על מה אנחנו חושבים כשאנחנו חושבים על ט"ו בשבט? יש שחושבים על אילנות, יש שנזכרים בנטיעות שנטעו, בעציצים שחולקו בבית-הספר, בפירות היבשים שאכלו עם המשפחה. מעטים חושבים על משיח השקר שבתי צבי, וחבל. בכל זאת, בזכות מאמיניו האדוקים ביותר הפך החג למשמעותי כל כך.

בדומה לחג החנוכה, גם לט"ו בשבט לא נמצא כל אזכור במקרא. הפעם הראשונה שבה אנו נתקלים במועד הזה כמועד נפרד וחגיגי הוא במשנה, שבה מתואר ט"ו בשבט כ"ראש השנה לאילן". שם נקבע שמתאריך זה הפירות שייכים לשנה החדשה; קביעה חשובה למצוות הקשורות בארץ, כגון ביכורים או מעשר.

יהדות אשכנז הייתה זו ששימרה את המועד הזניח יחסית, בייחוד מאז גלות עם ישראל מארצו. שלוש מצוות נקשרו במועד זה: לא לומר תחנון, לא לגזור תענית ולהרבות באכילת פירות.

את הרעיון של "סדר ט"ו בשבט" – אירוע המאגד בו את כל המרכיבים המוכרים לנו: קריאה בספרי קודש, אכילת פירות יבשים ושתיית יין לשוכרה, חידשו מקובלי צפת במאה ה-16. החידוש הזה זכה ליותר מהרמת גבה אחת.

כמאתיים שנה נשמר ט"ו בשבט בתור אירוע קבלי אזוטרי, סודי למחצה. לקהילות ישראל שמחוץ לארץ נפוץ ט"ו בשבט עם פרסום החיבור "חמדת ימים" בשנת 1731. "חמדת ימים" הוא ספר הלכות המבוסס על ספר הזוהר. אחת ההלכות החדשניות בספר היא טקס מיוחד לט"ו בשבט שבמסגרתו מברכים, אוכלים שלושים סוגי פירות מארץ ישראל ולומדים תורה. מטרת הטקס? תיקון חטאינו בעולם, ובייחוד החטא הקדמון – אכילת פרי עץ הדעת.

זהו ספר מסתורי מעט שנחשב בעיני רבים כספר שבתאי, המדגיש את חשיבותו של הסדר. השבתאים היו עדת מאמיניו של שבתי צבי, היהודי שהכריז על עצמו בשנת 1666 כמשיח וסחף – לפחות לכמה חודשים – את מרבית עם ישראל. משהתאסלם בהוראת הסולטן העות'מאני (כשהחלופה הייתה הוצאה להורג) הוכרז שבתי צבי כמשיח שקר. מאמיניו הנאמנים ביותר המשיכו להאמין במשיחיותו גם מאות בשנים לאחר מותו של האיש.

בשנת 1762 הודפסה מהדורה מקוצרת של הספר, הפעם בשם "פרי עץ הדר". גרסה זו נוגעת רק לחלקים הקשורים לט"ו בשבט. הצלחתה הייתה אדירה ובתוך זמן קצר, נערכו סדרי ט"ו בשבט בקהילות יהודיות רבות; מארצות הבלקן, דרך איטליה וצפון אפריקה, ועד ליהדות איראן והמזרח.

כתב היד המוצג כאן בכתבה הוא כתב היד של "חמדת ימים" – מקורו בעיר צחאר, היום בעומאן. הוא נכתב ב-1805 ומופיע ככרך השני מתוך שלושה כרכים הכוללים קריאות ותפילות מיוחדות לימי ה"שובבים" (פרשות השבוע "שמות", "וארא", "בא", "בשלח", "יתרו", ו"משפטים" – תקופת סוף החורף וראשית האביב). הכרך שלפנינו מושקע הרבה יותר מהכרכים האחרים, ואיורי הפרחים, פירות ארץ ישראל וצמחי האביב משקפים את אהבתו של מזמין הספר לאירוע ולמנהגיו.

מתי נעשה ט"ו בשבט החג המוכר לנו? החידוש הסופי יצטרך לחכות לציונות, וזה כבר נושא לכתבה אחרת.

 

כתבות נוספות

הכירו את ההגדה הציונית הירוקה החדשה לט"ו בשבט!

