"אנחנו שבורים, ומהשבר הזה נכתבים שירים." רוני אלדד על שני ספרי שירה שיצאו לאחרונה: "כמה אנשים תהיה" מאת עמוס נוי ו"מלכת הנשף האחרונה באנטארקטיקה" מאת אושן וונג
"האני של דרוויש תמיד מפוצל ותמיד בתזוזה. לא נוח לו 'כאן' ולא נוח לו 'שם'. בכל גלות יש מולדת ובכל מולדת יש גלות." ראיף זריק על פליטות ואמנות בשירתו של מחמוד דרוויש, במלאת חמש עשרה שנים למותו של המשורר
"הדבר המשונה ביותר בשירים הוא דווקא מובנותם." אורי הולנדר על שיריו של אי. אי. קאמינגס, בעקבות יום השנה למותו
"לברוא במילים את לבלובו של ענף." צביה ליטבסקי על "אבק וצבעים" מאת יאן קפלינסקי, בתרגום גילי חיימוביץ'
"שירתה של קירש היא שירת הגולות והגולים ממולדת, הן במובנה הקונקרטי והן במובנה הסימבולי – הגוֹלוֹת מן הילדוּת בעודן ילדוֹת, הגולים מן התמימות, אלו שמולדתם גלתה מהם והפכה למעוולת". גיא פרל על "ארץ־עֶרֶב" מאת שרה קירש
"התרגום צריך להיקרא כמו ספרות עברית טובה, השפה צריכה להיות דומה לזו של המשוררים והסופרים העבריים הטובים ביותר של זמנך. וזה מה שמירסקי עשתה." עמרי גולדשטיין משוחח עם ד"ר רונן סוניס על סוד הקסם של תרגומיה של נילי מירסקי
יצירתו הנודעת של שוברט, שאת מילותיה חיבר וילהלם מולר, בתרגומו של עידו אריאל
