"מכיכר בסלוניקי ועד לכיכר מוגרבי בתל אביב רוחשת אותה הוויה המפרקת את המבנים האיתנים, מטשטשת את קווי הגבול ומחוללת אוסמוזה בין מוקדם ומאוחר בפרוזה נודדת של זיכרונות." מיכל בן־נפתלי על "העיר האבודה" מאת רינה עוזיאל בלומנטל


רשימה | ד"ש מנעורייך
"אתגר קרת הישן מהניינטיז חזר, והוא לא הזדקן ביום." אהוד פירר ניגש אל "אוטוקורקט", ספרו האחרון של אתגר קרת, ומביט לאחור אל האיכות בנוסח הניינטיז כאיכות נטולת עומק

ביקורת פרוזה | שיר הלל לקטבים
"'המנטליות הקוטבית' אינה רק עניין של הישרדות פיזית – היא תהליך של התמודדות עם קצות הנפש, שנחשפים באפלת הלילה האינסופי." נגה רש על מחשבת ההישרדות ומחשבת היופי הכרוכות זו בזו בספרה של כריסטיאנה ריטר "אישה בקוטב", המתעד שנה בקוטב הצפוני

ביקורת פרוזה | פרידה על סף ארץ לעולם לא
"הידע הטרנספורמטיבי של הנשים ויצורי החול מעוגן בתפיסת זמן שבה הכול מתרחש לסירוגין אך גם בו־בזמן: במעגלים של הזנה ונטישה, סימביוזה וניכור." דינה עזריאל קראה את הרומן "שמרי נפשך" מאת קמה ורדי טהרלב, ומצאה בו שני סיפורים מקבילים ומארג מיתי עדין

ביקורת פרוזה | אנטומיה של פרנויה
"כך, באיטיות ולעיתים רק בדיעבד, נרקמת ההכרה כי אנו לכודים יחד עם נט בתוכו של תעתוע, ונפרשת בפנינו בעדינות ובתחכום אנטומיה של פרנויה; מצב נפשי שמתאפיין בהיעדר יכולת להכריע ולו באופן הבסיסי ביותר אם מה שעומד מולנו הוא טוב או רע." דנה לובינסקי על "אהבה אחת" מאת שרה מסה

ביקורת פרוזה | הזכוכית המפויחת של האקספרימנט
"נאמן הולכת ומתבססת כסופרת שלא רק מתמקמת בנינוחות על קו התפר שבין הספרות לחיים, אלא מעמתת אותם זה עם זה ולעיתים גם מסכסכת ביניהם בכוונה תחילה." יובל אונגר על "היה לך טוב או היה לך רע?" מאת יעל נאמן

ביקורת פרוזה | אבני המשחק של הספרות
דפנה לוי על מותו הלא־מטפורי של המחבר, בירור תפקידה של הספרות, מאפייניה, יכולותיה, מגבלותיה ועל כוחה המרפא, הדלק הנפשי האצור בה והעולמות החלופיים שהיא מאפשרת ב"מותו של המחבר" מאת רות לורנד

ביקורת פרוזה | מחלת הרפתקה
"במקום צמצום ופיכחון אכזרי, המחלה מביאה איתה שחרור והתרחבות, הסרת מגבלות והרפתקה." שחר קמיניץ על "חלום עולם הפוך" מאת אילנה ברנשטיין

ביקורת פרוזה | אם כל העולם כולו ספר
"לעיתים נראה שמלאכת המימיקה אינה מחקה או מייצגת דומוּת למציאות אלא דומוּת לספרות." יותם פופליקר על מלאכת הכתיבה והגנבה ועל אמנות החזרה ב"אני סופר" מאת עודד מנדה־לוי

ביקורת פרוזה | הספר הזה יודע לתאר אהבה
״למרות החיבוטים הרבים של בּיני, המלווים את תהליך היציאה המיוסר מהארון ומהדת, מחבר הספר משכיל לפנות מקום לאישה שבּיני נישא לה, שהיא מי שסובלת כאן בעיקר.״ בני מר על ״מי שסוכתו נופלת״ מאת צבי בן מאיר