'צא לנוף – אך אל תקטוף': עזריה אלון למען הטבע

מאה שנים של ט"ו בשבט

​כבר במאה השנייה לפני הספירה כפר מחבר "ספר היובלים" בלוח השנה היהודי המקובל. בימי בית שני, טרח מחבר הספר שאיגד סביבו קבוצה יהודית בדלנית להמשיך ולשכתב את סיפורי המקרא. השינוי הגדול ביותר שביצע ב"ספר היובלים" הוא העמדת לוח שנה שמשי (המסתמך על השמש במקום הירח) בתור היסוד המרכזי עליו מושתת הפולחן היהודי.

"ספר היובלים" איגד סביבו קבוצה יהודית בדלנית שהאמינה ששאר הקבוצות בעם ישראל, כל אלו שלא אימצו את לוח השנה השמשי, השחיתו את הזמן האלוהי. הייתה לאותה השחתת זמן השלכות חסרות תקדים: היא עיוותה את סדרי בראשית וגרמה להתכווצות והתקצרות הזמן, כך שבעוד אנשי המקרא חיו מאות ואלפי שנים, חיי אדם ממוצע בתקופת חיבור הספר ארכו עשורים בודדים בלבד.

עם חורבן בית שני הושמדה ככל הנראה אותה קבוצה יהודית בדלנית, ולוח השנה השמשי שביקשה להפיץ נעלם עמה. לוח השנה הירחי אומץ ברבות השנים על ידי עם ישראל כולו.

ניסיון בקירוב הלוחות

באמצע המאה ה-12 עזב אברהם אבן עזרא את טולדו השמשית שבספרד ויצא למסע ברחבי אירופה והמזרח התיכון. אמנם לא ברור מה ביקש למצוא אותו הוגה יהודי פורץ דרך במסעו, אך ההשפעה של הנופים והאנשים השונים שפגש בדרך ניכרת בכתביו הרבים. דוגמה בולטת לכך נמצאת ב"ספר העבור" שחיבר, אחד החיבורים הראשונים העוסקים בלוח השנה היהודי. על אף שאבן עזרא ראה בלוח השנה היהודי את מתנת האל לעמו – כפי שראו אותו הדורות שקדמו לו – הכניס חידוש מעניין לספרו. בהשפעת הסביבה הנוצרית והמוסלמית בה פגש במסעותיו, הוא עמל למצוא דרכים יצירתיות שבאמצעותן יוכל לקרב את לוח השנה היהודי ללוחות השנה של הדתות הגדולות שבקרבן חיו היהודים.

על אף השפעתו העצומה של אבן עזרא על ההגות היהודית, הרפורמה שניסה להנחיל לא השתרשה, ובמשך מאות בשנים ייחדו היהודים את לוח השנה שלהם למועדים במעגל השנה היהודי בלבד. השינוי המיוחל הגיע רק במפנה המאה ה-17. ככל שהלכו והתערו היהודים בסביבתם הנוצרית והושפעו ממגמת החילון שעברו החברות האירופאיות השונות, חדרו עוד ועוד תאריכים נוצרים וכלליים ללוחות השנה העבריים.

אחת הדוגמאות לכך מופיעה בספר תאריכים משנת 1790 לערך. בספר, אשר הודפס ב"פיורדא", מסודרים החודשים העבריים יחד עם המזלות האסטרולוגיים. ברור שמחברי ספר התאריכים התאמצו לחשב ולציין את החפיפה המדויקת של חודשי הלוח העברי עם זה הלועזי. זו כנראה גם אחת הפעמים הראשונות בהן הקהילות היהודיות באשכנז לקחו בחשבון את מועדי שכניהם הגויים. רואים היטב את החפיפה בין תשרי וספטמבר ואת האופן בו קשרו בין החודשים למזלות – גם היום, חגי תשרי נופלים על מזל מאזניים.

עם יציאת יהודי המגף האיטלקי מהגטאות (בהוראת הגנרל נפוליאון בונפרטה), החלו היהודים להתנער משפת אימם ולהדפיס לוחות שנה באיטלקית. הם אמנם עדיין הכילו מספר תפילות וציון ימים חשובים במעגל השנה היהודי, אך העברית החלה להיות מוחלפת באיטלקית. באחד מלוחות השנה שיצאו במילנו לשנת תש"ט (1949-1948) הייתה "התקווה", המנון המדינה היהודית שהוקמה אך זמן קצר לפני כן, הטקסט היחיד באות עברית.

