כבר שישה עשורים שמיקי גבריאלוב יוצר מוזיקה שנכנסת לנו עמוק לתוך הלב ומחזור הדם. השירים שכתב עם אריק איינשטיין העניקו לו מזמן מקום של כבוד בפנתיאון המוזיקה הישראלית, אבל הפעם בחרנו לדבר איתו על שירים שכתב עבורו, לעצמו, וגילינו, ושב, את הוורסטיליות המוזיקלית שלו, את הכישרון ואת הדרכים העדינות והמתוחכמות בהן הוא משתמש כדי להגיד את דעתו, להביע ביקורת, למחות – ועדיין ליצור שיר רוק או פופ שלא נוכל להפסיק לזמזם.

האיש שכבר בגיל 22 הלחין את "אני ואתה" ואחריו עוד מאות שירים – עשרות רבות מהם הפכו לחלק בלתי נפרד מפס הקול הישראלי – לא מפסיק ליצור. אחרי 5 אלבומי מופת עם אריק איינשטיין, חבירה לשותפים אחרים ליצירה כמו קורין אלאל (כן, כן, הם היו צמד, אי אז) ויהונתן גפן ואלבומי סולו שחיברו בין הרונקרול שזורם בדמו לבין השפעות מוזיקליות מבית ההורים, אחרי הלחנה לתיאטרון וכתיבה לאחרים – הוא לא נח על זרי הדפנה של נכסי צאן הברזל שכתב. יש לו מה להגיד, והוא עושה זאת דרך המוזיקה שלו.

בתחילת נובמבר 2024 מלאו לגבריאלוב 75 סתווים, ובאותו שבוע יצא אלבום הסולו ה-16 שלו "בימים אחרים", אלבום שהגיע אחרי שנה בה חרש את הארץ בהופעות בפני מפונים, משפחת שכולות, משפחות חטופים וחיילים, כדי לשמח ולעודד אותם עם השפע המוזיקלי המדהים שלו. התוצאה היא אלבום שגם בו אומר גבריאלוב – בשפתו שלו – את דעתו על המתרחש ומשתף את תחושותיו על מה שקורה סביבו.

כי למיקי גבריאלוב אכפת. אכפת מאוד. בלי ששמנו לב, לאיש השקט והנחבא אל הכלים היו תמיד שירים שהביטו על המציאות, על המתרחש סביבנו, בעין בוחנת, ואמרו את שעל ליבו כשראה עוולה או אי צדק. "אני ואתה" היה הסנונית הראשונה אבל מאז הלחין עוד הרבה שירים, עם אייינשטיין ובלעדיו, שביקשו מאיתנו להסתכל לרגע על מה שקורה, למחות כשנעשה אי צדק ולגלות אמפתיה לחלש ולעצמנו.

גבריאלוב פורש באלבום החדש את מה שמעיק על ליבו אחרי שנה קשה מנשוא לכולנו. אפשר למצוא שם טקסטים של אשתו מיכל ושל משוררים ישראליים לצד שירים שגבריאלוב כתב את מילותיהם: לצד שירים כמו ״מלאך שלי״ ששלחה אליו המשוררת והסופרת שלומית כהן אסיף והוקלט עם ילדי וילדות קיבוץ נחל עוז כתב גבריאלוב את השיר ״כולם נגדנו״ המתייחס לאנטישמיות הגוברת אחרי השבעה באוקטובר ואת השיר "אל תוותר" בו הוא מפציר בו ובנו להמשיך ולשמור על התקווה ולא לוותר עלינו ועל הבית שלנו. 

תֵּן לִחְיוֹת, תֵּן לִחְיוֹת, תֵּן לִישֹׁן בְּשֶׁקֶט בְּלִי לִדְאֹג

בהופעות הרבות שעשה מול אלו שהשבעה באוקטובר שינה את חייהם לנצח, יש כמה שירים שהקהל לא מוותר עליהם: "הם מבקשים במיוחד את "אבא סיפור" בגלל הילדים, את "ערב מול הגלעד" בגלל 'ישוב טלה אל חיק האם', את "אמא אדמה" וכמובן את "אני ואתה". אני לא יכול לעשות הופעה בלי השיר הזה." אומר גבריאלוב.

