כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

הצצה לסידור תפילה מאיטליה שמספר את קורותיהם של שלושה דורות במשפחה יהודית אחת.

"נפטר מן האנחה של עולם השפל והלך אל המנוחה של עולם העליון אבי עטרת ראשי" ובעמוד שממולו – הידיעה על מות האח

מנהגם של בעלי ספרים לתעד את תולדות משפחתם על דפי הספרים, מאפשר לנו ללמוד על חייהם ועל מנהגיהם. רישום כזה מצאנו לאחרונה בדפיו של סידור תפילה שנדפס בונציה בשנת ת"א (1641), והוא נותן לנו הצצה אל חיי משפחה יהודית במאה הי"ח, על אורח חייהם ועל מנהגים שונים שרווחו בזמנם.

בין השאר אפשר ללמוד על מנהגי ברית המילה שלהם, על שימושם בלוח היוליאני הישן, על הטרגדיות המשפחתיות שאירעו להם, ועוד. הסידור היה בידיה של משפחת משלום, ויש בו רישום של שלושה דורות בין השנים 1825-1748. שם המשפחה [משלום] נדיר מאד, ומקורו ומשמעותו אינם ברורים. על פי חוות דעת מומחה שקיבלנו, משמעות השם היא "של שלום" בהתייחס לאחד מאבות המשפחה או אל השלום כמשמעו, אבל נשמח לקבל מכם, הקוראים, הצעות נוספות בעניין הזה.

שער הסידור

אבי המשפחה היה שלום רפאל משלום, והוא תיעד על דפים קטנים שצורפו אל הספר את לידתם של ילדיו – ארבעה בנים ובת. הרישומים כוללים את תאריכי הלידה ואת שם המוהל והסנדק אצל הבנים, וכך נפתח הדיווח:

"בליל יום שנכפל בו כי טוב [שלישי] ביו"ד שעות, י"ט לחודש כסליו שנת התק"ט, ולחשבונם יו"ד דיצימברי [10.12] 1748 […] נולד לי בן זכר ונימול בשר ערלתו ע"י המוהל […] יצחק טריויס חמי יצ"ו, על ברכי יהודה אחי יצ"ו שעשה מצות הסנדק עם הכבודה מרת אמי מב"ת [=מנשים באוהל תבורך]. ונקרא שמו יעקב ישראל בסימן טוב".

כדאי לשים לב לשני דברים שאפשר ללמוד מהרישום הזה:

ראשית, על פי הלוח הגרגוריאני הנהוג כיום, י"ט בכסלו תק"ט חל ב-29.11.1748, ולא בעשירי בדצמבר כפי שרשם שלום רפאל משלום. אמנם, על פי הלוח היוליאני היה התאריך 10.12.1748, אבל על פי האמור באנציקלופדיה העברית כבר בשנת 1582 עברו באיטליה אל הלוח הגרגוריאני המתוקן. מכתב היד שלפנינו מתברר שגם במאה הי"ח רווח עדיין באיטליה הלוח היוליאני.

שנית, משתקף כאן המנהג האיטלקי לשתף נשים במצוות הסנדקאות [=החזקת התינוק במהלך המילה]. ברוב קהילות ישראל נהוג היה שרק הגברים שימשו כסנדקים כפי שנוהגים היום בכל הקהילות האורתודוקסיות, ואילו באיטליה שימשו גם נשים כסנדקות. גם בלידתו של אברהם, צעיר בניו של שלום רפאל, הייתה סנדקית, והיא "מרת דודתי שרה אלמנת כמ"ר זכריה אשכנזי ז"ל".

"בליל יום שנכפל בו כי טוב"

הכותב השני בסידור הוא יעקב ישראל, בנו הבכור של שלום רפאל, והוא מספר על מות הוריו. אמו, מלכה חנה בת יצחק טריויס, נפטרה בשנת 1759, ואביו נפטר במרץ 1768. על פטירת אביו הוא כותב:

"ואני בעיר זאנטי היה הייתי, ובאה אלי אגרת א[חת], ושמועה רעה ומרה מצאתי כתוב בה […] נפטר מן האנחה של עולם השפל והלך אל המנוחה של עולם העליון אבי עטרת ראשי".

