בשלהי 1945 עמד ויקטור פרנקל מול השוקת השבורה שנותרה מחייו: אחרי ששרד בעצמו את מחנות הריכוז הנאציים הוא איבד את אהובתו, את העובר שנשאה ברחמה, את מעמדו המקצועי ואת כתב היד של ספרו. עכשיו הוא נאלץ להתחיל מחדש. אבל האם אפשר בכלל לעשות דבר כזה? האם אפשר לשרוד את התופת ולקום ממנה חזק יותר? התשובה שהוא סיפק לעולם לשתי השאלות הללו הייתה חד משמעית – כן
ביקורת עיון | לחווט מחדש את ההוויה הנפשית
"מה שמשמעותי בעבור אדם לתקופה מסוימת יכול להתפוגג באחת ולהותיר בו ריקנות מצמיתה. הנחה זו חורגת מעבר לתקופה ולצורך לשרוד במחנה השמדה". עמיחי שלו על הרלוונטיות של "האדם מחפש משמעות"
מודל 2021 | אנו עצמנו היינו אַין
"היה חיוני שנמות את מותנו שלנו, ולא את המוות שכפה עלינו האס־אס! אנו נושאים באחריות למשימה הזאת כשם שאנו נושאים באחריות למשימת החיים." הרצאה של ויקטור פראנקל מתוך הספר "כן לחיים למרות הכול"
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם וְנָתַן לוֹ מוֹתוֹ
כך הפך השיר של זלדה משיר אישי להמנון של שכול
