בספרייה הלאומית שמורה סדרה של 100 תצלומים סטריאוגרפיים מתחילת המאה העשרים, ושמה: "מסעות ריאליסטיים לפלשתינה". מהו התצלום הסטריאוגרפי וכיצד איפשר להביט בארץ-ישראל בדרך חדשה ומהפכנית?
המדען והממציא האנגלי צ'ארלס ויטסטון חתום על המצאת המכשיר הסטריאוסקופי הראשון. ב-1832 בנה מכשיר המורכב משתי מראות המוצבות בזווית של 45 מעלות מעיניו של הצופה, כשכל אחת מהן משקפת תמונה הנמצאת בצד.
עד-מהרה נזנחו המראות של ויטסטון ובמקומן הוצבו שתי תמונות כמעט זהות (ולפעמים זהות ממש) אחת בצד השנייה ובמרחק התואם את המרחק בין שתי העיניים. את התמונות, שהודפסו על כרטיס, יש להכניס למכשיר סטריאוסקופי ודרכו להביט בפלא – אשליה אופטית המדמה את המבט הטבעי של העיניים: כל עין מביט באובייקט משתי זוויות שונות, וכך נוצרת הראייה התלת-ממדית. ננסה להבהיר, שהמכשיר לצפייה נקרא סטריאוסקופי, בעוד טכניקת הצילום נקראת סטריאוגרפיה.
ב-1853 החלה טכניקת הצילום הסטריאוגרפי על נייר לכבוש לה מעריצים ולקוחות. בשנה זו הוקמה חברת "לונדון סטריאוסקופיק" – הראשונה לייצר כרטיסים סטריאוגרפיים שכאלה. רבים מהכרטיסים תיעדו רגעים היסטוריים שונים, אך מעל לכל העדיפו הלקוחות של הטכניקה החדשה להביט ב"תמונות נעות" של יעדים תיירותיים, כאלה שרוכשי הכרטיסים זכו לראות אולי בפעם הראשונה בחייהם. חנויות לממכר תצלומים סטריאוגרפיים נפתחו בלונדון, פריז, רומא וערים נוספות באירופה ובאמריקה. במהלך המאה התשע-עשרה הלך והשתכלל מכשיר הסטריאוסקופ, עד שבתחילת המאה העשרים הפך לאחת מטכניקות הצילום הפופולריות ביותר. התצלום הסטריאוגרפי קיים גם היום, אך אם פעם היה טכניקה מהפכנית – כיום הוא נמכר בעיקר כצעצוע עבור ילדים. ב-1940 החלה הטכניקה לדעוך ולאבד מהפופולריות העצומה שלה.
מעט מאוד ידוע לנו על H.D. GIRDWOOD או על חברת "מסעות ריאליסטיים" שהקים ב-1908. ברור שהשם שבחר עבור חברת התצלומים שלו נועד לשרת אינטרס מסחרי: סדרות התצלומים הרבות שהפיקה החברה במהלך השנים אמורות היו להעביר את הצופה מנוחיות ביתו אל עולמות אקזוטיים. תוך פחות מעשור שנים פתחה "מסעות ריאליסטיים" סניפים בטורונטו, ניו יורק, מומבאי, קייפטאון ואפילו מלבורן.
100 התצלומים הסטריאוגרפיים שהפיקה חברת "מסעות ריאליסטיים" בארץ ישראל מלמדים אותנו מה עניין את העם הבריטי שנים ספורות לפני החלת המנדט בארץ. כצפוי, מבחינת הקהל הבריטי ארץ ישראל היא ארץ התנ"ך.
בארץ הקודש ימצא הצופה נציגות של הדתות השונות, כולל הדת השומרונית.
תהלוכות וטקסים דתיים: תהלוכה במסגד נבי מוסא
דרך הייסורים (ויה דולורוזה) המובילה אל כנסיית הקבר
גבעת הגולגולתא בו התרחשה על פי המסורת צליבת ישו
צליינים וצלייניות מרחבי העולם: נשים רוסיות מקיימות טקס טבילה על גדות הירדן
נראה שצלמי החברה הגו חיבה מיוחדת לשחזור סצינות תנ"כיות, או אם לדייק – להדבקת כותרת תנ"כית לסצנות ארץ-ישראליות יומיומיות. כאילו ששום דבר לא השתנה. בתמונה הזאת אנו רואים אישה מלקטת אלומות בשדה, בעוד הכיתוב מבהיר "רות מלקטת בשדות בועז".
"נקודת התצפית של משה על הארץ המובטחת":
בין התמונות בעלות האופי הדתי, נוכל למצוא גם תמונות של בעלי מלאכה דוגמת מוכרת הירקות הזאת
נוסף על מקומות קדושים ומוכרים מהתנ"ך, הארץ משמרת דרכי חיים עתיקות: בדואים יושבי מערות
ומה לגבי זהות הצלמים? בתקופה הקצרה שבה פעלה חברת "מסעות ריאליסטיים" לא היה מקובל לתת קרדיט לצלמים שהפיקו את התמונות, ועוד פחות מכך למתלמדים שעבדו עבורם – ולא פעם צילמו את התמונות בפועל. תלונה חוזרת של אספני תצלומים סטריאוגרפיים בני התקופה היא שתצלומים זהים נמכרים בידי מספר מוציאים לאור. כמעט מראשיתה הייתה טכניקת הצילום הסטריאוגרפי טכניקה מסחרית, ולכן גם הצלמים המוכרים ביותר שעבדו עם החברות המצליחות בשוק (כמעט תמיד חברות אמריקאיות) לא ראו שום בעיה בקניית נגטיבים שלא הם צילמו ומכירתם כשלהם.
בספרייה הלאומית שמורה סדרת התצלומים "מסעות ריאליסטיים לפלשתינה". חיפוש ברשת אחר חברת "מסעות ריאליסטיים" מגלה סדרות תצלומים נוספות שיצרה החברה בראשית המאה הקודמת. אחת מהן, וככל הנראה אחת מהאחרונות שהפיקה החברה, שמורה במוזיאון המלחמה האימפריאלי בבריטניה. מדובר ב-175 תצלומים העוקבים אחרי חייהם של חיילים בריטים בחזית המערבית של מלחמת העולם הראשונה. חלק מהתצלומים אף מציגים את מראות המלחמה בסיני ובארץ ישראל. בסיומה של מלחמת העולם הראשונה סגרה חברת "מסעות ריאליסטיים" את שעריה, וזאת למרות שנחשבה לחברה הבריטית המצליחה ביותר להשתמש בטכניקת הצילום הנשכחת הזאת. אפשר שהתחרות הייתה גדולה מדי.
כל התצלומים הסטריאוגרפיים שייכים לאוסף לנקין, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית
לקריאה נוספת
William C. Darrah, The World of Stereographs, (W. C. Darrah, Publisher, 1977)