בשנות ה-70 מונה יעקב ארז לכתב הצבאי של עיתון מעריב. במהלך החודשים הארוכים של שנת 1973 צפה בהכנות המצריות והסוריות למלחמה ושוחח עם עשרות רבות של קצינים וחיילים בצה"ל, אשר התריעו בפניו על ההתקלחות הקרבה. כל האזהרות ששיבץ בכתבותיו צונזרו שוב ושוב על ידי הצנזורה הצבאית, אולם האבסורד הגדול הגיע ב-5 באוקטובר, יממה לפני פרוץ המלחמה.
'הימים הנוראים' היו עבור עמיחי חוויה מכוננת ומשמעותית, החוזרת שוב ושוב בשירים שכתב בחלוף השנים
"קומץ יהודים לאומיים החלטנו לערוך את התפילות המסורתיות בימים הנוראים, על אף הכל: אף על פי שהימים הם "נוראים" באמת, למרות התנאים המחרידים, שבהם אנו נתונים, על אף העובדה שהננו כטרף בציפורני החיה ההיטלראית."
מנגינת ״כל נדרי״ נעדרת באופן מפתיע מן השירים העבריים כמעט לגמרי, אבל המילים חלחלו למספר שירים. המוזיקולוגית ענת רובינשטיין הופכת בסוגייה לקראת יום הכיפורים
קרמיקאית חילונית נכנסת לבית כנסת בערב יום כיפור ומגלה כיצד אדם ואלוהות, מהות וחיים, מילים ולחן, נמסכים לאחדות אחת נפלאה
הצצה לסידורים והיומנים השמורים בספרייה, המלמדים על הקשיים איתם התמודדו החיילים היהודיים בצבאות הלוחמים של מלחמת העולם הראשונה.
ירמי פינקוס, שלומציון קינן, יערה שחורי, דורי מנור, תמר מור-סלע, עודד מנדה-לוי, רנה ורבין ותמר וייס סולחים – או לא – לדמויות ספרותיות.
האם באמת נכתב הפיוט במגנצא שבגרמניה, או אולי נכתב הרבה קודם לכן בארץ ישראל?
