"אנו, צופי המופע, מתבוננים מלמטה, ממושבינו הבטוחים, בהתגרות המלגלגת, הבוטה, של הלוליינית המרחפת על חוד חייה ומותה". צביה ליטבסקי על ספר שיריה של דראפקין, "ונשיקתי תהיה רוצחת"
"חיק שרק בתוכו ניתן לחוות את הסדקים שבקיום מתגלם בשירים דרך פרטים ומצבים קונקרטיים, יומיומיים, פשוטים, שבילדות תקינה מתקבלים ללא תהייה או מודעות: שמיכה עוטפת במיטה, מיץ תפוזים, ידיעה שמישהו חושב עליך". צביה ליטבסקי על "איך עושה תהום" לאבישי חורי
"עומד לפנינו חיפוש נועז וקיצוני מאין כמוהו אחר משמעות. ולשם כך אין דרך אחרת מלבד להפיל את עצמך אל התוהו, להתנסות בכפירה המוחלטת, לחדור לעלטה ביער עד". צביה ליטבסקי על "בְּכוּר" לאסיף רחמים
"אפשר להפליג ולומר ש'לוליטה' הוא רומן ריאליסטי, שעיקרו הוא התכחשות לריאליה ולמכלול התוצאות הקשות הנובעות מתוכה". מסה מאת צביה ליטבסקי, לרגל יום הולדתו ה־120 של ולדימיר נבוקוב שחל החודש
הַרְבֵּה תְּנוּחוֹת הַרְבֵּה מִלִּים הַרְבֵּה דְּמָעוֹת וִילָדִים / מוֹתְחִים שְׂמִיכָה וְצוֹעֲקִים שֶׁכְּבָר נִקְפֹּץ אֲבָל / אֲנִי וְהִיא מְאֹד אוֹבִים לְהִתְפַּלֵּשׁ בְּבוֹץ שְׁמֵימִי / שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת וְתִכְנוּנִים וּמָה נִהְיֶה כְּשֶׁנִּגְדַּל
"המטונימיה מחויבת לריאלי, המוגדר במונחי מקום וזמן, בעוד למטפורה אין כל מחויבות כזאת. צ'כוב, אומן המטונימיה, הוא פרוזאיקן ברמ"ח איבריו. באבל, הכותב אומנם בשורות ארוכות, הוא משורר. לשונו ניחנה בכנפיים." מסה מאת צביה ליטבסקי
"כל דירוג של יצירי הבריאה על פי מעמד וחשיבות בטל ומבוטל. עקבותיהם של חלזונות עם בוקר מוארים בחד־פעמיותו של גילוי, זה של הדובר וזה של הקורא"
הַקַּיִץ הֶעָתִיד לָבוֹא / נִכְרָך רַכּוֹת סְבִיב גִּבְעוֹלֵי הָעֵשֶׂב / וְשִׁבֳּלֵי הַבָּר הָרְכוּנוֹת./ אַט אַט / פּוֹשֶׂה/ לַחֲשׁוֹ שֶׁל צָהֹב / כְּנָחָשׁ.
