כולם אומרים שאני שיכור
וכולם צועקים: איזה בור.
התאמינו?כוסית אחת שתיתי,
ועוד כוסית קטנה טעמתי,
ועוד כוסית קטנה לגמתי,
עד כי דאגותי שכחתי
וקולי נשאתי:הוי, חברים, תיירים הקשיבו נא לי.
אומלל כמוני,
עד אנה אסבול?ישנם אומרים – צדקתי,
אך רובם טוענים שהשתגעתי.
התאמינו?כוסית אחת שתיתי,
ועוד כוסית קטנה טעמתי,
ועוד כוסית קטנה לגמתי,
עד כי בגדי קרעתי,
ועיני דמעתי.הוי, זוללים, סובאים הקשיבו נא לי:
אם לא עכשיו,
אימתי?הלא תאמרון: שתיתי,
והלא תגידון: השתכרתי,
התאמינו?כוסית אחת שתיתי,
שניה ושלישית טעמתי,
תשיעית ועשירית לגמתי,
עד כי בחיים מאסתי
וקולי נשאתי:הוי, שומרים, שוטרים
כילאו נא אותי
חיים כאלה
עד אנה אסבול?
בערבו יום רביעי, 8 ביולי 1959, סיר הלחץ התפוצץ בקפה רוזוליו בחיפה.
המשטרה הוזעקה לבית הקפה השכונתי בלב שכונת ואדי סאליב. קטטת שיכורים, עניין שבשגרה בשכונה. הסבל יעקב עקיבא אלקריף נורה ברגליו על ידי כוח השיטור שהגיע. בשכונה נפוצו שמועות שווא כי אלקריף נהרג. הזעם שבעבע בשכונה השתחרר לחופשי. רבים מבני השכונה יצאו להפגין, יידו אבנים על כוחות משטרה, הציתו את סניף מפא"י המקומי, ואף הגיעו לפרוק את זעמם בשכונת הדר השכנה, מעונם של החיפאים הוותיקים, המפא"יניקים.
עד למלחמת השחרור היתה ואדי סאליב שכונה ערבית בעיר התחתית של חיפה. בשנות החמישים יושבה בעולים חדשים, רובם מצפון אפריקה. השכונה סבלה מעזובה ומצפיפות, ויושביה מעוני, אבטלה ואפלייה. הרבה אלכוהול זרם בסמטאות המוזנחות של השכונה, וגם ייאוש והבנה כי הם נתפשים על ידי הממסד כאזרחים סוג ב'.
יוסף עמר, המכונה ג'ו, היה גם הוא עולה חדש ממרוקו, זמר ופייטן בן עשרים ותשע.
עמר הזדעזע מהמקרה וכתב בעקבותיו שני שירים. אחד מהם הוא "לשכת עבודה", והשני הוא "שיר השיכור", שירו של עקיבא אלקריף הפצוע.
את עמר גילה יוסף בן ישראל, עורך בקול ישראל ולימים מנהל מחלקת הפולקלור בתחנה. בן ישראל התלהב מקולו הצלול של הכישרון הצעיר, אך הסתייג מבקשתו של עמר להקליט את השיר. שיר מחאה מזרחי? בן ישראל חשש. עמר התעקש, ולמרות הסירוב הגיע עם נגנים לאולפן כל ישראל בלילה, והקליט את השיר ללא רשותו של בן ישראל. מזל. ההקלטה הנפלאה של השיר שמורה בארכיון קול ישראל, המצוי בספרייה הלאומית.
לעמר היתה זו תחילתה של קריירה מצליחה. להיטים גדולים כמו "שלום לבן דודי" ו"ברצלונה" הפכו אותו לאמן פופולרי כל ישראלי. בהמשך חי והופיע בארצות הברית עד לפטירתו בגיל 79, בשנת 2009.
אבל עמר ייזכר לתמיד כאחד הראשונים שהשמיע את זעקתו של דור העולים החדשים מארצות האיסלאם. אחד מזמרי המחאה הראשונים בארץ, סמל ללב גדול ולאומץ לב גדול.
לירון עמרם הוא בנו של פייטן וזמר פורץ דרך אחר, אהרון עמרם.
במסגרת פרוייקט התיבה של הספרייה הלאומית ומשרד המורשת, בחר עמרם לבצע מחדש שיר של ג'ו עמר הנערץ. את "פעם פעם" שר עמר לראשונה בשנת 1966. מרתק לשמוע את הפרשנות של עמרם, שילוב בין כבוד למוזיקת המזרח של פעם פעם, לבין הצליל המרגש של עכשיו עכשיו.
