"ספרות צריכה להיות חידתית", אמרה פעם המשוררת והסופרת נורית זרחי בראיון שנערך עימה במוסף הספרות שלנו, "המוסך". "לילדים זו לא בעיה, רק להורים זו בעיה. לילדים יש תריס פתוח, והוא נסגר רק אחרי גיל ההתבגרות", היא אמרה. נורית זרחי היא במידה רבה "הילדה המרדנית" של שירי הילדים. שיריה מלאים בהפתעות, אירועים פלאיים וקסם פרוע שמושך עיני קוראים צעירים ומבוגרים. השנה היא חוגגת 80 וזאת הזדמנות מצוינת להיזכר בכמה משיריה האהובים ביותר, אלה שהצליחו להגיע לקאנון פזמוני הילדים, אפילו שהם די חריגים בנוף.
השנה האחרונה הייתה משמחת במיוחד עבורה, כשביום העצמאות תשפ"א זכתה גם בפרס ישראל לספרות. המשוררת שכתבה שירים על נמרים מתחת למיטה ונתנה דרור ליחס חצוף כלפי דודות שנפלו לשלוליות, זכתה סוף סוף בהכרה האולטימטיבית. לא שחסרים לה פרסים: היא כבר זכתה בשורה ארוכה, ביניהם פרס ביאליק, פרס ראש הממשלה וגם עיטור אנדרסן הבינלאומי לספרות ילדים.
ביקשנו משניים מהיוצרים ששרו משיריה, יוני רכטר וחוה אלברשטיין, שיספרו לנו קצת על החיבור עם השירים הפלאיים, המפתיעים והמצחיקים של זרחי.
קילפתי תפוז
איש אחד מקלף תפוז ומוצא בפנים ילד ישן. הילד מתרעם, ובצדק. גם העירו אותו וגם קר לו עכשיו משנפתח התפוז. האיש מבקש את סליחתו ומשיב את הפלחים למקום על מנת שהילד יוכל להמשיך לישון. כעת, קצת כמו אצל שרדינגר, האיש לא יודע אם הילד עדיין שם ואם הוא עדיין ישן. זאת בקצרה עלילת השיר "קילפתי תפוז" שכתבה נורית זרחי. במקור זו ילדה שמקלפת את התפוז, אבל רובנו מכירים את השיר הזה בביצועו של אריק איינשטיין, כפי שהופיע באלבומו "הייתי פעם ילד". האלבום הזה מורכב כולו משירי ילדים שהלחין יוני רכטר, ואתם מכירים מהם לא מעט: "שבת בבוקר", "אדון שוקו", "גברת עם סלים". חלקם זכו אחר כך גם לקליפים מתוך קלטת הוידאו "כמו גדולים".
בין כותבי וכותבות שירי הילדים שבאלבום הזה נמצאים חיה שנהב, יהונתן גפן, תרצה אתר ושלומית כהן-אסיף. אבל רק שיר אחד באלבום נכתב על ידי נורית זרחי. זה השיר "קילפתי תפוז". "כשעבדתי עם אריק איינשטיין על שירי ילדים, הוא הביא הרבה ספרי ילדים, ובהם גם ספר של נורית זרחי", מספר יוני רכטר על הבחירה דווקא בשיר הזה. "כשנתקלנו ב'קילפתי תפוז' מיד אהבנו אותו בגלל הייחודיות שלו, ההומור והדמיון שבו".
היה קל להלחין אותו?
השיר עצמו אינו קשה להלחנה. הטקסט נתן לי מיד השראה ללחן, וחשבתי שסגנון של רגאיי יתאים לו. ברגע שבחרתי בז'אנר זה נתן לי כיוון, וההלחנה זרמה די מהר. אפשר לשמוע זאת מהתוצאה.
למה דווקא רגאיי?
הרגאיי מגיע מג'מייקה, והתפוז שהוא פרי היה עבורי איכשהו דימוי לאי הזה. זה עבד. השיר אהוב מאוד במשך שנים רבות, ונדמה שאינו מאבד מרעננותו. אני גם מבצע אותו בהופעות שלי מזה כמה שנים.
אישה באבטיח
ילד ישן בתפוז זה דבר אחד, אולי הוא סתם עצר שם לנוח. אבל מה לגבי אישה שבוחרת לקבוע את ביתה דווקא בתוך אבטיח? נכון, מדובר בפרי מרווח, ובוודאי טעים מאוד, ובכל זאת לא מדובר בהכרח בפתרון טוב לבעיית מחירי הדירות. השיר הזה של זרחי, "אישה באבטיח", מספר על אישה אשר – כמו שאפשר להבין – גרה בתוך אבטיח. יש לה שם מקום ל"שני שרפרפים וכיסא ומנורה", יש לה שם סלון וארון, ואפילו חתול היא מביאה. אבל כמו שקורה כל שנה, יום אחד תמה לה העונה. כבר אין אבטיחים כשמגיע הסתיו, והאישה נאלצת לתור אחר מקום מגורים אחר. אז היא מגלה את מצוקת הדיור ונאלצת להסתפק בחדרון קטן בתוך גזר. שם כבר אין כל כך הרבה מקום, והיא מסתפקת בחצי ארון, ברבע כיסא ובשרפרף, ו"מעצמה היא בקושי הצליחה לדחוק את האף". גם השיר הזה הולחן על ידי פסנתרן מוכר – שלמה גרוניך – ובוצע בוירטואוזיות על ידי האחת והיחידה, חוה אלברשטיין במסגרת תקליט שלם משיריה של זרחי. אלברשטיין היא זו שבחרה את השיר וביקשה להלחינו. דיברנו איתה על התהליך.
"ביקרתי אצל שכנים שלי ואת עיני משכה עטיפה צבעונית מאוד של ספר. זה היה ספר של נורית זרחי, והציורים הנפלאים היו של רות צרפתי. בזכות הציורים התחלתי לקרוא גם את השירים ופשוט נדהמתי".
מה אהבת בשירים האלה?
"הבנתי שמדובר בספר לילדים אבל מעולם לא קראתי שירי ילדים כאלה. התאהבתי בהם מיד, וגם במשוררת. רק מאוחר יותר גיליתי שהיא הייתה אשתו של יורם טהרלב, שאיתו הרביתי לעבוד עוד קודם".
ואיך העיון בספר הפך לאלבום שלם?
"התחלתי לקרוא את כל השירים של נורית שהיו בנמצא, ומהר מאוד החלטתי שהם ראויים לפרויקט מיוחד. רציתי שהם יזכו להלחנות מיוחדות אז פניתי לכמה יוצרים צעירים, ממש בתחילת דרכם, וחילקתי לכל אחד מהם שיר להלחנה".
מי היה שם? ואיך הייתה העבודה איתם?
"שלמה גרוניך, מתי כספי, דני עמיהוד ומישה סגל שגם הפיק ועיבד את הפרויקט. זאת הייתה הרפתקה נהדרת. את נורית הכירו אז בעיקר אוהבי שירה ואנחנו הצלחנו להביא אותה לכולם".
אלברשטיין הפכה את שירי זרחי לתקליט שלם בשם "לאט לאט לאט". "על העטיפה הייתה אמורה להיות תמונה שלי עם שמלת תחרה לבנה וארוכה עם שמשיה לבנה", מספרת אלברשטיין. "לידי היו עז וכלבלב. הכל בהשראת השיר שנתן לאלבום את שמו, שם כתבה זרחי על 'גברות זקנות עם שמשיות לבנות פוסעות לאט לאט'". אבל בהתחלה, מתברר, "אישה באבטיח" לא היה דווקא השיר הבולט מתוכו, וגם האלבום לא התקבל מיד בעין יפה.
מה אמרו על התקליט כשהוא יצא?
"הוא לא התקבל בהתלהבות. טענו שהוא נופל בין הכיסאות – יש בו שירי ילדים עם מנגינות מורכבות מידי. אז הוחלט לשנות את העטיפה ואבנר כץ אייר אותי בתוך אבטיח. כך או כך, במשך השנים התקליט הזה מצא את מקומו, ועד היום הוא אחד האהובים עליי ביותר", מסכמת אלברשטיין.
"יצירתה של נורית זרחי לילדים מלאה באיגיון פרוע ובפנטסיה, בסיפורים ובשירים שמאכלסים אותם חיות מדברות, מכשפות מקסימות ופירות שמשמשים כבית", אומרת לנו דורית גני, סופרת ועובדת בצוות היעץ של הספרייה הלאומית. "אבל בצד ההומור והדמיון, יש ביצירותיה גם מלוא החופן עצב ובדידות. חלקם מקורם ביתמותה המוקדמת ובהתמודדות הלא פשוטה עם חברת הילדים בקיבוץ".
מה מיוחד בשירה לילדים של נורית זרחי?
"היא לא דומה לשום דבר אחר. יצירותיה של זרחי מסרבות לציית לגבולות ולהגדרות של קהלי יעד, ז'אנרים, חוקי טבע או חוקים בכלל. אלה יצירות שאין בהן רצון לחנך או להעביר מסר, אלא לבטא אמת פנימית עמוקה ולא מתחנפת. ודבר נוסף עומד בבסיס כל יצירתה של זרחי – גם בגיל 80 זרחי תמיד בצד של הילדים, מבינה אותם, דואגת להשמיע את קולם ומאמינה בזכותם לחופש, לאוזן קשבת, לאהבה ולכבוד".
איזה משיריה של נורית זרחי אתם ואתן הכי אוהבים/ות? ספרו לנו כאן בתגובות, בפייסבוק, בטוויטר או באינסטגרם.
