בין התנועות הדתיות בעם ישראל בתקופה המודרנית בולטת החסידות בעוצמתה, בססגוניותה וברב-גוניותה. מקבוצה קטנה של מיסטיקנים באמצע המאה ה-18 באוקראינה של היום, הפכה החסידות לתנועה עממית רחבה שהשפיעה על העולם היהודי כולו. היא מצד אחד תנועה חברתית, ומצד שני שלוחה של הקבלה עם עמדות תיאולוגיות מיוחדות.
אחד מהאישים הבולטים בתנועה היה רבי ישראל בעל שם טוב (1700-1760) מהעיירה מז'יבוז'. בנוסף לפעילתו כ"בעל שם" (רופא עממי), ה"בעש"ט" הדריך את תלמידיו בדרכו החדשה בעבודת האל. בין תלמידיו בולט המגיד רבי דוב באר ממזריטש, שתלמידיו הפיצו את הבשורה ברוחבי מזרח אירופה, הפכו ל"צדיקים" (מנהיגים כריזמאטיים) והקימו "חצרות" (קהילות חסידיות) למיניהן. בתקופה זו החסידות גם זכתה להתנגדות מה"מתנגדים" הליטאיים ובראשם הגאון רבי אליהו מווילנה. התנגדות זו דעכה סביב אמצע המאה ה-19.
החסידות שמה דגש חזק על סיפורים ועל ניגונים ובזה השפיעה רבות על התרבות היהודית. היא נחקרת רבות באקדמיה בתחום ההיסטוריה היהודית ובתחום מחשבת ישראל.
בשנת 1799, בתום מסע מפרך ועמוס בסכנות, הגיע ר' נחמן לארץ ישראל – בדיוק בזמן לחזות בכיבושי נפוליאון את הארץ. רק בנס נמלט ר' נחמן מהמצור שהטיל נפוליאון על עכו. אז מדוע הפך אותו לגיבור של אחד מסיפוריו המפורסמים ביותר?
"אני מקבלת על עצמי בדעה צלולה, באלה ובשבועה, שאני דבורה לאה בת שטערנא מחליפה את אבי". על האישה אצילת הרוח שהקריבה את חייה ועל ניגון הדבקות והגעגועים ששר בנה מעל קברה ושמושר עד היום.
