"'את לא תעשי לי דווקא, נכון?' שאלה יום אחד, לא הרבה לפני שהתחלנו לשתוק יחד. היא התכוונה לשאול אם אני מתכננת את הנקמה שלי." סיפור קצר מאת עינב חנה כהן
פרוזה | קעקוע של שפירית
"ולרגע אני אפילו לא בטוחה אם הקעקוע הזה כבר היה שם באותו לילה כשעניתי לו עם כל הארס שהצלחתי לגייס, אני לא יודעת אם אני יכולה לעזור לך בהתלבטות הזאת, אם חיפשת שירותי המרה." סיפור קצר מאת ימימה עברון
בעבודה | בית העץ
"זה היה, אפשר לומר, יום מלא מראות בנאליים. זה היה יום קצת רפה, לפחות מבחינתנו, ואני חשבתי על האדמה המותכת רוחשת עמוק תחתינו כמו אל מנומנם." סיפור קצר מאת אסף שור מתוך אסופת סיפורים בכתובים
פרוזה | ילד
"'למה?' הילד שואל, כאילו הוא באמת לא מבין למה אני לא מאמין לו. שיגיד לשוטרים שקוראים לו ירון זהבי ונראה מה הם יגידו." סיפור קצר מאת רחל היימן
פרוזה | אבא וג'ולי מוציאים עיניים בבית הקברות
"אהבת נפש, אהבת נימים ודם, אהבת אתן לך ריאה, אתן לך גם שתיים." צמד סיפורים מאת ג'וליה פרמנטו־צייזלר
מלילה ליום | מיכל בן־נפתלי
"חשתי בה שהיא שלי למרות שלא דמתה לי כלל. לא היה לנו שום דבר במשותף, ואף על פי כן, היא הייתה צֶלם כל ימַי"
הטבעה | מעין גולדמן
"מאז היא מרשה לעצמה לדמיין שגם בה מבהיק מרבץ טובעני ושחור. אם הוא מוּלד או נצבר בה לאורך השנים קשה לנחש. בדמיונה, חרקים נוצצים נמשכים למימיו, פרחים מתכופפים להביט בהשתקפותם ולבסוף נמסים פנימה בכניעה"
תחש | דרור בורשטיין
"הווטרינר שאל, 'שׂמת לב שיש משהו מוזר עם הכלב?' משה אמר, 'לא, מה?' הווטרינר עיין במאגרי המידע ואמר שאין לזה תקדים"
יקרנדה | נועה מנהיים
"עכשיו החיה הירוקה־סגולה הגדולה שהגנה עליהן איננה, וכולם יכולים לראות. כולם יכולים לראות אותן"
מוות קטן | מעין איתן
"לפעמים, מבעד לסדק מואר, יכולתי להבחין במיטת קומתיים, או צעצועים פזורים על שטיח בצבע עליז. הייתה לי בחילה. לי הוקצה מקום זמני בחללים האחרים, על הספה בסלון, במרפסת, על מיטת חדר השינה"