בני נוער רבים בישראל לא היו יכולים לדמיין את הילדות שלהם בלי כראמל וחבורתו. אבל זה בהחלט היה תרחיש אפשרי, לו מאירה ברנע-גולדברג לא הייתה משוכנעת ביכולת שלה ליצור ולגעת בקוראיה. לרגל חודש הקריאה, ביקשנו לשמוע מסופרות ומסופרים על קשיים שחוו בניסיון להוציא ספר לאור. בתשובה לשאלתנו אם התעוררו קשיים בתהליך היצירה, מספרת הסיפורים המיומנת ידעה מיד את התשובה.
"באופן לא מפתיע, הסיפור הראשון הוא על הספר הראשון שלי, ספר למבוגרים שנקרא 'כמה רחוק את מוכנה ללכת'. באותה תקופה עבדתי ב'צומת ספרים' ובפגישת עבודה נכחו שני המו"לים הכי גדולים בארץ. בכלל לא תכננתי לפנות אליהם, אבל כבר סיימתי את הספר והסתובבתי עם עותקים שלו בתיק, אז הרגשתי אינטואיטיבית שזה מה שאני צריכה לעשות. ניגשתי לערן זמורה ונתתי לו את כתב היד. הוא אמר לי שהוא לא מבטיח שום דבר, שאין לו קשר לזה ושלא אקח את זה אישית אם אקבל תשובה שלילית. המו"לית השנייה שאלה אותי על מה כתב היד ואחרי שעניתי לה, היא אמרה שהיא לא חושבת שזה מתאים ולא נראה לה שזה יצליח. היא לקחת את כתב היד המודפס ואחרי כן ראיתי אותה משאירה אותו בצד. שנים לאחר מכן, כש'כראמל' הפך לרב מכר חזק, היא פנתה אליי ושאלה מדוע לא הצעתי להם אותו. עניתי שאני זוכרת שהיא לא התייחסה ברצינות לספר הראשון שלי. היא הכחישה, אבל אני זוכרת אפילו שלקחתי את העותק שהשאירה בחזרה כי לא רציתי שהוא יסתובב שם. זה לא משהו ששוכחים, זו דחייה שהייתה מאוד נוכחת עבורי".
זה לא ריפה את ידייך?
"זה ליווה אותי וחשבתי מה לעשות, אבל אחרי חודשיים התקשרה נועה מנהיים, מהוצאת 'כנרת-זמורה-ביתן' ואמרה שהיא זיהתה בי קול מיוחד ומעניין, ושהסיפור ממש מעולה. היא נתנה לי כמה טיפים לתיקונים שצריך לעשות, ישבתי וכתבתי מחדש והספר יצא וזכה להצלחה. מאז, כל הספרים שלי יצאו בהוצאה הזאת. בגלל שהספר הראשון מאוד הצליח, למעשה בכלל לא עלתה שאלה איפה להוציא את כתביי. ככה נחסכה ממני הדרמה הזו של משלוח להוצאות שונות, שלא מעט סופרים חווים".
אלוהי הספרים שמר עליי
שנים ספורות אחרי שיחת הטלפון הזו ממנהיים, וכשרומן הביכורים שלה החל לצבור תאוצה ולמכור עותקים, ברנע-גולדברג שינתה לפתע כיוון והחלה לכתוב גם לילדים. ב-2014 יצא הספר הראשון בסדרת ספרי "כראמל" המצליחה – על חתול ששמו מורכב מראשי התיבות של אותו ספר שכתב היד שלו נשאר מיותם בצד.
"'כראמל' היה סיפור אחר וקצת מוזר", מספרת ברנע-גולדברג. "הספר יצא בדיוק כשהוחל חוק הסופרים. זו הייתה תקופה מבלבלת – הציבור לא היה מוכן לזה נפשית וגם עובדי חנויות הספרים לא כל כך ידעו איך להתמודד. התוצאה הייתה שלא קנו אז ספרי ילדים ונוער חדשים, אלא רק ספרים במבצע. מבוגרים אולי ראו הצדקה לקנות לעצמם ספרים במחיר מלא, אבל לילדים שלהם הם קנו רק במבצעים. כל סגנון הספרות הזה כמעט נעלם מהחנויות, והמכירות היו בהתאם – 100, 200 עותקים וזהו, גם אם ספר יצא בהוצאה ענקית. כראמל יצא באווירה כזו, היה בסדר, מכר בסדר, אבל לא משהו דרמטי – יחסית לתקופת חוק הסופרים הוא עשה את המקסימום שאפשר לעשות, אבל יחסית למה שהספר עשה אחר כך וכל ההיסטריה שהייתה סביבו, אי אפשר היה לנבא שזה שמה שיקרה".
חשבת מיד שהספר יהפוך לסדרה?
"הוא יצא ב-2014 ואני זוכרת שמיד שאלתי אם לכתוב את ההמשך. העורכת ענתה שהמצב לא כזה מדהים ושלא כדאי להזדרז לכתוב המשך. ואז הספר יצא מההגנה של חוק הסופרים, ותוך חודש מכר את כל מה שהוא מכר בשנה וחצי שלפני כן. הייתה היסטריה ופתאום אמרו לי שאני מוכרחה לכתוב את הספר הבא בדחיפות. בסוף זה לקח שלוש שנים, שזה הפרש מאוד גדול בסדרת ספרים, ורק בגלל שאמרו לי שזה לא ילך ושאין מה לנסות. אבל לשמחתי זה לא פגע. אלוהי הספרים שמר עליי ולמרות חוק הסופרים, ולמרות הפער הגדול בזמנים בין כראמל הראשון לכראמל 2, איכשהו הכל הסתדר. עכשיו כל שנה בחנוכה, כמו שעון, יוצא כראמל חדש ואין יותר פחדים. הוא מכר יותר מ-200,000 עותקים, יש סדרת טלוויזיה, בקרוב גם הצגת ילדים וגם קומיקס."
