למה כעסה מרים?

מה הייתה הסיבה שבעטיה ביקשה משוררת הילדים המפורסמת מרים ילן-שטקליס מנעמי שמר לא להלחין יותר משיריה? סיפור קצר מאחורי השיר "מיכאל"

1

"חִכִּיתִי, חִכִּיתִי,

בָּכִיתִי, בָּכִיתִי,

וּמִי לֹא בָא?

מִיכָאֵל".

את מילות הגעגוע הכואבות האלה שכתבה מרים ילן-שטקליס מכירים ילדים ישראלים רבים והוריהם, שגם הם גדלו על השיר. ילן-שטקליס מתארת בפשטות חוויה המוכרת ודאי לילדים, שמחכים לחבר או חברה שיבואו לשחק איתם, ולא תמיד מגיעים; אך גם למבוגרים יותר, שבעיניהם הסיטואציה נטענת במשמעויות נוספות. בקצרה, גם ילדים וגם מבוגרים חווים כאב לב.

כבר טענתי למעלה שילן-שטקליס כותבת כאן "בפשטות". אבל בבית השישי כתבה ילן-שטקליס את המילה "גזוזטרא". ילן-שטקליס אהבה לשלב מילים במשלב גבוה בשיריה לילדים, כאמצעי חינוכי, וגם לא חששה להשתמש במילים שהמציאה ככלי פואטי שמעורר את הדמיון. כך למשל בשיר אחר שקל לעמוד על זיקתו הלשונית לשיר "מיכאל" כתבה:

"אִמָּא אָמְרָה: שָׁלוֹם לְיַלְדִּי, 
שָׁלוֹם מַחֲמַדִּי.
וְהָלְכָה. וְאֵינֶנָּה. וַאֲנִי לְבַדִּי. 
לְבַדִּיתִי, לְבַדִּיתִי – 
וּבָכִיתִי".

אבל נתמקד במילה גזוזטרא. לא שיש לנו בעיה איתה, אך היא זו שעומדת במרכז סיפורנו. בשנות השישים ביקשה נעמי שמר להלחין את שירה של שטקליס. המילה גזוזטרא הפריעה לה כנראה ביצירת המשקל והפיסוק (פרייזינג), והיא החליטה להחליפהּ במילה נרדפת: סתם "מרפסת".

לזאת שטקליס לא הסכימה. עד כדי כך שאיימה לתבוע את שמר לדין על שינוי שכזה. למעשה, כפי שקורה לעיתים בעת הלחנת שירי משוררים, שמר שינתה את המילים בכמה חלקים של השיר כדי שיתאימו טוב יותר ללחן החדש. היא הוסיפה מילים פה ושם, הזיזה אחרות, ואפילו הוסיפה שורה של ממש: "דומם ישבתי דומם חשבתי עלי ועל מיכאל". בארכיונה של שמר השמור בספרייה הלאומית נמצאות שלוש גרסאות של מילות השיר בכתב ידה. כאן תוכלו גם לשמוע את השיר המולחן של שמר בביצועה של שושיק שני.

1
מילות השיר "מיכאל" בכתב ידה של שמר. בתחתית הדף ניתן למצוא את השורה שהוסיפה שמר. התמונה מתוך ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית

כך התחיל ככל הנראה דין ודברים לא נעים בין המלחינה למשוררת שבשיאו שלחה ילן-שטקליס מכתב שבו האשימה את שמר באי-קיום הבטחות וביקשה ממנה בחריפות שלא תלחין להבא אף אחד משיריה: "אבקש ממך לא להלחין עוד מנגינות לשיריי".

1
מכתבה הקצר של ילן-שטקליס לנעמי שמר. מתוך ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית

על אף שהטענה בדבר המילה גזוזטרא מופיעה בספרה של שרה בן-ראובן ("מעשה בילדה בודדה", הוצאת כרמל, 2015), בכל כתבי היד שבארכיונה של שמר לא מצאנו את השינוי הזה, וגם בגרסאות המוקלטות הזמינות היום המילה "גזוזטרא" נמצאת ומתאימה מאוד ללחן. עם זאת, ברור שמילות השיר המקוריות עברו אי אלו שינויים שהצריכו את אישורה של המשוררת.

על כן נראה שהושגה פשרה. ילן-שטקליס אישרה לכל הפחות חלק מהשינויים במילות השיר ושמר מיהרה לדרוש בתגובה מחברת התקליטים לגנוז את ההקלטות המקוריות שהמשוררת לא אהבה. "רק לאחר גניזת התקליט הקודם נוכל לגשת לתיקון", כתבה שמר בנוגע להקלטה מחודשת של השיר.

1
מתוך ארכיון נעמי שמר, הספרייה הלאומית

סוף טוב – הכול טוב. בסופו של דבר הוקלט השיר בלחנה של שמר, הופץ ברבים והוא עדיין מבוצע גם היום בהופעות לילדים. בסופו של דבר, מספרות העדויות, יושרו ההדורים בין המשוררת למלחינה.

ד"ר תמר זיגמן, ממחלקת המוזיקה וארכיון הצליל בספרייה הלאומית, עסקה בסיפור זה בעבודת המוסמך שלה. אנו מודים לה על סיועה הרב בכתיבת כתבה זו.

איך נסע 'האוטו שלנו' משוודיה לקיבוץ גבת?

מהו מקורו של שיר הילדים הידוע "האוטו שלנו"? ומה הקשר בינו לבין שכירי חרב אירופאים?

מתוך ספרה של פניה ברגשטיין "בוא אלי פרפר נחמד". איירה: אלזה קנטור

הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל וְיָרֹק,
הָאוֹטוֹ שֶׁלָּנוּ נוֹסֵעַ רָחוֹק.
בַּבֹּקֶר נוֹסֵעַ, בָּעֶרֶב הוּא שָׁב,
מוֹבִיל הוּא לִ"תְנוּבָה" בֵּיצִים וְחָלָב.

יש ילד בישראל שלא מכיר את השיר הזה?

את השיר "האוטו שלנו" חיברה פניה ברגשטיין (1950-1908), חברת קיבוץ גבת, בשנת 1940. השיר נדפס לראשונה בשנת 1945, בספרה של פניה ברגשטיין 'בּוֹא אֵלַי פרפר נחמד', ומאז נדפס בעשרות רבות של מהדורות.

באתר של 'תנובה' מסופר כך:

שיר הילדים הוותיק הזה, המושר עשרות שנים בפי ילדי ישראל, הפך כבר לקלאסיקה. את השיר חיברה פניה ברגשטיין בשנת 1940. אז היה האוטו הירוק חלק בלתי נפרד מנוף קיבוצי העמק. בשנות ה-30 וה-40 אכן נסע אוטו ירוק שכזה בקיבוצים גבע ורמת דוד, אסף ביצים וחלב והסיע אותם לתנובה. מדובר היה במשאית אמריקאית שנרכשה מעודפי הצבא הבריטי והוסבה ע"י הרוכשים, קיבוץ רמת דוד וגבת, ממשאית אפורה ופתוחה לאוטו בצבע ירוק מאיר עיניים, סגור בגגון מתכת וחלונות ברזנט.

באמצע שנות ה-30 לא נראו הרבה מכוניות בעמק יזרעאל, שהיה ערום כמעט מכבישים סלולים ועשיר בבוץ סמיך בחורף. משאית תנובה "הענקית" תפסה מקום מרכזי בהווי המקומי והרשימה רבים, ביניהם כנראה גם המשוררת.
נהגי האוטו לא היו תמיד בעלי ניסיון קודם בנהיגה, זולת הכשרתם כעגלונים. מהמורות הדרך והבוץ בחודשי החורף הוסיפו לחווית הנסיעה באוטו, ששימש לעתים גם להובלת נוסעים. כדי חלב ספורים היו עושים דרכם מכל משק, לאחר שמולאו בעמל רב בחליבה ידנית בת שעות. החלב וגם ארגזי הביצים היו נשלחים למחלבת חיפה, וצריך היה לעשות הכל בזריזות, שכן התוצרת לא פוסטרה טרם שליחתה.
האוטו הירוק של תנובה קרטע בין שבילי העמק בין השנים 1945-1936, אז שבת ממלאכתו כשהוקמו הקואופרטיבים לתחבורה.

 

והנה סיפור:

בשנת 2011 יצאתי עם כמה חברים ממקום גלותי שבלייפציג ליום טיול בעיר האוניברסיטאית היפה יֶנָה (Jena). בכיכר השוק העתיקה התקיים יריד יפהפה של דברי קרמיקה, ובעוד אנו משוטטים בין הדוכנים הססגוניים, נתקלנו בזוג נחמד של זמרי עם שעמד על במה צנועה והנעים את זמנם של המבקרים בשירתו ובנגינתו. ומה שרו בני הזוג אם לא את 'האוטו שלנו גדול וירוק'.

לא בעברית כמובן, אלא בגרמנית צחה…

לאחר שסיימו סיפרנו להם שזהו שיר ילדים נפוץ בישראל. לשמחת המתקהלים שרנו את השיר במילים 'המקוריות' (בעברית), כשבני הזוג מלווים אותנו בנגינתם, ולאחר השמחה הגדולה ניסינו לברר משהו על השיר.

גילינו שמדובר בשיר עם שנקרא בגרמנית: Im Frühtau zu Berge, וזה אומר בערך – 'אנו הולכים בתוך הטל על הגבעות'. אבל מתברר שמדובר בכלל בשיר ילדים שוודי. את המילים המקוריות כתב משורר וצייר בשם אולוף טונמן (1944-1879). בשוודית, אם הבנתי נכון, נקרא השיר: Vi gå över daggstänkta berg. את הלחן חיבר שוודי אחר ששמו אדווין אריקסון (1968-1874).

כאן אפשר למצוא את המילים בגרמנית ובשוודית.

את המילים בנוסח הגרמני חיבר יוליוס יניצק (1956-1887). יניצק, או בשמו הספרותי ולטר הנזל, התפרסם בפעילותו המוסיקלית למען החייאת שירי עם.

וזו הגרסה הגרמנית:

ואלה המילים של הגרסה הגרמנית:

Im Frühtau zu Berge wir zieh'n, fallera,
es grünen die Wälder und Höh'n, fallera.
Wir wandern ohne Sorgen singend in den Morgen,
noch ehe im Tale die Hähne kräh'n.
Ihr alten und hochweisen Leut', fallera
ihr denkt wohl, wir wären nicht gescheit, fallera
Wer sollte aber singen, wenn wir schon Grillen fingen
in dieser so herrlichen Frühlingszeit

Werft ab alle Sorgen und Qual, fallera

kommt mit auf die Höhen aus dem Tal, fallera
Wir sind hinaus gegangen, den Sonnenschein zu fangen
Kommt mit und versucht es doch selbst einmal

וזהו התרגום לאנגלית של השיר השוודי המקורי:

We go over dew-sprinkled mountains
Which borrow from (the) emeralds their colour
And sorrows we have none,
Our merry songs echo
As we go over dew-sprinkled mountains.

The old and wise may smile,
We are not as sensible as they,
But who would sing
About young spring
if we were wise as they?

O people¹, forget your tears,
And come and follow us!
For far we wander
To catch the sun,
Ah, come and follow us!

So happily hand in hand
We go to the Phoenix-bird's land!
To the faeryland that shines
Of crystals and rubies!
We go to the Phoenix-bird's land!

והנה ביצוע יפה נוסף של מקהלת נשים מהעיר לייכלינגן שבגרמניה:

https://youtu.be/ARl8KdwXXLw

לימים, התברר כי מקורו של השיר הוא מוקדם הרבה יותר, ככל הנראה באירופה של סוף המאה ה-15 או תחילת המאה ה-16, ועוד מתברר כי זהו שיר לכת צבאי (מארש) של חיילים שכירי חרב.

השיר הפטריוטי הזה משמש היום כהמנון של תנועת הנוער , Front National de la Jeunesse, של 'החזית הלאומית' (FN), מפלגת הימין הלאומני בצרפת שייסד ז'אן מרי לה-פן.

https://youtu.be/z3gBnHd9GdU

גלגוליו של האוטו משוודיה לקיבוץ גבת סופרו לראשונה על ידי אליהו הכהן באחת מתכניות הרדיו 'מי יודע' שהגיש בקול ישראל בשנים 1965-1963, וגם בסדרת הטלוויזיה 'שרתי לך ארצי' (1975). בעזרת השגרירות השוודית זומנו לאולפן שלוש עלמות חן שוודיות והן ששרו את הגרסה השוודית המקורית בעיבוד לשלושה קולות.

אליהו הכהן גם הפנה את תשומת הלב לחולייה נוספת, הראשונה בשפה העברית, שקדמה ל'האוטו שלנו': השיר 'הוי ערש מולדת' של אהרון ליבושיצקי, שהיה השיר העברי הראשון שאליו הותאם הלחן השוודי.
והנה הסרטון ההיסטורי מתוך 'שרתי לך ארצי':

ולסיום, ב-26 בפברואר 2014, בעקבות מכירת 'תנובה' לחברה סינית, התפרסמה בעיתון 'הארץ' הקריקטורה של ערן וולקובסקי:

איור: ערן וולקובסקי. פורסם ב"הארץ©", 26.02.2014

__________________________________
גרסה מקוצרת של רשימה שהתפרסמה בבלוג עונג שבת, 25 ביולי 2011

איך הפך תשרי לחודש הראשון בשנה?

אם בתנ"ך ציינו את תחילת השנה באביב, איך קרה שהיום אנו מציינים אותו דווקא בסתיו? ומהיכן הגיע שמו המוזר של החודש הראשון בשנה?

1

רבים יודעים שחודש תשרי לא היה החודש הראשון בלוח השנה של העברים הקדמונים, אלו שמתועדים בתנ"ך. האם באמת כבר אז הוא היה חודש עמוס חגים? לכל הפחות היה בו חג אחד (סוכות) שבו נדרשו המאמינים לעלות לרגל לירושלים, וזה היה כנראה קשה יותר מכל מה שעובר עלינו בפקקים אל ארוחות החג; אבל, כאמור, חשיבותו ודאי לא הייתה טמונה אז בהיותו נקודת ציון מנהלית למעקב אחר הזמן. כמו כן, העברים הקדמונים בכלל לא קראו לו חודש תשרי. נספר קצת על החודש הזה, על שמו המיוחד, וכיצד הפך להיות ראש וראשון לחודשים.

1
על פי המסורת, בחודש תשרי נצטווה אברהם אבינו לעקוד את בנו יצחק. תיאור העקידה מתוך "ספר עברונות" חיבור מן המאה ה-18 שעוסק בלוח השנה היהודי. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

בואו נתחיל עם השם. כמו שרבים יודעים, כל שמות חודשי הלוח העברי שבהם אנו משתמשים כיום, מקורם בלוח השנה הבבלי. לכן, מקור השמות של כל החודשים הוא מהשפה האכדית. זוהי שפה שמית עתיקה שדוברה בעיקר באשור ובבבל. גם כאשר הפסיקה להיות שפה מדוברת, היא המשיכה להיות במשך מאות שנים השפה הרשמית של אזור מסופוטמיה והלבנט. אך טבעי הוא שהשפה הרשמית של הבבלים השפיעה באופן כה עמוק על לוח השנה העברי, משום שהבבלים היו האסטרונומים המובילים במרחב שלנו, ומכאן גם בעלי השפעה גדולה על לוח השנה.

אז כן, דיברנו על השם של חודש תשרי. באופן הגיוני מאוד, השם מגיע מהמילה האכדית "תשריתו" שמשמעותו "התחלה". התחלה של מה? למעשה, גם הבבלים – כמו רוב העמים במרחב שבו אנו עוסקים – החלו לספור את השנים באביב, בחודש ניסן (עוד שם שהגיע מאכדית). יכול להיות שבתשרי, החודש השביעי במספר אם מתחילים לספור מניסן, ציינו את תחילת המחצית השנייה של השנה בחג נוסף. השם האכדי-בבלי התגלגל גם ללהגי הערבית באזור מסופוטמיה והלבנט: החודשים הגרגוריאניים אוקטובר ונובמבר נקראים "תשרין אל-אול" ו-"תשרין א-ת'אני", כלומר תשרי הראשון והשני.

1
איור לחודש תשרי מתוך "צורת סדרי עולם", חיבור מדעי בן המאה ה-17. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

בתנ"ך נהוג לרוב לכנות את חודשי השנה על פי מספרם הסידורי. על כן בספרי החוקים, כשמצווים בני ישראל לחגוג את יום הכיפורים, את סוכות, ואת החג המסתורי ב-א' בתשרי שמצטווים בו על שבתון זכרון תרועה, נקרא חודש תשרי בפשטות "החודש השביעי". עם זאת, החודש השביעי, תשרי, הוא גם אחד החודשים היחידים שאנו זוכים לשמוע את שמו המקומי-כנעני במקרא. בספר מלכים א', פרק ח', מסופר על העם שמתקהל בירושלים לחנוכת בית המקדש על ידי המלך שלמה (אז לא היו הגבלות) "בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי". לשם ירח איתנים ניתנו מדרשים שונים, אך ייתכן שמשמעות השם נובעת פשוט מתחילת הגשמים ועליית מפלס המים בנחלים.

1
כרזה המזמינה את הציבור להשתתף בהרצאה על חגי תשרי, שנת 1968. רצוי להביא ספר תנ"ך. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

לא ניכנס כאן לנבכי התיאוריות בנוגע למקורם של חגי תשרי. העיתונאי והבלשן אילון גלעד עסק בכך ארוכות במספר טורים מעניינים ביותר (ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות, זמין למנויי עיתון "הארץ". ספר בנושא צפוי להתפרסם בהוצאת "עם עובד" בהמשך השנה). ננסה לדון קצת בשינוי שחל בלוח השנה שבעקבותיו הפך תשרי לחודש הראשון במניין החודשים.

על פי סקירתו של גלעד, ציון חג ביומו הראשון של חודש תשרי נעדר מרוב ספרי התנ"ך. במקרים מסוימים אפילו נחגגים חגים אחרים במועד הזה, או סמוך אליו, אך חג זה אינו מוזכר כלל. מעבר למצוות הנוגעות לחג המופיעות בספר ויקרא ובספר במדבר, הפעם הראשונה שבה מוזכר אירוע חגיגי שאירע בתאריך זה היא בספר עזרא, שם מסופר על קריאה בתורה ביום א' בתשרי. הראשונים שעוסקים בחג הזה במשמעותו כראש השנה הם חז"ל בסדרי המשנה ובתוספתא. אלו כתבו את כתביהם בסביבות שנת 200 לספירה הנוצרית, אך לא מן הנמנע שהם מתעדים מסורות קדומות יותר.

1
תחל שנה וברכותיה. עמוד שער מצויר ללוח שנה לשנת תרע"ח (1918-1917), שנכתב על ידי וולף זופניק, שנפל בשבי הרוסים, ושהה בסיביר במהלך מלחמת העולם הראשונה. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

אם כן, על פי השערתו של גלעד, נראה שמתישהו במהלך המאות ה-2-1 לספירה הנוצרית, הטעינו חכמי ישראל משמעות חדשה בחג המסתורי שמתואר בספרי ויקרא ובמדבר, ונתנו לו את מעמדו הבכיר שאותו אנו מייחסים לו כיום. הם קבעו כי מדובר ביום השנה לבריאת העולם, וביום שבו נשפטים בני האדם על מעשיהם בשנה החולפת ובו נקבע גורלם לקראת השנה הבאה. גלעד משער עוד, כי הבחירה בראש השנה בסתיו על פני ראש השנה האביבי שהיה נפוץ בכל המרחב (כך למשל גם ראש השנה האיראני נחוג עד היום בסביבות מרץ), נועדה על מנת להיבדל מן העמים היושבים סביב. נוסיף עוד, שייתכן שחורבן בית המקדש וניתוק הקשר הפולחני-דתי עם החקלאות, סייע בשינוי הזה בלוח השנה.

על כל פנים, כך או כך אנו נהנים היום מחודש חגיגי ביותר, סמלי מאוד, שתפס מקום משמעותי מאוד בתרבות היהודית-עברית-ישראלית. הבה ניתן לדודו זר ולצוות פרפר נחמד להסביר לנו למה אנו אוהבים אותו כל כך (מילים ולחן: דתיה בן-דור). שנה טובה לכל הקוראות והקוראים.

סיפורו של כובע היהודים

איך הפך הכובע המחודד של האריסטוקרטיה האירופאית לסמל אנטי-יהודי? והאם מדובר באב הקדמון של הכיפה?

פריט הלבוש המושמץ ביותר בהיסטוריה היהודית הוא בלי שום ספק הטלאי הצהוב. את חתיכת בד זו הוכרחו יהודי מערב אירופה לענוד על דש בגדיהם מן המאה ה-13 ואילך, טלאי שאומץ לאחר מכן בידיי הנאצים עם פלישתם לפולין. בכתבה הזו אנחנו רוצים לדון דווקא בפריט אחר: הכובע המחודד, ובשמו הלטיני, Pileus Cornutus (כובע מקורנן). פריט לבוש שיש הרואים בו את האב הקדמון של אחד מסממני היהדות המוכרים ביותר כיום.

קשה לקבוע בדיוק מתי ואיפה התמקם לראשונה הכובע המחודד על ראשי היהודים באירופה. על הופעת "כובע היהודים", אנחנו יודעים בעיקר מציורים, שחלק ניכר מהם הופיע בכתב יד.

אחד האיורים המוקדמים ביותר של הכובע המחודש כשהוא ניצב על ראשו של יהודי, אנחנו מוצאים בקודקס מנסה (Codex Manesse). בתמונה שלפנינו אנו רואים את Süßkind von Trimberg, שעל ראשו ניצב הכובע. סוסקינד נזכר בקובץ השירה הגרמני כמשורר וטרובדור יהודי. זהו אגב המשורר היהודי-גרמני הראשון המוכר לנו בשמו המלא(!), ולו מיוחסים שישה שירים בקובץ.

Codex Manesse, Bibliotheca Palatina of Heidelberg

לא תמיד זוהה הכובע עם היהודים. ברור שהכובע הסתובב במקומות שונים ונחבש בין השאר בידי אריסטוקרטים ופקידים רמי דרג באירופה של ימי הביניים. עד המאה ה-12 אומץ הכובע אפילו בידי איכרים באנגליה, שחבשו אותו לראשיהם בחיקוי המעמדות הגבוהים. אז איך קרה שזוהה הכובע האופנתי דווקא עם היהודים?

באותה מאה (ה-12) שבה נראה שהכובע המחודד קונה אחיזה בכל רחבי אירופה, דווקא המפגש האלים והטרגי בין המערב למזרח בזמן מסע הצלב הראשון הביא לירידת המוניטין שלו. במהלך הפוגרומים שביצעו הצליינים בקהילות יהודי גרמניה, החלו להופיע דימויים אנטי-יהודיים שבהם מופיע הכובע המחודד על ראשי היהודים, וכך החל להיות מזוהה עם רוצחי המשיח ועם בוגדנות בכללה. וכי איזה נוצרי בר דעת ירצה לחבוש כובע שכזה?

חיי היהודים ולבושם השתנו דרמטית בעקבות החלטות ועידת לטראנו הרביעית ב-1215, שבה נקבע כי על היהודים החיים במדינות נוצריות להתלבש בצורה שהמבדילה אותם מלא-יהודים. ייתכן שזו גם הסיבה שהעיצוב של כובע אנשי הכנסייה שונה: הכובע בעל הקצה המחודד שהיה בשימוש בכנסייה עד אז, זכה לקצה מחודד נוסף. כפי שניתן לראות באיור הזה:

ועידת לטראנו הרביעית, איור מן המאה ה-13

אנגליה הייתה הראשונה לאמץ את הטלאי המזהה, ואיתה אזורים נוספים במערב אירופה. הערים דוברות הגרמנית הוסיפו על הטלאי גם את הכובע המחודד. הראשונה לאמץ את הכובע המחודד כסממן יהודי הייתה העיר ברסלאו בשנת 1266, כיום העיר ורוצלב שבמערב פולין. מחוקקי העיר קבעו שעל היהודים לענוד את הטלאי, ו"לחזור ולחבוש את הכובע המחודד (Pileus Cornutus) המזוהה עם היהודים באזורים אלו, ושבחוצפתם הם הפסיקו לחבוש".

בניגוד לטלאי שהוגדר היטב על פי הגודל, הצורה והמוטיב שיופיע במרכזו, צורת הכובע היהודי המחודד לא הוגדרה באופן מדויק. כתוצאה מכך, מספר סוגים של "כובעים יהודיים" הופיעו באזורי גרמניה. חלקם נאסרו מיד, אחרים הורשו לשימוש. אבל כל ניסיון לאכוף צורה אחת מוסכמת נכשלה.

כהרגלנו בכוח, בחרו מנהיגי עם ישראל לראות בגזירה דווקא מצווה. זו הסיבה שרבנים שונים ממנחם המאירי (1310-1249) ועד מחבר שולחן ערוך יוסף קארו (1575-1488) קבעו שעל היהודי המאמין לומר את שם השם או להתפלל רק כשיש כיסוי על ראשו. היו אף שהמליצו, כדוגמת רבי יעקב בן רבנו אשר (1340-1270), שאל ליהודים לצאת את ביתם בראש גלוי. כך שאפשר לראות בכיפה המודרנית צאצא ישיר של הניסיון להפוך את ה"כובע היהודי" לדבר שיש להתגאות בו ולשלבו בחיי הדת.

כמה דוגמאות שאספנו לכובעים מחודדים בכתבי יד עבריים (וגם שניים שלא):

מחזור מנהג אשכנז המערבי לכל השנה, המאה ה-13, ספריית פלטינה

 

הגדת ראשי הציפורים, המאה ה-13, מוזיאון ישראל

 

Tripartite Maḥzor, תחילת המאה ה-14, הספרייה הבריטית

 

ויכוח דתי בין מלומדים נוצרים (שמאל) ויהודים (ימין), חיתוך עץ של יוהאן פון ארמסשהיים, 1483:

 

דוגמה לסוגים השונים של כובעים יהודים בקהילות אשכנז אנחנו מוצאים במודעה הזו מתחילת המאה העשרים בהוצאת יפת שביפו. שם המודעה מתורגם מיידיש הוא "כובעים יהודיים למועדים שונים":

 

ולסיום, ב- Très Riches Heures du Duc de Berry, ספר שעות נוצרי מן המאה ה-15, אנחנו פוגשים את האמגושים כשעל ראשיהם הכובע המחודד:

לקריאה נוספת

Naomi Lubrich, The Wandering Hat: Iterations of the Medieval Jewish Pointed Cap, Jewish History, Vol. 29, No 3/4 (December 2015), pp. 203-244

Raphael Straus, The "Jewish Hat" as an Aspect of Social History, Jewish Social Studies , Vol. 4, No. 1 (January, 1942), pp. 59-72