"השירים מתגלים לדוברת שלא מרצונה, מתוך כורח שיש בו גם עומס וגם סכנת התפרקות." דעאל רודריגז גארסיה על חשמל, מוזיקה והתגלות בספר "נא" מאת נועה שקרג'י
"כוחה של נסימוב מתבטא ביכולתה להוביל בטבעיות את הדוגמה הקונקרטית, המפורשת, ולמתוח אותה מתוך שגרת החיים אל השדה האלכימי, הנפשי־פואטי, עד שהיא מתרוממת ונהיית לשיר." מאיה ויינברג על "כשהשמש עוברת את ההר" מאת אפרת נסימוב
איך מתמודדים עם אובדן ואבל? טליה סיידל כהן מציעה קריאה פסיכואנליטית בספר השירה "בידי מלאכי המים" מאת ענת חנה לזרע
"בין ההבטחה הגדולה לבהלת ההישרדות האנושית". מרב מדינה קרניאל על "בעומק מישור העשב" מאת תומר־דבורה קהת
"הדבר המשונה ביותר בשירים הוא דווקא מובנותם." אורי הולנדר על שיריו של אי. אי. קאמינגס, בעקבות יום השנה למותו
"לברוא במילים את לבלובו של ענף." צביה ליטבסקי על "אבק וצבעים" מאת יאן קפלינסקי, בתרגום גילי חיימוביץ'
"שירתה של קירש היא שירת הגולות והגולים ממולדת, הן במובנה הקונקרטי והן במובנה הסימבולי – הגוֹלוֹת מן הילדוּת בעודן ילדוֹת, הגולים מן התמימות, אלו שמולדתם גלתה מהם והפכה למעוולת". גיא פרל על "ארץ־עֶרֶב" מאת שרה קירש
"'משא ניסן' מראה עד כמה קרובה השירה אל החקירה הבלשית." רינה ז'אן ברוך על ספרו החדש של שמעון אדף
"ההרחקה של הפצוע מפציעתו – משל היה זה אפשרי להרחיק אדם מבשרו השרוף – מתגלה כתמה מרכזית בספר: עומדת מאחוריה המשאלה להכיר את האב טרם נצרב לתוכו הלם הקרב". מימס וילמה על "עבוֹר את הלילה בלוֹע האש", מאת שחר־מריו מרדכי
"באמצעות שלל ציורי לשון מרהיבים, המתדפקים, חוזרים, ומשתרשרים מכיוונים שונים, שולים השירים מתוך המעגלים הריקים של ההווה את הרגע הנדיר, החי." דעאל רודריגז גארסיה על הספר "יממה", מאת רוני אלדד
