היינריך היינה הוא משורר, כותב ופובליציסט נחשב שחי ופעל במאה ה-19, יהודי גרמני שהתנצר בבגרותו במטרה להימנע מהתנכלויות
אנטישמיות.
כתיבתו של היינה נחשבת למרעננת, חדשנית ומושחזת. לצד כתיבת שירים ומאמרים בנושאים יומיומיים, כתב גם בנושאים פוליטיים. הוא היה בעל השקפה דמוקרטית ליברלית משכילה ומתח ביקורת על המשטר הגרמני הלאומני. בשל תכניו הפך למבוקש על ידי המשטר הגרמני השמרני וכתביו נאסרו לקריאה. במהלך חייו בחר לעקור לפריז הדמוקרטית, שם חי עד מותו.
שיריו וכתביו היוו השראה לפילוסופים (כמו ניטשה), הוגים, כותבים, ומלחינים, בהם שוברט, מנדלסון, ווגנר ושומאן. נרשמו 4000 לחנים לשיריו, שרבים מהם מוכרים ואהובים בגרמניה עד היום.
החיים בגרמניה ותחילת דרכו היצירתית
הוא נולד ב-1797 בדיסלדורף שבגרמניה בשם הארי היינה, אותו שינה לאחר שהתנצר להיינריך היינה. היינה, שגדל בבית יהודי משכיל, החל לכתוב שירה בנערותו. הוא למד משפטים באוניברסיטה, אך חש מהסביבה הקנטות ודחייה ממניעים אנטישמיים. ב-1825 החליט להתנצר והוטבל לכנסיה. ההחלטה לא נבעה מתוך זיקה לדת, אלא בעיקר כרצון שלא לעבור התנכלות בגלל יהדותו, והוא התאכזב שהמשיך להרגיש התנכלות זו.
שיריו הראשונים ראו אור בשנת 1821, ובשנים לאחר מכן פרסם שירים וגם
ספרים המלקטים את שיריו כמו למשל "שלושים ושלושה שירים" ו"ספר השירים", שנחשב לאחד האהובים והידועים שלו.
למרות שהתנצר, היה בעל ידע רב בתרבות ובהיסטוריה היהודית, והעריך משוררים כמו
יהודה הלוי. בשיריו משולבים אלמנטים מהיהדות. אחד מקבצי שיריו נקרא "מנגינות עבריות" ובו השיר "הנסיכה
שבת". הוא כתב שיר פרודיה של הלל לחמין, וגם על הנביא משה, ספר התורה ועוד.
הוא אמנם כבר נודע בכישרונו הספרותי הגדול, אך לא אהב את אווירת הלאומיות והשנאה המתפתחת בגרמניה. מספר אירועים, כמו פרעות אנטישמיות, תחושת רדיפה אחריו בגלל עמדותיו הפוליטיות והצנזורה הגרמנית (יצירותיו, כמו של מבקרי משטר אחרים, הוצאו מחוץ לחוק על ידי המשטר הגרמני), הובילו אותו לחשוב על הצעד הבא לעזוב את ארץ מולדתו. הוא ערך מסעות לאנגליה ואיטליה, אותם סיקר בספרי מסע מיוחדים שלו.
המעבר לפריז והחיים שם
ב-1831 בחר לעקור לצרפת הדמוקרטית, וחי בפריז. היינה כתב טורים בעיתונות הצרפתית והתערבב עם אנשי רוח ותרבות מקומיים. בטוריו הביע חששו משנאת הזרים והאווירה הלאומנית בגרמניה. בשיר "מחשבות לילה" כתב: "כאשר מחשבתי בלילה את גרמניה פוקדת, אזי שנתי אף היא נודדת".
ב-1841 נישא למוכרת נעליים צרפתיה וקתולית שכונתה בפיו מתילדה. עימה הוא ביקר פעמיים בגרמניה את אימו. לאחר חזרתו כתב בין השאר את השיר "גרמניה. אגדת חורף" ותקף בסגנונו החריף את מוסדות המדינה של גרמניה. הוא גם לא היה שבע רצון מהמהפכה התעשייתית שקרתה בעולם וכתב על הסבל של מעמד הפועלים שזו הולידה. בשל תכניו הפך למבוקש על ידי המשטר הגרמני.
באותן שנים הכיר את קרל מרכס ופרידריך אנגלס שהפכו לחבריו הקרובים. למרות השקפותיו הדומות לשלהם בנוגע למעמד הפועלים, הוא לא היה מרקסיסט וקומוניסט וגם לא מטריאליסט מהצד השני. הוא צידד בהשקפות דמוקרטיות ליברליות.
מותו והנצחתו
בשנת 1848 החלה להחריף בעיה רפואית נוירולוגית ממנה סבל ושגרמה לשיתוק הדרגתי בגופו. בשנותיו האחרונות היה מרותק רוב הזמן למיטתו. גם בשנים אלו המשיך ליצור כתבים מלאי שנינות והומור אותם הכתיב למזכיר שהעלה אותם על הכתב. היינה לא היה אדם בעל זיקה גדולה לדת. לפני מותו הצהיר כי הוא מאמין באל אישי שלא קשור לדת זו או אחרת. בשנת 1856 נפטר. על קברו בפריז מוצב פסל בדמותו שיצר אמן דני, ולצידו חרוט שירו "היכן?".
לאחר מותו, חוגים מתומכי המשטר הגרמני התנגדו להנצחה. אנדרטאות לזכרו בהמבורג ופרנקפורט הוסרו על ידי המשטר הנאצי וספריו נשרפו. לימים האוניברסיטה בעיר הולדתו דיסלדורף הפכה לאוניברסיטת היינריך היינה. גם בישראל הונצח. בחיפה, עיר תאומה של דיסלדורף, הוקם בית היינריך היינה, ונוסדה כיכר היינריך היינה. רחובות על שמו קיימים במספר ערים בישראל, וכמו כן קיימת בישראל עמותת חובבי היינריך היינה.
הציצו במכתב שכתב היינריך היינה לחברו על התסכול, על האכזבה ועל החרטה שחש חודשים ספורים לאחר שהתנצר
