מה עושה עזה במגילה עברית עתיקה? 

ירושלים, חברון, צפת, קברי צדיקים בגליל ו.. עזה? מגילות יהודיות מהמאות ה-16 וה-17 מציגות מבחר מעניין של מקומות קדושים בארץ ישראל, מדוע ואיך השתרבבה לרשימה הזו העיר עזה?

Gaza828

איור העיר עזה במגילת ייחוס אבות מהמאה ה-17 השמורה בספרייה הלאומית

אטלס הדרכים השלם של המקומות הקדושים בארץ ישראל, עלון פרסומת או ספר מסעות? מימי הביניים ועד המאות ה-16 וה-17 נפוצו בארץ ישראל ובגולה חיבורים שהתיימרו לתאר או להציג לתושבי חו"ל את המקומות הקדושים ליהדות בארץ ישראל. שלושה מהם, שהועתקו כמגילות מאוירות, שמורים בספרייה הלאומית.

זוהי מגילת "ייחוס אבות", או בשמה המלא כפי שמופיע בחלקו הראשון של כתב היד: "יחוס האבות והנביאים והצדיקים ותנאים ואמוראים, עליהם השלום, בארץ ישראל ובחוצה לארץ, השם יעמיד לנו זכותם אמן". 

כפי ששמה מעיד עליה, עיקר עניינה של המגילה הוא קבריהם של אבותינו הקדושים – החל מקברי האבות במערת המכפלה ועד לקבריהם המאוחרים יותר של האמוראים שהתפרשו ברחבי הארץ, ולעיתים אף מחוצה לה (כמו קברי מרדכי ואסתר, דניאל ועוד). 

אבל אז, באחד העותקים, מעל איור המתאר עיר מוקפת בחומה מופיע הכיתוב הבא: 

"כפר עזה, היא עיר שמשון, מדינה יפה" 

העותק הספציפי הזה של "ייחוס אבות" הועתק ואויר בקסאל מונפיראטו (Casale Monferrato) שבצפון איטליה, בשנת 1598. באיור, כאמור, נראית עיר בצורה, רבת מגדלים מקורים בכיפות, חלקם רומזים למעמדם כמסגדים, חלקם מזכירים דווקא כנסיות. העיר כולה מוקפת בחומה, ושער גדול (מאד), חסר דלתות, עם כיפה מעליו מסמל את הכניסה לעיר.

990000927110205171
מגילת יחוס אבות. 1598

איור נוסף דומה מאוד במאפייניו, שבו מוגדרת עזה "שהיא ארץ שמשון מדינה יפה", מופיע במגילת ייחוס אבות נוספת המתוארכת למאה ה־17, השמורה באוסף הספרייה הלאומית. כאן המאייר,מדמיין את עזה כעיר ירוקה וצבעונית עוד יותר, ומעמדם של המסגדים ברור יותר. שער העיר עדיין מרשים ורחב, חסר דלתות וחשוף לרווחה.

Capturegaza
"עזה היא ארץ שמשון מדינה יפה" איור העיר עזה במגילת ייחוס אבות השמורה בספרייה.

שלמה צוקר, עובד מחלקת כתבי היד בספרייה הלאומית שחקר את החיבור, תאר זאת במילים אלה: 

"הציורים מרהיבים; ירוק ואדום לאילנות ולפרחים, זהב לכיפות ולמקצת עמודי הבניינים […] אולם הבניינים – בעלי קמרונות, גמלונים, עמודים וכותרות עמודים בסגנון קלאסי – דמיוניים לגמרי, ודבר אין להם עם הצורה הממשית של האתרים המתוארים בטקסט." (ש' צוקר, "יחוס האבות" או "אלה מסעי", אריאל, 123-122, תשנ"ז, עמ' 206)

האם אכן נראתה עזה כך באותם ימים? 

עדויות כתובות, ממצאים ארכיאולוגיים ואזכורים בספרי מסעות שונים מציגים תמונה שונה של העיר. 

אבל עצם העובדה שהתיאורים והאיורים במגילת "ייחוס האבות" מדומיינים, איננה דבר מפתיע או יוצא דופן. דיוק מדעי או גאורפי לא בהכרח היה בראש מעייניהם של הכותבים והיוצרים באותה תקופה. מפות ואיורים מבוססי דמיון או רעיונות גרפיים שונים המנותקים מהמציאות היו די נפוצים. 

אחת הדוגמאות המעניינות היא "מפת התלתן" של היינריך בינטינג שעותק מקורי אחד שלה שמור באוסף המפות על שם ערן לאור, בספרייה הלאומית. 

המפה מתארת את העולם הישן בדמות עלה תלתן שעליו מייצגים את שלושת היבשות: אסיה, אירופה ואפריקה. ירושלים, אגב, ממוקמת במרכז העולם לפי מפה זו. 

על המפה עצמה מסביר בינטינג את הסיבה לבחירתו האומנותית: "העולם כולו בצורת עלה תלתן, שהוא סמלה של העיר הנובר, מולדתי האהובה".

Dedupmrg71540295 Ie6882732 Fl7074006
מפת התלתן. מתוך אוסף המפות על שם ערן לאור, הספרייה הלאומית

כמו מפת התלתן המפורסמת גם מגילות "ייחוס האבות" לא ניסו להיות ראליות או לשקף את הגיאוגרפיה ואת הטופוגרפיה המציאותיים. המגילות והאיורים שבהן ניסו לבטא מרחב חזותי-מדומיין, רגשי בבסיסו, שאִיפשר למעיין בהם לחוש כמי שצועד במסעי האבות, כמי שנאמן וקשור ל"ייחוס האבות".

העובדה המפתיעה הרבה יותר היא שעזה התווספה בזמן לא ידוע למפת ה"מקומות הקדושים". 

בנוסחים קודמים ועתיקים יותר של "מגילת ייחוס אבות" עזה לא מופיעה כלל. מדוע פתאום במאה ה־16 וה־17 זוכה עזה להיכלל במפת המקומות הקדושים? מדוע היא מתוארת כ"מדינה יפה", ומדוע העיר ששמשון הגיבור מצא בה את מותו נקראת פתאום על שמו – "עיר שמשון"?

עזה, חשוב לציין, לא הייתה אחת מארבע ערי הקודש היהודיות בארץ ישראל. יותר מכך, בדיונים הלכתיים שונים אף עלתה השאלה אם עזה היא חלק מארץ ישראל, והאם יש לקיים בה את המצוות התלויות בארץ. לפי רוב הדעות התשובה היא לא.

אז מה השתנה פתאום בשלהי המאה ה-16? 

התנודות במעמדה של עזה כעיר חשובה או נידחת נגזרו לאורך השנים ממיקומה על דרך החוף בציר שבין ארץ ישראל למצרים. כאשר כבשו הצלבנים את ארץ ישראל, לא התקיימו קשרי מסחר בין הממלכה הצלבנית למצרים המוסלמית, ועזה הייתה עיר חרבה ועזובה. אבל אז כבשו הממלוכים את הארץ, ועם התגברות הביטחון באזור עלה מעמדה של עזה, שזכתה לעדנה והפכה לעיר מסחר חשובה היושבת על הדרך בין ארץ ישראל למצרים.

לקראת סוף התקופה הממלוכית, בשנת 1481, ביקר בעזה ר' משולם מוולטורה, בנקאי יהודי מפירנצה, ותיאוריו מתחברים עם התיאור המילולי ב"מגילת יחוס האבות" המציין כי עזה היא "מדינה יפה". 

לדבריו של ר' משולם, עזה היא ארץ טובה ושמנה, ויש בה קהילה יהודית קטנה המייצרת יין. אבל בשונה מהאיורים ב"מגילת יחוס האבות", לפי תיאוריו של רבי משולם עזה כל כך בטוחה בעצמה, עד שאין בה חומה כלל: 

"עזה קורין אותה הישמעאלים גאזה, והיא ארץ טובה ושמנה, ופירותיה משובחים מאד. ולשם נמצא לחם ויין טוב, אף כי היינות אינם עושים אלא היהודים. והיא מקפת ד' מילין ואין לה חומות […] ויש בה עם רב כחול אשר על שפת הים. וכמו ס' (שישים) בעלי בתים יהודים […]" 

Captureshimshon
שמשון נושא את שערי העיר עזה, פסיפס מבית הכנסת בחוקוק, התקופה הביזנטית/ צילום: ג׳ים הברמן, באדיבות ג׳ודי מגנס

ר' משולם מתייחס גם לפיסת ההיסטוריה היהודית שקשורה לעיר עזה: היא העיר שבה התגורר חלק מהזמן השופט שמשון הגיבור, יחד עם אשתו (שהביאה עליו את סופו בשל בצע כסף) – דלילה. היא גם העיר שבה נכלא שמשון ונהרג, ושאותה הרס:

"ובראש הייודיקה (תל) הבית מדלילה והיה דר בתוכה שמשון הגיבור. וסמוך לשם, מעט […] ראיתי החצר הגדול אשר הפיל בחוזקו ובתוקפו" (אברהם יערי, מסע משולם מוולטרה, מוסד ביאליק, תש"ט, עמ' 64).

כשלושים שנה לאחר ביקורו של רבי משולם, בשנת 1517, התרחש מאורע שהשפיע עוד יותר על מעמדה של עזה במאות השנים הבאות: המלחמה בין הממלוכים לעות'מאנים הסתיימה בניצחון העות'מאנים. הסולטן העות'מאני סלים הראשון כבש את האזור כולו, כולל את ארץ ישראל, חופי ים סוף, מכה ומדינה, וכן את החיבור הדרומי ליבשת אפריקה – מצרים. ניצחון העות'מאנים גרם לחיזוק מעמדה של עזה. מעיר גבול היא הפכה לעיר שנמצאת במרכז האימפריה העצומה.

לניצחון העות'מאני הייתה גם משמעות נוספת. כל המקומות הקדושים לאסלאם וליהדות ומרבית המקומות הקדושים לנצרות, היו עתה תחת שלטון אחד. האימפריה העות'מאנית פיתחה, שיפרה את דרכי הגישה ודאגה לביטחונם של עולי הרגל המוסלמים לחאג' למכה, והעניקה, בדרך אגב, ביטחון אישי גם לעולי הרגל היהודים והנוצרים. הביטחון הביא לצמיחה כלכלית ולשיפור הדרכים, מה שתרם לגידול משמעותי בנפח העלייה לרגל.

Samson In Dagontemple
שמשון ממוטט את מקדש דגון על כל החוגגים וקורא "תמות נפשי עם פלשתים", גוסטב דורה

ככל הנראה, למרות שעזה לא הייתה אחת מארבע ערי הקודש היהודיות בארץ ישראל, היא הפכה להיות מקום שיש לבקר בו כאשר עורכים את המסע הארוך לארץ האבות. למה? 

העולים לרגל מסיבות דתיות התעניינו במקומות הקדושים דווקא, ובעיקר בקברי אבות, שעזה לא יכלה לטעון לקיומם בשטחה. אבל שמשון הגיבור "בא לעזרתה". 

זאת אולי הסיבה שעזה מתוארת באיורים כעיר מוקפת בחומות ששעריה האדירים פתוחים. מאיירי המגילה לא איירו את עזה עיר המסחר המשגשגת נטולת החומה, אלא את העיר ששמשון הגיבור עקר את דלתותיה והותיר אותה עם שערים רחבים ופתוחים. לכן הם גם קוראים לה "ארץ שמשון". 

מאייריהן של מגילות "יחוס האבות", ידעו שרבים מהעולים, במיוחד מאיטליה, יעברו ממילא בעיר עזה בדרכם למצרים או ממצרים. משכך הם רמזו לעולה הרגל שאומנם בעזה אין קברי אבות, אבל קיימת בה היסטוריה של גבורה יהודית.

הכתבה מבוססת על מאמרו של ד"ר חיים מאיר נריה, אוצר אוסף היהדות ע"ש חיים וחנה סלומון בספרייה הלאומית שהתפרסם בכתב העת "עתמול", גיליון 286 פברואר 2024

ימיה האחרונים של הקהילה היהודית בעזה

מסמכים אשר התגלו לאחרונה במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית שופכים אור חדש על הקהילה העברית הנשכחת בעזה, וכן על יהודים אשר גרו וביקרו בעיר אף לאחר סופה הרשמי של הקהילה

715 537 Blog

על שפת הים בעזה, 1924. תצלום זה הוא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמין במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית של ישראל

העשור השני של המאה העשרים היה העשור האחרון לקיומה של הקהילה היהודית בעזה.

הקהילה, שבימים עברו חיו ופעלו בה דמויות ידועות כגון נתן העזתי, תלמידו של שבתי צבי, ור' ישראל נג'ארה, מחבר הפיוט יה ריבון עלם, הלכה והצטמצמה.

במכתב משנת 1926, אשר התגלה בארכיונו של חוקר יהדות המזרח משה דוד גאון, מחבר היצירה המונומנטלית "יהודי המזרח בארץ ישראל", האצור בספרייה הלאומית, פנה מר דרומי, מזכיר ועד הקהילה העברית בעזה אל גאון ומסר לו פרטים על מצבה של הקהילה. דרומי סיפר כי לקהילה יש ועד נבחר והיא מונה 51 נפשות, אשכנזים וספרדים, וזאת בניגוד לתקופה שקדמה למלחמה, אז שהו בעזה קרוב למאה יהודים.

Whatsapp Image 2024 02 05 At 18.36.02
מתוך ארכיון משה דוד גאון, שנמצא בתהליך רישום והנגשה באדיבות קרן סאמיס, סיאטל, וושינגטון

בפרעות תרפ"ט יהודי עזה נאלצו לברוח מהעיר, וזה היה סופה הרשמי של הקהילה, אך האם פירושו של דבר שהנוכחות היהודית בעזה תמה?

קהילת עזה ידעה במרוצת הדורות עליות ומורדות, ובמחצית הראשונה של המאה ה-19 פסקה מלהתקיים, ככל הנראה עקב הפלישה ממצרים של מוחמד עלי. במחצית השנייה של המאה ה-19 חודש הישוב היהודי בעיר ביוזמתם של קלונימוס זאב ויסוצקי, מייסד חברת התה ויסוצקי, וחכם ניסים אלקיים, תלמיד חכם וסוחר יליד מרוקו. יהודי העיר היו ברובם בני היישוב הספרדי שהכירו את השפה והתרבות הערבית.

הם הגיעו אליה ממקומות מגוונים, בעיקר מיפו, אך גם מחלב, חברון ואף מאירופה. רובם הגדול עסק במסחר, בייחוד בשעורה וחנדל, אבטיח מר בעל סגולות רפואיות, הגדל בסביבות עזה וידוע גם בשמות אבטיח הפקועה וגפן השדה. בשל קשרי המסחר הענפים שלהם עם השבטים הבדואיים המקומיים, התגוררו חלק מיהודי העיר במשך מספר חודשים בשנה בסמוך לשבטים, מחוץ לעיר, ואף אמצו מהם גינונים שונים. לדוגמא, הגברים היהודים נהגו לרכב על סוסים ולחגור אבנט עם פיגיון ואקדח. יהודי עזה עסקו גם בבנקאות, ובעיר נחנך סניף של בנק אפ"ק. מנהלו, אברהם אלמליח, סיפר בזיכרונותיו כיצד ביום הפתיחה נסעה הנהלת הבנק ברכבת מיפו לעזה , ולאורך הדרך ליוו אותם איכרי המושבות היהודיות, ויהודי עזה, בשירים וברכות. הבנק זכה לכבוד גדול בעיר, ואלמליח, מנהל הבנק, נהג להסתובב תמיד מלווה בשני קוואסים, שומרי ראש של כבוד.

עקב בידודה מקהילות אחרות, קהילת עזה הייתה בדרך-כלל מלוכדת ומגובשת. בני העיר סיפרו בזיכרונותיהם כי משפחות שונות מהקהילה נהגו לחגוג יחדיו את סוכות ופסח. המשפחות היהודיות נהגו להתגורר במתחמים משותפים למספר משפחות, כאשר בכל מתחם הוקצה חדר לאירוח יהודים שנאלצו ללון בעיר במהלך מסע מקהיר לארץ-ישראל.

בארכיון משה דוד גאון קיימות עדויות לערבות ההדדית בין חברי הקהילה. בין השאר, שמורים בו מכתבים מראשי הקהילה לראשון לציון, הרב משה פרנקו, עם בקשות לתמיכה בבני הקהילה, לקראת חג הפסח.

Whatsapp Image 2024 02 05 At 18.36.00
מתוך ארכיון משה דוד גאון, שנמצא בתהליך רישום והנגשה באדיבות קרן סאמיס, סיאטל, וושינגטון

גם חיי הדת היו מפותחים בעיר, ופעלו בה רב, שהיה גם מלמד, שוחטים יהודים, מקווה ובית קברות. למרות שזו לא הייתה קהילה גדולה, פעלו בעיר שלושה בתי כנסת, אחד לכל משפחה. ביוזמת אחד מנכבדי הקהילה, ניסים אלקיים, שהושפע מאליעזר בן יהודה, הוקם בעיר בראשית המאה ה-20 בית ספר עברי, בו לימדו שני מורים אשר נשלחו מירושלים. כרב הקהילה שימש בחלק מהזמן הרב ניסים אוחנה, לימים רב בניו יורק, מצרים, מלטה וחיפה. בעת שהותו בעזה כתב הרב אוחנה ספר, בשיתוף עם המופתי של עזה, השייח' עבדאללה אלעלאמי, שכותרתו: "ודע מה שתשיב לאפיקורוס: תשובות ברורות מהתנ"ך עצמו". מטרת הספר הייתה לתת ליהודים ולערבים תשובות כנגד אנשי המיסיון, אשר הפעילו באותה עת בית חולים בעיר.

מלחמת העולם הראשונה פגעה קשות ביישוב היהודי בעיר. מרבית יהודי העיר היו בעלי נתינויות זרות ועקב כך גורשו על ידי השלטון העות'מאני מהארץ. משפחות בודדות היו אמנם בעלי נתינות מקומית ויכלו להישאר בעיר, אך נדרשו בחובת גיוס לצבא העות'מאני או, לחילופין, בתשלום כופר גבוה. כתוצאה מכך, פסק למשך מספר שנים היישוב היהודי בעיר, עד לסיום המלחמה. לאחר תום המלחמה וכיבוש הארץ על ידי הצבא הבריטי (אשר הקים בעיר בית קברות צבאי ובו מספר מצבות של חללים יהודים), החלו היהודים אט-אט לשוב לעיר, אך ההתעוררות הלאומית הערבית פגעה ביחסי השכנות הקרובים בין יהודים וערבים. בין השאר, ערבים רבים נמנעו להשכיר בתים ליהודים, ומאחר שחלק מעזה חרב במהלך הקרבות, היהודים התקשו להשיג דירה בעיר. הקהילה היהודית בעיר סבלה גם מהעדר תמיכה מצד המוסדות הלאומיים, אשר כבר לא ראו ערך בהתיישבות יהודית בלב ערים ערביות, והעדיפו להתמקד בפיתוח יישובים חקלאיים חדשים.

בחודש אב שנת תרפ"ט הגיעו הדברים לנקודת רתיחה. כחלק מהמאורעות ברחבי הארץ, גם בעזה נעשה ניסיון לפגוע באנשי הקהילה. על פי דיווחי העיתונות היהודית באותה תקופה, יהודים שהיו בעיר התבצרו בבית המלון היהודי הסמוך לבניין המשטרה. המון ערבי שתקף אותם נאלץ לסגת לאחר שאחד היהודים ירה באקדח שהיה ברשותו, ויהודים אחרים שפכו חומצה גופרית על אחד הפורצים הערבים (ראה למשל בגליון הארץ מתאריך 1/9/1929, או בזכרונותיה של תושבת העיר שרה יפה, כפי שהובאו בגליון מעריב, 9/12/1956). בסיוע כמה ערבים נכבדים מהעיר שהיו בקשרי ידידות עם אנשי הקהילה, ובעזרת אנשי המשטרה הבריטית, הצליחו היהודים לעלות על משאיות שלקחו אותם לתחנת הרכבת בעיר, שם הם נאלצו לחכות לבואה של הרכבת מאלכסנדריה ללוד, תוך כדי שההמון מנסה להשיג אותם. זה היה סופה של הקהילה היהודית בעזה.

אמנם הקהילה בעזה חדלה מלהתקיים לאחר מאורעות תרפ"ט, אך עזה לא נשתכחה מליבם של היהודים. קבוצות יהודיות, בין היתר בהדרכת חוקר הארץ יוסף ברסלבי, ו"אגודת המשוטטים בארץ ישראל", המשיכו לבקר בעיר. בחוזר של "אגודת המשוטטים", שמשה דוד גאון היה פעיל במסגרתה, פורסמה בשנת 1934 מודעה על טיול של האגודה לדרום הארץ, באר שבע, אשקלון ועזה. המטיילים התבקשו להביא עמם אוכל ליום וחצי, צפחת מים, ספר תנ"ך ומפת האזור. בין השאר, הטיול כלל ביקור במסגד העתיק של עזה, בו נמצא עמוד ועליו מנורה בת שבעה קנים.

Whatsapp Image 2024 02 05 At 18.36.01 (1)
מתוך ארכיון משה דוד גאון, שנמצא בתהליך רישום והנגשה באדיבות קרן סאמיס, סיאטל, וושינגטון

מסמכים שנמצאו בארכיונו של היזם בן הישוב הישן, שמואל צבי הולצמן, שאף הוא אצור בספרייה הלאומית, מעידים כי גם לאחר פירוק הקהילה בעזה, עדיין גרו יהודים בעיר וחלמו להקים את קהילתם מחדש. במכתב משנת 1933, פנה להולצמן אגרונום יהודי תושב עזה בשם אליהו קפסוטו, שהיה ממונה מטעם עיריית עזה על הצומח בעיר, וביקש ממנו לשלוח לו זרעי דשא.

Whatsapp Image 2024 02 05 At 18.36.02 (1)
מתוך ארכיון שמואל צבי הולצמן

הולצמן עצמו תכנן לחדש את ההתיישבות יהודית בעזה. בטיוטת תזכיר אשר נמצאה בארכיונו האישי, מופיעה תכנית מפורטת להקמת חברת מניות, "חברה ארץ ישראלית לנטיעה ובנין בע"מ", שמטרתה הקמת מושבה יהודית סמוך לעזה. התוכנית לא יצאה לפועל ולא ידוע לנו עליה פרטים נוספים. ייתכן כי הולצמן נטש את תוכניתו, כדי להתמקד בהקמת גוש עציון, אותו הקים באותה תקופה.

Whatsapp Image 2024 02 05 At 18.36.03
מתוך ארכיון שמואל צבי הולצמן

ארכיון משה דוד גאון נמצא בתהליך רישום והנגשה בספרייה הלאומית, הודות לתרומתה האדיבה של קרן סאמיס, סיאטל, וושינגטון, המוקדשת לזכרו של שמואל ישראל. אריק קיציס הוא הארכיונאי האחראי על הטיפול בארכיון משה דוד גאון.

