היה זה יום חורף בראשית שנת 1986 כשעוברי אורח הבחינו במכונית כחולה בתוך מימי האגם בפארק הירקון. בתוכה נמצאה גופתו של אדם בשם יוסי איזראלוב, נהג אוטובוס בחברת "דן" וחבר הקואופרטיב. בתחילה סבורים השוטרים שמדובר בהתאבדות. עם זאת, מתעוררים גם סימני שאלה: כיצד הגיע אל המושב האחורי דווקא? וכיצד התאבד וגם דאג שהמכונית תגיע למים? כיצד הגיעו למכונית מגפי נשים גבוהים? בני משפחתו גם הם מסרבים להאמין שאיזראלוב התאבד ודורשים חקירה ונתיחה שלאחר המוות, ואכן ממצאי הבדיקה כבר מעידים שמדובר פה בסיפור אחר לגמרי.

תוצאות הנתיחה הצביעו על כך שמישהו השקה את יוסי ביין וסיפק לו סמים מרדימים לפני שדחף אותו לאגם שבפארק הירקון. כעת, נפנו השוטרים לחפש חשודים, והחשד נפל – באופן טבעי אם תשאלו את גיבורת ספריה של אגאתה כריסטי, גברת מארפל – על אשתו הצעירה ממנו, גיתית איזראלוב. 

זמן מה קודם לכן ביקש יוסי להתגרש מגיתית. הוא חשד שנישאה לו רק בגלל כספו. כשהמשיכו השוטרים לחקור עוד, גילו שחודשים ספורים לאחר נישואיהם פנתה גיתית למוסדות הקואופרטיב וביקשה לברר מהן זכויותיה של אלמנת חבר "דן". תשובת החברה הייתה שהאלמנה תזכה לפנסיה, אך רק לאחר שנתיים של נישואין. באורח פלא נרצח איזראלוב כחודש בלבד אחרי שהשניים ציינו שנתיים לנישואיהם. לא זאת אף זאת, דיון בבית הדין למשפחה בעניין גירושיהם נקבע ליום שלמחרת היום בו נתגלתה גופתו של יזראלוב.

בני משפחתו של יוסי איזראלוב היו בטוחים שגיתית היא האחראית ודרשו מהמשטרה לחקור אותה. הם העידו שבעבר כבר סיממה את איזראלוב וגנבה ממנו רכוש. אך גיתית הציגה לשוטרים אליבי כמעט מושלם – היא בכלל שהתה בלונדון, לשם הגיעה עוד לפני שנרצח בעלה. גם רישומי היציאה מהארץ אישרו שבזמן הרצח לא הייתה בישראל.

בינתיים התקשורת חגגה. תמונותיה של גיתית נפרשו במשך חודשים ארוכים מעל דפי מגזינים כדוגמת "העולם הזה" בליווית מעשיות שונות על פועלה. לקח זמן עד שהמשטרה איתרה את גיתית באירופה, ובינתיים חשפו  העיתונים עוד ועוד פרטים על הפאם פאטאל המסתורית. בדיווחים שמידת אמינותם אינה ברורה סיפרו עליה שהייתה נשואה שלוש או ארבע פעמים, שהיא שדדה יהלומים בהונג קונג ושהייתה מאהבתו של במאי הקולנוע אקירה קורסאווה. היא עצמה סיפקה לכתבים הלהוטים ציטוטים מרהיבים שנמרחו בעיתונים בכותרות ענק. היא הכחישה חלק מהשמועות עליה וליבתה אחרות, כשסיפרה למשל על אוסף הפאות העצום שלה. בינתיים, בדקו השוטרים האם שלחה שליח לבצע את הרצח, וביקשו את הסגרתה לצורך חקירה.

לבסוף הצליחו השוטרים לגלות פרט חשוב: גיתית דווקא כן הייתה בארץ ביום הרצח. היא נכנסה לארץ בדרכון מזויף, מחופשת לנזירה. היא יצאה מהארץ זמן קצר אחרי הרצח בדרכון מזויף אחר. בין לבין החליפה בגדיה, יצרה קשר עם בעלה בנפרד, הזמינה אותו לדייט בפארק הירקון, ושם – על פי החשד – השקתה אותו ביין, סיממה ורצחה אותו. לאחר מכן, מלונדון ובזהותה האמיתית, הביעה צער על מותו של יוסי, אך לא מיהרה לחזור ולעמוד בפני החוקרים.

בסופו של דבר הוסגרה גיתית לישראל. בעיתונים התפעלו מהופעתה הזוהרת ומהתכשיטים הנוצצים שענדה כאילו הגיעה לפרימיירה של סרט בכיכובה. בחקירה הכחישה גיתית כל קשר למעשה ומעולם לא הודתה ברצח. היא היתלה בשוטרים ואף ניסתה לחמוק מהם בעת מעצרה. היא שינתה גרסאות אך לא קשרה את עצמה למעשה עצמו. במקביל, לא פסקה מניסיונותיה לתבוע את זכויותיה על כספי הפנסיה והביטוח שהגיעו ליוסי איזראלוב מתוקף היותו חבר קואופרטיב "דן". משפחתו של איזראלוב נאבקה בה בבית המשפט והצליחה לנצח.

החקירה והמשפט היו גם הם חגיגה תקשורתית. המשטרה ניסתה שלל תרגילי חקירה בניסיון לחלץ מגיתית הודאה. המוני סקרנים הגיעו לדיוני בית המשפט בניסיון להעיף מבט בחשודה ברצח. לאורך כל הזמן הזה גיתית כפרה בכל ההאשמות. היא טענה שבעלה הוריד אותה בקולנוע בליל הרצח, האשימה אותו שהתעלל בילדתה מנישואים קודמים והמשיכה לטעון בלהט שאינה הרוצחת, אבל טענותיה לא שכנעו את בית המשפט. עד שראה אותה בפארק הירקון והנסיבות המחמירות של כניסתה ויציאתה מהארץ תרמו להרשעתה ברצח. היא נידונה למאסר עולם ונשלחה לכלא "נווה תרצה". אף על פי כן, נותרו עוד שאלות פתוחות: האם פעלה לבדה? האם באמת יכולה הייתה לדרדר לבד את המכונית לאגם? האם תכננה הכל מראש? היא רוצחת או חפה מפשע?

בשנת 2000 שוחררה גיתית איזראלוב מהכלא לאחר שעונשה נקצב. היא ריצתה 14 שנות מאסר. מאז הספיקה להינשא שוב לאדם מבוגר ממנה בהרבה, לשנות את שמה, ועל פי כתבה של איילה חסון בערוץ רשת 13 להשתרבב לפרשת רצח אחרת. פרשת רצח יוסי איזראלוב היא בוודאי אחת מפרשיות הרצח המורכבות והמסתוריות ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. קשה שלא להסתחרר מעודף הפרטים בפרשה המסובכת הזאת, שלמרות הכל אינה סרט בכיכובן של מרלן דיטריך או ברברה סטנוויק, אלא קרתה באמת, כאן בישראל.

אם תרצו להוסיף על האמור בכתבה, לתקן פרט או להגיב, כתבו לנו כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.