אחד מרגעי השיא בבתי כנסת אשכנזיים בשמחת תורה, הוא שירת הפיוט "האדרת והאמונה לחי העולמים". בקהילות חסידיות ואצל מתפללי נוסח ספרד, הפיוט נאמר גם בתפילת שחרית בשבת. רוב העדות שרים אותו גם בתפילות ימים נוראים.

יש לחנים רבים לשיר, מוכרים יותר ומוכרים פחות. אשכנזיים וספרדיים שקטים וקצביים. כל אחד בהתאם לעדה, לחג ולאירוע.

הפיוט בנוי משתי עמודות. בשתיהן זוג צמדי מילים. הזוג הימני יורד בסדר אלפביתי כפול, זאת אומרת שני מילים המתחילות באותה אות. בעמודה השניה המילים קבועות לכל האורך – "לחי עולמים".

מקורם של המילים בפרק כ"ח של "היכלות רבתי", מדרש קבלי קדום וחלק מספרות ההיכלות, כתבים קבליים אודות ראשית העולם ובריאתו מתקופת התנאים והאמוראים. הפיוט עצמו נכנס כנראה לסדר התפילה של יום הכיפורים לפני כאלף שנה. למשך מספר מאות שנים הוקפד לאמרו רק ביום כיפורים מחמת קדושתו אבל לאחר זמן הפיוט מצא את דרכו אל תפילת השבת ובהמשך, בסידורים מסויימים, אפילו לתפילת ימי חול לפני אמירת "ברוך שאמר".

לדברי המפרשים, הפיוט הוא שיר המושר על ידי המלאכים בכל יום כדי לשבח את בורא העולם. מילות השיר הם בעצם תארי כבוד ושבח של תכונותיו של הקדוש ברוך הוא.

במשך הדורות ובמקומות שונים המילים הוחלפו במעט ויש מספר גירסאות לפיוט.

כך נראית הגירסה המקובלת במינו:

הָאַדֶּרֶת וְהָאֱמוּנָה – לְחַי עוֹלָמִים
הַבִּינָה וְהַבְּרָכָה – לְחַי עוֹלָמִים
הַגַּאֲוָה וְהַגְּדֻלָּה – לְחַי עוֹלָמִים
הַדֵּעָה וְהַדִּבּוּר – לְחַי עוֹלָמִים
הַהוֹד וְהֶהָדָר – לְחַי עוֹלָמִים
הַוַּעַד וְהַוָּתִיקוּת – לְחַי עוֹלָמִים
הַזָּךְ וְהַזֹּהַר – לְחַי עוֹלָמִים
הַחַיִל וְהַחֹסֶן – לְחַי עוֹלָמִים
הַטֶּכֶס וְהַטֹּהַר – לְחַי עוֹלָמִים
הַיּיִחוּד וְהַיִּרְאָה – לְחַי עוֹלָמִים
הַכֶּתֶר וְהַכָּבוֹד – לְחַי עוֹלָמִים
הַלֶּקַח וְהַלִּיבּוּב – לְחַי עוֹלָמִים
הַמְּלוּכָה וְהַמֶּמְשָׁלָה – לְחַי עוֹלָמִים
הַנּוֹי וְהַנֵּצַח – לְחַי עוֹלָמִים
הַשִּׂגוּי וְהַשֶּׂגֶב – לְחַי עוֹלָמִים
הָעֹז וְהָעֲנָוָה – לְחַי עוֹלָמִים
הַפְּדוּת וְהַפְּאֵר – לְחַי עוֹלָמִים
הַצְּבִי וְהַצֶּדֶק – לְחַי עוֹלָמִים
הַקְּרִיאָה וְהַקְּדֻשָּׁה – לְחַי עוֹלָמִים
הָרוֹן וְהָרוֹמְמוּת – לְחַי עוֹלָמִים
הַשִּׁיר וְהַשֶּׁבַח – לְחַי עוֹלָמִים
הַתְּהִלָה וְהַתִּפְאֶרֶת – לְחַי עוֹלָמִים.

