"מטונימיה לעולם הולך ונעלם." מאיה ויינברג על "האטלס הקצר של מגדלורי סוף העולם" מאת גונסאלס מסיאס
"מה שמשמעותי בעבור אדם לתקופה מסוימת יכול להתפוגג באחת ולהותיר בו ריקנות מצמיתה. הנחה זו חורגת מעבר לתקופה ולצורך לשרוד במחנה השמדה". עמיחי שלו על הרלוונטיות של "האדם מחפש משמעות"
"בורשטיין אינו יכול שלא לקנן ולקונן על כך שהשירה העברית, יותר משהיא עסוקה בציפור היא עסוקה באדם". עידן צבעוני קורא את "לטובת הציפורים" של דרור בורשטיין לאור הגותו של לוינס
"היא מתבוננת לאחור אך מספרת לנו בה בעת משהו קריטי מאוד, סמוי מאוד, על הזמן הזה שמתוכו הדברים נכתבים ונקראים". נעמה צאל על ״לקראת אוטוביוגרפיה מינורית״, קובץ מסות מאת מיכל בן־נפתלי
"זהו ספר שלא נועד לקריאה. זהו ספר שדי בנוכחותו בסביבתך, בתוך השדה המגנטי שלך, כדי להעניק לך שיווי משקל." בעקבות תרגום עברי ראשון לפרויקט הפסאז'ים