ומה אתה רוצה ואוהב לשיר בהופעות האלו?

אני כמובן שר את "תן לחיות" [מהאלבום "מחסה בטוח" – ל.ה] שזה בעיניי המהות של מה שאני רוצה לעשות, וכך אני מרגיש לגבי כל סוג של רצח, הרג או מניעת חיים. תאהבו איש את רעהו. עדיף.

ישבתי עם גבריאלוב כדי שיספר לי את הסיפורים מאחורי כמה מהשירים הכי יפים שיצר, דווקא לעצמו ולא לאחרים. 4 שירים שמראים בזעיר אנפין את רוחב היריעה עליו מתפרשת יצירתו, כי גבריאלוב הוא אחד מאבות הרוק הישראלי, אבל גם כזה שיודע לתעל את שורשיו הטורקיים ליצירת פופ שמח או בלדה עצובה ומרגשת להפליא, כזה שיודע להלחין יצירה של חנוך לוין לתיאטרון אבל גם לקחת את אחד מהטקסטים הלא פשוטים של לוין ולהפוך אותו ללהיט רדיו.

רַק תַּשְׁאִירוּ לִי פִּנָּה לְגַדֵּל כַּמָּה פְּרָחִים, לְהַרְגִּישׁ אֶת הַיָּרֹק, אֶת הָאִשָּׁה וְהַיְּלָדִים

"פינה ירוקה" הוא אחד מהשירים שאנשים מבקשים מגבריאלוב לשיר להם בשנה האחרונה, הרבה בגלל הפזמון שפשוט מבקש מה שכולנו משוועים לו – לשמור על חלקת אלוהים הקטנה שלנו, לחיות בשקט תחת גפננו ותאנתנו.

אבל השיר הזה, שהשנה מהדהד לנו כבקשה לשקט ושלווה, הוא בעצם שיר מחאה: "כשהתחלתי לכתוב את המילים ב-1984, זה היה אמור להיות שיר על שיר על הבקשיש הטורקי המפורסם, על שוחד. היה לי רעיון והתחלתי לכתוב – זה מקבל וההוא מקבל, מעל השולחן, מתחת לשולחן – לאט לאט פיצחתי את המנגינה אבל המילים לא הסתדרו לי כל-כך. לא הייתי ממש מיומן אז בלכתוב פזמונים ולא הייתי בטוח שמישהו יתחבר למה שאני כותב, שמישהו בכלל ירצה לשמוע דבר כזה. אז התחלתי לגלגל את הטקסט, בהתחלה עם אשתי, ולאחר מכן עם רוני סומק. בסוף רוני כתב לזה מילים חדשות על פי האסוציאציות שלי ומה שרציתי להביע." 

אֲנִי לֹא מֵבִין מָה כֻּלָּם רוֹצִים לִהְיוֹת ג'וֹן וֵיְין

לֹא מֵבִין לְאָן כֻּלָּם יוֹרִים

לִי מִקַּפְּצוֹנִים יֵשׁ בַּבֶּטֶן פַּרְפָּרִים

אֲנִי פּוֹחֵד מִגּ'וּק מֵרוּחַ וּמַסָּתָם שׁוֹטְרִים

אָז רַק תַּשְׁאִירוּ לִי פִּנָּה לְגַדֵּל כַּמָּה פְּרָחִים

לְהַרְגִּישׁ אֶת הַיָּרֹק אֶת הָאִשָּׁה וְהַיְּלָדִים

רַק תַּשְׁאִירוּ לִי פִּנָּה לִשְׁתֹּל כַּמָּה עֵצִים

לְהַרְגִּישׁ אֶת הַיָּרֹק אֶת הָאִשָּׁה וְהַיְּלָדִים

אֲנִי לֹא מֵבִין מָה כֻּלָּם חוֹלְמִים עַל מרלין מוֹנְרוֹ

מָה כָּל כָּךְ רַע בְּשֵׂעָר אָסוּף וְקוּקִיּוֹת

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָן כְּשֶׁהֵן חוֹזְרוֹת מֵהַקְּנִיּוֹת