המגילה שגילתה לעולי הרגל היהודיים היכן ממוקמים המקומות הקדושים בארץ

מחיבור זה, שהועתק פעמים רבות ואף אוייר, נשמרו עד היום פחות מעשרה כתבי יד – שלושה מהם שמורים בספרייה הלאומית, שלושתם כמגילות עם שינויים קלים בטקסט בין האחת לשנייה.

התנועה הציונית לא הייתה הראשונה להדגיש את הצורך בידיעת הארץ: מאז ימי הביניים ועד המאה ה-17 נפוצה בארץ-ישראל סוגה המוקדשת לא להיכרות עם הארץ לשם פיתוחה, אלא כדי לסייע לעולי הרגל מכל קצוות העולם היהודי לאתר את המקומות והקברים הקדושים הממלאים את ארץ ישראל. מבין שלל החיבורים המשתייכים לסוגה זו עומד חיבור אחד מעל כל השאר: "ייחוס האבות", ובשמו המלא "יחוס האבות והנביאים והצדיקים ותנאים ואמוראים, עליהם השלום, בארץ ישראל ובחוצה לארץ, השם יעמיד לנו זכותם אמן".

2
מגילת ייחוס אבות

מחיבור זה, שהועתק פעמים רבות ואף אוייר (ובכך מתייחד משאר חיבורים בני מינו), נשמרו עד היום פחות מעשרה כתבי יד – שלושה מהם שמורים בספרייה הלאומית, שלושתם כמגילות עם שינויים קלים בטקסט בין האחת לשנייה.

לדעת שלמה צוקר, עובד מחלקת כתבי היד בספרייה הלאומית שחקר את החיבור, המעניינת שבשלוש המגילות השמורות בספרייה נוצרה בצפת בשנת שכ"ד/ 1564 בידי השד"ר אורי בן שמעון מביילא, שכתב בקולופון היצירה (כיתוב קצר של המעתיק המופיע לעיתים בסוף כתבי יד):

"העתקתי זה אות באות מאגרת שנעשה בשנת רצ"ז לפ"ק [1537] ולפי שהייתי אני בעצמי ברוב המקומות הנ"ל וראיתי שלא נפל מדבריו ארצה וכל דבריו היו [בכ]יוון [גדול בא]מיתות האמנתיו גם על הנשאר והעתקתי הכל [בנחיצה רבה] והיה זה ביום חמשי בתענית אסתר [בש]נת ה'שכ"ד ליצירה פה צפת תוב"ב [=תיבנה ותכונן במהרה בימינו] נאם אורי ב"ר שמעון מבילא".

1
מערת המכפלה

היות שעיקר עניינה של המגילה הוא בקברי קדושים, היא פותחת – בתום השבועה "אם אשכחך ירושלים…" – לא בתיאור ירושלים, אלא דווקא בתיאור קברי האבות בחברון וקבר רחל בבית לחם. רק אחר כך פונה המגילה לירושלים וממשיכה משם צפונה לשכם, מזרחה לבית שאן וטבריה ושוב צפונה לצפת, מערבה לחיפה ולכרמל ומשם לגליל התחתון.

1
קבר הרמב"ם בטבריה

המגילה לא עוצרת בגבולות הארץ וכוללת תיאור מקומות קדושים וקברים גם בחוץ לארץ – בדמשק, בנציבין, בשושן הבירה ובמצרים (בית הכנסת המיוחס למשה רבנו שבדמוה).

1
'ואלה הצדיקים אשר בחוץ לארץ עליהם השלום'

במאמר העוסק באיורים הממלאים את מגילות "ייחוס האבות" השונות, טוענת רחל צרפתי כי "כתבי-היד של "ייחוס האבות" הם בעיקרם ביטוי אומנותי לפעילותם הענפה של שליחי ארץ-ישראל… לצורך גיוס הכספים התפתחה תעשייה ענפה של תעמולה, אשר כללה הפצת ספרים שעסקו בשבחה של ארץ-ישראל, קמיעות אשר נכתבו בידי סופרי הארץ וציורי המקומות הקדושים, כדוגמת כתבי-היד המאוירים של "ייחוס האבות". חשיבותם של חפצים אלו היתה בהיותם עדות מוחשית לקיומו של היישוב בארץ ובכך הזכירו ליושב בגולה שוב ושוב את התמורה שהוא מקבל על תרומתו – תושבי הארץ שומרים על המקומות הקדושים ונושאים בהם תפילה בעדו כפרט ובעד כלל עם ישראל".

