"אני רואה את כל העסק הזה כסולם. העיקר לא לעמוד במקום", אמר צביקה פיק בן ה-21 בראיון, והוכיח כי גם כשהוא היה צעיר, פיק היה יוצר שיטתי ובוגר, שסימן לו את הדרך לכוכבות והגשים את כל יעדיו
"כל אחד מאתנו אוהב משהו אחר. אני אוהב פופ קל, שיר שנשמע יפה ומלודי. התפקיד ב'שיער' נתן לי ביטחון עצמי, והחלטתי ללכת בדרך שלי".
את המשפט הזה, המסכם את פועלו של צביקה פיק בעשרות השנים האחרונות, לא אמר פיק המבוגר בערוב ימיו, אלא פיק הצעיר – עוד בטרם הוציא שיר סולו אחד. ואכן צביקה פיק, כבר בהיותו בן עשרים ואחת, הלך בדרכו שלו. הוא אפילו בחר לקרוא לאלבום הבכורה שלו: "זוהי הדרך שלי".
בעת הכנת הכתבה הזו שקעתי בריאיונות הראשונים שהעניק פיק הצעיר לעיתונות כשעוד היה אלמוני למחצה. מהריאיונות מצטייר פיק ככוכב נוסק, אליל נוער בהתהוות וצעיר שאוהב לבלות, אך גם כאדם בוגר ושאפתן, מחושב ועקבי, ממוקד מטרה, שיודע שהוא עומד להצליח, ויודע בדיוק מה צופן לו העתיד. 
צביקה פיק הצעיר של תחילת שנות השבעים היה כבר בעל ניסיון חיים עשיר. כנצר למשפחת מוזיקאים מוכרת מוורוצלאב, פולין, למד פיק פסנתר כבר מגיל חמש. גם לאחר שעלה ארצה עם משפחתו התמיד בלימודי הנגינה. כנער כבר היה נגן מוביל בסצנת להקות הקצב שהתהוותה בתל אביב. בין היתר ניגן בלהקות "טלסטאר", "השמנים והרזים" ו"השוקולדה".
זמן קצר לפני גיוסו לצבא נפטר אביו. פיק שוחרר מהצבא כדי לעזור בפרנסת המשפחה וחווה משבר אישי קשה. "יש לי סיוטים, רודפים אותי חלומות זוועה", סיפר פיק לשרגא הר-גיל ממעריב בינואר 1971, "בצה"ל פיטרו אותי לפי סעיף שאיני זוכר את מספרו". 
אם כך, להקה צבאית לא הייתה דרכו של המוזיקאי הצעיר והמוכשר. עם "השוקולדה", הלהקה שחלק עם גבי שושן ושוקי לוי, זכה להצלחה מסוימת כשהשתתפו בפסקול הסרט "לופו". ואז הגיעה הפריצה הגדולה: השלישייה התקבלה לעיבוד העברי למחזמר "שיער" שעלה על הבמות בקיץ 1970. פיק הפך לכוכב המחזה כשגילם את קלוד – אחת משתי הדמויות הראשיות. הזמר המוכשר, הגבוה ובעל רעמת השיער בלט שם מיד: "הייתי ב'שיער', צעד גדול קדימה. 'שיער' שינה את כל תרבות הפופ בארץ, ובשבילי זו הייתה עלייה בסולם", סיפר ל"להיטון". 
"יש לי המון רעיונות, הכרתי אנשים רציניים, שוב אינני מסתובב בחברת אנשים שלא יכולים להוסיף לי הרבה", אמר פיק למעריב, "אני מצפה ומחכה". 
הציפייה השתלמה. פיק לא הפסיק "לטפס על הסולם". בריאיון לשבועון "העולם הזה" במאי 1971, הסביר בכנות את התפיסה שלו: "אני רואה את כל העסק הזה כסולם. העיקר לא לעמוד במקום. צריך לטפס שלב אחרי שלב. היום מה שנראה ב'שיער' כמחתרת נחשב מיושן. המוזיקה משתדלת להעתיק את התבניות האירופיות. הנה 'שני תפוחים' שהקלטתי במיוחד עבור מצעד הפזמונים הצליח להיקלט, דווקא כי הקהל מחכה לפופ מתקדם". 
אחרי עוד סימון וי, המשיך פיק לטפס על סולם ההצלחה. משלב זה ואילך הפך פיק לכוכב פופ לכל דבר, כיכב במדורי רכילויות, שמו נקשר ברומנים שונים ומשונים, ובמקביל החל לקבל לגיטימציה כמלחין. עוד בתחילת דרכו הלחין שירים לחווה אלברשטיין, אילנה רובינא, עדנה לב ואושיק לוי. הכוכב נולד, והחל לפרוע שטרות.
ההצלחה הגדולה לא שינתה אותו. פיק בן העשרים ושלוש נותר אותו אדם שיטתי. בנובמבר 1972 התראיין על ידי יוסי חרסונסקי ב"מעריב" וסיפר: "אני עושה את שלי, ואף שואף להתקדם מבחינה מוסיקלית. איני מצפה עוד מאנשים שיקחו אותי ברצינות, ומאידך גיסא, אחת השאיפות שלי – להגיע לקהל רחב יותר".
עד לסוף העשור הגיע פיק לקהל הרחב ביותר האפשרי. הוא הקליט שמונה אלבומים מצליחים שהכילו אינספור להיטי זהב: מ"שושנת פלאים" ועד ל"רקדן האוטומטי", מ"נאסף תשרי'" ועד ל"מוזיקה (מעלה מעלה)", השתתף בהלחנת פסקולים לרבי המכר: "רקדנית בחצות", "דיזינגוף 99" ו"שלאגר", השתתף בפסטיבלים שונים, וכבש את מצעדי הפזמונים ואולמות ההופעות. 
פיק הפך כפי שציפה לכוכב גדול. את העשור ההוא סיים כזמר השנה שלוש פעמים ברציפות, כמלחין מבוקש וככוכב הפופ האמיתי הראשון בארץ, אך זרעי ההצלחה היו טמונים כבר בכוכב הצעיר שהיה עולה חדש, קלידן בלהקות שוליים ויתום מאב אבל מוכשר וכריזמטי, שאפתן ויוזם, או כפי שסיכם זמנית את מצבו בריאיון ל"מעריב" בשנת 1972:
"תראה, אני בן עשרים ושתיים בערך, ועברתי כבר הרבה. אמשיך לכתוב מוסיקה במסגרות שונות כאוות נפשי. והאמן לי, חשוב לי יותר שאמא שלי חושבת שאני מוכשר (היא אפילו טוענת שאני גאון…)"
את צביקה פיק המבוגר ראינו כולנו בפריים טיים של הערוץ השני שלושה וחצי עשורים לאחר מכן, בתוכנית כשרונות צעירים בשם "כוכב נולד", שם עמדו מולו צעירים נרגשים ושאפתנים עם חלומות גדולים. מעניין אם בצילומי התוכנית נזכר פיק בעצמו הצעיר, הכוכב הנולד, איש השיער והשוקולדה שהלך על פי הדרך שלו.
תגובות על כתבה זו