדי ומניין של חסידי קרלין בקומה הראשונה של המבנה.

בימים שלאחר מלחמת ששת הימים, מינה רבי מנחם מנדל שניאורסון – האדמו"ר השביעי של חסידות חב"ד, ועד, שתפקידו היה לדאוג להפעלתו המחודשת של בית הכנסת. בשונה מבתי כנסת אחרים בעיר העתיקה, מבנה בית הכנסת נותר שלם. זכור במיוחד החסיד ר' משה סגל שפעל במסירות ובמרץ לשיפוץ ולהחזרת מבנה בית הכנסת לקדמותו.

 

הנשיא שז"ר עולה לתורה בבית הכנסת "צמח-צדק" לצידו הרב זוין וברקע לוח האבן לזכרתם של בני משפחת ששון
הנשיא שז"ר עולה לתורה בבית הכנסת "צמח-צדק". לצידו הרב זוין וברקע לוח האבן לזכרם של בני משפחת ששון (מתוך: תולדות חב"ד בארץ הקודש בשנים תקל"ז-תש"י, 1988)

 

דמות מוכרת המזוהה עם בית הכנסת "צמח-צדק" בשנים שלאחר 1967, היא דמותו של נשיא מדינת ישראל זלמן שז"ר. כבן למשפחה של חסידי חב"ד נהג שז"ר להגיע לבית הכנסת ביום הולדתו שחל בראש חודש בכסלו.

בתאריך ט' במרחשון תשל"ד, ה-4 בנובמבר 1973, כתב שז"ר לאדמו"ר רבי מנחם מנדל שניאורסון: "את תפילת ראש חודש כסלו אני מתכנן לערוך גם השנה, אם הכול יהיה כשורה, בבית הכנסת של ה'צמח-צדק' בעיר העתיקה כמנהגי. ואם אזכה ותנאי השעה יאפשרו, ארצה את י"ט כסלו שוב לערוך בכפר חב"ד כמנהגנו מימים ימימה, זה למעלה מעשרים שנה. רוצה אני לקוות כי ברכת כבוד תורתו תלווני בכל האירועים הללו ובכל שעה". עשרה חודשים לאחר מכן הלך שז"ר לעולמו.

י"ט בכסלו תקנ"ט, י"ט בכסלו תשכ"ח, מלחמת ששת הימים ;  ר' שניאור זלמן מליאדי, ר' מנחם מנדל מליובאוויטש, ר' שניאור זלמן מנדלוביץ, דוד ששון, רחמים מלמד-כהן, הרב עדין שטיינזלץ, שניאור זלמן רובשוב (שז"ר) ; רוסיה, ירושלים ומומבאי. זמנים, אנשים ומקומות שהתאגדו לסיפור ייחודי אחד.

 

כתבות נוספות

תיעוד נדיר: חגיגות חג הגאולה בכפר חב"ד

לוחם החופש הסופי שהיה השראה לרבי מליובאוויטש

 

"משל הקדמוני": הספר העברי המודפס הראשון עם איורים

בן 37 היה יצחק בן שלמה אבן סהולה כשהחליט לחזור בתשובה. ספר השירה שחיבר היה פורץ דרך לא רק בתקופת כתיבתו, אלא גם יותר ממאתיים שנה לאחר מכן, כשהומצא הדפוס.

364

"וַיֹּאמַר הַצְּבִי: קַבָּלָה הִיא בְיָדֵינוּ מֵאֲבוֹתֵינוּ. כָּך אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ. הָדָּר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל דּוֹמֶה כְּמִי שֵׁישׁ לוֹ אֱלוֹהַּ בְּחֶבְלוּ. וְהַדָּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ. וְכָל מַשְׂכִּיל מֵעִיד עַל מַאֲמָר זֶה וּמַסְכִּים. אֲוִירָא דְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מְחַכִּים. וְאָמְרוּ: לְעוֹלָם יָדוּר אָדָם בְּאֶרֶץ שֶׁרֹב גּוֹיִם בֶּעָרִים. וְאַל יָדוּר בְּחוּצָה לָאָרֶץ וַאֲפִלּוּ בָעִיר שֶׁרֻבָּה יִשְׂרָאֵל דָּרִים. וְאָמְרוּ לְהִתְהַלֵּל בִּקְדֻשָּׁתָהּ וּלְהִשְׁתַּבֵּחַ. כָּל הַקָּבוּר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּאִלּו קָבוּר תַּחַת הַמִּזְבֵּחַ."

(פרק יט' בשער הראשון של "משל הקדמוני")

2346
עמוד השער של היצירה "משל הקדמוני". מתוך המהדורה המודפסת הראשונה של הספר משנת 1491. לחצו על התמונה להגדלה

בשנתו ה-37 החליט יצחק בן שלמה אבן סהולה שהגיע הזמן לכפר על חטאיו הרבים והמגוונים ולחזור בתשובה. השנה הייתה 1281 ובהתחשב בתוחלת החיים הממוצעת של גבר יהודי בימי הביניים, הרהורים על המוות הקרב המתובלים בניסיונות חזרה בתשובה לא היו בגדר דבר מופרך או נדיר במיוחד.

"וְכָתַבְתִּי סֵפֶר מַשְׁלִים. פְּרָטִים וּכְלָלִים. אִישׁ חַיִל וְרַב פְּעָלִים. וְחִלַּקְתִּיהוּ לַחֲמִשָּׁה שְׁעָרִים. וְכָל שַׁעַר וָשַׁעַר לִשְׁנֵי סְדָרִים. הָאֶחָד כְּאִילּוּ מַקְשֶׁה וְהַשֵּׁנִי קְרָאתִיו בְּשֵׁם מְחַבֵּר וּמְתָרֵץ. זֶה גוֹדֵר, וְזֶה פּוֹרֵץ:"

את תהליך החזרה למוטב של אבן סהולה ליווה הרופא בן ה-37 בכתיבת ספר שירה מרתק בשם "משל הקדמוני". כפי שהבטיח בהקדמה לספרו, חילק אבן סהולה את "משל הקדמוני" לחמישה חלקים המוקדשים כל אחד למידה טובה אחרת: השכל והחכמה, החזרה בתשובה, העצה הנכונה, הענווה ויראת השמיים. המאבק הפנימי של המחבר מתבטא בתוכן הספר עצמו – בכל אחד מחלקי הספר מתווכח אבן סהולה עם "הַמַּקְשֶה", דמות של חכם עקשן ורוחש רעה המנסה לשכנע את המחבר בחסרונה של המידה שלה מוקדש הפרק. המחבר הטוב והמקשה הרע מנסים לשכנע זה את זה בצדקת דרכם באמצעות משלים, אגדות ושירים.

1
האישה שהצמיחה לבעלה קרניים. אחד הציורים המרשימים המעטרים את הספר "משל הקדמוני". לחצו על התמונה להגדלה

כבר בכתבי היד השונים של החיבור מלווים ציורים יפהפיים את כל הסיפורים. זוהי עדות שאבן סהולה לא הסתפק בהתעמקות רק בארון הספרים היהודי, אלא הכיר ונעזר גם בתוכן (הסיפורים והמשלים) אבל גם בצורה (הציורים המרהיבים) שפגש בספרי אגדות ומשלים נוצרים מאותה תקופה. זאת למרות טענתו המפורשת של המחבר כי: "וְהִתְבּוֹנְנוּ לָכֶם בְּכָל יוֹם וּבְכָל חֹדֶשׁ. כְּחֻלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ. וְהִנֵּה הוּא מְתֹאָר אֶל הַחַיּוֹת, וְאֶל הָעוֹפוֹת הַמִּדְבָּרִיּוֹת. וְלִשְׁאָר בַּעֲלֵי חַיִּים. הַשׁוֹכְנִים בָּאִיִּים. וְלֹא נִשְׁעַנְתִּי עַל הַמַּאְמָרִים. אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל מוֹאָב וְהַגָּרִים. וְלֹא עַל מִשְׁלֵיהֶם הַקַּדְמוֹנִים. עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים."

