בין התנועות הדתיות בעם ישראל בתקופה המודרנית בולטת החסידות בעוצמתה, בססגוניותה וברב-גוניותה. מקבוצה קטנה של מיסטיקנים באמצע המאה ה-18 באוקראינה של היום, הפכה החסידות לתנועה עממית רחבה שהשפיעה על העולם היהודי כולו. היא מצד אחד תנועה חברתית, ומצד שני שלוחה של הקבלה עם עמדות תיאולוגיות מיוחדות.
אחד מהאישים הבולטים בתנועה היה רבי ישראל בעל שם טוב (1700-1760) מהעיירה מז'יבוז'. בנוסף לפעילתו כ"בעל שם" (רופא עממי), ה"בעש"ט" הדריך את תלמידיו בדרכו החדשה בעבודת האל. בין תלמידיו בולט המגיד רבי דוב באר ממזריטש, שתלמידיו הפיצו את הבשורה ברוחבי מזרח אירופה, הפכו ל"צדיקים" (מנהיגים כריזמאטיים) והקימו "חצרות" (קהילות חסידיות) למיניהן. בתקופה זו החסידות גם זכתה להתנגדות מה"מתנגדים" הליטאיים ובראשם הגאון רבי אליהו מווילנה. התנגדות זו דעכה סביב אמצע המאה ה-19.
החסידות שמה דגש חזק על סיפורים ועל ניגונים ובזה השפיעה רבות על התרבות היהודית. היא נחקרת רבות באקדמיה בתחום ההיסטוריה היהודית ובתחום מחשבת ישראל.
זהו מסלול גלגולו של ניגון; מסלול גיאוגרפי ותרבותי שראשיתו במזרח אירופה בעיר באוקראינה, המשכו בראשית ההתיישבות הארץ-ישראלית החדשה והיטמעותו בפס הקול הישראלי העכשווי.
בראש השנה לחסידות – חג הגאולה י"ט בכסלו, לפי חמישים שנה, יצאו חוקרי ארכיון הצליל הלאומי לתעד את החגיגות בכפר חב"ד. בין השתייה והאוכל בשולחנות הארוכים, הם הקליטו את הניגונים של חסידי חב"ד.