טקס החתונה היהודית-מסורתית הוא אירוע של אהבה ושמחה על התאחדות החתן והכלה. אולם נישואין הם גם הסדר כלכלי, ולכן נישואין יהודיים כוללים גם מסמך משפטי יבש.
למעשה, בכתובה המסורתית, הנמצאת בשימוש בחתונות יהודיות כבר כאלפיים שנה, אין כל זכר לאהבה. הכתובה עוסקת בסידורים כספיים, כולל הסכום שהכלה תקבל במקרה של גירושין או מות הבעל, ושווי הרכוש שהאישה מביאה איתה לבית בעלה.
שרידים של כתובות עתיקות מאוד קיימות גם היום, וחלקן שמורות באוסף הכתובות הגדול ביותר בעולם ששמור בספרייה הלאומית.
אולם, מהמאה ה-17 והלאה מופיע משהו חדש, ואולי קצת מפתיע: שלל כתובות עם איורים צבעוניים מרהיבים. רוב הכתובות המאוירות הראשונות נכתבו עבור חתונות שהתקיימו בקהילות היהודיות בערים שונות באיטליה.
וכך, באיטליה של המאה ה-17, הכתובה הפכה ממסמך משפטי בלבד, ליצירת אומנות מרשימה הכוללת בתוכה גם היבטים משפטיים. תחילה הכתובות היו מאוירות בצדדיהן, ובחלוף השנים נוספו עוד ועוד מוטיבים אומנותיים. "אופנה" יהודית-איטלקית זו של איורים לא פסחה גם על מסמכים משפטיים אחרים, אולם ניתן לשער שהשינוי המשמעותי בעיצוב הכתובות נבע גם מהרצון להכניס אווירה של אהבה ורומנטיקה בדרך אסתטית ואומנותית לטקס הנישואין.
בספרייה הלאומית שמורות 127 כתובות מאיטליה של המאה ה-17 וה-18. מרבית כתובות אלו מאוירות בשלל צבעים. האיורים כוללים תמות חוזרות: פרחים וצמחים, העיר ירושלים ודמויות מקראיות. בכתובות רבות מופיעים סרטים קשורים, שכנראה מסמלים את הקשר הנרקם בין בני הזוג, וכן מצוירים בכתובות איורים שנראים כמו מבנה של בית, המסמלים, כמו החופה עצמה, את הבית המשותף של בני הזוג.
בכתובות משולבים גם פסוקים מהמקרא המעטרים אותה, בעיקר פסוקים מסיפורי נישואין מקראיים או פסוקים בשבח הזוגיות והאהבה.
עיון בכתובות יכול להעניק ידע רב על אופיה של הקהילה היהודית ומצבה הכלכלי. כך למשל, יש בכתובות, לצד שמות החתן והכלה, גם את שם העיר שבה התקיימה החתונה; דמויות מצוירות על פי האופנה האיטלקית של התקופה; חלק מהדמויות מצוירות ערומות כמקובל באומנות איטלקית וכאמור, חלק מהשמות של החתנים והכלות הן שמות איטלקיים ולא שמות יהודים.
ציורים ואיורים אלו של כתובות מקהילות יהודיות מאיטליה ומכל רחבי העולם היהודי הן פרק מרתק בתולדות האומנות היהודית.
