שרידי כתבי יד שמתגלים בכריכות מזמנים לנו הפתעות מרגשות, וממחישים עד כמה נכון הביטוי "הכול תלוי במזל". הדבר נכון כמובן גם בקשר ל"כריכות אירופה" שהם קטעי כתבי-יד ששימשו לעטיפת ספרים ומסמכים ארכיוניים, ולהם הקדיש פרופ' שמחה עמנואל את שני כרכי ספרו 'מגנזי אירופה'.
אבל כאן ברצוני לעסוק בחומרים ששימשו ליצירת כריכות ספרים. על תופעת השימוש החוזר בדפי ספרי קודש בלויים לשם יצירת כריכות כבר כתבתי כאן לפני 3 שנים. ועתה ברצוני להציג דוגמה יפה שגיליתי לאחרונה.
צילומו של כתב יד ניו יורק – להמן BR 189 נמצא בספרייה כבר משנת 2001 במיקרופילם מס' 72564, ובתיאורו נכתב שמדובר בפירוש על פירוש רש"י לתורה בכתיבה אשכנזית. זה הכול. לאמיתו של דבר קשה לעמוד על טיבו של כתב-יד מצילום בלבד, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בצילום בשחור-לבן.
כידוע אוסף להמן הגיע לספרייה השנה, וזכיתי להחזיק את כתב היד הזה לנגד עיניי. אופן חיתוך הדפים ושאריות הדבק שעליהם הראו בוודאות ששרידי כתב היד הזה הוצאו מכריכת ספר. לאחר שכתב היד הזה סיים את תפקידו, אם משום שבלה ואם מסיבה אחרת, נחתכו דפיו והודבקו זה לזה, כדי לשמש כריכה לספר אחר. שנים רבות אחר כך הוצאו הדפים מהכריכה והופרדו שוב, וחזרו להיות כתב-יד כאשר בראשונה. איזה מזל!

החיבור שבכתב היד הוא פירוש על פירוש רש"י לתורה, אך הוא עוסק אך ורק בחלקיו הלשוניים. חיפוש ב'אוצר החכמה' העלה שהפירוש הזה נדפס באיטליה בשנת ש"ך (1560) בעיר "ריווא דטרינטו" בשם 'דקדוקי רש"י', וללא שם המחבר. ריווא דטרינטו היא העיר ריבה דל גרדה (Riva del Garda), ועל בית הדפוס היהודי שהיה בה ראו באריכות אצל מאיר בניהו, הדפוס העברי בקרימונה, ירושלים תשל"א, בעיקר בפרק החמישי. פוסט יפה על העיר ובית הדפוס העברי ראו באתר למטייל.

הדפוס הזה היה עד עתה העדות היחידה של החיבור הזה, ולא ידוע לנו על כתבי יד כלשהם שמשמרים אותו. השוואת כתב היד אל הספר המודפס מראה בבירור שהוא לא הועתק מהדפוס. בכתב היד יש הרבה מאוד מילים בגרמנית, שהכותב מכנה "בלשון אשכנז" [ובקיצור: בל"א], שהושמטו בדפוס. השמטת הלעזים פגעה ברצף הטקסט, ובמקומות רבים נוסח הפירוש בדפוס קשה ומסורבל. השימוש בגרמנית שולל גם את ההצעה שהועלתה כי המחבר הוא ר' אליהו מזרחי (הרא"ם) איש טורקיה, ועם זאת הוא מחזק את ההשערה כי המחבר הוא ר' אליהו בחור האשכנזי.
על עותק הספר שהיה בספריית התלמוד תורה בליוורנו (צילומו עתה ב'אוצר החכמה') רשם חכם איטלקי אנונימי: "חברם המדקדק הגדול ר' אליהו הלוי האשכנזי ז"ל. עיין בספרו ס' הבחור במאמר ג' סוף עיקר יא שכתב וז"ל: 'וכבר יעדתי לחבר ספר אחר ואבאר בו כל דברי רש"י אשר דבר בדקדוק בפירוש התורה'".

ר' אליהו הלוי המכונה אליהו בחור (1469-1549), היה בלשן עברי פורה שחיבר ספרים רבים. השימוש התכוף בכתב היד ב"לשון אשכנז" מחזק את ייחוס החיבור אליו, שכן הוא עושה שימוש בגרמנית במקומות רבים בחיבוריו השונים. יתרה מכך, העניין הדקדוקי שבו הוא עוסק בספר 'הבחור' במקום שבו הוא מבטא את רצונו לחבר פירוש על רש"י [ההבדל בין 'תלונותם' ל'תלונותיהם'], חוזר בדמיון רב גם בספר דקדוקי רש"י (דף לח ע"א בדפוס).
ספר הבחור נכתב, לפי האמור בהקדמתו, בשנת רע"ז (1517), ואם כן 'דקדוקי רש"י' מאוחר לשנה זאת. לאמיתו של דבר בתחילה נטיתי לתארך את כתב היד למחצית השנייה של המאה הט"ו, בעיקר על פי סימני המים בנייר (מספריים ומאזניים) שהם בסגנון שרווח באותן השנים. ברם בגלל שהייחוס לאליהו בחור נראה לי משכנע למדי, ואילו עדותם של סימני המים אינה חד משמעית במקרה הזה, עלינו לתארך את כתב היד למחצית הראשונה של המאה הט"ז.

לאחרונה פורסם בפורום אוצר החכמה בירור שערך המשתמש "יישר כוח" בשאלת זהות מחברו של 'דקדוקי רש"י', ומסקנתו היא שיש להקדימו למאה ה-15 וכי ייחוס החיבור לאליהו בחור שגוי. הוא מצא בספר שני מקומות שבהם מביא המחבר דברים בשם ר' ישראל ברונא, ולשונו מלמדת על היכרות אישית ביניהם וכי הדברים נכתבו בימי חייו של ברונא ["ואמר לי מהר"ר ישראל מברונא", "ישראל ברון יצ"ו"]. אליהו בחור נולד בשנת 1469, ובשנת ר"ם (1480) שבה כנראה נפטר ר' ישראל ברונא הוא היה נער צעיר. זאת אכן טענה רצינית, וחסרונם של עדי נוסח נוספים של החיבור הזה מקשים על ההתמודדות איתה. בכתב היד שלנו חסרים הדפים הרלוונטים, ושאלת המחבר צריכה אפוא עיון נוסף. את מחקרו של "יישר כוח" תמצאו כאן.
איך שיהיה, דרך השתמרותו של כתב היד הנדיר שלפנינו כנגד כל הסיכויים מופלאה ומרגשת. אם אחרי בלותו הוא היה נזרק לגניזה ולא היה נלקח לשמש כחומר כריכה, ואם הכריכה לא הייתה מפורקת בידי סוחר עתיקות סקרן, לא היינו זוכים להחזיק בידינו עדות יחידה לחיבור הזה. וצריך גם להוסיף שללא כלי החיפוש המודרניים כדוגמת 'אוצר החכמה' לא היינו יודעים מה בדיוק נמצא בידינו.