בית ספר הוא מוסד לימוד לילדים ובני נוער בגילאי 6-18 בממוצע, הפרושים בכיתות א'-י"ב, בהתאם לגילם. סגל בית הספר כולל מנהל/ת, מורים, יועצים ועוד. התלמידים מגיעים לבית הספר ללימוד של מגוון מקצועות בשעות הלימודים – מהבוקר ועד הצהריים. לעיתים הידע שלהם עומד לבדיקה במבחנים או בדרכים אחרות, ואחת למספר חודשים, ובזמנים קבועים, הם מקבלים תעודה שמציינת את הישגיהם.
בית הספר הוא מוסד חשוב ומשמעותי עבור בני הדור הצעיר להקניית השכלה ולהסתגלות לחיים חברתיים, כאשר הם נפגשים מדי יום עם בני גילם.
היסטוריה והתפתחות
רעיון החינוך החל בעת העתיקה. בית ספר שימש כחוליה נוספת בחינוך לצד המשפחה, הקהילה ומוסדות הדת. בשנים קדומות היה זה מוסד אליטיסטי שלא כולם יכלו להתקבל אליו, אלא החל ממעמד מסוים.
עם השנים והתקדמות העולם, נועד בית הספר לספק השכלה לבני הדור הצעיר, ולכן הוא נועד לכולם. השינויים בחברה המודרנית הרחיבו את תפקידי בית הספר, ותחומי האחריות שלו כוללים מלבד ההיבט הלימודי גם: בריאות, תזונה, תרבות, רווחה ועוד.
תלמידי בית הספר לומדים מקצועות שונים כגון חשבון, ספרות, מדעים ועוד, על פי תוכנית לימוד שנקבעה מראש. במקביל לתוכן לימודי, בתי ספר חותרים לסייע בטיפוח מיומנויות חשובות נוספות בקרב התלמידים, כמו חשיבה ולמידה.
שיטת ההוראה הפופולארית ביותר היא בשיעור פרונטאלי המתנהל בכיתה, במסגרתו המורה ניצב מול תלמידים ומעביר את החומר. לצד הלימודים, נדרשת הפוגה למניעת שחיקת התלמידים, ולכן מוקדשים עבורם פרקי זמן למשחק, פנאי ולהתפתחות חברתית - בהפסקות שבין השיעורים.
מערכת החינוך בישראל
במסורת העברית הוזכר בית הספר לראשונה בתלמוד, והוא מתאר בעצם מעבר מהחינוך המשפחתי והמסורתי אל חינוך במסגרת קהילתית וציבורית. מערכת החינוך הממלכתית בישראל, המוגדרת בחוק חינוך חובה, נמצאת באחריות משרד החינוך. קיימים בארץ מוסדות ללימוד ממלכתי (חילוני), ממלכתי דתי ומוסדות חרדיים. היא מבוססת על תוכנית לימוד של 12 שנים, שבסיומה התלמידים שעברו את הבחינות המסכמות זכאים לתעודת בגרות. בתי הספר בישראל מחולקים על פי רוב לפי גילאים: בתי ספר יסודיים – כיתות א'-ו'. חטיבות ביניים – ז'-ט'. ותיכון – י'-י"ב. 
