דבורה עומר היא סופרת ילדים ונוער ישראלית אהובה, בולטת ועטורת פרסים, שזכתה בין השאר בפרס ישראל, פרס זאב לספרות לילדים ונוער, פרס ראש הממשלה, פרס משרד החינוך והתרבות ופרס אקו"ם על מפעל חיים.
עומר כתבה עשרות
ספרים. רבים מהם נוגעים להווי חייהם של ילדים ונוער, וגם ספרי ביוגרפיה של אישים מוכרים מתולדות הישוב היהודי והציוני, הכתובים בגובה העיניים לקהל הצעיר. חלק מספריה הפכו למחזות.
יצירתה
עומר החלה לכתוב בנערותה בהשראת אביה הסופר. סיפוריה הראשונים פורסמו בעיתון "במעלה" של הנוער העובד, שאביה היה העורך שלו. בתחילת שנות העשרים שלה החלה לפרסם בעיתון "דבר לילדים" את המדור "דפי תמר", שתיעד יומן של בת קיבוץ. "דפי תמר" היה ספרה הראשון, שהוציאה ב-1959, ושהפך לסדרת ספרים בשם זה.
ספרי ילדים ונוער נוספים שכתבה: "הכלב נו-נו-נו", "מסע לארץ הגשם", "לאן נעלם קפיטן קוק", "שלך באהבה", "אני אתגבר", "על הגובה", "לי-לך", "פגישה על ענן", "מסיפורי התורה", "אמנון ותמר", "הנשיקה שהלכה לאיבוד", "קוף אחרי בנאדם", "במזל אשה", "הרפתקה בחלל", "סיפורים בחתולים", "סבלנותו של הלל הזקן", "התבלין החסר", "מקומו של
בית המקדש" (שני הספרים האחרונים יצאו ב-2013, שנת פטירתה), ועוד ספרים רבים.
ספרי ביוגרפיה פרי עטה של עומר המיועדים לקהל בני הנוער: "הבכור לבית אבי" - על איתמר בן אב"י (
אליעזר בן יהודה), "שרה גיבורת
ניל"י" – על
שרה אהרונסון, "הבריחה אל החופש" – סיפור על יעקב מרידור מפקד ה
אצ"ל, "לאהוב עד מוות" – על אהבתם של שמואל קופמן וזהרה לביטוב מהפלמ"ח, "אל ראש ההר" – סיפורו של
דוד בן גוריון, "בדהרה" – על מניה שוחט מארגון "השומר", "נשבעתי אמונים" – על
יצחק רבין הצעיר, ועוד.
האזינו לפודקסט המספר את סיפור חייה של דבורה עומר, וגם: מהו המכתב שקיבלה דבורה עומר אשר גרם לה לרצות להפסיק לכתוב לעד?
