"אבא שלי טייס": לוין קיפניס כותב לילד שאביו המריא לשמיים ולא שב

"אבא שלי טייס - שם טס הוא עד היום. אשמע ממעל קול: שלום בני, שלום!" – סיפורו של עמרי אריאב ז"ל, מראשוני חיל האוויר הישראלי, שחיבר בין שמים וארץ

עמרי אריאב ז"ל

במשך יותר מ-70 שנות היצירה הרצופות שלו פרסם לוין קיפניס אלפי שירים וסיפורים, רבים מהם עיצבו את ילדותם של דורות מילדי ישראל. בתוך כל השפע הזה בולט שיר אחד שקיפניס הקדיש לילד אחד שהיה קרוב ללבו במיוחד: "אַבָּא שֶׁלִּי טַיָּס". השיר, בחן הקיפניסי המוכר וברגישות הרבה לעולמו של הילד, מספר על ילד התוהה על היעדרו של אביו מחייו. אביו, טייס בחיל האוויר, המריא אל השמים ולא שב מהם.

את השיר כתב לוין קיפניס לילד שאותו הכיר מקרוב. אביו עמרי אריאב היה אחד מראשוני חיל האוויר, בוגר קורס טיס מס' 2, שהתרסק עם מטוסו בשנת 1954.

עמרי אריאב נולד בשנת 1927 בעין חרוד, ליד המעיין. הוריו, שניהם חלוצים חברי גדוד העבודה, נתנו לבנם שם שסימל את שייכותם אל עמק יזרעאל. כך היה עמרי אריאב לילד הראשון, ככל הידוע, שנקרא בשמו של עמרי מלך ישראל שייסד שושלת שמלכה בהר שומרון ותקעה יתד בעמק יזרעאל. השם עמרי התאים אולי גם להוויה החקלאית שחידשו מתיישבי עין חרוד.

עמרי אריאב היה בן גאה של עין חרוד – "בן כפר" כלשונו, עובד הדיר שעוד כנער נודע כרועה אחראי. עם זאת, הוא לא הלך רק בתלם המקובל בקיבוץ. כאדם רגיש וחובב ספרות, הוא קרא את הספרות הרוסית הקלסית שתורגמה אז לעברית ונפוצה בעין חרוד, ואף אהב גם את ספריו של זאב ז'בוטינסקי. באזני חברתו ציונה, בת עין חרוד גם היא, נהג לצטט מהחרוזים המופיעים ברומן של ז'בוטינסקי "חמשתם".

עוד מצעירותו אהב עמרי לבחון את כוחו. היו אלה מבחני סיבולת וכוח, וגם תחרויות ידע עם חבריו. למשל: באילו מלים מתחיל ספר מסוים ובאילו הוא מסתיים.

במדי קבוצת הכדורעף בבריגדה היהודית. עמרי עומד ראשון משמאל בגופייה כהה

כשהיה בן פחות מ-18, מבלי להמתין לסיום התיכון, התגייס לצבא הבריטי נגד עמדת הוריו והמשק. כצעיר יהודי שרדיפת צדק ותודעה היסטורית בערה בו, הוא האמין שאירופה הבוערת היא המקום שאליו עליו להגיע, ושחובתו להשתתף בהבסת הגרמנים במלחמת העולם השנייה. במכתב להוריו לארץ כתב כך:

יש בינינו אנשים שעבר עליהם הרבה מאוד. סבלו רבות מידי הגרמנים. זוכר אני כשנסענו מדרום איטליה לצפונה, היינו עוברים על פני רכבות טעונות שבויים גרמנים. בעוברנו בקרבתם היה ברד של אבנים ניתך מקרונותינו אל קרונותיהם. והאבנים קלעו למטרה. אני לא זרקתי, גם לא חייבתי את הזריקה, אך גם לא שללתי. ראיתי לפני אנשים משלנו נרגשים וחורקים שיניים, ותוך זריקת האבנים התרגשו והתלהטו ביותר… הרכבות הללו נחרתו בזיכרוני היטב היטב.

כחובב ספורט מושבע מילדות זכה עמרי בתחרויות ספורט שנערכו בצבא הבריטי. כך למשל דווח בעיתון החיילים הארץ ישראליים "לחייל" במאי 1946:

לאחר השחרור מהצבא הבריטי חזר עמרי אריאב לעין חרוד, אל הדיר, ואל הטיולים בגלבוע ובארץ כולה.

בשבועות שלאחר הכרזת העצמאות ופלישת צבאות ערב, התגייסו בני המשקים בעמק חרוד להגנה על העמק. הם לחמו על הגלבוע לצד חטיבת גולני, נגד הכנופיות, צבא ההצלה של קאוקג'י והצבא העיראקי שהתבסס בג'נין. בראשית יוני 1948 יצאו בני עין חרוד לקרב על הכפר מזאר במורדות המערביים של הגלבוע. עמרי אריאב בן ה-21, החייל הוותיק והמנוסה מהצבא הבריטי, הוביל את הקרב הארוך והקשה על עמדה 5 עד לכיבוש הכפר.