עִם הַפִּלְפֵּל עִם חַסָּה וְסַל עַגְבָנִיּוֹת

אֲנָשִׁים שׁוֹכְחִים שֶׁפַּעַם חָפְרוּ עִם טוּרִיָּה

וּבְלִי עֲבוֹדָה יִהְיֶה לָנוּ פֹּה עֵסֶק בִּישׁ

אֲנִי לֹא מֵבִין לָמָּה בְּזֵעַת הַפֶּשַׁע נֹאכַל לֶחֶם

וּבְסוֹף כָּל עִסְקָה מְשַׁלְשְׁלִים לַכִּיס עוֹד בְּקָשִׁישׁ

אבל הייתה כבר מנגינה?

כבר הייתה מנגינה על פי המילים שכאמור לא הסתדרו לי ממש, ישבתי עם רוני סומק הוא פיתח את זה למשהו אסוציאטיבי אחר – מה שהוא אומר בעצם זה "תשאירו לי פינה לגדל כמה פרחים" כלומר – אל תקחו לי, אל תהרסו לי את החיים, תנו לי משהו שאני אוכל להרגיש איתו טוב. אני בהחלט שלם עם הטקסט, זה מין שיר מחאה, שיש בו גם כעס.

אבל המנגינה קצבית – זה שיר נורא כיפי.

אני נוהג הרבה פעמים להשתמש בטקסט מחאתי או טקסט מלנכולי ולשים אותו על מנגינה יותר קצבית, כדי שזה יאזן, שמי שישמע את זה – לא יתנגד לזה. יש לי נטייה כזו.

זה מה שהרגשתי גם עם 'הנשרים פשטו עם שחר', עוד רעיון שהעליתי ולא יצא לי לכתוב כמו שצריך, וכתבתי עם רוני, בדיוק כמו עם 'פינה ירוקה'. שם רציתי לספר על זה שפשוט עשקו אנשים מבוגרים ולקחו מהם את השטחים שלהם בצפון תל אביב ובנו על זה מגדלים ועשו מזה הרבה כסף. הם בסך הכל רצו שתהיה להם חלקת אדמה כשיצאו לפנסיה ולקחו את זה מהם, קנו את השטח בזול, בנו שם מגדלים ועשו הון תועפות.

אַל תִּבְכֶּה יֶלֶד, אֲנָשִׁים חַיִּים כְּמוֹ בְּמִלְחָמָה. יָד אַחַת מַחֲזִיקָה יוֹנָה – הַיָּד הַשְּׁנִיָּה מַחְזִיקָה רוֹבֶה

בסוף שנות השבעים ולאורך שנות השמונים הגיע אלינו של מוזיקה מרחבי העולם, כל פעם ממדינה אחרת, שקיבל לבוש ישראלי חדש. זה התחיל ב"ארץ טרופית יפה" שחגג את המוזיקה הברזילאית, המשיך עם "האישה שאיתי" שבו דיוויד ברוזה ויהונתן גפן הפכו את המוזיקה הספרדית לבת בית בישראל, וכאשר יהודה פוליקר שר "אל נא תבכי, עיניים שלי" לצלילי המוזיקה היוונית שספג מבית הוריו, לא נשארה עין יבשה מול מקלטי הרדיו.

