הסרט "הרב עובדיה יוסף: מלך הספרדים" יוקרן בפסטיבל הסרטים דוקו.טקסט בספרייה הלאומית ב-20.8.2024. לפרטים ורכישת כרטיסים לחצו כאן.
בהלוויתו של מרן עובדיה יוסף ז"ל, מי שהיה במשך מספר שנים הרב הספרדי הראשי הראשון לציון, נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס, וחתן פרס ישראל, השתתפו יותר מ-700 אלף איש. עד היום ההערכות טוענות שהייתה זו ההלוויה הגדולה ביותר במדינת ישראל. אין זה מפתיע משום שעבור רבים הוא היה פוסק ההלכה הגדול בדורו, מכונן זהות, ומנהיגה הרוחני של תנועת ש"ס.
לצד פעילותו הציבורית והחברתית, לימוד התורה והפסיקה לרבים, היה לו גם תחביב. הרב עובדיה יוסף אהב מוזיקה. הוא היה בעל אוזן מוזיקלית חדה ביותר וכבר מגיל צעיר שימש כחזן תחת השגחתו של אביו, יעקב עובדיה שהיה צורף ופייטן, בבית הכנסת שלהם בבגדד.
"כל השבוע היינו לומדים כאילו יש מישהו מזמזם לי באוזן את כל השירים ההם, וכל התשבחות האלה, איזו מנגינה יפה, יש עליה רוח של קדושה. אין שכינה שורה על האדם אלא רק בשמחת מצווה"
מתוך הסרט "הרב עובדיה יוסף: מלך הספרדים
בין הזמרים האהובים עליו נמנו עבד אל וואהאב, לילה מוראד, פריד אל-אטרש וכמובן אום כולתום – כולם מצמרת המוזיקה הערבית הקלאסית של ימיו. אהבתו למוזיקה שלהם באה לידי ביטוי בפסיקות שלו. הוא התיר לשמוע שירת נשים כאשר היא מוקלטת ולהשתמש במנגינות ערביות עבור תפילות אפילו בקטעים חשובים במיוחד כמו קדיש או קדושה (חלק מחזרת הש"ץ של תפילת שמונה עשרה הנחשבת חשובה במיוחד עד כדי כך שמותר לאמרה רק כשישנו מניין). הוא אפילו כתב פיוט שהותאם לשיר של אום כולתום, ששירתה הייתה חביבה עליו במיוחד, אך סירב להצעות להקליט אותו.
הרב עובדיה עצמו חיזן והיה בעל קריאה, ואף נהג לקרוא בתורה כדי לפרנס את משפחתו מרובת הילדים בצעירותו. אולם הוא סירב ללמוד לפרוט על עוד, למרות היותו הכלי האהוב עליו, משום היותו בן תורה שלא היה לו פנאי לכך.
הוא כן שלח את ידו בכתיבה מחורזת ובעלת משקל, ובנערותו אפילו כתב כמה פיוטים בעצמו, ניתן להבחין בחתימת שמו של הנער עובדיה יוסף בסופו של השיר:
רעיה אגאלך, שובי אהלך, סתרך ואורך למעוני, אוציאך לרויה.
(הודפס בידי החזן יוסף יחזקאל ז"ל בספר שירה ורינה ירושלים תשכ"ו 1966 סימן קיז).
לך קויתי ה' רועי. חמול נא וחיש להרגיעי. מגיני וקרן ישעי.
גואלי שלח. וחובי סלח.
משגבי עיני צופיה
בך נגיל ונשמחה. ונסו יגון ואנחה. נשב בהשקט ובבטחה.
קרית מלך רב. אור הנערב.
משגבי שלח אליה
יה פדה נא לעם אביון. בנה המקדש והאפריון. נכון יהיה בהר ציון.
השב העטרה. כתר תפארה.
משגבי לעם עובד יה.
נהגו של הרב עובדיה יוסף, ר' שלומי אברהם, מספר שהרב נהג להאזין לקלטות של אום כולתום. מידי פעם, בעודו נהנה מהמוזיקה, היה מפטיר לעבר מערכת השמע "ימח שמה", שכן היא לא הייתה מפורסמת באהבת ישראל גדולה.
כאשר התמנה למשרת הרב הראשי הספרדי, הראשון לציון, הוא לא לקח על עצמו רק את ענייני הפסיקה וחיזוק המורשת ולימוד התורה, אלא ראה בעצמו גם שליח לטיפוח התרבות והזמר המזרחי.
במכתב שכתב הרב בכ"ב שבט תשמ"ה (13 בפברואר 1985), הוא פונה בבקשה מיוחדת לעזרא אהרון, אחד מגדולי הפייטנים והמלחינים של תקופתו – בבקשה להקליט ולקדם מספר מנגינות מיוחדות הזכורות לרב ולהפיץ אותן ברבים.
עזרא אהרון נולד בבגדד ב-1903 ונחשב למוזיקאי ובעל יכולות ווקאליות נדירות וכשרון הלחנה גדול. הוא עלה לישראל והקים את האגודה לקידום הזמר המזרחי העברי ולאחר קום המדינה הקים וניהל את תזמורת קול ישראל בערבית.
במכתב שנשמר בארכיוני הספרייה הלאומית מכנה הראשון לציון את אהרון "נעים זמירות ישראל" ומבקש ממנו להקליט מספר ניגונים. הרב כותב שהוא סומך על אהרון יותר מכל להקליט את השירים בעצמו משום שהוא יודע להקפיד על המקאמים כראוי. ההתכתבות בין השניים ובעיקר מכתב התודה שנשלח מלשכתו של הראשון לציון לאחר סוף המעשה מציגים היטב את החזון הכולל של הרב עובדיה יוסף, לשמר מנגינות וזמירות עתיקות. יתרה מזאת, המכתב מראה שלדידו של הרב גם המוזיקה שאולי עשויה להיחשב כשולית או בלתי חשובה, היא עמוד תווך עקרוני של מסורת שיש לטפח ולהפיץ.
