להוציא ממסגר יושבי חושך: ההפתעות שטמונות בתוך כריכות של ספרים

מנהגם של כורכי ספרים להשתמש בדפים בלים כחומרי כריכה, תרם בעקיפין להישרדותם של חיבורים נדירים. שריד שכזה – כתב יד מהמאה ה-16, נשמר בתוך כריכת ספר והגיע לאחרונה לספרייה

832 629 Blog

"כריכות אירופה" – דף קלף ששימש לעטיפת ספר (שמור בארכיון העירוני בקורג'ו)

שרידי כתבי יד שמתגלים בכריכות מזמנים לנו הפתעות מרגשות, וממחישים עד כמה נכון הביטוי "הכול תלוי במזל". הדבר נכון כמובן גם בקשר ל"כריכות אירופה" שהם קטעי כתבי-יד ששימשו לעטיפת ספרים ומסמכים ארכיוניים, ולהם הקדיש פרופ' שמחה עמנואל את שני כרכי ספרו 'מגנזי אירופה'.

אבל כאן ברצוני לעסוק בחומרים ששימשו ליצירת כריכות ספרים. על תופעת השימוש החוזר בדפי ספרי קודש בלויים לשם יצירת כריכות כבר כתבתי כאן לפני 3 שנים. ועתה ברצוני להציג דוגמה יפה שגיליתי לאחרונה.

 צילומו של כתב יד ניו יורק – להמן BR 189 נמצא בספרייה כבר משנת 2001 במיקרופילם מס' 72564, ובתיאורו נכתב שמדובר בפירוש על פירוש רש"י לתורה בכתיבה אשכנזית. זה הכול. לאמיתו של דבר קשה לעמוד על טיבו של כתב-יד מצילום בלבד, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בצילום בשחור-לבן.

כידוע אוסף להמן הגיע לספרייה השנה, וזכיתי להחזיק את כתב היד הזה לנגד עיניי. אופן חיתוך הדפים ושאריות הדבק שעליהם הראו בוודאות ששרידי כתב היד הזה הוצאו מכריכת ספר. לאחר שכתב היד הזה סיים את תפקידו, אם משום שבלה ואם מסיבה אחרת, נחתכו דפיו והודבקו זה לזה, כדי לשמש כריכה לספר אחר. שנים רבות אחר כך הוצאו הדפים מהכריכה והופרדו שוב, וחזרו להיות כתב-יד כאשר בראשונה. איזה מזל!

כתב יד 2
הדף הראשון בכתב היד

החיבור שבכתב היד הוא פירוש על פירוש רש"י לתורה, אך הוא עוסק אך ורק בחלקיו הלשוניים. חיפוש ב'אוצר החכמה' העלה שהפירוש הזה נדפס באיטליה בשנת ש"ך (1560) בעיר "ריווא דטרינטו" בשם 'דקדוקי רש"י', וללא שם המחבר. ריווא דטרינטו היא העיר ריבה דל גרדה (Riva del Garda), ועל בית הדפוס היהודי שהיה בה ראו באריכות אצל מאיר בניהו, הדפוס העברי בקרימונה, ירושלים תשל"א, בעיקר בפרק החמישי. פוסט יפה על העיר ובית הדפוס העברי ראו באתר למטייל.

דפוס ריווא
שער הספר 'דקדוקי רש"י' דפוס ריווא דטרינטו

הדפוס הזה היה עד עתה העדות היחידה של החיבור הזה, ולא ידוע לנו על כתבי יד כלשהם שמשמרים אותו. השוואת כתב היד אל הספר המודפס מראה בבירור שהוא לא הועתק מהדפוס. בכתב היד יש הרבה מאוד מילים בגרמנית, שהכותב מכנה "בלשון אשכנז" [ובקיצור: בל"א], שהושמטו בדפוס. השמטת הלעזים פגעה ברצף הטקסט, ובמקומות רבים נוסח הפירוש בדפוס קשה ומסורבל. השימוש בגרמנית שולל גם את ההצעה שהועלתה כי המחבר הוא ר' אליהו מזרחי (הרא"ם) איש טורקיה, ועם זאת הוא מחזק את ההשערה כי המחבר הוא ר' אליהו בחור האשכנזי.

