יציאת מצרים הוא סיפור מקראי מספר שמות (פרקים י"ב-י"ד) המתאר את יציאת בני ישראל ממצרים. הסיפור מתחיל בתיאור כי בני ישראל היו עבדים לפרעה במצרים במשך שנים רבות, עד שיום אחד התגלה ה' בפני משה והטיל עליו לשחרר את בני ישראל.
בתחילה התנגד פרעה לשחרור בני ישראל, ולכן ה' הוריד על מצרים עשר מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך ומכת בכורות. לאחר מכת בכורות, פרעה נכנע והסכים לשחרר את בני ישראל מעבדותם. בסיפור מתואר כיצד בדרכם מעבדות לחירות, ממצרים לארץ המובטחת, בני ישראל הלכו כארבעים שנה במדבר. בתחילת מסעם של בני ישראל, שלח פרעה מצרִים לעבר בני ישראל. כאשר הגיעו בני ישראל לים סוף והמצרים בעקבותיהם, ה' חצה את ים סוף לשניים, ובני ישראל הצליחו לעבור בשטחו. כשהמצרים ניסו לעבור בו, נסגר הים עליהם והם טבעו.
חג הפסח עם סיפור יציאת מצרים
חג ה
פסח נחגג כיום בקרב היהודים בכדי לציין ולהעביר את סיפור יציאת מצרים מדור לדור. אחת המסורות המרכזיות בחג הפסח היא לקרוא ב
הגדה של פסח. ההגדה מספרת בחלקה ובעיקרה את סיפור יציאת מצרים, והיהודים קוראים בה בשביל לספר ולהעביר לדורות הבאים את הסיפור בכדי שיכירו את עבר העם.
עוד ממסורות החג לדוגמא, הן לאכול מרור לזכר מירור חייהם של בני ישראל העבדים, לאכול מצה, כיוון שבגלל בריחתם בני ישראל לא הספיקו להכין לחם ולכן הכינו מצות, ולאכול חרוסת המדמה את הטיט בו השתמשו בני ישראל לבנות במצרים.
משמעויות סיפור יציאת מצרים
חלק מהפירושים שמסבירים מדוע חשוב כל כך לזכור את יציאת מצרים, אינם מתמקדים רק בזיכרון של עם לגבי עברו, אלא מייחסים משמעויות ומטפורות עמוקות נוספות. פרשנים מסבירים למשל שעלינו לקחת מסיפור זה את ההבנה שאנו בני חורין, מצב שלא כל בני האדם נמצאים בו. פרשנות נוספת גורסת שבכל אחד מאיתנו יש "מצרים" - משהו אישי בתוכנו שעוצר אותנו או שמגביל אותנו, ועלינו להתגבר עליו, כמו שבני ישראל יצאו ממצרים.
אז מה עושים בלי ווייז והאם בני ישראל באמת חצו את ים סוף? קראו:
