אהובה הסודי של רחל המשוררת

שלושה שירים עדינים, כתובים רוסית בכתב ידה של רחל המשוררת, הסתתרו במשך שנים. באילו נסיבות נכתבו? ומי הוא "יבניה" שלו הוקדשו?

עמית נאור
10.06.2020
1
בְּעֶשֶׂר בַּבֹּקֶר, לֹא יְאֻחָר הַיּוֹם, אֶתְמוֹל, מָחָר – אַעִיף מַבָּט מֵעַל סְפָרַי, וּמִיָּד יַכְמִיר אֵלַי חִיּוּך אֲפֹר-עֵינַיִם.

השורות האלה, כאן בתרגום עברי מפרי עטה של רנה ליטוין שפורסם בעיתון "הארץ", נכתבו במקור ברוסית. הן נכתבו על דפים בגדלים שונים, בדיו שחור, בשורות מסודרות. הן נכתבו בידי רחל בלובשטיין, המוכרת בשם רחל המשוררת.

זהו קטע קצר בלבד מתוך שיר שנקרא "חיוך אפור עיניים", אחד מתוך שלושה שירים קצרים שנמצאו בארכיונו של יוחנן רטנר. כתב ידם המקורי עדיין שמור אצל מיכאל רטנר, בנו של יוחנן. השירים נכתבו ככל הנראה בראשית שנות העשרים, לאחר שובה של רחל ארצה בפעם השנייה, זמן מה אחרי שסיימה את לימודיה באירופה. דבר קיומם היה ידוע במשך שנים רבות רק למתי מעט, עד שתרגומם העברי בידי ליטוין פורסם במוסף הספרים של עיתון "הארץ" בשנת 2006. כעת נספר כאן גם מי היה האיש אשר לו הם הוקדשו.

1
השירים בכתב ידה של רחל, מתוך ארכיון יוחנן רטנר. צילום: ורד ליון-ירושלמי

קצת רקע: רחל בלובשטיין הגיעה לראשונה לארץ ישראל בשנת 1909. בתחילה התגוררה ברחובות, ולאחר מכן הצטרפה לחוות כנרת, על יד האגם שעימו היא מזוהה, ושהופיע בכמה משיריה המפורסמים. ב-1913 עזבה את הארץ לטובת לימודי חקלאות בצרפת. משהסתיימו הלימודים כבר פרצה מלחמת העולם הראשונה, והקשר בין צרפת לישראל נותק. רחל עשתה את דרכה לרוסיה, ושם שהתה בקרב קרובי משפחה ולימדה ילדי פליטים יהודים.

בסופו של דבר, לאחר המלחמה, יצאה מנמל אודסה ב-1919 על סיפון אוניית המעפילים "רוסלאן", שרבים מנוסעיה נעשו לאחר מכן דמויות בולטות בחיי התרבות והאומנות של ארץ ישראל העברית. הבקיאים בביוגרפיה של רחל כבר יודעים – היא שבה לאזור הכנרת והצטרפה לדגניה, אך משאובחנה כחולת שחפת גירשוה חברי הקבוצה, והיא עברה לגור למשך תקופה קצרה בפתח תקווה, ולאחר מכן בירושלים ובתל אביב. בתל אביב התגוררה במשך כשש שנים עד למותה ב-1931, בגיל 41 בלבד.

1
רחל בלובשטיין. צילום: אברהם סוסקין, מתוך אוסף ביתמונה, הספרייה הלאומית

עוד כששהתה באודסה, פגשה בבית מכרתה, רחל כגן, גבר גבוה ונאה, בערך בן גילה, בשם יבגני רטנר. מזיכרונותיו שכתב בדיעבד, לא ניכר שהתרשם ממנה יתר על המידה: "בחורה גרמית, גבוהה, כבדת תנועה, לא צעירה ביותר, בעלת חזה שקוע במקצת וזוג עינים נהדרות… במבט ראשון נראתה כעוף־מים חולני שהוטל ליבשה שלא־בטובתו, והריהו נע על פניה בגלמיות וברוח נכאה".

האיש הזה מוכר יותר בשמו העברי: יוחנן רטנר. רטנר נולד באודסה ב-1891. הוא למד בגרמניה, ובשובו לרוסיה התגייס לצבא הצאר. הוא נלחם במלחמת העולם הראשונה, ולאחר המהפכה הבולשביקית אירגן את כוחות ההגנה העצמית היהודיים באודסה. לאחר מכן השלים בגרמניה לימודי אדריכלות, וב-1923 הגיע גם הוא לארץ ישראל.

1
יוחנן רטנר

רטנר, שעברו הצבאי הרם כולל דרגת אלוף משנה בצבא הרוסי, מיהר להצטרף לכוחות "ההגנה". על אף ניסיונו, הצטרף לארגון כטירון פשוט על מנת להכיר מקרוב את דרכי פעולת "ההגנה", אך עד מהרה עלה במעלה ההיררכיה הארגונית. את פעילותו הביטחונית קיים במקביל לעבודתו כאדריכל, שבמסגרתה תכנן מבנים רבים, ובהם בית המוסדות הלאומיים בירושלים. רטנר הוביל את הפיכת "ההגנה" מאוסף מיליציות שהתמקד בהגנה על יישובים, לארגון צבאי בהתהוות, כזה שיכול להיות בסיסו של צבא סדיר עבור היישוב העברי – לכשיתאפשר התסריט הדמיוני הזה, כפי שנראה היה תסריט כזה באותה עת. כל זאת בתנאי מחתרת תחת שלטון מנדטורי עוין למחצה.

1
יוחנן רטנר (מימין) במדי צבא רוסיה, מתוך ארכיון יוחנן רטנר.

במהלך המרד הערבי הגדול מונה רטנר לראש המפקדה הארצית של "ההגנה". זה היה גוף הניהול של "ההגנה" באותה עת, שהתבסס על יחסי כוחות פוליטיים ביישוב היהודי בארץ ישראל. במסגרת תפקידו קידם רטנר את הקמתו של מטכ"ל מקצועי עבור "ההגנה", כחלק משאיפתו להפוך את הארגון לארגון צבאי מסודר. ב-1947 מונה ליועצו הביטחוני של דוד בן גוריון, בשעה שהאחרון לקח על עצמו את "תיק הביטחון". הקריירה הביטחונית של רטנר ידעה עוד עליות ומורדות: שיאן היה בפרשת סירובו להמשיך ולכהן כממלא מקום רמטכ"ל צה"ל בעת מלחמת השחרור, בשעה שמחזיק התפקיד, יעקב דורי, היה חולה. במקום זאת, שירת במהלך המלחמה כראש אגף התכנון בדרגת אלוף. בזמן המלחמה ריכז צוות אלופים שניהלו את השלבים המכריעים של המלחמה וההתמודדות עם פלישת צבאות ערב. מאוחר יותר עוד כיהן כנספח הצבאי של ישראל במוסקבה, ובחלוף השנים לימד פרופ' רטנר ועבד בטכניון (וגם שם הצטלבה דרכו עם זו של דורי).

1
יוחנן רטנר (יושב בשורה האמצעית, שני מימין) עם דוד בן גוריון, פולה בן גוריון, והסגל הפיקודי הבכיר של צה"ל ביום הקמתו. ניתן לראות בתמונה גם את יגאל אלון, מרדכי מקלף, יצחק שדה, לוי אשכול, יגאל ידין ועוד. הרמטכ"ל הראשון, יעקב דורי, אינו מופיע בתמונה משום שהתאושש מניתוח. מתוך ארכיון יוחנן רטנר.
 
1
יעקב דורי, מתוך אוסף ביתמונה, הספרייה הלאומית

פרשת שירותו של רטנר ב"הגנה" מרתקת, ואפשר לקרוא עוד מזיכרונותיו של רטנר מן התקופה באוטוביוגרפיה שחיבר, "חיי ואני". אנו, מצידנו, נשוב קצת אחורה, אל ירושלים בשנת 1924. יבגני רטנר, באמצע שנות השלושים לחייו, הגיע לא מכבר לארץ ישראל. הוא החל לעבוד כפועל בניין בירושלים, מהפועלים שהקימו את הבניין הראשון של האוניברסיטה העברית על הר הצופים. בזמן שהיה בירושלים, התגורר בביתה של ד"ר הלנה כגן, רופאת הילדים המיתולוגית של ירושלים – וגיסתה של ידידתו הקרובה משכבר הימים, רחל כגן.

1
רחל כהן-כגן, מתוך אתר הכנסת

שם, באביב ובקיץ של שנת 1924, נערכת פגישה מפתיעה: רטנר פוגש שוב את רחל בלובשטיין, רחל המשוררת, שהתגוררה גם היא בירושלים לאחר שסולקה מדגניה בשל מחלתה. רטנר הופתע ככל הנראה ממראה הטוב של רחל, שאותה זכר כאישה חולנית במידת מה. רחל, מצידה, הופתעה ככל הנראה לגלות איך איש הצבא שפגשה באודסה בקי כל כך בכתביהם של פושקין ולרמונטוב, המשוררים הרוסיים הגדולים.

הקרבה הספרותית יצרה כנראה גם קרבה אישית. רחל הציעה ללמד את רטנר עברית בזמן ששהו יחד בירושלים, והוא הסכים. מיכאל רטנר, בנו של יוחנן, משער שהיא גם הכירה בפני אביו את שירתה של המשוררת הרוסיה אנה אחמטובה, שסגנון שירתה היה כנראה השראה לאותם שלושה שירים שהזכרנו בפתיחת הכתבה. כן, שלושת שירי האהבה האלה, שהיו שמורים במשך שנים אצל משפחת רטנר, הוקדשו ליוחנן, ואפשר רק לשער מתוכנם על עוצמת הרגשות שחשה רחל כלפי האיש שלו הם הוקדשו.

1
שיר בכתב ידה של רחל, מתוך ארכיון יוחנן רטנר. צילום: ורד ליון-ירושלמי

בגב אחד הדפים כתבה בעברית רחל המשוררת את ההקדשה: "ליִבְנִיָה, אם יֵדַע את שֵעוּרוֹ". במה מדובר? יבניה הוא שם תנ"כי המופיע פעם אחת בספר דברי הימים א', פרק ט', פסוק ח'. רחל בחרה את השם הזה כתחליף עברי לשם הרוסי יבגני: שם שגם שמר על המצלול וגם התאים במיוחד לאדריכל־בנאי־אומן. והתוספת? זהו האתגר שמציבה רחל המורה לעברית לרטנר תלמידהּ, האם יוכל לקרוא את הכתובת ולפרש את משמעות השם? בסופו של דבר, כפי שהקוראים השמים ליבם לפרטים כבר יודעים, יבגני רטנר ידוע בישראל בשם הפרטי יוחנן. נראה, שהשם התנ"כי הנדיר לא נקלט, ורטנר בחר לאמץ לעצמו, כמו רבים אחרים באותה תקופה, את שמו המחתרתי – כפי שקראו לו חבריו ב"הגנה".

1
ההקדשה העברית שכתבה רחל, מתוך ארכיון יוחנן רטנר. צילום: ורד ליון-ירושלמי

הקשר בין רחל בלובשטיין ליוחנן רטנר התרופף בשנים הבאות. רחל, שמצבה הדרדר, עברה לחדר קטן ברחוב בוגרשוב בתל אביב, שבו גם נפטרה ממחלת השחפת, בת 41. רטנר עבר לחיפה לטובת משרה בטכניון, שם גם הצטרף אל כוחות "ההגנה" המקומיים, והמשיך בקריירה הצבאית־ביטחונית שהזכרנו רק שבריר ממנה בפסקאות שלעיל. עם זאת, רטנר היה בין חבריה הבודדים של רחל שהמשיך לבקרה בביתה בתל אביב. לאחר מותה, השתתף רטנר בעיצוב קברה המפורסם, שניצב עד היום בבית הקברות כנרת, מעל האגם שהופיע פעמים רבות בשיריה.

אנו מוסיפים כאן לעיונכם את שלושת השירים שהקדישה רחל ליוחנן רטנר, כפי שתורגמו לעברית בידי רנה ליטוין, ופורסמו במוסף הספרות של עיתון "הארץ" בתאריך 19 בספטמבר 2006. תוכלו לקרוא אותם גם בקישור המצורף כאן. על אחד השירים מופיע תאריך: 14 ביולי 1924. זה היה – במקרה, או שלא – יום הולדתו ה-33 של יוחנן רטנר.    

כתבות נוספות

האדריכל שסירב להיות רמטכ"ל הרפתקאותיו של סרט האנימציה העברי הראשו אלבום עצורי ההגנה של הבריטים נחשף חידת האביב של רחל

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation