מי העז לקרוא תיגר על אימפריית החמוצים של יד מרדכי?
חנהל'ה קריצמן: מספרת הסיפורים של בארי
חנהל'ה קריצמן ברחה בגיל 15 מבית הוריה כדי להצטרף למקימי קיבוץ בארי והפכה שם לגננת אהובה, זאת שכולם מתרפקים על "שעת סיפור" איתה, זו שמנחילה לדורות של פעוטות את אהבת הספרים. מאוחר יותר יזמה את הקמת ספריית הילדים של בארי. בגיל 88, אחרי שעות בהן הסתתרה עם המטפלת בממ"ד ביתה, בעת חילוצם, היא נורתה על ידי מחבל חמאס. אבל סיפור חייה, שהועלה על הכתב והפך לספר זכרונות, מגלה לנו קצת על האישה מופלאה שהייתה. פרויקט מיוחד
על הדבש ועל העוקץ: הדבורים של קיבוץ ארז משקמות את העוטף
אבא של יהודה שחור ניסה להקים בשנות ה-30 מכוורת דבש בארץ ישראל. הוא נכשל, אבל בנו הגשים את חלומו ובשנות ה-50 היה ממקימי המכוורת בקיבוץ ארז שבעוטף עזה. חברי קיבוצו של שחור בן ה-94 מפוזרים ברחבי הארץ אבל המכוורת המצליחה עם הדבש המצוין פעילה עד היום: היא הצליחה לשרוד את אירועי השבעה באוקטובר וחשיבותה לא רק בכך שהיא מייצרת דבש – אלא גם מסייעת לחקלאות בכל העוטף להמשיך ולהתקיים
למצוא את ביאליק שרוף בחורבות בארי
הם באו "לנקות" את קיבוץ בארי, כאילו שהפועל הזה הולם את מלאכת הקודש הזוועתית שנדרשה מהם. ואז הם מצאו בין ההריסות דפים שרופים. מילות שיר של ביאליק, שהיו מודפסות על אחד מהם, עצרו את נשימתם
ניר עוז תפרח בשנית: סיפורו של הגנן המיתולוגי
בשנים הראשונות לקיומו, סופות החול באזור קיבוץ ניר עוז לא אפשרו לחבריו לזוז, לראות או לאכול. רן פאוקר, איש הנוי האגדי של הקיבוץ נחלץ לפתור את הבעיה ועל הדרך הפך אותו לפנינה ירוקה ואקולוגית. לגבי עתיד הקיבוץ שנפגע אנושות ב-7 לאוקטובר הוא אומר: את הצמחייה נשקם תוך שנה. לגבי החברה – נצטרך לראות
אנחנו נחזור: הרוח של קיבוץ נירים תנצח
שתי מילים נכתבו על ההצעה לחולצות שהכינו ניצולי קיבוץ נירים לחברי הקיבוץ: אנחנו נחזור. המילים האלו מגלמות בתוכן היסטוריה של אומץ, גבורה, חלוציות וציונות שצריכה לשמש דוגמה לכולנו. הקיבוץ שהוקם ב-1946 וכבר שנתיים לאחר מכן נאלץ להילחם קרב נואש על קיומו, שרד אז וגם היום בזכות הרוח המיוחדת המפעמת בין חבריו
אופקים חדשים: האיש שמתעד את האנשים השקופים מה-7 באוקטובר
סיפורו האישי של נדב משעלי, שהקים את הסינמטק של אופקים, משתלב בסיפורה של העיר עצמה ושל תושביה האמיצים ויוצאי הדופן. בימים אלו לקח על עצמו משעלי משימה גדולה עוד יותר – תיעוד סיפורי הקושי והגבורה של העיר אופקים בשבת של ה-7 באוקטובר
פליטים בארצם: ילדי יד מרדכי מפונים מביתם
לאחר שהייה של שעות ארוכות במרחבים המוגנים, כשמול חלונותיהם נלחמים בעוז חברי כיתת הכוננות ולוחמי מג"ב בודדים במחבלים חמושים שביקשו לפרוץ לקיבוץ, פונו תושבי יד מרדכי מבתיהם, לתקופה שאורכה עדיין אינו ידוע. לכאורה אפשר היה להניח שמדובר ב"חוויה" של פעם בחיים, אבל לא, עבור ותיקי הקיבוץ זו אינה הפעם הראשונה בה הם משאירים מאחור את בתיהם, בלי לדעת מתי, אם בכלל, ישובו
הפעוט שפונה מניר עם, פונה בשנית בגיל 78
באישון ליל, תחת השפעת כדור שינה, הוברח יגאל כהן בן ה-3 יחד עם שאר ילדי קיבוץ ניר עם בפרוץ מלחמת העצמאות. הוא שב לקיבוץ, גדל והקים בו משפחה, בלי להעלות על דעתו שדבר כזה יכול לקרות בשנית. 75 שנה מאוחר יותר, בליל ה-7 באוקטובר הותקף הקיבוץ, שרד ופונה, יחד עם יגאל בן ה-78 פעם נוספת. זהו סיפורו האישי המקפל בתוכו את סיפור קיבוצו, ניר עם ושל החלוציות בישראל כולה
נפילתו ותקומתו של נתיב העשרה
כאשר הגיעו הבולדוזרים ופינו את המושב "נתיב העשרה" בחצי האי סיני, עברו התושבים טראומה של ממש. הם יכלו היו לעבור למרכז, הרחק מכל סכנה, אבל רוח החלוציות שבהם הובילה אותם להתיישב מחדש, עשרות מטרים בלבד מרצועת עזה