ליל הבדולח

ליל הבדולח הוא הכינוי לפוגרום נרחב ביהודים שנערך ברחבי גרמניה והרייך בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938. ליל הבדולח סימל את עליית המדרגה בפעילות האנטישמית של גרמניה הנאצית – מהתנכלויות כלפי היהודים וניסיונות להרחיקם מגרמניה עד אז, לפוגרום שהתרחש בין לילה וכלל הרג והרס בהיקף גדול. השם ליל הבדולח מתאר את רסיסי הזכוכיות הרבים שנותרו לאחר ההרס והניפוץ של בתים, עסקים ומוסדות יהודים במהלך הפוגרום.

על פי הערכות נרשמו למעלה מ-1500 אבידות בנפש כתוצאה מליל הבדולח – 400 יהודים שנרצחו בליל הפוגרום, 400 נוספים שנרצחו במחנות הריכוז אליהם הועברו לאחר הפוגרום, ועוד רבים שהתאבדו לאחר הפרעות. כ-8000 חנויות נהרסו וכ-1400 בתי כנסת נשרפו ונהרסו.

הרקע, ופריצתו של ליל הבדולח

ב-1938 שלטה בגרמניה המפלגה הנאצית בראשה עמד היטלר, שכיהן כקנצלר, ושאף להרחיק את כלל היהודים מגרמניה. יומיים לפני ליל הבדולח, ב-7 בנובמבר, ירה הרשל גרינשפן, צעיר יהודי שברח לפריז, במזכיר בשגרירות הגרמנית בעיר, בשל הגליית בני משפחתו לפולין יחד עם אלפי יהודי גרמניה. המזכיר מת מפצעיו כעבור יממה, וזעמם של המוני הפעילים בחוגים הנאצים כתוצאה מהאירוע, ישב בקנה אחד עם תוכניותיהם של ראשי המפלגה הנאצית ששאפו להתעמר ביהודים.

בערב קיימה המפלגה הנאצית התכנסויות ברחבי המדינה לציון מהפכת נובמבר. הפוגרום, שנראה כמו התפרצות המונית ספונטנית של פעילים נאצית, היה למעשה מהלך מתוכנן של יוזף גבלס, שר התעמולה הגרמני, שפעל תחת עידודו של היטלר. הפוגרום החל כשעה וחצי אחרי חצות, כשחיילי אס אס ופעילים רבים של המפלגה הנאצית יצאו מההתכנסויות הרבות, שיכורים במרבית המקרים, והחלו לפרוע במוקדים היהודיים במהלך כל הלילה ועד הבוקר. הפורעים הנאצים הגיעו חמושים בכלים שונים בידיהם והחלו בפעולות הרס – ניפוץ ושריפת בתים, עסקים ומבנים של יהודים, בהם בתי כנסת ובתי קברות. הפעולות שולבו בטבח ביהודים שהוצאו מבתיהם בכפיה תוך השלכת רכושם החוצה, בהשפלה ובזיזת רכוש. המשטרה ומכבי האש הגרמניים שיתפו פעולה עם המשטר ולא דאגו לנקוט בפעולות הצלה, למעט במקרים בהם הייתה סכנה שהאש תתפשט לאזורים לא יהודיים.

המצב לאחר ליל הבדולח

לאחר ליל הבדולח גברו בגרמניה הסנקציות כלפי היהודים. נזקי הרכוש ברחוב היהודי נאמדו במאות מיליוני מארקים, ובכירי השלטון קבעו שהיהודים יישאו בהוצאות הנזקים ללא עזרה מחברות הביטוח. עוד הוצאו צווים ואיסורים שונים שנועדו להרע את תנאי המחייה של היהודים בגרמניה: איסור על היהודים להשתתף בכלכלת המדינה; איסור להיכנס למקומות ומוסדות ציבוריים, לנסוע ברכבת, ולהוציא לאור עיתונות יהודית; סגירת בתי ספר יהודיים; שלילת רישיונות נהיגה מיהודים; ולבסוף ניתוק היהודים ממוסדות הסעד והרווחה במדינה. בהמשך לליל הבדולח והגזרות הרבות ההגירה היהודית מגרמניה הגבירה הילוך. עשרות אלפי יהודים עזבו את גרמניה במהירות, תוך שבמהלך מנוסתם רכושם נגזל על ידי הגרמנים המקומיים. ממשלות בעולם ביקשו לסייע ליהודים. בריטניה, צרפת, הולנד, שוויץ ומדינות נוספות אפשרו לילדים יהודים לעבור לשטחן. ארה"ב התירה למבקרים היהודיים מגרמניה להאריך את זמני שהייתם.

ברחבי העולם מיהרו לגנות את גרמניה לאחר ליל הבדולח. למרות זאת גרמניה הנאצית המשיכה במדיניות הנוקשה כלפי היהודים שרק גברה, והגיעה לשיאה במהלך מלחמת העולם השנייה שפרצה פחות משנה לאחר ליל הבדולח.

מה משותף למחזור התפילות משנת 1272 ולספרו של ש"י עגנון? שניהם ניצלו מפוגרום ליל הבדולח, קראו לאן התגלגלו וכיצד.