גם מיקי גבריאלוב חזר לשורשיו הטורקיים באלבום "כשחלמתי על הבית". אבל עוד לפני כן, באלבום האוסף "סיפור של חורף", הופיעה סנונית טורקית ראשונה, השיר "אל תבכה ילד" עיבוד חופשי לשיר טורקי, במילים חדשות שכתב אפרים בוצ'וק. בניגוד ל"גברת מגונדרת" ו"הופ הופ" השמחים והקופצניים ששר עם הילדה-זמרת מוג'דה, "אל תבכה ילד" הוא שיר אפוף עצב גדול.

אֲנָשִׁים חַיִּים כְּמוֹ בְּמִלְחָמָה

יָד אַחַת מַחֲזִיקָה יוֹנָה

הַיָּד הַשְּׁנִיָּה מַחְזִיקָה רוֹבֶה

אַל תִּבְכֶּה יֶלֶד אַל תִּבְכֶּה

כָּל כָּךְ טָהוֹר וְרַעֲנָן לֶאֱהֹב אוֹתָךְ

אַף עַל פִּי שֶׁאַחַר כָּךְ יֵשׁ כְּאֵב

הַלֶּהָבָה שֶׁבְּתוֹכִי מֵעַצְמָהּ לֹא תִּכְבֶּה

אַל תִּבְכֶּה יֶלֶד אַל תִּבְכֶּה

יוֹם אֶחָד אַתָּה תִּתְעוֹרֵר בְּאֵיזֶשֶׁהוּ מוֹטֵל

עַל הַמִּטָּה תִּשְׁכַּב אִשָּׁה רְחוּצָה בְּאַלְכּוֹהוֹל

וְהִיא תְּדַבֵּר אִתְּךָ עַל אַהֲבָה שֶׁמֵּתָה

אַל תִּבְכֶּה יֶלֶד אַל תִּבְכֶּה

אי אפשר שלא לבכות בשיר הזה.

נכון, זו הייתה המטרה. זה שיר שנולד בשנת 1990, ממש לפני מלחמת המפרץ, וכשהוא יצא במלחמת המפרץ השמיעו אותו הרבה מאוד, בעיקר בגלל הקלרינט הטורקי שמנגן בהתחלה, זה הזכיר לכולם אזעקה. כמובן גם המשפט "אל תבכה ילד" – מטריד אותנו נורא כשיש מלחמות, מה יקרה עם הילדים.

זה שיר עם מנגינה טורקית במקור?

כן. נתנו לי קסטה עם המנגינה הזו, שבמקור היא בכלל קופצנית והמילים שלה מדברות על משהו אחר בכלל.

אז למה לקחת את זה לכיוון העצוב?

הקלטתי את האלבום 'סיפור של חורף', ומשום מה המנגינה הזו מצאה חן בעיניי, למרות שהמילים בטורקית אומרות "חבר למה השיער שלך לבן?". התחלתי לנגן את המנגינה הזו בסגנון אחר לגמרי, בלדה כזו. התחלתי לשיר את זה לעצמי, וביקשתי מהיוצרים בטורקיה לתת לי אפשרות לשנות את המנגינה, כי המנגינה הזו שאני מבצע אותה שונה מהמקור. היא דומה למנגינה שלהם אבל עם שינויים. שיניתי את המקום של הפזמון והפכתי את הפזמון שלהם למנגינה, הפכתי את 'אל תבכה ילד' לפזמון. זה קירב את השיר לאוזן הישראלית ולא השאיר אותו במחוזות הטורקיים המייללים.

ואחר כך גם האלבום הטורקי שלך "כשחלמתי על הבית" שלך זכה להמון אהבה

נכון, אבל תמיד איזנתי את זה, קירבתי את זה והתאמתי את זה לאוזן הישראלית. ניסיתי להשתמש בעיבודים בצליל הישראלי עם הגיטרות, עם האקוסטיקה. השתמשתי באלמנטים טורקיים כמו נגנים שינגנו עם כלים טורקיים, אבל היה איזון בין סוג של פופ, רוקנרול כזה, לבין משהו אתני. ואז השירה שלי עם המילים קרבו את זה לאוזן הישראלית. וזה מה שחיפשתי, מה שחלמתי לעשות אחר כך, כל האלבום הזה.