כי גם אם נדמה למי מהקוראים שאותם מחברי משלים ואגדות גויים הקדימו חלילה את אבן סהולה, מדגיש המחבר את חשיבות הפרספקטיבה ההיסטורית הרחבה: "וְאַף אִם קְדָמוּנִי קְדִימָה בַּזְּמָן. לֹא קְדִימַת תּוֹרָה וְתַלְמוּד נֶאֱמָן. אָמְנָם נִשְעַנְתִי עַל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים. וּמַעֲשֵׂיהֶם הַנּוֹרָאִים. וּמִשְלֵיהֶם הַנִּפְלָאִים. מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמֵן חֲלָאִים".

2
"צורת השועל מהלל ומשבח / ולפני אנשים מתנפל ומשתטח". לחצו על התמונה להגדלה

אז למה, אם התוכן מתבסס על חכמת ישראל, עיטר אבן סהולה את ספרו בציורים הזרים ליהדות? כפי שביקש להבהיר, לא היה זה ניסיון להסיט את מבטם של הקוראים מהמילים, אלא להפך. הציורים הם אמצעי להשגת המטרה של הספר: "וְרָאִיתִי לְצַיֵּר בּוֹ צּורוֹת, לְהָבִין וּלְהוֹרוֹת, לִשְׁקֹד בּוֹ הַקְּטַנִּים, וַיָּנוּחוּ בְּיָפְיוֹ הַמְעֻנִּים, וְאוּלַי יִמְשְׁכוּ לִבָּם אֶל הָעִקָּר".

בדומה לספרי האגדות והמשלים שקרא, מילא אבן סהולה את דפי "משל הקדמוני" לא רק בדמויות אנושיות, אלא גם בחיות שונות. החיות של אבן סהולה התייחדו מדמויות החיות שהופיעו בכתבי יד נוצריים שהתהדרו בתכונה טיפוסית ויחידה (השפן מוג הלב והשועל הערמומי). אבן סהולה העניק לחיות שלו אישיות מורכבת. בהליכותיהן לא מביישות החיות של "משל הקדמוני" שום יהודי מאמין: הציפורים משלימות מניין בבית-הכנסת; איל חסיד מתפלל שחרית, מנחה וערבית; והאריה חולם על מסע לארץ ישראל (חלום שאותו הוא זוכה להגשים).

3
"צורת הפרא הולך ובני החיות אחריו / סובבים אותו מכל עבריו". לחצו על התמונה להגדלה

לאורך ימי הביניים הסתובבו באירופה כמה כתבי יד של "משל הקדמוני". המהדורה המודפסת הראשונה של הספר יצאה לאור בדפוס גרשם שונצינו באיטליה של שנת 1491. מדובר בספר העברי המודפס הראשון בו מופיעים ציורים בצד הטקסט. מעניין שכבר במהדורה המודפסת הראשונה של "משל הקדמוני" החליט המדפיס להשמיט ולשנות חלקים שנראו לו ארוכים או משעממים מדי. בכל מהדורה הבאה של "משל הקדמוני" יתבססו המדפיסים הבאים על המהדורה הראשונה הזו ולא על הטקסט המופיע בכתבי היד השונים של היצירה.

5
"צורת השועל מתודה על עוניו / ומתחנן פני האריה אדוניו". האריה מתהדר בכתר ומושל בחיות כולן. לחצו על התמונה להגדלה

ואיך נוכל לסיים מבלי להביא במלואו משל אחד מהמשלים המחכימים של אבן סהולה? משל שלו העניק המחבר את השם "מעשה באדם שמוחו נתייבש".

 

מעשה באדם שמוחו נתייבש, או הניסיון של הַמַּקְשֶה לשכנע את אבן סהולה שהחוכמה רק מסבכת את האדם

אָמְרוּ הַקַּדְמוֹנִים. וּפוֹתְרֵי הַדִּמְיוֹנִים. כִּי הָיָה בְאֶרֶץ צֹעַן (מצרים) אִישׁ מַשְׂכִּיל בְּעִנְיָנָיו. אִישׁ חָסִיד אִישׁ עָנָו. וַהֲוָת שַׁעֲתָא דְחִיקָא לֵיהּ. וּבְנֵי דְלָא מֵעָלַי. וְלֹא הָיָה מַשִּׂיג דֵּי מַחְסוֹרוֹ. בְּרֹב חָכְמָתוֹ וְיָשְרוֹ. וְהָיָה חוֹקֵר כָּל תַעֲלוּמָה. בְּרָעָב וּבְצָמָּא. וְכָל הַיּוֹם צוֹעֵק וּמֵהִים. נָגוּעַ וּמֻכֵּה אֱלֹהִים. וּבָנָיו חוֹזְרִים עַל הַפְּתָחִים. נֶאֱנָקִים וְנֶאֱנָחִים. וְהָיוּ שְׁכֵנָיו שְׂמֵחִים לְאֵידוֹ. וּמִתְעַנְּגִים בְּפִידוֹ. כִּי אָמרוּ מַה לוֹ וּלְחָכְמָה. וְלַחֲקֹר תַעֲלוּמָה. וּכְבָר קָדַם הַנָּבִיא בִנְבוּאָתוֹ. אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ. וַיְהִי כַאֲשֶׁר גָּדַל כְּאֵבוֹ וְצַעֲרוֹ. וְהַקַּיִץ חִלֵּל נִזְרוֹ וַיִּתְחַזֵּק בַּשָּׁנָה הַהִיא חֹם גָּדוֹל וְהַיֹּבֶשׁ רָד. כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד. וַיֶאֱרַע לוֹ חֳלִי הַיֹּבֶשׁ בְּמֹחוֹ. סָר כֹּחוֹ. וְהוּא חֳלִי הַמֶחְשָׁב וְהַזִּכָּרוֹן. וְאֵין לוֹ עַל הַבְּהֵמָה מַעֲלָה וְיִתְרוֹן. וַיָּחֶל הַיָּגֵעַ. הוֹלֵך וּמִשְׁתַּגֵעַ. וַתִּסָּתֵר מִלִּבּוֹ. הַחָכְמָה וְהַתְּשׁוּקָה. וְנֶפֶשׁ שׁוֹקֵקָה. וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו הַצְּנוּעִים. וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם עָשָׂר קְרָעִים. וַיִּתְלַקְּטוּ אֵלָיו אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפוֹחֲזִים. שׁוֹדְדֵי עֶרֶב וּבוֹזְזִים. וַיְסוֹבְבוּהוּ הַנְּעָרִים בְּרִיבוֹ. בְּשָׁמְעָם צַעֲקוּ וְנִיבוֹ. וְתַעֲלוּלִים מָשְׁלוּ בוֹ. וַיָּבֹא עַד לִפְנֵי שַׁעַר הַמֶּלֶך. מְצַחֵק וְתוֹמֵך בְּפֶּלֶך. וְהַמֶּלֶך יוֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר לוֹ. וְהַשֵּׁגַל יוֹשֶׁבֶת אֶצְלוֹ. וְיִתְאַו לִשְׁמֹעַ רִבּוּי אֲמָרָיו אֲשֶׁר לָהַג. כִּי בְשִׁגָּעוֹן יִנְהַג. וַיְצַו לַהֲבִיאוֹ בִּרְגִילוּת. וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת. וַיִּשְׁתַּעֲשֵׁעַ הַמֶּלֶך בְּמַהֲלָלָיו. וְהַשֵּׁגַל בְּמַעֲלָלָיו. וַיִּתֵּן לוֹ הַמֶּלֶך כֻּתָּנְתּוֹ. וְלֶחֶם אָמַר לוֹ לְהַבְרוֹתוֹ. וַיִּפְקִדֵהוּ עִם שָׂרָיו הַנִּכְבָּדִים. וַיַּלְבִּישֵׁהוּ בְגָדִים. וַיְהִי לִפְנֵיהֶם כָּל הַזְּמַנִּים. שׁוֹתֶה מַמְתַּקִּים וְאוֹכֵל מַעֲדַנִּים. וּכְמוֹ כֵּן צִוָּה לָתֵת. לְאִשְׁתּוֹ וּלְבָנָיו מַשְׂאֵת. וַיְהִי יוֹשֵׁב בְּמוֹשַׁב הַשָּׂרִים. עִם בְּנֵי הַמֶּלֶך וְהַנְּעָרִים. כִּי הָיָה מְשַׁעַשְׁעָם בְּדִבְרֵי הִתּוּל וּשְׂחוֹק. כְּמִשְׁפַּט כָּל כְּסִיל וְכַחֹק. וְכָל יוֹשְׁבֵי הָעִיר. יַחַד יָשִׁישׁ וְצָעִיר. יְשִׂימוּן עַיִן עָלָיו לְשָׁמְרֵהוּ. כִּי מִצְוַת הַמֶּלֶך הוּא. וַיֹּאמְרוּ כָּל יוֹדְעָיו כַּאֲשֶׁר רָאוּ מַעֲלָתוֹ. בַּחֲצַר הַמֶּלֶך עַל כָּל רַב בֵּיתוֹ. לְטוֹבָתוֹ נִשְׁבְּרָה רֶגֶל פָּרָתוֹ.

7
עוד משל נפלא של אבן סהולה. לחצו על התמונה להגדלה

כתבות נוספות

מיקרוגרפיה -– אמנות הציור באותיות

ברכת יום ההולדת הגיאומטרית שהעניק הרב שלמה שפירא לבנו

"ספר שרוליק": הפרויקט הסודי של דוש שלא הושלם מעולם

כתיבה מן הסת"ם

סופר הסת"ם בנצי ימיני חושף כמה מרזי המקצוע

סופר סתם

שעת בוקר מפציעה, השולחן ערוך לכתיבה, והיד נוטלת קולמוס העשוי מנוצה, טובלת בקסת וכותבת טקסט עם ניחוח קדומים, אות אחר אות ומילה אחר מילה, וכך מתמלאת היריעה שורות שורות ועמודות מיושרות ואחידות. נראה שבעידן הטכנולוגי ישנן עדיין מלאכות שקיומן הוא עולם קטן שבו כביכול הזמן עצר  מלכת. אם כן, מדוע ולמה?

ובכן, כתיבת סת"ם מהי?

ראשי התיבות הם  ספר תורה, תפילין, מזוזות. ובימי בית שני נוספה לקודקס גם מגילת אסתר, הנקראת בציבור בפורים.

לכן הכותב נקרא סופר סת"ם. נראה שבשלהי ימי בית שני נקראו הכותבים "סופרים" שהוא גם כינוי לחכמים, ואף מצוי הכינוי "לבלר", שמוצאו מהמילה הלטינית Liber שפירושה ספר.

החומרים המשמשים לכתיבה הם: קלף, קולמוס, דיו.

סופר

 

קלף

קלף מיוצר מעור של בהמה כשרה, כמו בקר לסוגיו, כבש או עז.  כל תהליך העיבוד נעשה על פי הנחיות הלכתיות אשר מעוגנות במקורות ההלכה היהודית, משנה ותלמוד ועד מקורות כמו הרמב"ם וה"שולחן ערוך" עד לספרות ההלכה בת ימינו.  בסיום תהליך העיבוד מתקבלת יריעת קלף דקה אשר צד הכתיבה הינו עדין ורך, כדי שהכתיבה תהיה חלקה ומיושרת.  חלק מהכנת הקלף לכתיבה הוא שירטוט שורות ועמודות על ידי מרצע עדין, כך שהשורות ניכרות על היריעה היטב.

קלף

קולמוס

הקולמוס הינו כלי הכתיבה. בעבר הרחוק, כפי שמתואר בתלמוד, הכתיבה נעשתה על ידי גילוף קנה שהוא שיח הגדל על מקורות מים, ושמו ביוונית קלאסית הוא Kalamos. השימוש בקנה ככלי כתיבה היה נפוץ בין יהודי ארצות האיסלאם עד ימי העליה לארץ.  אצל יהודי אירופה היה נפוץ השימוש בקולמוס העשוי מנוצה.