על עותק הספר שהיה בספריית התלמוד תורה בליוורנו (צילומו עתה ב'אוצר החכמה') רשם חכם איטלקי אנונימי: "חברם המדקדק הגדול ר' אליהו הלוי האשכנזי ז"ל. עיין בספרו ס' הבחור במאמר ג' סוף עיקר יא שכתב וז"ל: 'וכבר יעדתי לחבר ספר אחר ואבאר בו כל דברי רש"י אשר דבר בדקדוק בפירוש התורה'".

השערת המחבר
"חברם המדקדק הגדול ר' אליהו הלוי"

ר' אליהו הלוי המכונה אליהו בחור (1469-1549), היה בלשן עברי פורה שחיבר ספרים רבים. השימוש התכוף בכתב היד ב"לשון אשכנז" מחזק את ייחוס החיבור אליו, שכן הוא עושה שימוש בגרמנית במקומות רבים בחיבוריו השונים. יתרה מכך, העניין הדקדוקי שבו הוא עוסק בספר 'הבחור' במקום שבו הוא מבטא את רצונו לחבר פירוש על רש"י [ההבדל בין 'תלונותם' ל'תלונותיהם'], חוזר בדמיון רב גם בספר דקדוקי רש"י (דף לח ע"א בדפוס).

ספר הבחור נכתב, לפי האמור בהקדמתו, בשנת רע"ז (1517), ואם כן 'דקדוקי רש"י' מאוחר לשנה זאת. לאמיתו של דבר בתחילה נטיתי לתארך את כתב היד למחצית השנייה של המאה הט"ו, בעיקר על פי סימני המים בנייר (מספריים ומאזניים) שהם בסגנון שרווח באותן השנים. ברם בגלל שהייחוס לאליהו בחור נראה לי משכנע למדי, ואילו עדותם של סימני המים אינה חד משמעית במקרה הזה, עלינו לתארך את כתב היד למחצית הראשונה של המאה הט"ז.

מחובר
סימני המים בכתב היד

לאחרונה פורסם בפורום אוצר החכמה בירור שערך המשתמש "יישר כוח" בשאלת זהות מחברו של 'דקדוקי רש"י', ומסקנתו היא שיש להקדימו למאה ה-15 וכי ייחוס החיבור לאליהו בחור שגוי. הוא מצא בספר שני מקומות שבהם מביא המחבר דברים בשם ר' ישראל ברונא, ולשונו מלמדת על היכרות אישית ביניהם וכי הדברים נכתבו בימי חייו של ברונא ["ואמר לי מהר"ר ישראל מברונא", "ישראל ברון יצ"ו"]. אליהו בחור נולד בשנת 1469, ובשנת ר"ם (1480) שבה כנראה נפטר ר' ישראל ברונא הוא היה נער צעיר. זאת אכן טענה רצינית, וחסרונם של עדי נוסח נוספים של החיבור הזה מקשים על ההתמודדות איתה. בכתב היד שלנו חסרים הדפים הרלוונטים, ושאלת המחבר צריכה אפוא עיון נוסף. את מחקרו של "יישר כוח" תמצאו כאן.

איך שיהיה, דרך השתמרותו של כתב היד הנדיר שלפנינו כנגד כל הסיכויים מופלאה ומרגשת. אם אחרי בלותו הוא היה נזרק לגניזה ולא היה נלקח לשמש כחומר כריכה, ואם הכריכה לא הייתה מפורקת בידי סוחר עתיקות סקרן, לא היינו זוכים להחזיק בידינו עדות יחידה לחיבור הזה. וצריך גם להוסיף שללא כלי החיפוש המודרניים כדוגמת 'אוצר החכמה' לא היינו יודעים מה בדיוק נמצא בידינו.

כך שיקמה הספרייה כתב-יד יהודי נדיר מפרס וגילתה שלושה חיבורים לא ידועים

כמה יצירות מתחבאות בכתב-יד אחד? בזכות שיתוף פעולה בין מחלקת שימור ושיקום ומחלקת כתבי-יד גילינו את התשובה

עובד מחלקת שימור ושיקום דניס שור מציל כתב-יד הנגוע

כתבו: ד"ר יעקב פוקס ומרסלה סקלי

לפעמים דווקא במקום הקשה ביותר עבורו, עשוי האדם למצוא את ההצלחה הגדולה ביותר שלו. הרעיון הזה הובע כבר על ידי כמה כותבים מוכשרים במכתמים נאים, והוא התברר כאמת לאמיתה על שולחן העבודה של מחלקת כתבי היד. פרופסור אמנון נצר (1934-2008) היה מומחה עולמי ליהדות פרס ולספרותה, ולאחר מותו היו בעיזבונו כמה עשרות כתבי יד פרסיים. בראשית שנת 2018 רכשה הספרייה הלאומית את כתבי היד הללו, והם הועברו למחלקת כתבי היד לשם תיאור ורישום. בין כתבי היד בלט אחד מהם שמסגנון כתיבתו ניכר היה שהוא הקדום ביותר, אך גם מצבו הפיזי היה הקשה ביותר. עובש שחור וצמיגי השתלט עליו, ואי אפשר היה לפתוח אותו ולדפדף בו. לאחר התלבטות ושיקולי עלות מול תועלת הוחלט להשקיע את המשאבים הדרושים לשיקום כתב היד, והוא הועבר לטיפול מחלקת השימור והשיקום.

בעקבות הפגיעה בכתב-היד לא היה ניתן לעיין בו מבלי להסתכן בקריעת דפיו

מרסלה סקלי, מנהלת המעבדה לשימור ושיקום בספרייה הלאומית מספרת:

"בספטמבר 2020 הובא לידיעתנו כי פריט באחריות מחלקת כתבי יד זקוק לטיפול מעבדת השימור באופן דחוף. מדובר היה בפריט ייחודי שכלל חיבורים שלא מוכרים לנו ממקורות אחרים (בגלל קדמותו) ועל כן חשיבותו רבה ביותר.

הפריט הגיע נגוע בעובש במצב פעיל בהיקף רחב, שהיה מפוזר בכל הדפים. הנייר הוכתם בכתמים שחורים לכל אורך כתב היד והדפים הרגישו לחים וקרים למגע. עלה מכתב היד ריח חריף של טחב. הדפים היו דבוקים בחצי העליון לאורך כמעט כל החיבור כמקשה אחת, כך שלא הייתה אפשרות לראות את הכיתוב בחלקים שונים. הנגע היה גדול מאוד, מה שסיכן את הפריטים בסביבה וכן את הבאים במגע עם כתב היד.

היה ברור כי יש צורך לייבש את הפריט ולהשתמש באמצעים שונים על מנת להפריד את הדפים כך שבדיגיטציה יצליחו לסרוק את החיבור. הוצע לטפל בחצר הסמוכה למעבדת שימור ושיקום על מנת להפחית את סיכון התפשטות הנבגים בחלל המעבדה וכן לצורך הקניית הגנה נוספת לעובד שיטפל בו.

הטיפול עצמו התבצע על ידי דניס שור על שולחן החצר, עליו הונח נייר נקי. במקום הצבנו שמשייה, לרווחת העובד ולמניעת חדירה גדולה מדי של חום ישירות על הפריט. יש לציין כי עוצמת התאורה ותאורת ה-UV היוו סיכון לגרימת נזק לנייר ולדיו. על כן הטיפול חיכה לחודשים הקרים, וגם אז העבודה בוצעה בשעות המוקדמות של הבוקר בלבד, כמובן לא בימים גשומים. כל זאת כדי למנוע חשיפה ישירה וארוכה לאור בתנאי חוץ.

הטיפול התבצע בתוך קופסה שקופה שהגבילה את היכולת של הרוח לחדור ולפזר חתיכות נייר.

העובד התמגן לפני כל טיפול בכתב היד, כולל ביגוד, משקפי מגן, מסכה ייעודית וכפפות ניטריל. בתום הטיפול העובד השליך את הביגוד והכפפות לתוך שקית ניילון, אותה סגר והוציא מחוץ לשטח המעבדה.

במהלך תקופת הטיפול, הפריט שהה במעבדה בתוך ניירות עטיפה ובתוך ארגז פרספקס סגור.

כמו בכל פריט שמגיע לטיפול במעבדת השימור, הפריט עבר תהליך של תיעוד שכלל צילומים. במקרה הזה התיעוד הצילומי היה מוגבל מאוד עקב מצב הפריט.

בהמשך בוצע ניקוי יבש מוגבל בעזרת מברשת רכה לכיוון שואב אבק עם מסנן HEPA.

לצורך הפרדת הדפים הדבוקים ניסינו כמה שיטות כולל חשיפה לאדים עם חומרים כימיים מקובלים לטיפול בפריטים עם עובש. בסופו של דבר מה שעזר בהפרדה הייתה מיומנות הידיים של העובד, שהפריד כל דף בצורה מכנית.

בתום כל יום טיפול כלי העבודה שהיו בשימוש עברו חיטוי.

ככל שהעבודה התקדמה, היה ברור כי הדפים מפורקים לחלקים רבים ולמעשה היה צורך להרכיב פאזל. לשם כך בוצע שיתוף פעולה מוצלח בין מחלקת כתבי יד לבין מחלקת השימור, כך שעובד מכתבי יד, המבין בתוכן, יכול היה לעבוד לצד עובד השימור ולתת הנחיות כיצד להדביק את קטעי הנייר למקום הנכון.

התהליך כולו ארך כמה חודשים. הפרדת הדפים, שנראתה כמשימה בלתי אפשרית בתחילת הטיפול, הצליחה במידה רבה. כך מחלקת הדיגיטציה קיבלה פריט עם דפים מופרדים לצורך סריקה, ממנו יכולים להינות כל המבקרים באתר הספרייה."

ככל שהתקדמה עבודת השיקום על כתב-היד החלו להתגלות סודותיו

כשכתב היד חזר מהמעבדה, ממשיך ומספר יעקב פוקס, קשה היה להכירו. עובדי המעבדה הפעילו את קסמיהם, והחזירו את כתב היד לימי עלומיו. אף שגם עתה ניכרים בו סימני הפגיעה, כתב היד ניתן לפתיחה ואפשר להתרשם מתוכנו. רגע האמת הגיע: האם שווה היה להשקיע זמן יקר בשיקום כתב היד?

מעלעול מהיר בין דפיו התברר שמדובר בקובץ חיבורים שרובם הגדול עוסק בהלכות שחיטה. בצד החיבורים הכתובים בשפה הלכתית משפטית, נמצאים גם שירים שמסכמים את ההלכות בחרוזים. בסיומו של החיבור הראשון נמצא קולופון, וממנו למדנו שכתב היד הועתק בפרס לפני 365 שנים.

נשלמה זה המלוקט של ענייני שחיטה ביום ב' בשבת דהוא שמיני של חדש חשון דשנת אתתקס"ט לשטרות [תי"ח, 1657], על יד הצעיר עפר על רגלי חכמים יהושע? בן יהודא יוסף האג'י שמס (דף 21ב).

 

לשמחתנו הרבה מצאנו בכתב היד שלושה חיבורים חדשים שלא הכרנו ממקום אחר, והתברר שמציאה נאה התגלגלה לידינו. אין אנו יודעים הרבה על מחברי החיבורים האלו, ונשמח מאוד לקבל משוב מקהל הקוראים.

החיבור הראשון בכתב היד עוסק בהלכות טריפות, והוא מצטט פוסקים רבים ומגוונים. בגלל מצבו של כתב היד החיבור הזה חסר הרבה, וחבל על דאבדין. הדבר הבולט ביותר כאן הוא שבהרבה מקומות כותב המחבר: "מצאתי כתוב בספר מורי כמה"ר ר' יוסף קארו". האם הכותב היה באמת תלמידו של ר' יוסף קארו? בדפים 17ב-18ב הוא מעתיק תשובה שפותחת: "השלם מאשטרי אברהם, שלום לקהל קדוש קהל בלאגיר יצ"ו, שמעתי ותרגז בטני לקול קורא במדבר כערבה, בארץ תלאובות וחרבה, מתיר החיה בלא בדיקת הריאה, בודא מליבו בדיאה, ויקף ראש ותלאה". אתם מכירים את התשובה הזאת?

החיבור השני הוא פירוש להלכות שחיטה לרמב"ם, ובראשו כתוב: "פירוש שחיטה להרמב"ם ז"ל, דברי ר' אברהם החסיד זצ"ל". הפירוש הוא בדרך של שאלות ותשובות. השאלות והתשובות חביבות מאוד, ופעמים רבות מעלות חיוך על פני הלומד. אין דרך טובה מזו לחדד את זיכרונם של התלמידים. לא אחת מבוססות התשובות על פסוקים שאין להם קשר ישיר עם העניין, והם משמשים כאן כאמצעי לזיכרון. הדבר החשוב ביותר בחיבור הזה הם מדרשי חז"ל שמביא המחבר בדרך הילוכו, והם אינם מוכרים ממקורות אחרים. למשל, כדי לתת טעם למצוות כיסוי הדם מספר על הדם שיצא מרבקה שנפלה מעל הגמל בעת פגישתה עם יצחק, אבל באופן שונה מהמצוי בידינו. "אמר ריש לקיש בשעה שבאה רבקה עם אליעזר ראה שיצחק בתפלתו, והמלאכים סובבים סביביו, ושכינה נמתחה כאהל על ראשו … ונפלה מעל הגמל … שלח הקב"ה גבריאל בצורת צבי וחפר בקרקע עד שנפלה רבקה על אותו עפר תיחוח" (54ב). במענה לשאלה אם מותר לחבר את סכין השחיטה לאבן ולחוט על ידי סיבוב האבן, הוא מספר על יעקב אבינו ששחט עוף על ידי סכין שהוא חיבר לאבן הגדולה שעל פי הבאר (65ב).

הדבר השלישי שמצאנו בכתב היד הוא שיר שחיטה מחורז מאת "ר' ישועה", שמסכם את דיני השחיטה והטריפות. פותח: "[אב]אר לך כלל תיקון שחיטה, בלי חסרון בביאור […], בעזרת אל אשר איום ונורא, אבאר לך זביחה […]". גם את השיר הזה לא מצאנו רשום בשום מקום, ואנו מקווים שבבוא היום נגלה מידע נוסף עליו ועל שכניו לכתב היד.

גלגולי כתב היד רשומים בין דפיו, כשבעליו השונים חתמו את שמותיהם. בכמה מקומות רשם הבעלים "מצליח בן מניאל" את שמו, ובמקום אחד גם כתב את התאריך: ראש חודש אלול תס"ג [1703] (דף 21ב).

חיים ומוות ביד הלשון, אבל החיים והמוות של כתבי היד – בידי הספרן. זהירות רבה נדרשת מאתנו בבואנו לחרוץ את דינם של כתבי יד, לבל נדחה שכיות חמדה אל תהומות השכחה. לשמחתנו בפעם הזאת טביעת עינו החדה של איש מחלקת כתבי היד שזיהתה את חשיבות כתב היד, ויכולותיה המתקדמות של מחלקת השיקום נתנו חיים חדשים לפריט היסטורי מרגש ורב חשיבות.

לצנזר או לא לצנזר? זאת השאלה

על מנהגם של מהדירי ספרים לשלוח יד חופשית במלאכתם

ידוע הוא מנהגם של מהדירי ספרים חרדים ואחרים לערוך צנזורה בחומר שנמצא בידיהם, ולהשמיט מתוכו עניינים שעלולים לפגוע במחבר או באנשים אחרים. לעיתים הם משאירים במקום המושמט רווח וכמה נקודות, ולפעמים מעלימים לחלוטין את קיום ההשמטה. התופעה הזאת תוארה בהרחבה בספרו של מלך שפירא – Changing the immutable : how Orthodox Judaism rewrites its history. הפרקטיקה הזאת נובעת לפעמים מתוך רצון לשרת את אידיאל השלום, ועל מנת למנוע פגיעה ברגשות הקהל או בתדמיתן של דמויות נערצות. לעיתים נדמה שהעוסקים במלאכה רואים עצמם כמאדירים את שם גדולי ישראל, ולא רק כמהדירים של הטקסטים. בפרסומים שבעולם האקדמי לעומת זאת הנוהג הזה אינו מקובל, והוא עומד בניגוד לשאיפה לדיוק מרבי הרווחת שם. מה שמנחה את העולם האקדמי היא האמת בכל מחיר, ובעת הצורך אף ייקוב הדין את ההר. לא באתי ברשימה זו להכריע בין ערכי השלום והאמת, אלא רק להדגים את תופעת ההסתרה בממצא חדש.

בקובץ התורני עץ חיים (באבוב), יט (תשע"ג), עמוד נה, מצוטט קטע מיומן אישי בכתב ידו של האדר"ת, וכך לשונו (בפתיחת ראשי התיבות):

אמר לי הרב ר' זעליג דוב מרגלית נ"י האבד"ק דאנקרע ששאל להרב ר' מאיר שמחה הכהן נ"י הגאבד"ק דינאבורג על דעת החתם סופר שהוי' ע"י טהרה היא גם הסרת מניעה ע"ש, והשיב שבשעת הדחק יש להקל. והרב ר' …… אמר שדברי החתם סופר הם דברי שטות. ונבהלתי לשמוע קלות הדעת ממי שהוא רב יושב כסאות למשפט הוראה לדבר דברים כאלה על אור עולם הח"ס ז"ל, אשר בצדקתו ורוחב לבבו כפתחו של אולם הוא כאחד הראשונים […] ובעוונותינו הרבים רבו הקופצים בראש שלא למדו כל צרכן ולא שימשו כל עיקר שימוש תלמידי חכמים, אשר לחד מאן דאמר עדיין הוא עם הארץ. ואני השבתיו שכדאי הח"ס לסמוך עליו גם שלא בשעת הדחק. ומה זו שאלה לרבנים שבדורינו שלא שימשו לת"ח וכל אחד מולך מעצמו ומעודם לא עסקו בהוראות.

עץ חיים (באבוב), יט (תשע"ג), עמוד נה

 

האדר"ת הרי הוא הרב אליהו דוד רבינוביץ-תאומים, מחשובי הרבנים בליטא, שעלה בסוף ימיו לירושלים ונפטר בה בשנת 1905. חתנו המפורסם היה הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב הראשי האשכנזי הראשון של ארץ ישראל. ביומנו המצוטט לעיל הוא מתבטא בחריפות נגד רב אחד שאת שמו מחליפות בטקסט כמה נקודות. הוא מכנה אותו קופץ בראש שלא למד כל צרכו, ומחשיב אותו עם הארץ משום שלא שימש תלמידי חכמים. איננו יודעים במי מדובר ונותר לנו רק לנחש אם מדובר ברב שולי וזניח, ואם גם במקור לא מוזכר שמו.

דיוקן האדר"ת, הוא הרב אליהו דוד רבינוביץ-תאומים

 

לאחרונה הגיעו לספרייה הלאומית צילומים של כתבי היד של האדר"ת, ואחד מהם הוא היומן שממנו נלקחו הדברים. ליומן הזה קרא האדר"ת 'שמע אליהו', ובעמוד רעט נמצא הקטע שצוטט. וכך כתוב שם: "והרב ר' יוסף ראזין נ"י הנקרא הרא[ג]צאווער מדינאבורג אמר שדברי הח"ס הם דברי שטות".

'שמע אליהו', עמוד רעט

 

שמו של ר' יוסף רוזין, הידוע בכינויו 'הרוגצ'ובר' על שם עיר הולדתו, יצא בעולם כעילוי חריף במיוחד. הוא היה רבה של הקהילה החסידית בעיר דווינסק (Daugavpils) שבלטביה, ונפטר בשנת 1936. הדברים שיוחסו לו בקשר לפסיקת החתם סופר מתאימים מאוד למנהגו הבוטה ולתפיסת עולמו העצמאית. הרב יחיאל יעקב וינברג שהיה עימו בדין ודברים הלכתי, סיכם את החוויה באומרו כי "הגאון גער בי בנזיפה גדולה, וחרף וגדף אותי כאחד הריקים". כשהציג בפניו הרב וינברג את דברי הפוסקים שתומכים בדעתו, כמו הרמ"א והחתם סופר, אמר לו הרוגצ'ובר ש"הוא הולך אחרי הנמושות". את גישתו של הרב רוזין סיכם הרב וינברג וכתב: "שהיה גאון נורא ונפלא, אבל הוא לא רצה להיכנע לשום גדול שבגדולים של הדורות הקודמים מלבד להרמב"ם" (שרידי אש, חלק ב', סימן לא), ואת עמדתו העצמאית הוא תלה בכך ש"כל גדולי הדור בעיניו כקליפת השום" (שרידי אש, חלק ג, סימן מה). עורכי הקובץ עץ חיים החליטו מתוך הגנה על שמו הטוב של מי מהאישים (הרוגצ'ובר? האדר"ת?) להשמיט את השם הרלוונטי, ולתת לקורא לנחש במי מדובר. החלטה כזאת נובעת משיקולים פנים חברתיים, וחושבני שאם היה הרב הנדון שייך לחוגי הציוניים וכדומה לא היו העורכים מגוננים עליו ומסתירים את שמו.

דיוקן הרוגצ'ובר, הוא ר' יוסף רוזין

 

מהשוואת הטקסט שפורסם בקובץ עץ חיים עם היומן המקורי מתברר שיש בו השמטה נוספת, שדבר קיומה כלל לא צוין. בהמשך לקביעתו כי מי שלא שימש תלמידי חכמים נחשב לעם הארץ, כותב האדר"ת: "חבל על דאית ליה דרתא ותרעא לדרתא לא עביד, ואף למאן דלית ליה גם דרתא". תרגום המשפט לעברית: חבל על מי שיש לו בית ולא התקין בו דלת, ובוודאי מי שגם בית אין לו. זוהי פרפראזה על הנאמר במסכת שבת לא ע"ב: "חבל על דלית ליה דרתא, ותרעא לדרתא עביד" [=חבל על מי שמתקין דלת בבית שאין לו]. המקור התלמודי מדבר על חוסר התועלת במי שיש לו יראת שמים שנמשלה לדלת, אבל אין לו חכמה – בית. האדר"ת מנסח מחדש את המשפט הזה ואומר: חבל על מי שיש לו חכמה אבל אין לו יראת שמים, ובוודאי חבל עליו אם גם חכמה אין לו. האדר"ת כועס על דברי הרוגצ'ובר, והוא מאשים אותו בחוסר יראת שמים וחכמה. אולי הכעיסה אותו העובדה שרב צעיר, ר' יוסף רוזין היה אז לכל היותר בן 38, מתבטא בחוסר כבוד כלפי אחד מגדולי הדור הקודם – החתם סופר.

שמו של ר' יוסף רוזין מוזכר במקומות נוספים ביומן, ולפחות באחד מהם אפשר לחוש שוב את יחסו הצונן של האדר"ת אליו. בעמוד רצג כתוב: "הרב ר' יודא ליב דמשק נ"י אב"ד דטראשקין סיפר לי שהרב ר' יוסף ראזין נ"י מדינאבורג נשאל על ספר תורה שנחסר תיבה א', וכתב אחד ביני שיטי בכתב משיטא, והכשיר. והוא טעות, ואינו כדאי לטפל להראות ולהשיב".

'שמע אליהו', עמוד רצג

 

להבהרת העניין יש להדגיש ששני האישים הללו נחשבים מהשורה הראשונה של רבני הדורות האחרונים, ושמם ידוע מאוד בעולם הדתי. משום כך אפשר להבין את אי הנוחות שחשים כמה מן הקוראים נוכח ביטוייו החריפים של האדר"ת, אבל יש לשאול האם יש בכך כדי להצדיק פרסום לקוי של הדברים? מחלוקות חריפות בין גדולי ישראל היו ויהיו, והניסיון להציג תדמית שווא של אחווה ושלום מיותר וסופו לכישלון. כפי שכתבתי בתחילה איני רוצה להכריע כאן בסוגיה הזאת, אבל כדאי לומר באופן ברור שהחופש שנוטלים לעצמם מהדירי הספרים פוגע קשות באמינותם ובאמינות הטקסטים המתפרסמים. "כדאי החתם סופר לסמוך עליו גם שלא בשעת הדחק" כתב האדר"ת בקטע הנדון, דומני שראוי גם הוא שנסמוך עליו ולא נצנזר את דבריו.

לאחר פרסום הדברים העירני ישראל אורי מייטליס כי הטקסט המלא של דברי האדר"ת נדפס בספר 'אחד בדורו' מאת שמואל קול, תל אביב תש"ל, עמוד 202.

עוד על הרוגצ'ובר בעיני בני דורו: בבלוג של מלך שפירא https://seforimblog.com/2017/11/the-rogochover-and-more

 

כתבות נוספות

השולחן ערוך כינה את מנהג הכפרות "שטות" – וצונזר!

אנחנו עם סגולה וקמיע

הרב שם טוב צבי, נכדו של שבתי צבי? תלוי את מי אתם שואלים

אנחנו עם סגולה וקמיע

עולם שלם של פתרונות קסם שהיה ואיננו

אחד הדברים שהופכים את אתגרי החיים בעולם המודרני לקשים יותר, הוא אובדן התמימות והוויתור על עולם המאגיה והמיסטיקה. בימים עברו האמינו האנשים בקיומם של כוחות שאפשר לרתום לטובת האדם, וסברו כי באמצעים פשוטים יחסית יכולים הם לרפא ולפתור בעיות רבות. ז'אנר הסגולות והקמעות נפוץ מאוד בין כתבי היד, ונראה שהיה לו ביקוש רב. בכתבי היד הללו אנו מוצאים הוראות ברורות כיצד לפתור כמעט כל בעיה בעזרת סגולות שכוללות סדרת פעולות מוגדרות; קמיעות; שמות קדושים, וכדומה. על סעיפים רבים בכתבי היד הללו כתבו המעתיקים: "בדוק ומנוסה", ואפשר להבין את תחושת הביטחון שהשרה הדבר על אנשי התקופה. הם הרגישו כי לכל בעיה יש פתרון. כל שעליך לעשות הוא למצוא שן זאב או לשון אווז, קיבת ארנבת או לב של כלב שחור, לעשות איתם כך וכך, ודי. האדם המודרני לעומת זאת אינו חשוף לדרכים הללו, והוא נאלץ למצוא פתרונות אמיתיים לבעיותיו. זה כבר לא פשוט כל כך.

כדי להדגים את מגוון הבעיות ודרכי הפתרון שעולם הסגולות עוסק בו, אציג שלוש סגולות שמצאתי בכתב יד שהגיע לאחרונה לספרייה. כתב היד נכתב באיטליה בסביבות שנת 1800, ויש בו מגוון סגולות והשבעות.

הסגולה הראשונה באה לעזרת מי שרוצה לשלם בחנות ולקבל את כספו בחזרה. מעוניינים? כל שעליכם לעשות הוא:

  1. לקחת 3 מטבעות ולכתוב על הראשון כחלטב, על השני כראבש, ועל השלישי שאטאנז.
  2. לשים את המטבעות בעור חתול שחור, ולהניחם תחת גשר למשך שלושה ימים ושלושה לילות.
  3. לתת צדקה לשלושה עניים ולומר את השמות הנ"ל.
  4. לצאת מאוחר בלילה, להאזין לאיזה קול שישמע אז, ולזכרו.
  5. כשתלך לקנות זכור את הקול הלילי, תן את אחד המטבעות למוכר, הסתכל ימינה, וכשתבדוק בכיסך תמצא שם את המטבע שנתת.

את המתכון להחזרת הכסף מסיים המעתיק במילים: "והוא מנוסה", שמשמעו "ניסיתי וזה עבד לי". נסו גם אתם והיווכחו. יודגש עם זאת כי המשמעויות המשפטיות של העניין טרם נבדקו, והאחריות על כתפיכם בלבד.

סגולה להחזיר המעות

הסגולה השנייה נחוצה מאוד לצערנו, ולעיתים אף עשויה להציל חיים. היא עוסקת באלימות נגד נשים, וכותרתה: "לאשה שלא יכה אותה בעלה". הפעולה הנדרשת כאן היא פשוטה מאוד, אך היא כרוכה בהפעלת אלימות קלה. כל שיש לעשות הוא: לקחת מקל שמודדים בו את המת, להכות בו את הבעל, ולומר: "כשם שהמת הזה אינו יכול להזיק לשום אדם, כך לא תוכל אתה לעשות לי שום דבר רע". גם על הסגולה הזאת מעיד המעתיק: "בדוק ומנוסה", ורצונו לומר: אני לא עוסק בסיפורי מעשיות אלא מביא לכם חומר בדוק ואמין.

סגולה לאישה המוכה

הסגולה האחרונה עוסקת במקרה מאוד לא נעים בעניינים שבינו לבינה. הכותרת היא: "למי שלא יוכל לשכב עם אשתו מחמת כישוף". דרך הפעולה לא מסובכת גם הפעם, אך דורשת קשרים במעבדת הזיהוי הפלילי במשטרה (מז"פ):

  1. קח ביצת תרנגולת ובשל אותה.
  2. קח סכין שנעשה בו רצח, וחתוך את הביצה לשני חלקים.
  3. בני הזוג יאכלו את הביצה בערב, חצי האישה וחצי האיש.
  4. "ילכו לישן ויעשו כל חפצם".

גם על הסגולה הזאת כותב המעתיק: "והוא סוד גדול ומנוסה".

סגולה למוכי כישוף

אין בכל האמור לעיל המלצה לפעולה כל שהיא, כי לעולם המודרני שיטות משלו להתמודד עם בעיות שכאלה.

 

כתבות נוספות

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

זה גלגל החיים – צעדיה הראשונים של האסטרולוגיה העברית