לראות את ארץ ישראל בתלת-מימד בתחילת המאה ה-20

כיום הטכנולוגיה הזו בעיקר משמשת צעצועי ילדים, אבל לפני 100 שנה, תצלומים סטראוגרפיים היו הדרך לתת לאנשים הפשוטים טעימה בתלת-מימד מהעולם הגדול

כרטיס סטריאוסקופי מתוך אוסף לנקין המציג את הכותל המערבי. האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

בספרייה הלאומית שמורה סדרה של 100 תצלומים סטריאוגרפיים מתחילת המאה העשרים, ושמה: "מסעות ריאליסטיים לפלשתינה". מהו התצלום הסטריאוגרפי וכיצד איפשר להביט בארץ-ישראל בדרך חדשה ומהפכנית?

כרטיס סטריאוסקופי מתוך אוסף לנקין, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

המדען והממציא האנגלי צ'ארלס ויטסטון חתום על המצאת המכשיר הסטריאוסקופי הראשון. ב-1832 בנה מכשיר המורכב משתי מראות המוצבות בזווית של 45 מעלות מעיניו של הצופה, כשכל אחת מהן משקפת תמונה הנמצאת בצד.

סטריאוסקופ המראה שעיצב ויטסטון. מקור: ויקיפדיה

עד-מהרה נזנחו המראות של ויטסטון ובמקומן הוצבו שתי תמונות כמעט זהות (ולפעמים זהות ממש) אחת בצד השנייה ובמרחק התואם את המרחק בין שתי העיניים. את התמונות, שהודפסו על כרטיס, יש להכניס למכשיר סטריאוסקופי ודרכו להביט בפלא – אשליה אופטית המדמה את המבט הטבעי של העיניים: כל עין מביט באובייקט משתי זוויות שונות, וכך נוצרת הראייה התלת-ממדית. ננסה להבהיר, שהמכשיר לצפייה נקרא סטריאוסקופי, בעוד טכניקת הצילום נקראת סטריאוגרפיה.

ב-1853 החלה טכניקת הצילום הסטריאוגרפי על נייר לכבוש לה מעריצים ולקוחות. בשנה זו הוקמה חברת "לונדון סטריאוסקופיק" – הראשונה לייצר כרטיסים סטריאוגרפיים שכאלה. רבים מהכרטיסים תיעדו רגעים היסטוריים שונים, אך מעל לכל העדיפו הלקוחות של הטכניקה החדשה להביט ב"תמונות נעות" של יעדים תיירותיים, כאלה שרוכשי הכרטיסים זכו לראות אולי בפעם הראשונה בחייהם. חנויות לממכר תצלומים סטריאוגרפיים נפתחו בלונדון, פריז, רומא וערים נוספות באירופה ובאמריקה. במהלך המאה התשע-עשרה הלך והשתכלל מכשיר הסטריאוסקופ, עד שבתחילת המאה העשרים הפך לאחת מטכניקות הצילום הפופולריות ביותר. התצלום הסטריאוגרפי קיים גם היום, אך אם פעם היה טכניקה מהפכנית – כיום הוא נמכר בעיקר כצעצוע עבור ילדים. ב-1940 החלה הטכניקה לדעוך ולאבד מהפופולריות העצומה שלה.

סטריאוסקופ הולמס היה למכשיר הפופולרי ביותר במאה התשע-עשרה. מקור: ויקיפדיה

מעט מאוד ידוע לנו על H.D. GIRDWOOD או על חברת "מסעות ריאליסטיים" שהקים ב-1908. ברור שהשם שבחר עבור חברת התצלומים שלו נועד לשרת אינטרס מסחרי: סדרות התצלומים הרבות שהפיקה החברה במהלך השנים אמורות היו להעביר את הצופה מנוחיות ביתו אל עולמות אקזוטיים. תוך פחות מעשור שנים פתחה "מסעות ריאליסטיים" סניפים בטורונטו, ניו יורק, מומבאי, קייפטאון ואפילו מלבורן.

100 התצלומים הסטריאוגרפיים שהפיקה חברת "מסעות ריאליסטיים" בארץ ישראל מלמדים אותנו מה עניין את העם הבריטי שנים ספורות לפני החלת המנדט בארץ. כצפוי, מבחינת הקהל הבריטי ארץ ישראל היא ארץ התנ"ך.

בארץ הקודש ימצא הצופה נציגות של הדתות השונות, כולל הדת השומרונית.

תהלוכות וטקסים דתיים: תהלוכה במסגד נבי מוסא

דרך הייסורים (ויה דולורוזה) המובילה אל כנסיית הקבר

את קברו של ישו בכנסיית הקבר

גבעת הגולגולתא בו התרחשה על פי המסורת צליבת ישו

טבילה נוצרית בירדן

צליינים וצלייניות מרחבי העולם: נשים רוסיות מקיימות טקס טבילה על גדות הירדן

הכותל המערבי הקדוש ליהודים

נראה שצלמי החברה הגו חיבה מיוחדת לשחזור סצינות תנ"כיות, או אם לדייק – להדבקת כותרת תנ"כית לסצנות ארץ-ישראליות יומיומיות. כאילו ששום דבר לא השתנה. בתמונה הזאת אנו רואים אישה מלקטת אלומות בשדה, בעוד הכיתוב מבהיר "רות מלקטת בשדות בועז".

"נקודת התצפית של משה על הארץ המובטחת":

בין התמונות בעלות האופי הדתי, נוכל למצוא גם תמונות של בעלי מלאכה דוגמת מוכרת הירקות הזאת

רועים וצאן מרעייתם

 

נוסף על מקומות קדושים ומוכרים מהתנ"ך, הארץ משמרת דרכי חיים עתיקות: בדואים יושבי מערות

ומה לגבי זהות הצלמים? בתקופה הקצרה שבה פעלה חברת "מסעות ריאליסטיים" לא היה מקובל לתת קרדיט לצלמים שהפיקו את התמונות, ועוד פחות מכך למתלמדים שעבדו עבורם – ולא פעם צילמו את התמונות בפועל. תלונה חוזרת של אספני תצלומים סטריאוגרפיים בני התקופה היא שתצלומים זהים נמכרים בידי מספר מוציאים לאור. כמעט מראשיתה הייתה טכניקת הצילום הסטריאוגרפי טכניקה מסחרית, ולכן גם הצלמים המוכרים ביותר שעבדו עם החברות המצליחות בשוק (כמעט תמיד חברות אמריקאיות) לא ראו שום בעיה בקניית נגטיבים שלא הם צילמו ומכירתם כשלהם.

בספרייה הלאומית שמורה סדרת התצלומים "מסעות ריאליסטיים לפלשתינה". חיפוש ברשת אחר חברת "מסעות ריאליסטיים" מגלה סדרות תצלומים נוספות שיצרה החברה בראשית המאה הקודמת. אחת מהן, וככל הנראה אחת מהאחרונות שהפיקה החברה, שמורה במוזיאון המלחמה האימפריאלי בבריטניה. מדובר ב-175 תצלומים העוקבים אחרי חייהם של חיילים בריטים בחזית המערבית של מלחמת העולם הראשונה. חלק מהתצלומים אף מציגים את מראות המלחמה בסיני ובארץ ישראל. בסיומה של מלחמת העולם הראשונה סגרה חברת "מסעות ריאליסטיים" את שעריה, וזאת למרות שנחשבה לחברה הבריטית המצליחה ביותר להשתמש בטכניקת הצילום הנשכחת הזאת. אפשר שהתחרות הייתה גדולה מדי.

כל התצלומים הסטריאוגרפיים שייכים לאוסף לנקין, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

לקריאה נוספת

William C. Darrah, The World of Stereographs, (W. C. Darrah, Publisher, 1977)

הפאם פאטאל מהירקון

אישה צעירה, בעל מבוגר שנרצח, כספי ירושה, דרכונים מזויפים ונזירה מחופשת: בסיפור הזה יש את כל המרכיבים לרומן בלשי של אגאתה כריסטי, רק שהוא סיפור אמיתי שקרה כאן בישראל. תעלומת הרצח באגם

1

צילום: מאיר כפיר, מתוך אוסף דן הדני, אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

היה זה יום חורף בראשית שנת 1986 כשעוברי אורח הבחינו במכונית כחולה בתוך מימי האגם בפארק הירקון. בתוכה נמצאה גופתו של אדם בשם יוסי איזראלוב, נהג אוטובוס בחברת "דן" וחבר הקואופרטיב. בתחילה סבורים השוטרים שמדובר בהתאבדות. עם זאת, מתעוררים גם סימני שאלה: כיצד הגיע אל המושב האחורי דווקא? וכיצד התאבד וגם דאג שהמכונית תגיע למים? כיצד הגיעו למכונית מגפי נשים גבוהים? בני משפחתו גם הם מסרבים להאמין שאיזראלוב התאבד ודורשים חקירה ונתיחה שלאחר המוות, ואכן ממצאי הבדיקה כבר מעידים שמדובר פה בסיפור אחר לגמרי.

תוצאות הנתיחה הצביעו על כך שמישהו השקה את יוסי ביין וסיפק לו סמים מרדימים לפני שדחף אותו לאגם שבפארק הירקון. כעת, נפנו השוטרים לחפש חשודים, והחשד נפל – באופן טבעי אם תשאלו את גיבורת ספריה של אגאתה כריסטי, גברת מארפל – על אשתו הצעירה ממנו, גיתית איזראלוב. 

1
המכונית שנמשתה מהאגם בפארק הירקון. צילום: ישראל סימיונסקי. מתוך ארכיון דן הדני, אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

זמן מה קודם לכן ביקש יוסי להתגרש מגיתית. הוא חשד שנישאה לו רק בגלל כספו. כשהמשיכו השוטרים לחקור עוד, גילו שחודשים ספורים לאחר נישואיהם פנתה גיתית למוסדות הקואופרטיב וביקשה לברר מהן זכויותיה של אלמנת חבר "דן". תשובת החברה הייתה שהאלמנה תזכה לפנסיה, אך רק לאחר שנתיים של נישואין. באורח פלא נרצח איזראלוב כחודש בלבד אחרי שהשניים ציינו שנתיים לנישואיהם. לא זאת אף זאת, דיון בבית הדין למשפחה בעניין גירושיהם נקבע ליום שלמחרת היום בו נתגלתה גופתו של יזראלוב.

בני משפחתו של יוסי איזראלוב היו בטוחים שגיתית היא האחראית ודרשו מהמשטרה לחקור אותה. הם העידו שבעבר כבר סיממה את איזראלוב וגנבה ממנו רכוש. אך גיתית הציגה לשוטרים אליבי כמעט מושלם – היא בכלל שהתה בלונדון, לשם הגיעה עוד לפני שנרצח בעלה. גם רישומי היציאה מהארץ אישרו שבזמן הרצח לא הייתה בישראל.

1
גיתית איזראלוב בזמן המשפט. צילום: שאול רחמים. מתוך ארכיון דן הדני, אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

בינתיים התקשורת חגגה. תמונותיה של גיתית נפרשו במשך חודשים ארוכים מעל דפי מגזינים כדוגמת "העולם הזה" בליווית מעשיות שונות על פועלה. לקח זמן עד שהמשטרה איתרה את גיתית באירופה, ובינתיים חשפו  העיתונים עוד ועוד פרטים על הפאם פאטאל המסתורית. בדיווחים שמידת אמינותם אינה ברורה סיפרו עליה שהייתה נשואה שלוש או ארבע פעמים, שהיא שדדה יהלומים בהונג קונג ושהייתה מאהבתו של במאי הקולנוע אקירה קורסאווה. היא עצמה סיפקה לכתבים הלהוטים ציטוטים מרהיבים שנמרחו בעיתונים בכותרות ענק. היא הכחישה חלק מהשמועות עליה וליבתה אחרות, כשסיפרה למשל על אוסף הפאות העצום שלה. בינתיים, בדקו השוטרים האם שלחה שליח לבצע את הרצח, וביקשו את הסגרתה לצורך חקירה.

1
שלל כותרות מהעיתונים "חדשות" ו"מעריב" בחודשי הפרשה. מתוך אוסף העיתונות היהודית ההיסטורית של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת ת"א

לבסוף הצליחו השוטרים לגלות פרט חשוב: גיתית דווקא כן הייתה בארץ ביום הרצח. היא נכנסה לארץ בדרכון מזויף, מחופשת לנזירה. היא יצאה מהארץ זמן קצר אחרי הרצח בדרכון מזויף אחר. בין לבין החליפה בגדיה, יצרה קשר עם בעלה בנפרד, הזמינה אותו לדייט בפארק הירקון, ושם – על פי החשד – השקתה אותו ביין, סיממה ורצחה אותו. לאחר מכן, מלונדון ובזהותה האמיתית, הביעה צער על מותו של יוסי, אך לא מיהרה לחזור ולעמוד בפני החוקרים.

בסופו של דבר הוסגרה גיתית לישראל. בעיתונים התפעלו מהופעתה הזוהרת ומהתכשיטים הנוצצים שענדה כאילו הגיעה לפרימיירה של סרט בכיכובה. בחקירה הכחישה גיתית כל קשר למעשה ומעולם לא הודתה ברצח. היא היתלה בשוטרים ואף ניסתה לחמוק מהם בעת מעצרה. היא שינתה גרסאות אך לא קשרה את עצמה למעשה עצמו. במקביל, לא פסקה מניסיונותיה לתבוע את זכויותיה על כספי הפנסיה והביטוח שהגיעו ליוסי איזראלוב מתוקף היותו חבר קואופרטיב "דן". משפחתו של איזראלוב נאבקה בה בבית המשפט והצליחה לנצח.

1
גיתית איזראלוב מיד לאחר הסגרתה ונחיתתה בארץ. צילום: יוסי אלוני. מתוך ארכיון דן הדני, אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

החקירה והמשפט היו גם הם חגיגה תקשורתית. המשטרה ניסתה שלל תרגילי חקירה בניסיון לחלץ מגיתית הודאה. המוני סקרנים הגיעו לדיוני בית המשפט בניסיון להעיף מבט בחשודה ברצח. לאורך כל הזמן הזה גיתית כפרה בכל ההאשמות. היא טענה שבעלה הוריד אותה בקולנוע בליל הרצח, האשימה אותו שהתעלל בילדתה מנישואים קודמים והמשיכה לטעון בלהט שאינה הרוצחת, אבל טענותיה לא שכנעו את בית המשפט. עד שראה אותה בפארק הירקון והנסיבות המחמירות של כניסתה ויציאתה מהארץ תרמו להרשעתה ברצח. היא נידונה למאסר עולם ונשלחה לכלא "נווה תרצה". אף על פי כן, נותרו עוד שאלות פתוחות: האם פעלה לבדה? האם באמת יכולה הייתה לדרדר לבד את המכונית לאגם? האם תכננה הכל מראש? היא רוצחת או חפה מפשע?

1
רוצחת או חפה מפשע? גיתית איזראלוב עם עורך דינה במהלך המשפט. צילום: יוסי אלוני, מתוך ארכיון דן הדני, אוסף התצלומים הלאומי ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

בשנת 2000 שוחררה גיתית איזראלוב מהכלא לאחר שעונשה נקצב. היא ריצתה 14 שנות מאסר. מאז הספיקה להינשא שוב לאדם מבוגר ממנה בהרבה, לשנות את שמה, ועל פי כתבה של איילה חסון בערוץ רשת 13 להשתרבב לפרשת רצח אחרת. פרשת רצח יוסי איזראלוב היא בוודאי אחת מפרשיות הרצח המורכבות והמסתוריות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. קשה שלא להסתחרר מעודף הפרטים בפרשה המסובכת הזאת, שלמרות הכל אינה סרט בכיכובן של מרלן דיטריך או ברברה סטנוויק, אלא קרתה באמת, כאן בישראל.

אם תרצו להוסיף על האמור בכתבה, לתקן פרט או להגיב, כתבו לנו כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.

התחייה הפמיניסטית של ט"ו באב

האם מייסדת תנועה לחינוך חרדי של בנות היא האחראית לתחייתו של חג האהבה העתיק ביערות פולין?

"חג ששייך לנו, לנשים יהודיות צעירות..." (צילום: ארכיון יד יצחק בן צבי, מתוך האוסף הדיגיטלי של הספרייה הלאומית)

נסו לחפש מידע באינטרנט על ט"ו באב ותקבלו ככל הנראה שני סוגי תוצאות. הסוג הראשון יספר על חג מהעת העתיקה שבו, על פי מסכת תענית, ד', ח': "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו…ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים. ומה היו אומרות? בחור, שא נא עיניך וראה, מה אתה בורר לך".