אם תצליחי למכור 1,000 עותקים זה יהיה נס
היום "כראמל" הוא כבר אימפריה: סדרה של שישה ספרים, קומיקס ואפילו סדרת טלוויזיה חדשה. ברנע-גולדברג מגלה שגם על הצגת ילדים בכיכובו של החתול הג'ינג'י חובב עוגות הגבינה עובדים כבר. אבל מתברר שגם ההצלחה הגדולה והביטחון היחסי שהיא הביאה איתה, לא העלימו את כל הקשיים שכרוכים בהוצאת ספר חדש.
"אחרי ש'כראמל' הצליח יפה יחסית וגם ספרי המבוגרים, משום מה דווקא את הספר 'הילדה שניסתה' אף אחד לא הצליח להבין", ברנע-גולדברג משחזרת. "אני זוכרת שאפילו בעלי אמר שהוא לא מבין מה אני מנסה להגיד. גם בהוצאה הוא התעכב במשך שנתיים. אבל לי הייתה תחושת בטן – ידעתי שהוא יצליח. מסביבי כולם אמרו שספרות ילדים לא ממש הולכת, ושאם אמכור 1,000 עותקים זה יהיה נס, ולמרות שהשם שלי מוכר זאת לא ערובה להצלחה, משום שהרבה סופרים גדולים כותבים ספרי ילדים ולא מצליחים. בסוף הוא יצא ומכר אלפי עותקים, והוא אחד מספרי הילדים הכי נמכרים שלי. מאז אני לא נותנת לשום ספר שלי לחכות כל כך הרבה שנים. יש לי תאריכים קבועים לכל ספר. זה ספר שאף אחד לא האמין בו והוא הפך למשהו מאוד גדול שנמכר עד היום – וזו הצלחה מאוד גדולה".
איך העזת להתעקש על תחושות הבטן שלך מול ההוצאה?
"אני תמיד הולכת עם התחושות הפנימיות שלי ולפעמים הן מנוגדות למה שבדרך כלל קורה בתעשייה. כשרציתי להוציא ב-2018 את 'כראמל 3' באותו זמן עם 'מסעותיי עם חמותי', ספר נוער וספר מבוגרים ביחד, אמרו לי לא לעשות את זה. נתנו לי דוגמא של עשרות סופרים שניסו להוציא גם וגם ולא הצליחו, ואני התעקשתי שהספרים יצאו רק ביחד, ושאני יודעת טוב מאוד ששניהם יצליחו. ובאמת 'מסעותיי עם חמותי' הוא ספר המבוגרים הכי מצליח שלי ו'כראמל' השלישי נכנס לרשימת רבי המכר כבר בשבוע הראשון. מאז בכל פעם שיש לי הזדמנות להוציא ספרים ביחד, אני עושה את זה".
נשמע שאת לא מפסיקה להציב לעצמך יעדים.
"עקרונית בכל שנה אני מתכננת להוציא שלושה ספרים – שניים ביוני ואחד בחנוכה. זו החלטה שלי, ישבתי עם המו"ל ואמרתי לו מה התוכניות שלי לעשור הקרוב ולשמחתי זה התאים לתוכניות שלהם וככה זה מעכשיו. ביוני הקרוב יצא ספר ילדים וקומיקס 'כראמל' ובכל חנוכה יוצא 'כראמל' חדש באופן קבוע".
את עוד במתח לקראת כל ספר חדש?
"עד 2018 עם כל ספר שהגשתי להוצאה, הייתי במתח נוראי. אבל מאז נהיה ברור יותר שהספרים שלי מצליחים ושיש קהל שמחכה לי. אז כבר אין לי את המתח של 'האם ההוצאה תקבל אותי או לא', אבל יש לי מתח בשאלה האם הספר יצליח או לא".
איך אפשר להגביר את הסיכוי להצלחה לדעתך?
"לכל ספר אני מתייחסת כאילו הוא הספר הראשון שלי. אני שוכחת את כל ההצלחות שהיו עד עכשיו ומתלבטת בנוגע אליו ברמות הכי גבוהות שאפשר, כי הצלחה היא לא דבר מובן מאליו. זה שהמו"ל נותן לי הזדמנות זה נראה לי הגיוני כי בינתיים אני מצליחה, אבל הקהל – עבורו אני יודעת שאני צריכה להיות הכי טובה תמיד, ובזה אני אף פעם לא בטוחה. בכל פעם אני צריכה להוכיח את עצמי מהתחלה, ובגלל זה אני גם ממשיכה עם הביקורים בחנויות, עם ההרצאות, מפגשי הזום והמפגשים הפיזיים – הכל. אני חושבת שסוד ההצלחה מקורו בתחושה שלי שבכל רגע זה יכול להיפסק, אז אני בלחץ ותמיד במקסימום של עשייה. אני רואה מה קורה כשמורידים רגל מהגז ולי יש תוכנית לטווח ארוך שעוד לא הגעתי אפילו לאמצע שלה. אם זה יצליח או לא, אדע רק בעוד חמש שנים. כרגע אני עושה כל מה שאני יכולה כדי להגיע לשם. זה קשה".
