יידיש היא שפה יהודית שמוצאה באזור גרמניה, ששמה מורכב משילוב צמד המילים יהודית-גרמנית (יידיש-דייטש) ומוכרת גם בביטוי "לשון אשכנז". אוצר המילים של השפה מקורו בעיקר בגרמניה, אך הוא כולל גם אחוז לא מבוטל של מילים בעלות מקורות עבריים וארמיים, ומעט ממקורות סלאביים ורומניים. כמו בשפות יהודיות אחרות, היידיש נכתבת באותיות האלפבית העברי, כאשר א' ע' ו' י' משמשות בה כאותיות ניקוד, ומהוות חלק אינטגרלי מהמילה שאין להשמיטן. ההטעמה של מרבית המילים ביידיש היא מלעילית בתחילת המילה, שידועה גם כ"הטעמה אשכנזית". בדומה לשפה הגרמנית, היידיש אינה כוללת עיצורים גרוניים שהיו בעברית הקדומה ונשתמרו בקרב יוצאי מדינות ערב. היגוי של ת' רפה בשפת היידיש הוא כשל האות ס'. למשל המילה שבת מבוטאת כ"שבס" ותכלית כ"תכל'ס". השפה היהודית-גרמנית העתיקה החלה לפרוח במאה ה-9, כאשר קהילות יהודיות ברחבי אירופה החלו להשתמש בה. עד תקופת השכלה היא שימשה כשפת הדיבור העיקרית וכמעט יחידה בקרב יהודי אשכנז. במאה ה-16 אף הפכה לשון אשכנז ממדוברת לכתובה.
החל מהמאה ה-18, בעקבות תהליכים כמו אמנציפציה (שוויון זכויות לקהילות) והשכלה, החל במערב אירופה תהליך של התרחקות מהשפה, שנחשבה לארכאית. באותה תקופה החל השימוש בשם "יידיש" כשמה של השפה, ולעומת המערב, במזרח אירופה דווקא החלה פריחה של תרבות היידיש, בעיקר בפולין, רוסיה והמדינות בסביבה. מרבית היהודים במדינות אלה חיו באזורים כפריים, מרוחקים מהתרבות והחינוך של המדינה המרכזית, וכך השפה נשתמרה בקרבם. בסוף המאה ה-19 החלה פריחה תרבותית של ספרות,
תיאטרון ועיתונות ביידיש, ובהמשך גם קולנוע. בשנת 1908 הוכרזה היידיש בועידת צ'רנוביץ' כאחת השפות הלאומיות של העם היהודי. ניסיונות להחשיבה כשפה היהודית העיקרית לא צלחו. בין מלחמות העולם קיבלה השפה הכרה רשמית במדינות שונות כמו ברה"מ, פולין, המדינות הבלטיות, רומניה, ארה"ב וקנדה, וגם נפתחו בתי ספר שלימדו ביידיש. ב-1939, ערב
מלחמת העולם השנייה, דיברו יידיש 11 מיליון איש, כ-60 אחוז מיהודי העולם.
השואה, רדיפות סטלין, וגם העדפות הדור היהודי הצעיר להתערות יותר בתרבות המדינות, צמצמו באופן ניכר את הפעילות התרבותית הנרחבת בשפה זו.
במהלך השנים היו מתנגדים לשפת היידיש, בעיקר אנשי התנועה הציונית, שקידמה את תחיית העברית וראתה ביידיש שפה גלותית. בשנות ה-60-70 פחתה ההתנגדות ליידיש ונעשו אף מאמצים לשמרה. כיום היידיש שגורה כשפה עיקרית בפי יותר ממיליון בני אדם, בעיקר בקרב זרמים בחברה החרדית (כמו החסידים) בישראל, ארה"ב ואירופה, וכן יהודים מבוגרים שמוצאם ממזרח אירופה.