העיר זאנטי המוזכרת כאן היא העיר זקינתוס שבאיי יוון, שהייתה תחת שלטון ונציאני בין השנים 1797-1484. איננו יודעים מדוע נסע יעקב ישראל הצעיר אל זאקינתוס, אבל יש בכך כדי להטעימנו קצת מהוויי חייהם של יהודי התקופה שכרוך היה במסעות רבים לצורכי פרנסה או לימודים. מותו של האב הטיל על כתפי הבן הבכור, שהיה בן תשע עשרה שנים, את עול החזקת המשפחה כולה, ואת רישומו של הדבר אפשר לחוש במילות הסיום של יעקב ישראל:

"והמרחם העליון ירחם עלי ועל כל אחי ועל כל בני ביתי וישמרנו מכל רע וישמור את נפשנו".

תפילתו הפשוטה של יעקב ישראל לאריכות ימים לא התקבלה, וביולי 1770 כותב אחיו יצחק:

"שבר על שבר נקרא, קראו לנו מרה, על אבדה יקרה אשר אבדנו, ומצאנו אבל וצרה […] אחינו נטע שעשועים, נמשל לשדה תפוחים, בן כ"א שנים […] הגדול שבכולנו עטרת ראשנו […] הלך למנוחה ואנחנו נשארנו ביגון ואנחה".

יצחק בן השמונה עשרה מקבל את ניהול המשפחה, ואולי קושי המשימה המוטלת עליו מסביר את העובדה שהרישום הבא בספר הוא רק בשנת 1793. יצחק בן 41 והוא מדווח על הולדת ילדיו. בין השנים 1804-1793 ילדה אשתו יוסטינה שלוש בנות ושני בנים.

עניין מיוחד אפשר למצוא בשניים מהרישומים. בי"ח באדר ב' תקנ"ט [מרץ 1799] נולדה בתו השנייה, שש שנים אחרי לידת הבכורה, ויצחק מספר על הקשיים שחוותה אשתו בשנים האלו בשמירת הריונותיה.

"ויהי כי ארכו הימים, אחר כי פעמים רבות מרת אשתי הנ"ל הרתה אך לא מלאה ימיה ללדת ותלד למקוטעים, נתן ה' לה הריון, ובליל יום שני […] ילדה לי בת שנית וקראתי בישראל שמה סטילה. האל ברחמיו יזכני […] ליראות בחופתה עם אחותה הנ"ל".

ברישום הרביעי מדווח יצחק על הולדת בנו ביום א' בסיון תק"ס [25.5.1800] –

"ומלתי אותו בחתוך ופריעה וקראתי בישראל שמו שלום בשם כבוד אבא מארי".

האב בעצמו מל את בנו, וקרא לו בשם אביו המנוח.

במרץ 1799 נולדה הבת השנייה, וב- 25 במאי 1800 נולד הילד הרביעי. מתי אם כן נולדה הבת השלישית? ברישום השלישי כתב יצחק:

"ותהר עוד ותלד מרת אשתי הנ"ל בת בליל ביאת יום שני לסדר אחרי מות וקדושים וקראתי שמה […] רבקה […] 1.5.1800".

מתי בדיוק נולדה רבקה? לכם הקוראים הפתרונים.

האחרון שכתב את קורות משפחת משלום היה שלום בנו של יצחק, והוא מספר על פטירת אביו:

"עיני נגרה ולא תדמה מאין הפוגות […] על הלקח ממני כבודי ומרים ראשי, כי ביום י"ד לחדש אייר שנת התקפ"ה נקרא אל השמים מעל כבוד אבא מארי הישיש יצחק משלום וחלי"ש [=וחיים לכל ישראל] וירכב על ע"ב קל לשני חייו להתענג על ה' בארצות החיים סלה. 2. Maggio 1825. אני שלום משלום כותב בדמע".

המליצה "וירכב על ע"ב קל" מבוססת על הפסוק בישעיה יט:א "רֹכֵב עַל עָב קַל", ורומזת לע"ב [=72 בגימטריה] שנות חיי יצחק משלום שנולד בשנת תקי"ג ונפטר בתקפ"ה.

התיעוד האחרון של משפחת משלום בסידור
מתי נולדה רבקה הבת השלישית?

 

עולם שלם של כתבי יד דיגיטליים מחכה לכם באתר "כתיב"

 

 

כתבות נוספות

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

שיר המלחמה של הרב ברזאני: "רואה היטלר, והשטן עומד על ימינו למשטמה"

1695: מה נעדר מדיפלומת הרופא של הצעיר הגרמני?

האם כוחות הכישוף של שלמה המלך חבויים בספר הזה?




הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה!

מה עושים זוג הורים כשאין להם סכום מספיק לנדוניית הבת? כתב יד נדיר מהמאה ה-18 מספק את התשובה

ואלה שמות (חלק מ)המשתתפים בהגרלה

שאלת גודל הנדוניה שעל זוג הורי הכלה להעניק לבני הזוג הטריים לרגל חתונתם היא שאלה שהטרידה הורים רבים במהלך הדורות. רעיון הנדוניה נמצא כבר במקורותינו. בספר ירמיהו, פרק כ"ט פסוק ו' נכתב: "קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ".

מדובר בפסוק סתום על פניו. כיצד ניתנת האישה לבעל? והרי בתחילת הפסוק הבעל הוא זה שמקדש את האישה. הגמרא מפרשת שאקט נתינת האישה הוא בעצם נתינת הנדוניה, אשר באמצעותה הופך האב את בתו ל"מציאה" שיש להשקיע כדי להשיגה.

ומה אם אין ברשות המשפחה סכום מספק כדי להפוך את בתם ל"מציאה"? עם שאלה זו התמודדה משפחה יהודית-איטלקית במודנה שבאיטליה. הפתרון שרקחה נחשף בכתב יד מרתק שהגיע לאחרונה לספרייה הלאומית.

ההקדמה המסקרנת לכתב היד שהגיע לאחרונה לספרייה. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

"לקבץ עליה גורלות כפי המצטרף למלאת את החסר"

השנה היא 1778. המקום – העיר מודנה שבאיטליה. משפחת הכלה, שאת שמה אנו לא יודעים, מנסה לגייס סכום כסף שישמש את בתם בתור נדוניה לחתונה הקרבה. היות שלא היה להורי הכלה סכום מספק, יש להניח שעברו זוג ההורים על הרכוש שברשותם בחיפוש אחר פריט יקר ערך שיוכל לפתור את מצוקתם. הפתרון נגלה להם בצורת ספר תורה שברשותם, "הכתובה על הקלף כתב נאה".

אפשר שראו במכירת ספר התורה מעשה שאינו מכבד את קדושתו, או שמא האמינו שבדרך שבחרו יצליחו לגרוף את הרווח הנאה ביותר. כך או כך, החליטו לארגן הגרלת ספר תורה, כשהסכום הנאה שירוויחו מהכרטיסים להגרלה יועבר קודש לנדוניית הבת.

האירוע כולו תועד בפנקס השייך למנהל ההגרלה שתיעד את שמות ומספרי המשתתפים בה, ושהגיע לאחרונה לספרייה הלאומית. וכך נכתב בהקדמה לכתב היד: "תורת ה' תמימה … בכתיבה תמה יפה וברה, כל זמן שבעליה צנועים ספר תורה מונחת בארון הקדש בכבודה והידורה, ובהגיע תור נערה בפרק בתולה נישאת בדקו ומצאו כי השגת יד חסרה … והסכימו להטיל חלשים על הקדשים זאת התורה הכתובה על הקלף כתב נאה … ולקבץ עליה גורלות כפי המצטרף למלאת את החסר, וכל גורל בעד שלשה ליטרים מט[בע] מודינא, ובהקבץ סך המצטרך יוטל הגורל לפני מע' ישיבתנו".

ההימור של בני הזוג השתלם ורבים מבני הקהילה במודנה ומקהילות נוספות רכשו כרטיסים להגרלה – אם מתוך רצון להיות הבעלים של ספר תורה מהודר, ואם מתוך רצון לסייע לזוג ההורים במצוקתם. כתב היד מגלה כי היו משתתפים שרכשו גם עשרה כרטיסים ויותר. בסך הכל נרכשו 808 כרטיסים להגרלה, סכום שאנו מקווים ששירת את הכלה וחתנה הטריים בחייהם המשותפים יחדיו.

 

הצצה לכמה מהשמות שמופיעים בכתב היד. כפי שניתן להיווכח, היו לא מעט משתתפים שרכשו יותר מכרטיס אחד

 

בסוף ההקדמה, ציין מנהל ההגרלה את שמו: "אברהם יצחק הכהן זלה"ה חותם פה מודינא אור ליום ה' ט"ו לחדש שבט שנת ל'ק'ח' את' ספר ה'תורה הזה". את שם הזוכה, או את שם המשפחה שהעמידה את ספר התורה למכירה, בחר שלא לספק.

 

היוזמה מתפשטת

וכבר עמדנו לפרסם כתבה זו, כשהגיע לידינו כתב יד נוסף שנכתב כמה שנים מאוחר יותר. כתב היד הזה, גם הוא ממודנה שבאיטליה, מספר את סיפור הגרלת ספר תורה מהודר נוסף לאותה מטרה – הכנסת כלה בברית הנישואים.

טרם הצלחנו לאשש את השערותינו לגביו, אך בהחלט סביר להניח שמדובר באותן נפשות פועלות שארגנו את ההגרלה המוקדמת לכבוד כלה אחרת. והפעם אנו גם יודעים את שמו של הזוכה בר המזל – ישראל צ'רבו (צבי) סגרסטי מרג'ו שבאיטליה.

כתבי יד שונים, סיפור דומה

 

השם המוקף הוא שמו של הזוכה: ישראל צ'רבו (צבי) סגרסטי, כפי שנכתב "עלה בגורלו ובסמ"ט (בסימן טוב) ובמז"ט (ובמזל טוב)"

עולם שלם של כתבי יד מחכה לכם באתר "כתיב"

 

כתבות נוספות:

חופת הנעורים של בני החמש במרוקו

הבדחן, השדכן והתזת מי הקולון: מנהגי החתונה של יהודי התפוצות

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

 

 

 




האם כוחות הכישוף של שלמה המלך חבויים בספר הזה?

כמה שיטות שיעזרו לכם לברר אם אתם אוחזים בספר קדמון בעל כוחות מאגיים

'מפתח לקסם של רבי שלמה', כתב יד מן המאה ה-18 שטוען לייחוס מופלא – שלמה המלך

גלו עוד על הזוהר: סיפורים מהאוסף, ספרי זוהר בגישה דיגיטלית, זוהר במגילות וכתבי יד ועוד

היהודים לא המציאו את הפסאודואפיגרפיה, אך הדים לצורת כתיבה זו – המייחסת יצירות מאוחרות לדמויות מוכרות וחשובות בתולדות העמים, ניתן למצוא כבר בתנ"ך.

לא קשה לנחש את הסיבה שהניעה מחברים מאוחרים לוותר על הזכות לראות את שמם מתנוסס על גבי כתבי יד. מדוע שיתעניינו מלומדים ומיסטיקנים מחברה המקדשת את המסורת בת אלפי השנים בנבואות ובחזיונות של אנשים לא מוכרים, כשבאותו מחיר ממש יוכלו לרכוש לעצמם יצירה ש"התגלתה" לא מכבר ומכילה את דבריו של לא אחר מרבי שמעון בר יוחאי (ספר הזוהר), מאברהם אבינו (ספר יצירה) או – אם חשקה נפשכם לחזור עוד יותר בזמן – את הגיגיו של האדם הראשון (ספר רזיאל המלאך).

במשך מאות שנים נאלץ כל קורא להחליט האם הוא מקבל או דוחה את ייחוסה של יצירה מסוימת לאותה דמות גדולה ולהסתמך לשם שיפוטו בעיקר על תחושת הבטן שלו. כיום, בעזרת התפתחויות במחקר ההיסטורי, חוקרת או חוקר הניגשים לתארך יצירה חשודה הטוענת לייחוס מוקדם נעזרים לא פעם באחת או יותר מארבעת השאלות הבאות.

ראשית, מהו האזכור הקדום ביותר של היצירה הנחקרת? לא בהכרח מדובר ביצירה עצמה, אלא באזכור שמה במקורות אחרים. ככל שאזכור זה מרוחק יותר מהתקופה המיוחסת, כך יורדת הסבירות שהוא אכן חובר בה. נדיר שיצירות שחיברו דמויות חשובות נעלמות בלי להשאיר כל זכר, ועוד יותר נדיר שהן צצות "לפתע" – מאות או אלפי שנים לאחר מות מחברן.

שנית, מהי שפת היצירה והאם היא תואמת את הידוע לנו על השפה בה דיבר המחבר שלו היא מיוחסת? לא מספיק לדעת, למשל, שארמית הייתה השפה בה דיבר רבי שמעון בר יוחאי, כדי להסיק שהוא זה שחיבר את ספר הזוהר, ספר שנכתב גם הוא בארמית, היות שמדובר בשני דיאלקטים שונים בתכלית של אותה שפה.

שלישית, מהו הסיפור שנקשר סביב נסיבות חיבור וגילוי היצירה, והאם גם בימינו יישמע סיפור זה הגיוני? התגלות בחלום או מסירה על-טבעית הן התרחשויות שהמחקר ההיסטורי מתקשה לקבל בימינו.

והשאלה האחרונה והחשובה מכולן, האם תואם תוכן היצירה את הידוע לנו על התקופה שבה נטען שנכתבה?

עכשיו, משעה שהונחה המסגרת המחקרית, הבה ניישם אותה על כתב יד חשוד שכזה – עותק בן המאה ה-18 של יצירה מרתקת ומסתורית הידועה בעברית בשם 'מפתח שלמה'.

מדובר בעותק של יצירה מאגית המתארת דרכים שונות ומשונות לגייס את כוחותיהן של דמויות על-טבעיות – מלאכים, שדים, נשמות עליונות ושאר רוחות. העותק בו נעסוק שמור בספרייה הלאומית.

סמלים מסתוריים ליום שני יחד עם שמות המלאכים הרלוונטיים, מתוך 'מפתח שלמה'

סודותיו של רבי שלמה

 

הניאל (חניאל) היא מלאכית מהמיתולוגיה היהודית, מתוך 'מפתח שלמה'

האזכור הקדום ביותר: מציאת האזכור הקדום ביותר של יצירה היא כמעט תמיד עסק מסובך, ומקרה זה לא שונה. ההיסטוריון היהודי-הלני, יוספוס, היה ככל הנראה הראשון לקשר בין דמותו של שלמה המלך ובין עיסוקו במאגיה. יוספוס מספר בספרו 'קדמוניות היהודים' כי יורשו של דוד חיבר מעל שלושת אלפים ספרים, וביניהם כמה ספרים העוסקים בגירוש שדים. ייתכן שבנקודה זו מסתמך יוספוס על יצירות מאגיה שנפוצו בעולם העתיק ויוחסו לשלמה המלך.

עם זאת, את האזכור הקדום ביותר של היצירה המסוימת שלפנינו, היא 'מפתח שלמה', לא נמצא בעת העתיקה ובוודאי שלא בתקופת התנ"ך, אלא באירופה של המאה ה-13 לספירה. העותק הנמצא בספרייה הוא העתקה של 'מפתח שלמה' שנמצאה במחברת מעזבונו של אבנעזר סיבלי (Sibley), חוקר הטבע הנודע בן המאה ה-18 שהתעסק גם ב"אמיתות העמוקות יותר" – כשהכוונה היא לתורת הנסתר.

תחריט דיוקנו של אבנעזר סיבלי. אמן לא ידוע. מקור: Illustration of the Celestial Science of Astrology משנת 1826

שפת היצירה: פה כבר מסתתר רמז ברור יותר. כתב היד הנמצא בספרייה כתוב בעיקר באנגלית – שפה שלא הייתה קיימת בתקופת שלמה. בהקדמה לחיבור טוען סיבלי שהספר נכתב תחילה בעברית, תורגם לצרפתית עתיקה וממנה לאנגלית. המחקר על אודות כתבי יד מוקדמים יותר של 'מפתח שלמה' כופר בטענה זו, ומוכיח ששפתה המקורית של היצירה היא לטינית. האם יכול היה גבר עברי בן המאה העשירית לפני הספירה, ואפילו הוא החכם באדם, לשלוט בלטינית? השכל הישר אומר שלא. אולם, כאן מדובר באדם שחז"ל סיפרו כי הוא שלט בשפת החיות – כך שאין לדעת.

בניגוד לגרסאות מוקדמות של 'מפתח שלמה', הגרסה המאוחרת הזו מתאפיינת בשפה בהירה ובהוראות פשוטות למשתמש

יום רביעי תחת מרקורי (הוא כוכב חמה), מתוך 'מפתח שלמה'

הסיפור מאחורי היצירה: בניגוד למקובל ביצירה ש"התגלתה" אחרי אלפי שנים בחשכה, העותק הנמצא בספרייה לא מתהדר בסיפור על אודות מקורו של החיבור או גילויו המאוחר. כדי להבין יותר את סיפור הרקע, נצטרך לעיין בכתבי יד אחרים ומוקדמים של היצירה.

רבים מהם מכילים גרסאות שונות של אותו הסיפור, ואם נפשיט את הקישוטים השונים נגיע אל ליבו הפועם: לקראת מותו חיבר שלמה ספר עבור בנו רחבעם (גרסאות מסוימות טוענות שהיצירה היא פרי עבודתם המשותף). הספר המאגי שיצר שלמה נקבר יחד עמו והתגלה אלף שנה לאחר מכן (בידי כהן בבלי באחת הגרסאות). הניסיון לפענח את היצירה תסכל את העוסקים במלאכה והם פנו לעזרה אלוהית, שהופיעה בצורת מלאך. המלאך הסכים לפרש את הכתוב, בתנאי שפירוש זה לא ייפול לידיהם של קוראים שאינם ראויים לכך – אם בשל רשעות אופיים או אמונתם הלוקה בחסר.

כאמור, סיפור זה לא מופיע כלל בעותק של 'מפתח שלמה' הנמצא בספרייה, והוא ככל הנראה הושמט מכל הגרסאות המאוחרות של היצירה.

זימון שדים ורוחות, מתוך 'מפתח שלמה'

תוכן היצירה: נראה שכאן טמונה התשובה שבכוחה לערער את המשוכנעים שמדובר ביצירה אותנטית. אם לפשט יצירה בת מאות רבות של עמודים, ניתן לומר שמדובר במדריך הפעלה מאגי המספק דרכים ברורות ופשוטות לזמן נפשות עליונות ולגרום להן להגשים את כל רצונות המזמן. הזימון המיסטי של נפשות מתבצע בכמה דרכים, כאשר המרכזיות שבהן הוא השימוש בלחשים, באמירות ובציורם של סמלים מיסטים שונים – דוגמת המחומש (Pentacle). קיימת גם אפשרות לפנות ליצורים מיתולוגיים שונים דוגמת נימפות וסטירים, או לשוחח עם נשמות פנים אל פנים (זאת יכולים לעשות רק מעטים).

'המחומש הגדול של שלמה', מתוך 'מפתח שלמה'
הסתייעות ברוח אנגלופיל, מתוך 'מפתח שלמה'

שפע היצורים, הכוחות והסמלים, מלמדים על המקורות המגוונים מהם שאב מחבר היצירה את השראתו. לצד דמויות תנ"כיות – מלאכים או בני אדם, מוזכרים בחיבור יצורים הלקוחים מהמיתולוגיה היוונית והרומית, בשילוב עם צלבים ושאר סמלים נוצרים. נוסף על כל זה, נמצאו גם לא מעט שמות של דמויות על-אנושיות שאין להן מקבילה בשום מקום אחר מלבד ביצירה זו.

כיצד יכול היה שלמה המלך להכיר את שפע הסמלים המיסטיים והמיתולוגיים, שפע שמרביתו לא היה קיים כלל בתקופתו? תשובה לשאלה הזו לא נמצא בשום עותק של היצירה, קדום ו"אותנטי" ככל שיהיה.

 הכתבה חוברה בעזרתם של גל סופר וד"ר יואל פינקלמן.

 

כתבות נוספות:

האם המהר"ל הוא בעצם לא אחר מאשר שרלוק הולמס?

נדיר: האנציקלופדיה המדעית העברית הראשונה

שיר המלחמה של הרב ברזאני: "רואה היטלר, והשטן עומד על ימינו למשטמה"

1695: מה נעדר מדיפלומת הרופא של הצעיר הגרמני?

 




הטקס הקבלי העתיק שאיפשר את זיהוים של חללי מחלקת הל"ה

כאשר הובאו חללי הל"ה לקבורה בהר הרצל הוקדשו מאמצים רבים לזיהוים אך רק 23 מגופות הלוחמים זוהו בוודאות. הרב אריה לוין גייס לפתרון הבעיה את השיטה הקבלית "גורל הגר"א"

הלווית הל"ה ד' בשבט התש"ח 1948. צילום: ארכיון תולדות גוש עציון

"פעמיים ירדה ההלוויה מהכפר לשיפולי הגבעה מעל הוואדי, מקום שנכרה קבר-אחים גדול בתוך חורשת האורנים הצעירים. נושאי המיטות, חיילים, אנשי המשק והקרובים צעדו דומם בשביל היורד. מחזה נוגע עד הלב היה דמותה של אֵם אצילה ושקטה שצעדה מאחרי האלונקה, בידה תמכה את ראש בנה יחידה המת, שבלט במקצת מתחת לכיסוי שעל גבי האלונקה – כאילו חי בנה ולטיפת האם תקל עליו" (מתוך יומן כפר-עציון, 18 בינואר, 1948).

35 אנשי מחלקת הל"ה, שעליהם פיקד דני מס, יצאו בדרכם לתגבר את גוש עציון הנצור בלילה שבין 15 ל-16 בינואר 1948. לפנות בוקר התגלתה המחלקה, כותרה על ידי אלפי ערבים מהסביבה וכל לוחמיה נהרגו בקרב שנמשך כל היום.

 

12 מצבות נותרו ללא שם

יומיים אחר כך גילה את הגופות מפקד המשטרה הבריטית בחברון, הימיש דוגן. הוא התכוון להביאן לקבורה בכפר עציון, אבל עד שעשה זאת, הספיקו ערביי הכפר צוריף להתעלל בגופות ולהשחית אותן. הדבר הוביל, מאוחר יותר, לבעיה בזיהוי החללים.

הלווית הל"ה. ד' בשבט התש"ח 1948. צילום: ארכיון תולדות גוש עציון

 

הלווית הל"ה ד' בשבט התש"ח 1948. צילום: ארכיון תולדות גוש עציון

מספר חודשים לאחר סיום מלחמת העצמאות, בסוף 1949, החל מבצע שיזם הרב הראשי בצה"ל, הרב שלמה גורן, להבאת הנופלים בחזיתות השונות לקבר ישראל. כך הובאו למנוחות גופותיהם של נופלי גוש עציון, בהן לוחמי מחלקת הל"ה, בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.

חלקת הל"ה בהר הרצל

 

בעת הקבורה הזמנית בכפר עציון הגופות זוהו במאמץ רב, אך לאחר נפילת הגוש אבדו פרטי הקבורה ולא היה ידוע מי קבור והיכן. בשל כך, כשהובאו הגופות לקבורה קבועה בהר הרצל היה צורך בזיהוי מחודש שלהן, ורק עשרים ושלוש מתוכן זוהו. על שתים עשרה מצבות לא צוין שם. המשפחות שבניהן לא זוהו פנו אל רבה של ירושלים, הרב צבי פסח פרנק, וזה הציע להם לפנות אל הרב אריה לוין ולבקש ממנו שיערוך טקס קבלי הנקרא "גורל הגר"א" אשר באמצעותו יזוהו הגופות.

 

הפסוקים שנתנו תשובה בדרך פלא

הרב אריה לוין נודע כאיש חסד וכונה "רב האסירים" מפני שהיה נוהג במשך שנים, עוד בתקופת המנדט הבריטי, ללכת רגלית בכל שבת ולבקר את האסירים בבתי הכלא, לעודד את רוחם ולכתוב להם מכתבים. בפרט נודעו ביקוריו אצל אסירי המחתרות ואצל עולי הגרדום. הוא ביקר בקביעות גם בבית החולים "הנסן" למצורעים שבטלביה כדי לעודד את יושביו. הוא עצמו השתתף בסידורי הלוויה והזיהוי שנערכו לפני קבורת החללים בכפר עציון ב-48.

"גורל הגר"א" היא שיטה המיוחסת לגר"א מווילנה, אשר נערכת באמצעות פתיחת ספר תנ"ך באופן אקראי וקישור הפסוקים המופיעים בעמוד לשאלה העומדת על הפרק. מטרתו של הטקס היא לקבל תשובה לשאלות בעלות חשיבות רבה. אם אין רמז בפסוק, מדלגים לפסוק הבא המתחיל באות בה מסתיים הפסוק.

הרב אריה לוין. צילום: אוסף אדי הירשביין

הרב לוין סירב בתחילה לעשות זאת, אך לאחר ששוכנע שהדבר יעזור ל"סגירת מעגל" אצל המשפחות – נעתר לבסוף. במקרה זה, הרב קיבל לידיו מצד אחד את רשימת החללים שמקומם לא היה ידוע, ומהצד השני – קיבל תרשים של מקומות הקברים ללא שם (חלילה לא היה צורך לחפור קברים או לחלל את כבוד המתים). אז עבר על התרשים, קבר אחר קבר, וניסה לשייך פסוק לכל קבר.

ספר התנ"ף שנדפס באמסטרדם תס"א ששימש את הרב אריה לוין לטקס. צילום: מתוך הספר "איש צדיק היה"

על פי ספרו של שמחה רז "איש צדיק היה", בדרך פלא מלאכתו של הרב היתה קלה. בתחילה הופיעו מספר פסוקים כלליים שרמזו על השם "הל"ה", ולאחריהם – ללא הפסקה – הופיעו אחד עשר פסוקים הרומזים על שמות החללים לפי סדר קבורתם שבתרשים. בחלק מהפסוקים הופיע שמו המפורש של החלל. באחרים – רמז ברור. לחלל ה-12, יעקב קוטיק ז"ל, לא נמצא פסוק, אך לא היה בכך צורך: לפי זיהויים של שאר החללים היה ברור היכן הוא קבור.

פרוטוקול "הפלת גורל של הגר"א לגבי שנים עשר הקברים בקבר הל"ה בהר הרצל". מתוך הספר "איש צדיק היה"

 

12 נרות האירו את קיר המזרח

וכך מתאר העתונאי יצחק דיש את המעמד:

"היה זה יום חמישי, שעת לילה. עלו לישיבה, אשר בעליית הבית הקטן והצנוע של רבי אריה, בשכונת "משכנות" (שכונה קטנה בקרבת שוק מחנה-יהודה). בהיכל, השרוי בחשיכה, הודלקו י"ב נרות, אשר האירו את קיר המזרח, שארון הקודש ניצב לידו. הנוכחים היו: רבי אריה ועמו חתנו ובנו. מבין ההורים השכולים נמצאו שנים: מר ראובן מס ומר יצחק דב הכהן פרסיץ. הם פתחו באמירת "תהילים".

"דממת קדש שררה בהיכל. הנרות הדולקים הוסיפו למעמד נורא זה. פתחו את התנ"ך מבלי לדעת או לכוון דף ועמוד. לאחר כל פתיחה עלעלו שוב דרך עלמא, שבע פעמים, וכך חזרו על המעשה שבע פעמים, וקבעו שלפי אשר יימצא, יקבע של מי הוא קבר פלוני לפני שיסמנו בו את המצבה. וזה הכלל הנקוט: הפסוק האחרון בעמוד צריך לכלול את שמו, או רמז לשמו של אחד מאלה שמחפשים את זיהויו".

הכתבה שפורסמה ב"חרות", 21 במאי, 1965. לחצו על התמונה לכתבה המלאה

 

לעיתים מוטב להניח להולכים

לאורך הדורות נשמעו בקרב רבנים שונים הסתייגויות ממנהג זה הנעזר, כביכול, באמצעים מאגיים. אך למרות התקדמות המדע, עד היום לא פנו בני המשפחות בבקשה לנסות ולזהות את 12 החללים בשיטות מתקדמות יותר כגון בדיקת סמני DNA, והם נותרו קבורים על פי הזיהוי של "גורל הגר"א".

הרב לוין התגורר במשך שנים רבות ברחוב הר גריזים שבשכונת משכנות ישראל שבירושלים. לאחר מותו נקרא הרחוב על שמו, וכך גם רחובות בערים אחרות. ביולי 2005 הנפיקה החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות מדליה לזכרו – ואף הוצא לאור בול הנושא את דיוקנו.


הנה הסבר נוסף על השיטה הקבלית, מפי אבשלום קור:

 

 

לקריאה נוספת בנושא

"איש צדיק היה: מסכת חייו של רבי אריה לוין". מאת שמחה רז. הוצאת ש. ז'ק, ירושלים

"הגורל" ב"אתר ההנצחה והמורשת בכפר עציון

הארכיון לתולדות גוש עציון באתר רשת ארכיוני ישראל