כיום כותבים בקולמוסים העשויים מחומרים כמו פלסטיק או נירוסטה ומיעוטם בקנה ונוצה. אני כשלעצמי כותב עדיין בנוצה, אשר משלבת יתרונות של גמישות וחדות. מלאכת הכנת הקולמוס מקנה או נוצה אף שהיא נראית פשוטה, מורכבת היא, ודורשת שימת לב לפרטים קטנים וחשובים, כדי שהיכולות הקליגרפיות יבואו לידי ביטוי.  וגם כיום כשמגיעים אלי תלמידים ללמוד קליגרפיה, חלק אינטגרלי מהלימוד הוא בכתיבה עם נוצה.

6

דיו

דיו לכתיבת סת"ם מיוצר מחומרים טבעיים בלבד. אמנם התפתחו עם השנים שיטות שונות בהכנתו, ואף ניכרות  השפעות תרבותיות בהכנתו, אך בבסיסו הוא אותו הדיו.

החומרים  שבדרך כלל משתמשים בהם: מים, גומא (Gum Arabic), עפצים, פיח עשן שמנים טבעיים, דבש וחומר הנקרא ביוונית "קנקנתום" שהוא למעשה גופרת ברזל שבאה במגע עם חמצן. הרמב"ם מונה גם קליפות רימונים, שידועים בפיגמנטים שיש בהם.

ככלל, הקריטריונים העיקריים הם שהדיו יהיה שחור ועמיד לאורך ימים ושנים. ואכן כפי שהתגלה ממגילות מדבר יהודה, הכתיבה שרדה במשך כ–2000 שנה.

2
קסת דיו

מלאכת הכתיבה

כתיבת סת"ם היא קליגרפיה אומנותית במלוא מובן המילה. בניית האותיות, האחידות הנדרשת, והכנת הקולמוס, יוצרות תהליך מרתק של הבנת הכתיבה.  בנוסף חומרי הכתיבה והגדרים ההלכתיים דורשים מהסופר לשים לב לקשת שלימה של פרטים כדי להוציא מתחת ידו כתיבה כשרה הלכתית ומהודרת במראה.

בין הפרטים השונים לדוגמא שאות לא תיגע באות אחרת, כתב אחיד ועוד. צורת האותיות מדוקדקת מאוד ועברה במסורת מדור לדור. על מספר אותיות מוסיפים סוג של כתרים הנקראים "תגים" בעיקר על אותיות  ש,ע,ט,נ,ז,ג,צ , ו"תג" בודד על אותיות ב,ד,ק,ח,י,ה. ניתן להניח כפי שנראה בממצאים ארכיאולוגיים או בכתבי יד עתיקים מאוד שמסורת הכתיבה ובעיקר צורת האותיות ההלכתית ,עברו שינויים מסויימים .

בהקשר הטכני הסופר נדרש לדעת כי הקלף הוא חומר אורגאני, והינו מושפע ישירות ממזג האוויר, טמפרטורה ובעיקר לחות יחסית.  במזג אויר יבש נדרש איזון הלחות בחדר העבודה כדי שזרימת הדיו תהיה אופטימאלית לכתיבה ללא תקלות. הדיו עשוי להיות סמיך או דליל, ויש להתאים גם את הקולמוס לאחיזה נכונה ולזרימת דיו רצויה.

8

כדי להמחיש את העניין והאתגר, נדגים זאת על ספר תורה.

בספר תורה יש מעל 300,000 אותיות!  כתיבתו נעה בין מספר חדשים לשנה בדרך כלל, בזמן כתיבתו, הסופר נדרש לשים לב אל כל הגורמים שמניתי לעיל, ושבסוף התהליך, הכתיבה הקליגרפית שלו תהיה אחידה ונקיה מטעויות לגמרי. ללא ספק אומנות.

אני החילותי ללמוד מלאכה זו לפני כ – 28 שנים, במקביל ללימודי לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן, במחלקה ללימודים קלאסיים ובמחלקה לפילוסופיה כללית.

כתבתי את כל סוגי הסת"ם, אך התמקדתי בעיקר בכתיבת ספרי תורה ומגילות אסתר. במשך רוב שנותיי המקצועיות התפרנסתי בעיקר ממלאכה זו. עד היום יצאו מתחת ידי מעל 30 ספרי תורה ממגוון מסורות הכתיבה שהן מסורת הכתיבה המזרחית/ספרדית ומסורת הכתיבה האשכנזית שמוצאה ארצות אירופה. ההבדלים העיקריים מצויים בצורת האותיות ובסגנון הכתיבה.

רוצים לחשוף את סודות כתבי היד העבריים? הצטרפו לקבוצה שלנו:

בנוסף לאורך שנות עבודתי בכתיבת סת"ם העמקתי באומנות עצמה וגיליתי נקודות השקה מעניינות מאד לאומנויות קליגרפיות נוספות כמו: הכתב האנגלי בסגנון הגותי, כתיבה רנסאנסית לטינית, כתיבה ערבית מוסלמית  ואףבמידה מסוימת הקליגרפיה היפנית.

מציאת מכנה משותף למגוון הקליגרפיות מתרבויות שונות עוררה בי סקרנות לחקור הלאה כתבי יד שונים, ולכך עמדו לי לעזר גם ידיעותי מהלימודים האקדמיים בלטינית ויוונית קלאסית, ועדיין אני מקדיש זמן ללמוד אודות הקשר בין התרבויות השונות לאמנות הכתיבה,  לגלות חומרי עבודה  וטכניקות , שימוש בציור ככלי לביטוי הטקסט , וכתיבה עם מגוון סוגי דיו ופיגמנטים.

נכון להיום אני עוסק בעיקר בקליגרפיה כללית עברית ואנגלית, עיטור וציור, בכתיבה המסורתית,  ומלמד קליגרפיה במגוון סגנונות.

 

כתבות נוספות

סיפורו של אוסף הקמעות המסתורי שהגיע ממוסקבה לספרייה

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

 

 

ברכת יום ההולדת הגיאומטרית שהעניק הרב שלמה שפירא לבנו

בגיל 34 זכה הרמן צבי שפירא, הוגה רעיון הקרן הקיימת, לברכה הראויה לעתיד המזהיר שעוד צפוי לו

32

'הוגה רעיון הקמת הקרן הקיימת לישראל' ו'אחד מראשי התנועה הציונית' הם רק שניים מהתארים בה ייתקל גולש האינטרנט כשיקיש את השם צבי הרמן שפירא במנוע החיפוש המועדף עליו.

מכריו של שפירא בחייו (1898-1840) קשרו לראשו כתרים רבים נוספים: בהקדמה לכתביו הציוניים, למשל, נכתב על הרמן צבי כי "איש פלאים היה שפירא, איש פלאים – בגלגוליו ובנדודיו, בתכונותיו ובשאיפותיו, ועל כולם – בחזיונותיו ובחלומותיו". ובאמת, היכרות שטחית בלבד עם הביוגרפיה של האיש תספיק כדי להיווכח בעובדה חשובה לגבי התנועה הלאומית אליה השתייך ואותה סייע לייסד: התנועה הציונית.

בראשיתה, התנועה הציונית משכה אל שורותיה אנשים שהיו לא רק משוגעים לדבר (ונחוצה לא מעט חירות מחשבתית כדי להאמין במפעל האדירים הציוני לנוכח המציאות הקשה), אלא גם בעלי יכולות ארגון ומנהיגות שישולבו בחזיון הציוני המעורפל עדיין. שפירא התאים היטב לקטגוריה זו.

1
דיוקן של צבי הרמן שפירא. גלויות אלו יצאו לאור בהוצאת "לבנון", ורשה, כנראה לפני מלחמת העולם הראשונה. מתוך אוסף שבדרון בספרייה הלאומית

קיצור תולדות חיי שפירא נוכל למצוא במספר מקורות כתובים אודותיו: בהקדמה לכתביו הציוניים שכבר הוזכרו, במאמרי עיתונות המבכים את לכתו בשנת תרנ"ח/1898, ובערך המפורט המופיע ב'לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים' בעריכת גצל קרסל.

ממקורות אלה אנו למדים על האיש שהיה, על יכולות הארגון שלו, על חיבתו למסורת ישראל, על כך שבשנת ה-24 לחייו שימש כבר כרב וראש ישיבה בעיר הליטאית בירטושלא, על הצלחותיו העסקיות כסוחר, על התעקשותו להשתלם גם ב"לימודים החיצוניים" – בייחוד לימודי המתמטיקה שעליהם זכה בתואר דוקטור לאחר קשיים ותלאות רבים.

בנוסף אנו למדים על הדרך שבה השפיעו לימודיו על שני חידושיו הגדולים: רעיון הקמת האוניברסיטה העברית והתכנית להקמת הקרן הקיימת לישראל אותו העלה שפירא בקונגרס הציוני הראשון.

כתב יד מעניין, שנמסר לספרייה הלאומית על ידי משפחת שפירא ב-1937, ושמור כיום באוסף 'שירים לעת מצוא' במחלקת הארכיונים, מספק הצצה לפן עלום יחסית בחייו של המנהיג המוערך אך הנשכח, חיי המשפחה של הרמן צבי שפירא.

1
הברכה שחיבר שלמה שפירא לבנו. לחצו על התמונה להגדלה

בשנת 1874, כעשור בטרם הוקמה אגודת חיבת-ציון אליה יצטרף שפירא כמעט מיד עם הקמתה, חיבר אביו של הרמן צבי שיר ברכה ליום ההולדת של בנו בן ה-34.

הרב שלמה שפירא, אביו של הרמן צבי, נועד בעצמו כרב חשוב וכידען מופלג שכל שאיפתו לבנו הייתה שישמש רב בישראל. הרב שלמה שפירא העניק לבנו שיר הכולל 21 שורות כפולות הכלואות בתוך שני מעגלים.

במעגל הפנימי, השלישי במספר, כתב האב את המילים '[ל]מזל טוב'. המעגל החיצוני ביותר בנוי מאקרוסטיכון המרכיב את המילים: "לכבוד בני היקר צבי הירש נ"י (ראשי תיבות של: נרו יאיר)", בעוד שהאקרוסטיכון במעגל האמצעי מרכיב את המשפט: "לב טהור ברא לו עליון ורוח נכון חדש בקרבו לעד" – משפט המהווה פרפראזה על פסוק מתהילים נ"א י"ב: "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי", עם תוספת: "לשלמה בני צבי שאלתי" החורגת בחלקה מהמעגל.

עשרים ואחד הזוגות של שורות השיר מתמזגות לכדי צורה כעין כוכב. טכניקה מעניינת זו מזכירה את אמנות המיקרוגרפיה של הרכבת ציורים מאותיות הטקסט הידועה במיוחד מכתבי-יד מקראיים עם מסורה.

ב"רשימה אוטוביוגרפית" שחיבר הרמן צבי ציין כי "אבי (הרב שלמה שפירא) היה מלומד עברי וביחוד היה רב כשרונו בשירה העברית… את התנ"ך ידע בעל-פה עד כדי לכתוב המסורה מלה במלה בלי שיצטרך לקרוא בספר. לאחר-כך ידע גם את המשנה בעל-פה מלה במלה. מלבד התלמוד ידע היטב את כל הספרות העתיקה ואת כל הספרות הפילוסופית של ימי הביניים ואת ספרי המוסר וכמו כן ידע במתימטיקה, אסטרונומיה וידיעת הטבע עד כמה שהלימודים האלה נמצאו בספרות העברית". הברכה שהעניק שלמה שפירא לבנו היא הוכחה לידע העצום שצבר, לכשרונו הפיוטי וליכולותיו האמנותיות גם יחד.

ברכה מרגשת זו אף ממקמת אותנו ברגע מעניין בביוגרפיה של הרמן צבי שפירא: עשרות שנים לפני שישתתף הרב והמתמטיקאי היהודי בקביעת גורל עמו, הכירו הסובבים אותו (ובראשם אביו) ברוח הנכונה והחדשה ובלב הטהור שהעניק האל למנהיג הציוני לעתיד.

 

כתבות נוספות

מיקרוגרפיה -– אמנות הציור באותיות

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה

1695: מה נעדר מדיפלומת הרופא של הצעיר הגרמני?