נערות רוקדות בט"ו באב בחדרה, תחילת המאה ה-20. מתוך ארכיון מוזיאון החאן חדרה (צילום: סוניה קולודני / CC BY 2.5)

לצד חג השידוכים הקדום, תוצאות החיפוש יובילו אותנו גם לגלגול המודרני של החג, ט"ו באב כפי שהוא נחגג במדינת ישראל, מעין ולנטיינז דיי יהודי, יום האהבה. המגזר היהודי האורתודוקסי, בישראל ובכל קהילות העולם, גם אימץ את היום הזה כ"יום השידוכים העולמי", שבו רבנים מתפללים – ללא תשלום – לטובתם של רווקים ורווקות ועל מנת שימצאו זיווג.

אף על פי כן, נראה שהקרדיט לחידוש חגיגות ט"ו באב המודרניות לא מגיע לציונים המודרניים שחוגגים את הרומנטיקה, וגם לא לחוגים האורתודוקסיים שמתפללים לשידוכים. ככל הנראה, לא אלו הן הקבוצות האחראיות לתחייתו של החג, אלא גוף אחר.

בית יעקב

תנועת בית יעקב ידועה כיום כרשת בתי הספר החרדיים לבנות הגדולה בעולם. מתברר שבראשית ימיה של התנועה, היא הייתה פחות שמרנית ואפילו מהפכנית.

ב-1917, תופרת שסיימה שמונה שנות לימוד בלבד בשם שרה שנירר החליטה לפתוח בית ספר לבנות בעיר קרקוב שבפולין. היא קיוותה לעצור את זרם הנערות האורתודוקסיות שנטשו בתקופה זו את המסורת ועברו תהליכי חילון.

שרה שנירר, מתוך געזאמלטע שריפטן (אוסף כתבים) של שרה שנירר, הספרייה הלאומית.

בשנות ה-30 ל-"בית יעקב" כבר היו סניפים בשלוש יבשות ועשרות בתי ספר בעולם, כמו גם מכוני הכשרה מקצועית, מחנות קיץ, שלושה סמינרים למורות, ירחון ספרותי ושאר כתבי עת בהוצאת התנועה, בתי הוצאה לאור, תנועת נוער ועוד. אופי התנועה השתנה בצורה דרמטית אחרי השואה, ולפני זמן קצר נוסד "פרוייקט בית יעקב", במטרה לשמר ולחנך לאור המורשת וההיסטוריה הארוכה הזו.

חג של נשים

כחלק מ"פרוייקט בית יעקב" זמינים ברשת ארכיונים של תנועת "בית יעקב". בארכיון נמצא גיליון כתב העת "בית יעקב" משנת 1926, ובו דיווח על חגיגות ט"ו באב ברחבי פולין באותה השנה. כתב העת סיפר על דיווחים רבים שנתקבלו במשרד תנועת הנוער "בנות", שפעלה מטעם "בית יעקב" ו-"אגודת ישראל". בדיווחים נמסר כיצד נחוג ט"ו באב, והכותבים ביקשו לבטא את "שטף השמחה שהתעורר בעקבות תחייתו של חג הנשים המסורתי וההיסטורי".

פעילות של "בית יעקב" סמוך לראבקה, פולין, ב-1929. מתוך געזאמלטע שריפטן (אוסף כתבים) של שרה שנירר, הספרייה הלאומית.

מקורות נוספים מאפשרים להבין שהחגיגות ב-1926 לא היו חד פעמיות, אלא מרכיב קבוע בחיי חברות "בית יעקב" ותנועת הנוער "בנות". מקורות אלה, כמו למשל כתביה של שרה שנירר עצמה, מפרטים כיצד חגגו את החג, ומבהירים את משמעותו לתנועת "בית יעקב". אחת המשתתפות בטקס ט"ו באב שהובילה שנירר, תיארה בפרוטרוט את החגיגות של שנת 1932. חגיגות אלו נערכו ביערות הסמוכים לסקאווה, כפר הנמצא כ-50 קילומטר מדרום לקרקוב, בהם בילו תלמידות הסמינר למורים את הקיץ האחרון לפני שהחלו בעבודתן הקבועה.

חגיגת ט"ו באב, כפי שסיפרה הודו מובשוביץ', כללה צעדה ביער לאור הירח, כשכל 115 התלמידות והמדריכות פוסעות יד ביד מאחורי המנהיגה והמדריכה, שרה שנירר. אחרי קשיים מעטים, הדליקו מדורה, ואחת התלמידות נשאה דברים. אחריה דיברה שרה שנירר עצמה, ואז הנערות והנשים פצחו בשירה וריקודים, חוויה שמתוארת בסיפורה של מובשוביץ' כבעלת משמעות מיסטית עמוקה.

פעולת "בית יעקב" ליד סקאווה, 1929. מתוך געזאמלטע שריפטן (אוסף כתבים) של שרה שנירר, הספרייה הלאומית.

אם כן, ט"ו באב קם לתחייה על ידי "בית יעקב" כ"חג נשים מסורתי והיסטורי"; תלמידת הסמינר שנשאה דברים ליד המדורה הסבירה לנוכחות את משמעות החג, כך לפי התיאור של מובשוביץ', וטענה שזהו "חג ששייך לנו, לנשים יהודיות צעירות".

במסגרת גרסת החג של "בית יעקב", הדגישה מובשוביץ', ובניגוד לחג כפי שהוא מתואר במשנה, יכולות היו הנערות הצעירות לרקוד ללא מבטם החודר של גברים. ט"ו באב נחגג בפולין על ידי נערות ונשים יהודיות חרדיות, באמצע היער, לבד עם אלוהיהן, עם המדריכה שלהן, ועם כולן יחד.

המפלצות ויצורי הפלא שילדיכם ירצו לפגוש

בקיץ הזה מחכה לילדים שלכם חוויה מופלאה וחד פעמית באולמות הספרייה הלאומית בירושלים, שם יזכו לפגוש מפלצות וחיות מופלאות שיצאו מבין הספרים והמפות, לשעתיים של מסע בזמן ובדמיון. כל הפרטים כאן

כמיטב המסורת, הספרייה הלאומית פותחת את שעריה בחודשי הקיץ לאמיצים ולאמיצות במיוחד. השנה תערך פעילות אינטראקטיבית וחווייתית, שתחשוף את הילדים שלכם לעולמם המופלא של יצורי הפלא המיתולוגיים: משחר האנושות, מימי המיתולוגיה בעת העתיקה, דרך הג'יני של אלאדין, מעשיות האחים גרים ועד נרניה, המציאו אנשים סיפורים עם מפלצות פלא. בספרייה הלאומית נכיר לילדים את היצורים המופלאים הללו, דרך חידות ואתגרים, המבוססים על המפות והספרים העתיקים השמורים באוצרות הספרייה.

המסע הפלאי שלנו יתחיל כשכל ילד יקבל "כתר מפלצות" אישי שיצרה עבורנו המאיירת זוכת הפרסים, אורית ברגמן. ממש כמו בהוגוורטס, כל אחד מהילדים והילדות יחולקו לבתי מפלצות, ויתחרו ביניהם עד הניצחון. יש גם פרסים!

באתגר הראשון נפגיש את הילדים עם מפת עולם עתיקה משובצת במפלצות ים נדירות, שאותן יצטרכו לאתר. בדרך הם יכירו את עולמם המיסתורי של המפלצות (וגם ילמדו קצת בלי לשים לב על המיתולוגיות של מפלצות ים ועל מפות עתיקות).

באתגר השני, יכירו הילדים את הקנטאור, הגריפון וההידרה ושאר היצורים הפלאיים בני הכלאיים, ששלטו בפולקלור של העולם העתיק, והיום ממלאים את ספרי הפנטזיה וההרפתקאות הנקראים ביותר.

באתגר השלישי יתנסו הילדים ביצירת "ספר מפלצות" אישי, שאותו ירכיבו מיצורי הפלא שפגשו באולמות הספרייה.

חיית פרא בספריה

הפעילות תתקיים בחללי הספרייה השונים ותונחה על ידי מדריכי מערך החינוך ומרכז המבקרים של הספרייה הלאומית, כחלק ממסורת פעילות קיצית זו השנה החמישית, שזוכה להצלחה רבה.

פעילות זו, היא עוד צעד חשוב לקירוב הקהל הצעיר לספריה הלאומית, תוך התאמת התוכן לגילו ולתחומי העניין שלו.

 

הפעילות תתקיים בין התאריכים 2.8.21-10.8.21, ו- 23.8.21-26.8.21

בכל יום יערכו שני סבבי פעילות, ב-10:30 וב-12:30

מחיר כרטיס 35 ש"ח לכל משתתף ולכל מלווה.

להרשמה לחצו כאן