כאמור בשמחת תורה בקהילות אשכנז שרים את הפיוט "חי עולמים". באמצע ההקפות (בהם מקיפים המתפללים עם ספרי התורה את בימת בית הכנסת), מפסיקים את הריקודים ואחד המתפללים מתחיל לקרוא בקול את צמדי המילים של השיר לפי סדר האלף בית.

המתפלל שואל "האדרת והאמונה למי ולמי?" (בדרך כלל גם ביידיש "צו וועמען און צו וועמען?"). הקהל עונה יחד "לחי עולמים!". כך ממשיכים בית בית עד לסוף השיר. לעיתים גם שרים את השיר מהסוף להתחלה (תרגיל מאתגר כשזה נעשה ללא סידור).

לא מזמן לקראת החגים חיפשתי בקטלוג הספרייה את ספרו של הרב זלמן סורוצקין – "הדעה והדיבור". שמתי לב שבנו, הרב רפאל ברוך סורוצקין, גם כתב ספר דרשות על החגים לו הוא קרא "הבינה והברכה". יומיים לאחר מכן חבר הראה לי ציטוט בספר "הלקח והליבוב". צירוף מקרים של שלושה ספרים בעלי כותרות מתוך אותו שיר הביאוני לבדוק את יתר מילות השיר בחיפוש אחר ספרים נוספים.

מצאתי ספרים לכל 22 צמדי המילים למעט "הועד והותיקות", "השיגוי והשגב" ו"הרון והרוממות" (נכון לכתיבת דברים אלו). ל"הגאווה והגדולה" מצאתי רק יצירת פרוזה של אברהם מאיר הברמן בשם "מחברת הגאווה והגדולה, או, עד היכן יד עם הארץ מגעת".

לא מפתיע שמחברים בחרו להשתמש במילים כאלו ככותרת. יש להם צליל קליט, הם קצרים ויש להם משמעות חיובית. יש ספרים רבים שהשתמשו באותה כותרת. למשל יש חמישה ספרים שונים בשם "העוז והענווה" וחמישה אחרים ל"הקריאה והקדושה".

לעיתים יש קשר בין הכותרת לתוכן הספר. "הפדות והפאר" הוא ספר בדיני פדיון שבויים. ספר "הקריאה והקדושה" מסייע לילדים בקריאה, ו"השיר והשבח" הוא אוסף שירים.

יש שירים ופיוטים שנחקרו לרוב במשך הדורות על ידי טובי המומחים אבל נראה שעל פיוט "האדרת והאמונה" נכתבו הכי הרבה ספרים 😉

בין מחזורי התפילה הרבים לראש השנה ויום כיפור השמורים באוסף הספרייה הלאומית, יש גם סט אחד בשני כרכים שהודפס בניו יורק בהוצאת "ציגלהיים". המו"ל של ההוצאה היגר מווינה לפני מלחמת העולם השנייה והמשיך את מלאכתו במנהטן.

בעותקי המחזורים שבספרייה מודבקת תווית של תאגיד "תקומה לתרבות ישראל", או בקיצור ה־JCR. תאגיד זה, שבו היו חברים האוניברסיטה העברית והספרייה הלאומית, פעל לאחר השואה להצלת ספרים שגנבו הנאצים בתקופת המלחמה מספריות יהודיות ומאוספים פרטיים באירופה. רוב הספרים שנמצאו הוחזרו לארצות מוצאם, אבל נותרו מאות אלפים שלא ניתן היה לזהות את בעליהם היהודים. על ספרים אלה הודבקה תווית זהה, והם נשלחו למוסדות יהודיים (ואחרים) ברחבי העולם.

לא מפתיע שגם ספרים כמו המחזורים "האמריקאים" הללו, שהודפסו במדינות בעלות הברית, הגיעו לידי הבוזזים הנאצים. ייתכן שמשלוח ספרים מארצות הברית הגיע לאירופה זמן רב לפני המלחמה, ויכול להיות שהמחזורים היו בבעלות נוסע אמריקאי שנתקע באירופה או השאיר אותם שם.

אבל במקרה הזה משהו לא הסתדר מבחינה כרונולוגית. המחזורים נדפסו בניו יורק ב־1942, בעיצומה של המלחמה.

ומכך הסתבר לנו שהמחזורים ככל הנראה לא נגנבו בידי הנאצים ושתווית ה־JCR הודבקה במקרה הזה בספרים הלא נכונים.

מהניסיון שלנו בספרייה למדנו שמאחורי כל ספר שמגיע אלינו מסתתר סיפור, לכן המשכנו במאמצי הבירור. ואכן גילינו סביב הספרים האלה סיפור מעניין, היכול להסביר את נוכחות התווית השגויה.

קצה החוט שהוביל אותנו היה מדבקה מודפסת שנמצאה בשני המחזורים, ובה הקדשה שנכתבה בהולנדית עם מילים בודדות בעברית. וכך נכתב בה:

לזכר בנינו דוד מאיר וולד מצבא ארצות הברית. 27 בספטמבר 1944 – יום הכיפורים תש"ה, שנפל בשחרור הולנד. ינוח בשלום בבית הקברות Margraten חלקה Nn שורה 9, קבר מספר 222

זליג והניה וולד

נא להזכיר את נשמתו

כלומר המחזורים נתרמו לזכר חייל יהודי אמריקאי שנקבר בבית קברות בהולנד. הסקרנות שלנו רק גברה.

מי היה אותו חייל? למי והיכן נתרמו המחזורים? איך ולמה הם הגיעו אלינו לספרייה?

לשתי השאלות הראשונות הצלחנו למצוא תשובות. לשלישית קצת פחות.

מכיוון שידעתי מההקדשה שמקום קבורתו של דוד מאיר וולד בבית הקברות הצבאי האמריקאי שליד הכפר Margraten בדרום הולנד, חיפשתי את שמו באתר בית הקברות. הצבא האמריקאי מטפח את בתי הקברות הצבאיים שלו באירופה ומאפשר חיפוש מקוון של קברי הנופלים.

ב־Margraten קבורים 8,288 חללים, ומצוינים שמותיהם של 1,722 חיילים שמקום קבורתם לא נודע. באתר לא הופיע אף חייל בשם Wald הקבור בהולנד.

משום שמדובר בחייל יהודי, ניסיתי לחפש אותו בעזרת אתר JewishGen, האתר המרכזי לגנאלוגיה יהודית. ב־JewishGen יש מאגר של קברים ובתי קברות בשם Jowbr.org , ודרכו מצאתי לבסוף את דוד מאיר וולד.

להפתעתי קברו בכלל לא נמצא בבית הקברות בהולנד כפי שנכתב בהקדשה שבמחזורים, אלא ב־Back River Memorial Gardens Cemetery במונטריאול שבקנדה. קישור למידע שהעבירה החברה הגנאלוגית היהודית בקנדה הוביל לפרטים מעניינים נוספים. דוד מאיר וולד נולד ב־1921, נהרג בהולנד ב־1944 ונקבר ב־1949 בקנדה. באתר הופיעה גם תמונת מצבתו.

צוין גם ששירת ברג'ימנט (חטיבה מורחבת) חי"ר ה־325, יחידה שהשתייכה לאוגדה המוטסת ה־82 של צבא ארצות הברית. רוב הרג'ימנטים באוגדה היו יחידות מוצנחות. ה־325 הייתה יחידה של דאונים שחוברו למטוסי תובלה והוטסו לשדה הקרב. בעודם באוויר, נותקו הדאונים מהמטוסים וטייסי הדאונים היו צריכים למצוא לעצמם מקום נחיתה סביר "ולהתרסק" בזהירות. להבדיל מצנחנים, שלעיתים קרובות מצאו את עצמם לאחר הצניחה מפוזרים במרחבים גדולים, הדאונים הגיעו ליעדם עם כיתה ולפעמים מחלקת חיילים שלמה.

יחידת הדאונים של וולד שוגרה למשימה ב־23 בספטמבר 1944, בימיו האחרונים של מבצע מרקט גארדן בהולנד. זה היה המבצע המשולב הגדול הראשון שיזמו בעלות הברית על אדמת אירופה בניסיון לחדור אל צפון גרמניה. אך המבצע נחל כישלון, ובין אלפי ההרוגים היה גם דוד מאיר וולד.

בית הקברות ב־Margraten לא היה באזור הלחימה, ולכן פניתי למומחה הולנדי למבצע מרקט גארדן. המומחה הסביר שהחיילים שנפלו נקברו בבתי קברות זמניים ורק לאחר המלחמה הועברו ל־Margraten. מתברר שחמש שנים לאחר קבורתו של וולד ביקשו בני המשפחה להעביר את עצמותיו לקנדה, לשם הם היגרו מארצות הברית.

אחת המתנדבות בשירות הגנאלוגי שלנו בספרייה מצאה מסמכים בארכיון הלאומי בארצות הברית על אודות החייל דוד מאיר וולד. הוא נולד בטימקוביצ'י שבבלארוס בשנת 1923. משפחתו היגרה לארצות הברית ב־1938 והתיישבה בפיטסבורג, ושם עבד דוד זמן מה כפקיד מכירות בחברת סיטונאות עד שגויס.

אם כך, למי ואיפה תרמו ההורים את המחזורים?

את התשובה מצאתי בכתבה מעניינת שפורסמה ברבעון של החברה הגנאלוגית היהודית במונטריאול.

התברר שבשנת 2007 הרב יעקב שפירא, רבו של בית הכנסת בעיר מאסטריכט שבהולנד, מצא בבית הכנסת ספר תורה לא מוכר. הוא לא ידע מהיכן הגיע הספר אלא רק שהיה מונח בכספת שנים רבות. ספר התורה הוקדש לזכר דוד מאיר וולד על ידי הוריו ונתרם לבית הכנסת הקרוב ביותר למקום קבורתו ב־Margraten.

נראה שבאותה הזדמנות תרמו ההורים זליג והניה לבית הכנסת גם את שני המחזורים ואולי גם ספרים נוספים.

אז כיצד הגיעו הספרים לספרייה הלאומית?

לשאלה הזאת אין (בינתיים) תשובה ברורה.

אבל אנחנו מציעים השערה: בשנת 1953 יצאו להולנד שלמה שונמי מהספרייה הלאומית ויהודה ליב בילאור ממשרד הדתות. הם אספו מבתי כנסת ספרים שהוסתרו בהם או שנותרו שם לאחר שבעליהם לא חזרו מהמחנות. הספרים הובאו ארצה. חלקם נשמרו בספרייה הלאומית והאחרים פוזרו בספריות אחרות. בספרייה הלאומית הדביקו על הספרים תווית מיוחדת המספרת שהם הגיעו מהולנד לזכר קורבנות השואה. ייתכן שהמחזורים הללו נמצאו בבית הכנסת במאסטריכט ונאספו על ידי שונמי ובילאור.

כשהמחזורים הגיעו לספרייה הלאומית היה אפשר להבין שמקורם לא בהולנד ושהם לא היו שייכים לקורבנות הולנדיים. לכן לא היה מתאים להדביק על דפיהם את התווית. אולי בטעות או מתוך חוסר הבנה הדביקו בהם את התווית המוכרת של ה־JCR. לעולם לא נדע.

מה שכן ידוע הוא שהספרים נתרמו לזכר חייל יהודי שמסר את נפשו במלחמה נגד הנאצים ומת על קידוש השם. דוד מאיר וולד נפל ביום הכיפורים תש"ה – 1944. יהי זכרו ברוך.