בשולחן ערוך קבע ר' יוסף קארו הלכה: "צריך ליזהר שלא ילך יחיד בשעות הצהריים משום שקטב מרירי שולט". מיהו אותו קטב מרירי? ואיך הוא מאיים על היחיד ההולך לבדו בחוץ?
חכמי התלמוד סירבו להתייחס אל המקרא כאל ספר היסטוריה. הפסוקים המרכיבים את הטקסט המקראי ודאי מספרים על אירועי העבר של תקופת המקרא, אבל עבור חכמינו היו פסוקים אלו גם בגדר מציאות חיה. על ידי מדרש הפסוקים פתחו חכמים את הטקסט המקראי לרווחה, וגילו תחום אפל ומסוכן השמור לדמויות על-טבעיות – מלאכים מגינים ומזיקים, מפלצות אימתניות ושדים רעים דוגמת קֶטֶב מְרִירִי.
את השם קטב מרירי לא המציאו חכמינו. ארבע פעמים מוזכרת המילה 'קטב' במקרא, ופעם אחת בצירוף שיפותח בספרות החז"לית – קטב מרירי.
בשלוש מארבעת הופעתיו של הספק שד, ספק כוח אלהי הזה מצוות קטב לרעות חולות אחרות. בדברים (לב, כ"ג-כ"ד) נקשר הקטב במילה המפורשת לרוב כמחלה או מגיפה, רֶשֶׁף. וכך נכתב: "אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם. מְזֵי רָעָב וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף וְקֶטֶב מְרִירִי וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר".
בפיוט תהלים צא (א-ו) מבטיח האל לשמור את האדם מסכנות רבות. כאן מונגד הקטב הפוגע בצהריים לדֶּבֶר הפוגע בלילה: "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן (…) לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם. מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם."
בהושע (יג, יד) מצוות שוב הקטב עם הדבר, וגם עם המוות והשאול. נראה שמדובר בארבעה כוחות שהאל מטיל על עם ישראל על שחטא בעבודת אלהים אחרים: "מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם אֱהִי דְבָרֶיךָ מָוֶת אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל נֹחַם יִסָּתֵר מֵעֵינָי".
על דמותו המסתורית והלא מוגדרת של קטב המקראי הרחיבו חכמים. הם קבעו לו תפקיד ברור וצורה מוגדרת ומפלצתית. במדרש איכה רבה מתארים ר' וחנן וריש לקיש את מראה דמותו של קטב מרירי: "ר' יוחנן אמר: [כלו מלא עינים קליפות קליפות ושערות שערות. וריש לקיש אמר:] עין אחד קבוע לו על לבו וכל מי שהוא רואה אותו הוא נופל ומת. ומעשה בחסיד שראה אותו ונפל ומת".
כיוון שמדובר בדמות איומה וקטלנית ביקשו חכמים ליישב בין הכתוב המקראי על הופעתו. מתי תוקף הקטב? האם ב"ישוד צהרים" או שמא "באופל יהלוך?" הפשרה שהגיעו אליה היא שמסבירה את נוהגו המשונה של קטב להימנע מהשמש וללכת אך ורק בצל.
מדרש תנחומא (נשא כג) הולך וממקד לחוששים את זמן פעילותו של קטב מרירי. ושוב מוסיף ריש לקיש לעסוק בדמותו ההרסנית של קטב. ריש לקיש דורש את "מִדֶּבֶר בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ מִקֶּטֶב יָשׁוּד צָהֳרָיִם" של תהלים, וקובע כי "זה קטב מרירי, שכל מי שרואה אותו אין לו חיים בעולם, בין אדם ובין בהמה ובין חיה. כיצד עשוי? ראשו דומה לעגל וקרן אחת יוצאה בתוך מצחו והוא עשוי אפסיין. ומרירי שולט משבעה עשר בתמוז עד תשעה באב בצהריים, לפיכך "מקטב ישוד צהרים"."
תמונת הדמות העולה מתוך מדרש זה וממדרשים נוספים היא של מפלצת בעלת קרניים ושיער פרוע הממיתה במבט. קטב מזכיר לנו דמות מיתולוגית ידועה בהרבה: המדוזה במיתולוגיה היוונית. אבל אם מדוזה פועלת בכל ימות השנה, קטב מרירי מגביל את עצמו לתקופה מסוימת.
מדוזה מאת הצייר האיטלקי קאראווג'ו, אחרי 1590
אבל גם הדיוק בזמנים שבה שולט קטב – ימי בין המצרים – לא הצליח לעצור את פיצול הדמויות. ובצד קטב מרירי נולדה מפלצת חדשה, או לפחות – כך הובנה הדמות של קטב במסכת פסחים (קיא ע"ב): "קטב מרירי, שני קטב היו, אחד [הבא] לפני הצהרים ואחד אחר הצהרים". שני הקטבים הם קטב מרירי, הפוגע לפני הצהריים, וקטב ישוד, הפוגע אחרי הצהריים.
מבולבלים? רוצים להישאר בטוחים מהשפעותיו המזיקות של קטב? עצה שלנו: עקבו אחרי הנחיות משרד הבריאות ופשוט הישארו בבית.
הציור הנפלא בראשית הכתבה צויר בידי שרית עברני, ופורסם באישורה. בדקו את עבודותיה של שרית כאן.
יוסף דן, תולדות תורת הסוד העברית: העת העתיקה, מרכז זלמן שזר, תשס"ט
Judit M. Blair, De-demonising the Old Testament: an investigation of Azazel, Lilith, Deber, Qeteb and Reshef in the Hebrew Bible, Tubingen: Mohr Siebeck, 2009.
תגובות על כתבה זו