אם כך, ראוי שנייחד מילה או שתיים על השד"ר שאייר את המגילה שלפנינו: אורי בן שמעון מביילא [ייתכן שמדובר ב-Biala שבפולין, או ב-Biella שבאיטליה] היה תלמיד חכם שקבע את מושבו בצפת, ויצא בשליחות עירו לערי אירופה. בהיותו באיטליה הדפיס את "ייחוס האבות" עם הציורים בוונציה, בשנת 1574 או 1575.

האיור הבולט ביותר במגילה הוא ציור בית המקדש והשערים המקיפים במבט ממזרח למערב. בית המקדש מתואר בצורת מסגד כיפת הסלע, ולשמאלו "מדרש שלמה" – המוכר לנו בשם אחר – מסגד אל-אקצא. ההסתמכות על כיפת הסלע ומסגד אל-אקצא כמודל לבית המקדש ההיסטורי והעתידי מקבלת ביטוי בטקסט עצמו, שמחברו לא ידוע אך ככל הנראה חי ויצר את יצירתו במאה ה-15, ובו נמצא תיאור בן הזמן של בית המקדש על בסיס שני המסגדים: "ובבית המקדש שתי כיפות גדולות מכוסות מבחוץ עופרת… הגדולה שבהן היא קובת העזרה… מקום קודש הקודשים ובתוכה אבן-השתייה. והכפייה השנייה קורין לה מדרש שלמה המלך…"

1
בית המקדש

השילוב הקבוע בחיבור בין המציאות לדמיון, המתבטא הן באיור והן בטקסט, הוא שהוביל את רחל צרפתי לקבוע כי כתבי היד של "ייחוס האבות" לא שימשו כמדריכי עלייה לרגל, "וכך גם האיורים שבהם אינם מתיימרים לתת תמונה מציאותית של מראי המקומות הקדושים. באיוריהם הדמיוניים והעשויים עושר רב, נועדו כתבי-היד הללו בעצם לשמש מזכרות ליושבים בגולה, ואפילו מעין קמיעות לבעליהם".

לקריאה נוספת:

רחל צרפתי, "איורי "ייחוס האבות": אמנות עממית מארץ-ישראל", בתוך הספר: מנחה שלוחה: תיאור מקומות קדושים בידי אמנים יהודים, מוזיאון ישראל, 2002

שלמה צוקר, ""יחוס האבות" או "אלה מסעי": מגילת המקומות הקדושים באוצרות בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי", אריאל, 123-122, תשנ"ז

אלחנן ריינר, "'מפיהם ולא מפי כתבם': על דרכי רישומה של מסורת המקומות הקדושים בארץ-ישראל בימי הביניים", בתוך הספר: וזאת ליהודה: מחקרים בתולדות ארץ-ישראל ויישובה מוגשים ליהודה בן פורת, 2003

 

כתבות נוספות

כמו כפפה לכתב-יד

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה!

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

שיר המלחמה של הרב ברזאני: "רואה היטלר, והשטן עומד על ימינו למשטמה"

האם בני ישראל באמת חצו את ים סוף?

מפות עתיקות מתארות מסלול מפתיע ושונה מאוד מזה שכולנו מכירים

קריעת ים סוף

מפות עתיקות רבות נמצאות באוסף לאור שבספרייה הלאומית. רובם של ארץ ישראל וירושלים אך ישנם גם כאלו המתארות מקומות אחרים בעולם.

מקצת מהמפות השמורות באוסף לאור בספרייה הלאומית מספרות את סיפורי התנ"ך, והן אכן נכרכו בתנ"כים או בספרי היסטוריה. אנו מוצאים בהן תיאורים ויזואליים של מסע בני ישראל במדבר. רוב תיאורים אלו מתחילים ביציאה ממצריים ובקריעת ים סוף.

"ויט משה את ידו על הים… ויבקעו המים. ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם"
(שמות פרק י"ד)

כצפוי, בחלק מהמפות ניתן לראות את המסלול החוצה את ים סוף וממשיך הלאה למדבר סיני. דוגמאות למסלול זה מופיעות בשתי מפות:

 

מפת Heinrich Bunting 1585,
מפת Heinrich Bunting 1585

 

מפת Guillaume Postel 1562
מפת Guillaume Postel 1562

 

ב-1817 פרסם יעקב אוישפיץ חוברת בשם "באר הלוחות", ובה חמש מפות מקראיות. אחת מהן נקראת "אלה מסעי בני ישראל במדבר עד שעברו את הירדן".

במפה זו רואים בבירור את הקו האדום הנכנס לים סוף, אך למרבה הפלא הוא מתפצל לשניים. חלק אחד חוצה אל הגדה השנייה למדבר סיני, והחלק האחר חוזר חזרה ליבשה בקרבת מקום, לנקודת הכניסה. משם הוא מקיף את צפון ים סוף ומתחבר למסלול הראשון.

