אטלס הדרכים השלם של המקומות הקדושים בארץ ישראל, עלון פרסומת או ספר מסעות? מימי הביניים ועד המאות ה-16 וה-17 נפוצו בארץ ישראל ובגולה חיבורים שהתיימרו לתאר או להציג לתושבי חו"ל את המקומות הקדושים ליהדות בארץ ישראל. שלושה מהם, שהועתקו כמגילות מאוירות, שמורים בספרייה הלאומית.
זוהי מגילת "ייחוס אבות", או בשמה המלא כפי שמופיע בחלקו הראשון של כתב היד: "יחוס האבות והנביאים והצדיקים ותנאים ואמוראים, עליהם השלום, בארץ ישראל ובחוצה לארץ, השם יעמיד לנו זכותם אמן".
כפי ששמה מעיד עליה, עיקר עניינה של המגילה הוא קבריהם של אבותינו הקדושים – החל מקברי האבות במערת המכפלה ועד לקבריהם המאוחרים יותר של האמוראים שהתפרשו ברחבי הארץ, ולעיתים אף מחוצה לה (כמו קברי מרדכי ואסתר, דניאל ועוד).
אבל אז, באחד העותקים, מעל איור המתאר עיר מוקפת בחומה מופיע הכיתוב הבא:
"כפר עזה, היא עיר שמשון, מדינה יפה"
העותק הספציפי הזה של "ייחוס אבות" הועתק ואויר בקסאל מונפיראטו (Casale Monferrato) שבצפון איטליה, בשנת 1598. באיור, כאמור, נראית עיר בצורה, רבת מגדלים מקורים בכיפות, חלקם רומזים למעמדם כמסגדים, חלקם מזכירים דווקא כנסיות. העיר כולה מוקפת בחומה, ושער גדול (מאד), חסר דלתות, עם כיפה מעליו מסמל את הכניסה לעיר.
איור נוסף דומה מאוד במאפייניו, שבו מוגדרת עזה "שהיא ארץ שמשון מדינה יפה", מופיע במגילת ייחוס אבות נוספת המתוארכת למאה ה־17, השמורה באוסף הספרייה הלאומית. כאן המאייר,מדמיין את עזה כעיר ירוקה וצבעונית עוד יותר, ומעמדם של המסגדים ברור יותר. שער העיר עדיין מרשים ורחב, חסר דלתות וחשוף לרווחה.
שלמה צוקר, עובד מחלקת כתבי היד בספרייה הלאומית שחקר את החיבור, תאר זאת במילים אלה:
"הציורים מרהיבים; ירוק ואדום לאילנות ולפרחים, זהב לכיפות ולמקצת עמודי הבניינים […] אולם הבניינים – בעלי קמרונות, גמלונים, עמודים וכותרות עמודים בסגנון קלאסי – דמיוניים לגמרי, ודבר אין להם עם הצורה הממשית של האתרים המתוארים בטקסט." (ש' צוקר, "יחוס האבות" או "אלה מסעי", אריאל, 123-122, תשנ"ז, עמ' 206)
האם אכן נראתה עזה כך באותם ימים?
עדויות כתובות, ממצאים ארכיאולוגיים ואזכורים בספרי מסעות שונים מציגים תמונה שונה של העיר.
אבל עצם העובדה שהתיאורים והאיורים במגילת "ייחוס האבות" מדומיינים, איננה דבר מפתיע או יוצא דופן. דיוק מדעי או גאורפי לא בהכרח היה בראש מעייניהם של הכותבים והיוצרים באותה תקופה. מפות ואיורים מבוססי דמיון או רעיונות גרפיים שונים המנותקים מהמציאות היו די נפוצים.
אחת הדוגמאות המעניינות היא "מפת התלתן" של היינריך בינטינג שעותק מקורי אחד שלה שמור באוסף המפות על שם ערן לאור, בספרייה הלאומית.
המפה מתארת את העולם הישן בדמות עלה תלתן שעליו מייצגים את שלושת היבשות: אסיה, אירופה ואפריקה. ירושלים, אגב, ממוקמת במרכז העולם לפי מפה זו.
על המפה עצמה מסביר בינטינג את הסיבה לבחירתו האומנותית: "העולם כולו בצורת עלה תלתן, שהוא סמלה של העיר הנובר, מולדתי האהובה".
כמו מפת התלתן המפורסמת גם מגילות "ייחוס האבות" לא ניסו להיות ראליות או לשקף את הגיאוגרפיה ואת הטופוגרפיה המציאותיים. המגילות והאיורים שבהן ניסו לבטא מרחב חזותי-מדומיין, רגשי בבסיסו, שאִיפשר למעיין בהם לחוש כמי שצועד במסעי האבות, כמי שנאמן וקשור ל"ייחוס האבות".
העובדה המפתיעה הרבה יותר היא שעזה התווספה בזמן לא ידוע למפת ה"מקומות הקדושים".
בנוסחים קודמים ועתיקים יותר של "מגילת ייחוס אבות" עזה לא מופיעה כלל. מדוע פתאום במאה ה־16 וה־17 זוכה עזה להיכלל במפת המקומות הקדושים? מדוע היא מתוארת כ"מדינה יפה", ומדוע העיר ששמשון הגיבור מצא בה את מותו נקראת פתאום על שמו – "עיר שמשון"?
עזה, חשוב לציין, לא הייתה אחת מארבע ערי הקודש היהודיות בארץ ישראל. יותר מכך, בדיונים הלכתיים שונים אף עלתה השאלה אם עזה היא חלק מארץ ישראל, והאם יש לקיים בה את המצוות התלויות בארץ. לפי רוב הדעות התשובה היא לא.
אז מה השתנה פתאום בשלהי המאה ה-16?
התנודות במעמדה של עזה כעיר חשובה או נידחת נגזרו לאורך השנים ממיקומה על דרך החוף בציר שבין ארץ ישראל למצרים. כאשר כבשו הצלבנים את ארץ ישראל, לא התקיימו קשרי מסחר בין הממלכה הצלבנית למצרים המוסלמית, ועזה הייתה עיר חרבה ועזובה. אבל אז כבשו הממלוכים את הארץ, ועם התגברות הביטחון באזור עלה מעמדה של עזה, שזכתה לעדנה והפכה לעיר מסחר חשובה היושבת על הדרך בין ארץ ישראל למצרים.
לקראת סוף התקופה הממלוכית, בשנת 1481, ביקר בעזה ר' משולם מוולטורה, בנקאי יהודי מפירנצה, ותיאוריו מתחברים עם התיאור המילולי ב"מגילת יחוס האבות" המציין כי עזה היא "מדינה יפה".
לדבריו של ר' משולם, עזה היא ארץ טובה ושמנה, ויש בה קהילה יהודית קטנה המייצרת יין. אבל בשונה מהאיורים ב"מגילת יחוס האבות", לפי תיאוריו של רבי משולם עזה כל כך בטוחה בעצמה, עד שאין בה חומה כלל:
"עזה קורין אותה הישמעאלים גאזה, והיא ארץ טובה ושמנה, ופירותיה משובחים מאד. ולשם נמצא לחם ויין טוב, אף כי היינות אינם עושים אלא היהודים. והיא מקפת ד' מילין ואין לה חומות […] ויש בה עם רב כחול אשר על שפת הים. וכמו ס' (שישים) בעלי בתים יהודים […]"
ר' משולם מתייחס גם לפיסת ההיסטוריה היהודית שקשורה לעיר עזה: היא העיר שבה התגורר חלק מהזמן השופט שמשון הגיבור, יחד עם אשתו (שהביאה עליו את סופו בשל בצע כסף) – דלילה. היא גם העיר שבה נכלא שמשון ונהרג, ושאותה הרס:
"ובראש הייודיקה (תל) הבית מדלילה והיה דר בתוכה שמשון הגיבור. וסמוך לשם, מעט […] ראיתי החצר הגדול אשר הפיל בחוזקו ובתוקפו" (אברהם יערי, מסע משולם מוולטרה, מוסד ביאליק, תש"ט, עמ' 64).
כשלושים שנה לאחר ביקורו של רבי משולם, בשנת 1517, התרחש מאורע שהשפיע עוד יותר על מעמדה של עזה במאות השנים הבאות: המלחמה בין הממלוכים לעות'מאנים הסתיימה בניצחון העות'מאנים. הסולטן העות'מאני סלים הראשון כבש את האזור כולו, כולל את ארץ ישראל, חופי ים סוף, מכה ומדינה, וכן את החיבור הדרומי ליבשת אפריקה – מצרים. ניצחון העות'מאנים גרם לחיזוק מעמדה של עזה. מעיר גבול היא הפכה לעיר שנמצאת במרכז האימפריה העצומה.
לניצחון העות'מאני הייתה גם משמעות נוספת. כל המקומות הקדושים לאסלאם וליהדות ומרבית המקומות הקדושים לנצרות, היו עתה תחת שלטון אחד. האימפריה העות'מאנית פיתחה, שיפרה את דרכי הגישה ודאגה לביטחונם של עולי הרגל המוסלמים לחאג' למכה, והעניקה, בדרך אגב, ביטחון אישי גם לעולי הרגל היהודים והנוצרים. הביטחון הביא לצמיחה כלכלית ולשיפור הדרכים, מה שתרם לגידול משמעותי בנפח העלייה לרגל.
ככל הנראה, למרות שעזה לא הייתה אחת מארבע ערי הקודש היהודיות בארץ ישראל, היא הפכה להיות מקום שיש לבקר בו כאשר עורכים את המסע הארוך לארץ האבות. למה?
העולים לרגל מסיבות דתיות התעניינו במקומות הקדושים דווקא, ובעיקר בקברי אבות, שעזה לא יכלה לטעון לקיומם בשטחה. אבל שמשון הגיבור "בא לעזרתה".
זאת אולי הסיבה שעזה מתוארת באיורים כעיר מוקפת בחומות ששעריה האדירים פתוחים. מאיירי המגילה לא איירו את עזה עיר המסחר המשגשגת נטולת החומה, אלא את העיר ששמשון הגיבור עקר את דלתותיה והותיר אותה עם שערים רחבים ופתוחים. לכן הם גם קוראים לה "ארץ שמשון".
מאייריהן של מגילות "יחוס האבות", ידעו שרבים מהעולים, במיוחד מאיטליה, יעברו ממילא בעיר עזה בדרכם למצרים או ממצרים. משכך הם רמזו לעולה הרגל שאומנם בעזה אין קברי אבות, אבל קיימת בה היסטוריה של גבורה יהודית.
הכתבה מבוססת על מאמרו של ד"ר חיים מאיר נריה, אוצר אוסף היהדות ע"ש חיים וחנה סלומון בספרייה הלאומית שהתפרסם בכתב העת "עתמול", גיליון 286 פברואר 2024