הקרבה לענייני הציונות לא נעדרה גם מלוחות שנה שיצאו בברית המועצות. בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת הודפסו במוסקבה לוחות שנה חצי רשמיים – איכותם הירודה מלמדת על הקשיים שהערימו השלטונות הסובייטים לכל אזכור ציוני או דתי. ואכן, משנות השישים הפכה הדפסת והפצת לוחות שנה אלו לאקט חתרני, והמדפיסים הסתכנו בחשד לבגידה. לוחות השנה המחתרתיים נכתבו ביד ושוכפלו במכונות צילום מאולתרות.

כיום מתקיימים לוחות השנה העברי והלועזי בצוותא, ומרכיבים עבורנו שנה עמוסה בתאריכים, מועדים, והכי חשוב – גם לא מעט חופשות מהעבודה והלימודים.

זה שנים רבות נמצא בספרייה הלאומית ספר תנ"ך יפהפה שהודפס באמסטרדם בשנים 1724–1728. הספר, שכולל את הטקסט המקראי ולצידו פירושים, נחשב עד היום לנדיר ביותר בשל גודלו ואיכות הנייר המשובח שלו. נוסף על כך, הספר יצא לאור בידי אדם מיוחס מאוד – הרב משה פרנקפורט, שהיה אב בית הדין של הקהילה האשכנזית באמסטרדם. הוא זה שהוסיף פירושים בכתב ידו לספר, ולכן זכה הספר לשם "ספר קהילות משה".

אספן הספרים סולומון (שלמה) יעקב פלורשיים, הוא שתרם את העותק המאויר לספרייה הלאומית לפני כחמישים שנים. פלורשיים, יליד העיר המבורג שבגרמניה, עבד בתור בנקאי באמסטרדם, ובתקופת מלחמת העולם השנייה נשלח למחנה טרזיינשטט ונכלא בו. בסוף המלחמה הצליח יעקב להשיב לעצמו כמה פריטים מספרייתו הפרטית, שכללה בין השאר כתבי יד, ספרים מראשית הדפוס וחפצי יודאיקה נדירים נוספים. כמה שנים לאחר שעלה לארץ, הוא תרם חלק מאוסף הספרים שלו לספרייה הלאומית.

לאחרונה, חוקרת אמריקאית בשם ריצ׳ל קופפרמן הגיעה לספרייה הלאומית בירושלים. קופפרמן, ששוקדת על עבודת הדוקטורט שלה באומנות יהודית, גילתה היבט נוסף במחקרה שהופך את הספר לפריט נדיר ויקר ערך במיוחד: היא מצאה שהאיורים המרהיבים בספר נדירים ומיוחדים, ולמעשה – האומן שצייר אותם, יצר איורים כאלו רק בעוד ספר אחד נוסף שנמצא בישיבה יונברסיטי.

ייחודם של האיורים היפים הוא בדרך שבה הם צוירו, ובהיותם עדות נדירה ומרשימה לדרך שבה נוצר הדפוס העברי בתחילת המאה ה-18, כאשר הייתה אמסטרדם למרכז העולמי להדפסת ספרי קודש.

גילויה של קופפרמן מתבסס על העובדה שכל אחד מספרי התנ"ך הזה נפתח במשבצת ריקה, שבה האומן כותב את המילה הפותחת (בראשית, שמות, ויקרא…) בטכניקה המדמה גילוף בעץ . זאת ועוד – אותה מילה הפותחת כל אחד מהספרים המקראיים צוירה באופן המבטא רעיון תנ"כי מסויים – ציפורים ובעלי כנף; סיפור יציאת מצרים; ארמוני דוד ושלמה המלך וכדומה.

"הודות למחקר המעניין של ריצ׳ל קופפרמן נודע לנו שהתנ"ך הקרוי "מקראות גדולות – קהילות משה", הוא בעצם מהדורה מיוחדת שלמיטב ידיעתנו יש רק עוד אחת כמותה בעולם", מסביר ד"ר יואל פינקלמן, אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית, ומוסיף: "על פי הנושאים וסגנון הציור ניתן להסיק שמדובר באומן יהודי שככל הנראה לא הרבה לאייר כתבי קודש , אך גם המעט שעשה מלמד על אומן מוכשר ויצירתי מאוד שפותח לנו צוהר, ומזמין אותנו לגלות פרטים חדשים על האומנות היהודית לפני כשלוש מאות שנים".

כתבות נוספות

סיפורו של המחזור העתיק שניצל בליל הבדולח ושרד את הגסטאפו

הצצה לתעשיית הזיופים המשגשגת של כתבי יד מארצות ערב

הגלגל שיעניק לכם כוחות על