 

יעקב אוישפיץ, 1817
יעקב אוישפיץ, 1817

 

כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1836, פרסם אהרון בן חיים ספר בנושא גאוגרפיה מקראית, בשם "מורה דרך". גם הוא מביא את התיאור הכפול של חציית הים.

 

מורה דרך
אהרון בן חיים, 1836

 

ייתכן שאת רעיון שרטוט שני הנתיבים השונים לקחו שניהם ממפה מפורסמת מאת אברהם בר יעקב משנת 1695. בר יעקב היה נזיר פרוטסטנטי שהתגייר ונעשה מדפיס ספרים. את מפת ארץ ישראל פרסם בתוך הגדה של פסח. המפה מבוססת על מפות נוצריות קדומות יותר, אך היא מעובדת בהתאם להבנתו של בר יעקב ומתורגמת לעברית. במפה זו רואים שני פסים מקווקוים המציינים את המעבר בים סוף. אחד חוצה מצד לצד, ואילו השני חוזר חזרה.

 

אהרון בן חיים, 1836
אברהם ב"ר יעקב 1695

 

להבדיל ממפתו של בר יעקב, ציינו אוישפיץ ובן חיים באותיות קטנות על גבי מפותיהם את המקור לשני המסלולים:

 

אצל אויפשיץ "לדעת תוס' (תוספות) ערכין ט"ז"
אצל אויפשיץ "לדעת תוס' (תוספות) ערכין ט"ז"

 

מדובר בעצם בטעות דפוס, שכן התוספות הזו מופיעה דווקא בדף ט"ו. הטעות תוקנה במפתו של בן חיים. דברי התוספות מבוססים על אגדה המובאת בגמרא שם במסכת ערכין.

"מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר"

התוספות נותן תיאור גיאוגרפי מפורט אך קשה להבנה, ובה הוא מסביר שבני ישראל נכנסו לתוך ים סוף אך בתוך המים הסתובבו, וחזרו ליבשה:

"ישראל לא עברו הים לרחבו מצד זה לזה… אלא רצועה אחת עברו בים לאורך הים עד שפנו למדבר לצד אחד… ואח"כ יצאו לאחר שהלכו כחצי גורן עגולה ויצאו בצד צפוני שלהם"

כבר במאה ה-18 ואולי אף לפני כן, הוסיפו המדפיסים בגמרא מפה קטנה בין שורות התוספות בניסיון להסביר את הדברים. עם זאת, בהגהותיו מסביר הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) שהמפה לא מתאימה לכתוב שם, ווודאי שלא לגיאוגרפיה האמיתית.

 

מפת תיאור דברי התוספות
מפת תיאור דברי התוספות

 

ניסיון להסביר את דברי התוספות ניתן לקרוא במאמרו של הרב אריה כרמל בכתב העת "המעיין".

פרופ' ריכב רובין מביא את המפות בספרו, ומציין שלמרבה הפלא לא היה אברהם בר יעקב הראשון שציין את המסלול החלופי בים סוף. היה זה דווקא נזיר פרנסיקני מאיטליה בשם Franciscus Quaresmius שנסע רבות במזרח והתיישב בירושלים לתקופות ארוכות. הוא כתב כמה ספרים ובהם את Historica, theologica et moralis Terrae Sanctae elvcidatio שבו מופיעה מפה.

המפה אשר כותרתה היא Imago Transitus Filiorum Israel per Mare Rubrum מוקדשת כולה לאירוע שבו חוצים בני ישראל את ים סוף. לפי מפה זו Franciscus דגל בשיטת התוספות בלבד ולא בדיעה המקובלת. הוא משרטט רק את מסלול חצי הגורן המחזיר את בני ישראל פחות או יותר למקום התחלתם.

 

 Franciscus Quaresmius, 1639
Franciscus Quaresmius, 1639

 

כיצד ידע נזיר איטלקי את התוספות בערכין?

פירוש דומה לזה של התוספות, כותב הרב דוד קמחי (הרד"ק) על ספר שופטים. פירושו הודפס בסונצינו (איטליה) ב-1486 ויתכן ש-Franciscus התוודע לאפשרות "חציית חצי הגורן" משם.

אפשר להשאיר את התעלומה כשאלה לליל הסדר.

 

לעוד פריטים נדירים על פסח והגדות עתיקות 

כתבות נוספות

נדיר: ההגדות של הלוחמים היהודים בצבא הבריטי

תשורה קטנה לפסח: הגדת החרות של סטאלין

ההגדה שהחליפה את המצרים בנאצים