טוּרְקִי, טוּרְקִי, מִי חָלַם אוֹתְךָ הַלַּיְלָה? זְקֵנָה יַפָּאנִית, הִיא חָלְמָה אוֹתִי.

ומטורקי אחד (גבריאלוב), לטורקי אחר (לגמרי). בקריירה העשירה והארוכה שלו כתב גבריאלוב גם מוזיקה לתיאטרון. מפגש מקצועי עם חנוך לוין הוליד גם שיר מאוד קשה להלחנה, שהתחבב על גבריאלוב מאוד ונלקח לרפרטואר האישי שלו.

איך זה קרה?

עבדתי ב-1989 עם חנוך לוין והעלינו מחזה, מין קברט שנקרא ה"ג'יגולו מקונגו" וישבנו יחד וחשבנו מה עובד, הוא הביא מערכונים ושירים. אמרתי לו שיש משהו קצת יידישאי לא רק בכתיבה שלו אלא גם בשירים שהוא מביא ובמערכונים בקברט הזה, ואני חושב שזה צריך להיות מין בלוז יידישאי.

וזה מה שיצא?

הוא כמובן צחק מזה ואמר 'בוא נשמע את זה'. הוא אהב מאוד לידים [הובלות מוזיקליות- ל.ה] קלאסיים. אז יש כמה דברים שהלחנתי בקברט הזה שיש להם טעם של ליד קלאסי כמו 'ציפור המכנסיים הקטנה'. המערכון אליו שייך 'טורקי טורקי' דיבר על חייל טורקי ששומר על הגבול ואין שם מה לעשות, אין לו מה לעשות. הוא לאט לאט נרדם וחולם, וחולם על זה שהוא ביפן, ובהודו, שט על הגנגס, ובנורבגיה הוא כמו סרדין. וזה הצחיק אותי נורא. הלחנתי את זה ואמרתי לעצמי שהמנגינה צריכה להיות מין משהו כזה שמח כזה. לוין מאוד אהב את זה. אבל כשעשינו חזרה על הבמה, המערכון לא התאים. לעומת מערכונים אחרים הוא היה כנראה לא מספיק חזק בעיניו. בעיני כולם.

השיר נחתך מההצגה?

כן. תיקי דיין וגידי גוב ויוסי פולק שיחקו ושרו בהצגה, ויום אחד נסעתי עם תיקי באוטו ואמרתי לה מה את חושבת? כדאי לי לשיר בעצמי את השיר הזה? והיא אמרה, וואלה, תעשה את זה. באלבום 'מחסה בטוח' הוספתי את את השיר בעיבוד של סוג כזה של אירובי, כמו אגדו-דו-דו, קופצני כזה.

טוּרְקִי, טוּרְקִי, מִי חָלַם אוֹתְךָ הַלַּיְלָה?

– זְקֵנָה יַפָּאנִית, הִיא חָלְמָה אוֹתִי.

– טוּרְקִי, טוּרְקִי, וּמֶה עָשִׂיתָ בַּחֲלוֹם יַפָּאנִי?

– חַיַּי וּמַעֲשֵׂי הָיוּ קְצָרִים:

עַל שְׂפַת הֲגַנְגֶּס שֶׁבְּהֹדּוּ רַצְתִּי בְּתַרְבּוּשׁ אָדֹם,

קוֹף בֵּין הָעֵצִים צָרַח, אַחַר-כָּךְ גַּזְתִּי.

– טוּרְקִי, טוּרְקִי, מָה פֵּשֶׁר הַחֲלוֹם?

– אֵינִי יוֹדֵעַ. מָה לִי וּלְגַנְגֶּס?

– טוּרְקִי, טוּרְקִי, אֵיךְ הִגַּעְתָּ מִיַּפָּאן לְהֹדּוּ?

– בָּאתִי, נֶעֱלַמְתִּי, הַשֵּׁד יוֹדֵעַ אֵיךְ,

הַכֹּל עָבַר כְּאִלּוּ לֹא אֲנִי הוּא, בָּאתִי

לְעוֹלָם מוּזָר, אוֹחֵז קָצֶה שֶׁל חוּט

לֹא מְחֻבָּר לְשׁוּם דָּבָר.

– זְקֵנָה, זְקֵנָה, אֶת מִי חָלַמְתְּ הַלַּיְלָה?

– חַיָּל טוּרְקִי, הוּא שֶׁאוֹתוֹ חָלַמְתִּי.

– זְקֵנָה, זְקֵנָה, וּמֶה עָשָׂה טוּרְקִי בַּחֲלוֹמֵךְ?

– חַיָּיו וּמַעֲשָׂיו הָיוּ קְצָרִים:

הוּא רָץ עַל שְׂפַת הֲגַנְגֶּס שֶׁבְּהוֹדוּ בְּתַרְבּוּשׁ אָדֹם,

קוֹף בֵּין הָעֵצִים צָרַח, וְאָז הֵקַצְתִּי.

– זְקֵנָה, זְקֵנָה, מָה פֵּשֶׁר הַחֲלוֹם?

– אֵינִי יוֹדַעַת, מָה לִי וּלְגַנְגֶּס?

– זְקֵנָה, זְקֵנָה, אֵיךְ בָּא אֶצְלֵךְ טוּרְקִי לְהֹדּוּ?

– בָּא מֵעַצְמוֹ, הַשֵּׁד יוֹדֵעַ אֵיךְ,

דְּבָרִים קוֹרִים סְבִיבִי, חוֹלְפִים בִּי,

כְּאִלּוּ מְסֻפָּר בִּי מַשֶּׁהוּ הַמְּיֹעָד

בִּכְלָל לֹא לִי.

– חַיָּל טוּרְקִי, זְקֵנָה יַפָּאנִית,

מִי אַתֶּם? מָה לִי וְלָכֶם?

נָמוֹג הַקּוֹף, נָגֹז הֲגַנְגֶּס,

וְגַם אַתֶּם,

עוֹד רֶגַע – וְאֵינְכֶם.

זה שיר קשה מאוד להלחנה, אין לו בית ופזמון (B-A) אלא כל בית שונה (A-B-C-D-E). יש מעטים שעושים את זה בהצלחה. הופכים שיר מורכב ללהיט. איך עושים את זה?

זה כמו שעשיתי עם "סע לאט". צריך כישרון בשביל זה, זה לא דבר שלומדים. צריך כלים וגם כשרון, לראות את התמונה המלאה. זה היה בשבילי אתגר – אומנות זה לא רק עניין מסחרי. ישבתי וחשבתי איך לבנות את המנגינה – מתי יהיה יותר קצב ומתי פחות. הדברים האלה מובילים אותי כשאני יוצר משהו, שאחר כך הופך לשלם, הופך להיות שיר.

אוווווו אַתְּ יָפָה שֶׁלִּי. אַתְּ יָפָה וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

ואיך אפשר בלי קצת רומנטיקה? גבריאלוב חתום על כמה משירי האהבה הנפלאים ביותר במוזיקה הישראלית. אחד היפים שבהם נכתב יחד עם אישתו מיכל גבריאלוב, והוא מספר את סיפור האהבה שלהם. בגיל שלושים הוא מצא את עצמו אב חד-הורי שמגדל לבדו את ילדיו, אז בני 8.5 ו-4.5, אחרי שנישואיו הראשונים הסתיימו. שנתיים לאחר מכן הוא פגש במיכל וחוץ ממערכת יחסים אוהבת ועוד שני ילדים יצאו לו מזה גם שירים שכתבו יחד, ובראשם "את יפה שלי".

מְחַכָּה לִי שֶׁאֶחְזֹר

בַּלֵּילוֹת הַיָּם שָׁחֹר

אֵיךְ הַבַּיִת מִתְמַלֵּא

אוֹר חָזָק מַכֶּה

שָׁם לְמַטָּה יֵשׁ אוֹרוֹת

אַתְּ אָמַרְתְּ הוּא לֹא יָבוֹא

וְהַלַּיְלָה יִגָּמֵר בִּלְעָדָיו

אַתְּ יָפָה שֶׁלִּי

אַתְּ יָפָה וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

כָּל שָׁנָה אֲנִי נִזְכָּר

שֶׁנִּפְגַּשְׁנוּ חֹרֶף קַר

כָּל הָעִיר לָגְמָה יֵינוֹת

וַאֲנִי אִתָּךְ

וּכְשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת לִי

"בּוֹא וְשֵׁב כָּאן לְיָדִי"

בִּשְׂפָתַיִךְ תְּחַיְּכִי וְתִהְיִי אִתִּי

אַתְּ יָפָה שֶׁלִּי

אַתְּ יָפָה וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

דֶּרֶךְ לֹא דֶּרֶךְ אֵלֵךְ אִתָּךְ

וְעַד הַסּוֹף אֶהְיֶה

אַתְּ וַאֲנִי לְעוֹלָם

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ

איך השיר נולד?

ניסיתי לכתוב על הפגישה הראשונה של אשתי ושלי. היתה לי מנגינה שניסיתי לכתוב לה מילים וזה לא הסתדר לי, ואחרי כמה משפטים כבר הפסקתי לנסות ושאלתי את אשתי אם היא רוצה לכתוב על זה. היא כתבה על אירוע ספציפי במפגש הראשון שלנו כזוג: נכנסתי למעלית לבקר חבר, ואז מיכל רצה כדי לתפוס את המעלית כי היא ראתה אותי. נפגשנו לפני זה פעם אחת, ובמעלית היא הזמינה אותי אליה. אמרתי לה שאני נוסע לחו"ל ו'אני אחזור ואצלצל אלייך', והיא אמרה 'כן כן בסדר'.

ובאמת חזרתי. היה אז פורים, הרמתי אליה טלפון והיה שקט בצד השני. אמרתי לה 'את זוכרת אותי? נפגשנו לפני איזה חצי שנה או משהו כזה'. היא ענתה 'כן, כן! בטח שאני זוכרת!' שאלתי אותה מה היא עושה והיא אמרה כלום, למרות שהיא כמובן הוזמנה לאלף מסיבות. אז אמרתי 'אולי אנחנו יכולים להיפגש?'. נפגשנו והלכנו לראות סרט ואחרי זה הלכנו למסיבת פורים ומשם לעוד מסיבה ועוד מסיבה. וזהו. מאז אנחנו 42 שנה ביחד. אפשר לראות את זה בשיר במשפטים כמו 'כל העיר לגמה יינות ואני איתך.' 'האורות דולקים', 'דרך לא דרך אלך איתך'.

מצאתי לעצמי את האישה שאני יכול לחיות איתה. לפני זה עברתי גירושים, גידלתי ילדים לבד יותר משנתיים. ואז הכרתי אותה והתחתנו. היא ציירת עד היום אבל היא הפסיקה כדי לגדל את הילדים מנישואיי הקודמים. אחר כך נולדו לנו שני ילדים משותפים, נועם הגדול שהוא פיזיקאי ושירה שהיא זמרת. לא היה לי קל ליצור קשר עם אישה, גירושים זה טראומה לא קלה. ואז הכרתי את מיכל וזה פתאום פתח לי אור.

***

איזה מהשירים באלבום החדש של גבריאלוב יהפכו לקלאסיקות, לנכסי צאן ברזל? על זה כבר תכתוב בת דמותי ההיברידית, בעוד חמישים שנה. בינתיים אתם ואתן מוזמנים להאזין לאלבום ולנחש.