"נפשו של הדובר יוצאת אל המרחב המיסטי, אל ההתמזגות, אך הוא אינו שומט עצמו לתוכה כי אם נותר בנקודת הבלימה, שאפשר להבין אותה גם כנקודת הבלי־מה, נקודת חוסר המשמעות"
הבמאי והמשורר עמיחי חסון עם 6 הערות על יצירת סרטו "ישורון: 6 פרקי אבות" לקראת ההקרנה בפסטיבל "דוקו.טקסט." הקרוב בספרייה הלאומית
הַיַּלְדָּה בְּבֵית הָאֶבֶן הִבִּיטָה לְמַעְלָה וְרָאֲתָה אֵיךְ הַתִּקְרָה מִתְרַחֶקֶת / כָּל יוֹם יוֹתֵר וְיוֹתֵר / זוֹ טָעוּת, אָמְרָה הָאֵם. / אֲבָל הַתִּקְרָה עָפָה.
יום אחד אחי הצעיר החזיק בול של ה"קרן הקיימת לישראל". בחשאי בלילה לקחתיו אני. בבוקר החזירו אליו. בחושך בלילה לקחתיו אני. ולקחנו והחזרנו ולקחנו והחזרנו פעמים הרבה ולא אמרנו דבר. יום אחד עליתי לארץ-ישראל. הבול נשאר אצל אחי. השיר נשאר שם.
ב-23 בדצמבר 1970, יצא אבות ישורון לסיור בירושלים וביקר בכותל המערבי. את מה שחש שם וראה שם הוא כתב בשיר. הנה כתב היד המקורי:
"כמו את אם החיטה מצא אהרונסון בזכרון יעקב / כן את אסתר ראב מצאה סבתא של המושבות. / מהשיר הקדום, שירת דבורה, שריקות העדרים, / הגיע השרקרק עד אוזני פתח תקווה."