דבורה עומר

דבורה עומר היא סופרת ילדים ונוער ישראלית אהובה, בולטת ועטורת פרסים, שזכתה בין השאר בפרס ישראל, פרס זאב לספרות לילדים ונוער, פרס ראש הממשלה, פרס משרד החינוך והתרבות ופרס אקו"ם על מפעל חיים. עומר כתבה עשרות ספרים. רבים מהם נוגעים להווי חייהם של ילדים ונוער, וגם ספרי ביוגרפיה של אישים מוכרים מתולדות הישוב היהודי והציוני, הכתובים בגובה העיניים לקהל הצעיר. חלק מספריה הפכו למחזות.

יצירתה

עומר החלה לכתוב בנערותה בהשראת אביה הסופר. סיפוריה הראשונים פורסמו בעיתון "במעלה" של הנוער העובד, שאביה היה העורך שלו. בתחילת שנות העשרים שלה החלה לפרסם בעיתון "דבר לילדים" את המדור "דפי תמר", שתיעד יומן של בת קיבוץ. "דפי תמר" היה ספרה הראשון, שהוציאה ב-1959, ושהפך לסדרת ספרים בשם זה. ספרי ילדים ונוער נוספים שכתבה: "הכלב נו-נו-נו", "מסע לארץ הגשם", "לאן נעלם קפיטן קוק", "שלך באהבה", "אני אתגבר", "על הגובה", "לי-לך", "פגישה על ענן", "מסיפורי התורה", "אמנון ותמר", "הנשיקה שהלכה לאיבוד", "קוף אחרי בנאדם", "במזל אשה", "הרפתקה בחלל", "סיפורים בחתולים", "סבלנותו של הלל הזקן", "התבלין החסר", "מקומו של בית המקדש" (שני הספרים האחרונים יצאו ב-2013, שנת פטירתה), ועוד ספרים רבים. ספרי ביוגרפיה פרי עטה של עומר המיועדים לקהל בני הנוער: "הבכור לבית אבי" - על איתמר בן אב"י (אליעזר בן יהודה), "שרה גיבורת ניל"י" – על שרה אהרונסון, "הבריחה אל החופש" – סיפור על יעקב מרידור מפקד האצ"ל, "לאהוב עד מוות" – על אהבתם של שמואל קופמן וזהרה לביטוב מהפלמ"ח, "אל ראש ההר" – סיפורו של דוד בן גוריון, "בדהרה" – על מניה שוחט מארגון "השומר", "נשבעתי אמונים" – על יצחק רבין הצעיר, ועוד.

אישי

דבורה מוסינזון (לימים עומר) נולדה ב-1932 בשרון. אביה, משה מוסינזון, הוא סופר ואחיו של יגאל מוסינזון, מחבר חסמב"ה. הוריה התגרשו בילדותה ועומר חיה בקיבוץ מעוז חיים עם אמה לאה, שהייתה ממייסדיו. אביה היה חייל בצבא הבריטי באירופה, ואמה פעילת הגנה בישראל. בהיותה בת 11 נהרגה אמה מירי בתאונת אימונים של ההגנה. על מנת שהבריטים לא ייחשפו לאימוני ההגנה, הומצאה גרסה לפיה אמה התאבדה. עומר חיה שנים רבות במחשבה הזאת, עד שכעבור שנים רבות סגרה מעגל כשווידאה את סיבת המוות האמיתית. בצעירותה למדה עומר בסמינר ועבדה משך שנים כמורה בקיבוצים בשרון, ומספר שנים אף מעבר לים, בקנדה. היא הייתה נשואה לשמואל עומר, שכיהן כמנכ"ל תיאטרון הבימה, ואם לשלושה: טלי, גיל ורון עומר. היא נפטרה בשנת 2013, בהיותה בת 80, ונקברה בכפר מע"ש, שם התגוררה. עומר מונצחת במספר מקומות. לאחר מותה החליט משרד החינוך והתרבות על הענקת פרס דבורה עומר מדי שנה ביום השנה למותה. כמו כן בישראל ישנם מספר רחובות ובתי ספר הנושאים את שמה.

עיינו במכתב שגרם לדבורה עומר להחליט להשמיד כתב יד ולהפסיק לכתוב:

    קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל