קבלה היא תורת הסוד והמיסטיקה היהודית, שיש לה שורשים עמוקים במחשבה היהודית, ושהשפעתה גדולה מאוד על חיי הרוח היהודיים. משמעות השם קבלה משקף את הטענה כי מדובר בדברי תורה שנמסרו מדור לדור. במרכזה של מחשבת הקבלה עומדת שאיפתו של המקובל כמיסטיקן להתאחד באופן חוויתי ותודעתי עם האלוהות ולצמצם את הפער בין העולם הגשמי בו הוא נמצא, לאל. הקבלה עוסקת בבחינתה של האלוהות המתגלה בעולם, המתבטאת לרוב בעשר הספירות, שהן: כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות. הספירות השונות מסודרות במבנה מיוחד ומחולקות למספר חלוקות, בהן - חסד, דין ורחמים. מערכת הספירות נמצאת במתיחות של כוחות מנוגדים, שהמקובל מבקש לפשר ביניהן ולהשכין הרמוניה, בעיקר על ידי קיום מצוות.
התפשטות הקבלה
היסודות הראשונים של הקבלה הופיעו בפרובנס בשנת 1180 בקירוב, כשהחלו לצוץ חוגי מקובלים מצומצמים. מפרובנס התפשטה תורת הקבלה למרכזים בספרד ובאיטליה. החל מ-1280 החלו להופיע גיליונות ראשונים של
ספר הזוהר, הספר המרכזי בספרות הקבלה, שההערכות מייחסות לו מחָברים שונים. ספר הזוהר זכה למעמד גבוה יותר עם גירוש ספרד, כשתורת הקבלה נתנה מקום לכיסופי הגאולה של העם הכואב את הגירוש. באותה עת הקבלה וספר הזוהר יצאו ממעמד כת מסוגרת של מקובלים יחידי סגולה אל המוני בית ישראל. ספר הזוהר הפך למקור ראשי של תורת הסוד, וקנה לו מקום קאנוני לצד התנ"ך ו
התלמוד. מאז גירוש ספרד מרכז הכובד של הקבלה עבר ל
ארץ ישראל, ל
ירושלים והתמקם לבסוף בצפת, שבה פעלו ענקי הרוח הקבליים הרמ"ק (רבי משה קורדוברו) והאר"י (רבי יצחק לוריא), ופיתחו את תורתם שהתפשטה לשאר תפוצות ישראל.
לימוד הקבלה בימינו
בעשרות השנים האחרונות זוכה הקבלה לפריחה מחודשת בישראל ובעולם, גם בקרב מי שאינם יהודים, כחלק מההתעניינות העממית במיסטיקה ודת. מאמיניה משתייכים לכל שכבות הציבור ומוכרת השפעתה בקרב ידוענים רבים, שהידועה שבהם היא הזמרת מדונה, שהוסיפה לשמה את השם היהודי 'אסתר' ומשתייכת למרכז הקבלה בלוס אנג'לס. מרבית הרבנים האורתודוקסים מתנגדים ללימוד תורת הקבלה במרכזי הקבלה תוך טענה כי לימודים אלה נעשים באופן פופוליסטי ושטחי שמהווה זילות של הקבלה (
לקריאה נוספת על ההתנגדות). אנשי הקבלה טוענים בתגובה כי מחשבה כזאת היא קיבעון של הממסד.