לאחר הקרב במזאר ביטא שוב עמרי אריאב את עצמאותו. הוא הפתיע את קיבוצו וחבריו והצטרף לאחר מבחנים לקורס טייס מס' 2, הקורס הראשון של חיל האוויר שנפתח בארץ. בדצמבר 1950 הסתיים הקורס ועמרי אריאב הוסמך כטייס קרב. מאז הוא לא הפסיק לטוס.

מסדר סיום קורס טיס. עמרי ראשון מימין

אבי משה-סגל, אוצר מוזיאון חיל האוויר בחצרים וקצין מורשת חיל האוויר, חקר את סיפורו של עמרי אריאב. הוא מספר שעמרי היה מטובי הטייסים בחיל האוויר הצעיר – "טייס טבעי", שנועד לגדולות גם בתחום הפיקוד. הוא הטיס את מטוס הקרב-הפצצה מוסטנג – המטוס המוביל של חיל האוויר, וערב נפילתו נועד לצאת להכשרה על מטוס הסילון הראשון שנועדו להגיע לחיל האוויר – ה"מטאור".

עמרי נישא לציונה, וביוני 1954 נולד בנם יָרוֹם. בכל יום לאחר חזרתו הביתה היה עמרי אומר לציונה: "זהו קצה גבול האושר"!

עם חברים מקורס טיס. עמרי במרכז

כחודשיים וחצי לאחר לידתו של ירום, ביום 18.8.1954, בתאונה אווירית בשמי כפר יהושע במהלך מפגן אירובטי של חיל האוויר, נפל עמרי אריאב.

ירום אריאב גדל והיה לכלכלן בכיר במשרד האוצר ולימים התמנה למנכ"ל משרד האוצר. בשנות השמונים פגש בשר התעשייה והמסחר אריק שרון, שאמר לו: "את החוויה המפחידה ביותר בשירותי הצבאי עברתי כשאביך עמרי לקח אותי במטוסו לסיור אווירי בשומרון, מעבר לגבול, ועשה איתי 'באז' מעל שכם". כשהיה ראש ממשלה זיהה אריק שרון את ציונה קיפניס ממרחק של 50 שנה, וסיפר לה שהשתתף בהלווייתו של עמרי בעין חרוד בשנת 1954. עמרי שרון סיפר השבוע שהוא יודע ששמו ניתן לו בהשראת דמותו של עמרי אריאב שהיה יקר ללבו של אביו, עשר שנים לאחר נפילתו. אביו סיפר לו שעמרי הטיס אותו במקרים נוספים, בין השאר כנראה גם בהכנות לפעולות התגמול של יחידה 101 וגדוד הצנחנים.

כשהיה ירום בן 6 נישאה ציונה אריאב לבנו הבכור של לוין קיפניס, שי קיפניס, שאימץ את ירום וגידל אותו כבנו. באחת משיחותיו עם ציונה התעניין משורר הילדים איך הגיב ירום כאשר סיפרה לו על היעדרו של אביו. ציונה השיבה לו שירום בן ה-3 שאל מיד: "אז עכשיו הוא טס כל כך גבוה בשמיים שהוא לא יכול לרדת משם"? בהשראת אותה תשובה כתב לוין קיפניס את שירו "אַבָּא שֶׁלִּי טַיָּס" שהוקדש לירום אריאב. בשונה משיריו הרבים האחרים של קיפניס, השיר הזה נותר בחוג המשפחה בלבד. ציונה קיפניס, כלתו האהובה של לוין קיפניס, יד ימינו במשך עשרות שנים והמופקדת על מורשתו הספרותית, פרסמה את השיר לראשונה 14 שנים לאחר פטירתו, בספר "עמרי: עד מרומים ימריא" שהוציאה לאור בשנה החמישים לנפילתו של עמרי אריאב.

סינדרלה בחידון התנ"ך העולמי: סיפור הזוכה הראשון

עם זכייתו בחידון התנ"ך העולמי הפך עמוס חכם לסלב ישראלי, ונראה שלא היה מוסד או ארגון שלא רצה משהו ממנו. הצצה לארכיון עמוס חכם בספרייה הלאומית

עמוס חכם, הזוכה בחידון התנ"ך העולמי הראשון. אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית

"יש אנשים המנצלים את שעות הפנאי שלהם לקריאת רומנים או ספרי בלשים. אני קורא רק תנ"ך", כך העיד על עצמו הזוכה הראשון בחידון התנ"ך העולמי. שמו היה עמוס חכם, והוא היה אדם בעל מוגבלות: הוא סבל משיתוק מוחין והיה כבד לשון. חכם התגלה כידען ומבריק למרות שלא למד עד אז בכל מוסד לימודים רשמי, ובפרט לא רכש השכלה אקדמית. בגיל 37 זכה בתואר הנכסף והפך לנערץ ומפורסם בשל ידענותו המופלגת.

חכם נולד בירושלים בשנת 1921 ללא כל מוגבלות. בטרם מלאה לו שנה נחבל בראשו, ובעקבות הפגיעה לקה בשיתוק מוחין וסבל כל חייו מלקות דיבור. אביו, ד"ר נח חכם (לימים ייקרא על־שמו בנו של עמוס), חשש שילדי השכונה יתעללו בבנו והחליט להעניק לו חינוך ביתי. וכך עמוס חכם מעולם לא ביקר בבית ספר "רגיל". בגיל 29, לאחר ששני הוריו כבר נפטרו, מצא עבודה צנועה במשכורת זעומה כפקיד בבית חינוך עיוורים. במקום העבודה העריכו מאוד את מסירותו הרבה, ובכל זאת הוא חיכה בציפייה לסיום המשמרת כדי שיוכל לחזור אל חדרו הקטן והדל, שבו הספרים היו רכושו היחיד, ולהמשיך במלאכת הקריאה והלימוד בתנ"ך – הספר האהוב עליו ביותר.

בשנת 1958 זכה חכם להזדמנות ששינתה את חייו, בזכות יוזמתו של ראש הממשלה דוד בן־גוריון. עוד לפני קום המדינה פעל בן־גוריון לחדש ולחזק את הזיקה העתיקה של העם היהודי אל התנ"ך. בהתאם לאמונתו כי "התנ"ך הוא סוד קיומו ונצחו של עם ישראל", עם קום המדינה תמך בן־גוריון ביוזמות שונות לגיבוש מסורת יהודית־ציונית חדשה. חלק מהיוזמות, דוגמת "הגדת העצמאות", כשלו לחלוטין. אחדות, ובראשן חידון התנ"ך העולמי, נחלו הצלחה יוצאת מן הכלל.

חידון התנ"ך העולמי המוכר לנו כיום, המשודר בשידור חי מדי שנה ביום העצמאות, הוא חידון לנוער יהודי. אך החידון המדובר, שהושק בחגיגות העשור הראשון למדינה, היה חידון תנ"ך למבוגרים – ולא רק ליהודים, אלא לכל אזרחי העולם.

ההכרזה על עריכת חידון התנ"ך תפסה את חכם בהפתעה גמורה. הוא לא ראה בעצמו מועמד אפשרי. אך שכניו, שהכירו היטב את עומק ידיעותיו בתנ"ך, דחפו אותו להירשם. הוא עבר בהצלחה את מבחן הסינון הראשון, שנערך בכתב, והוזמן לשלב הבא – החידון הארצי. ואז הטרידה את חכם דאגה בלתי צפויה, שלא הייתה קשורה לפסוק כזה או אחר אלא לקשייו הכלכליים: מהיכן ישיג חליפה מכובדת לאירוע הממלכתי. בסופו של דבר נאלץ לשאול אחת משכנו.

חידון התנ"ך הארצי למבוגרים נערך ב־4 באוגוסט 1958 ועורר התרגשות עצומה בציבור הישראלי. מתחילתו ועד סופו הפגין חכם בקיאות מרשימה וענה על כל השאלות בדיוק מושלם. הוא ניצח בחידון הארצי ועלה לשלב הבא – חידון התנ"ך העולמי, שנערך בהמשך החודש. גם בחידון זה גבר חכם על המשתתפים, שהתקבצו מקצוות העולם, וזכה במקום הראשון. ראש הממשלה הנרגש הוא שהעניק לחכם את התואר "חתן התנ"ך העולמי". מייד לאחר הזכייה הוזמן חכם ללשכתו של בן־גוריון, ושם הם שוחחו, איך לא, על התנ"ך.

חידון התנ"ך העולמי הראשון, שהתקיים ב־19.8.1958 באמפיתיאטרון של קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם. התמונה מאוספי ביתמונה – אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית

הזכייה המרגשת שינתה לחלוטין את חייו של חכם. לראשונה בחייו הוא למד לימודים אקדמיים, ולימים נעשה לחוקר מקרא חשוב. במסגרת סדרת הפירוש "דעת מקרא" פירש חכם ספרים רבים. פירושיו למקרא מוכרים ומפורסמים בזכות בהירותם ויסודיותם. כשנתיים לאחר הזכייה נישא חכם לדבורה אטאס, ולבני הזוג נולד בן, נח חכם.

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. זמן קצר לאחר הזכייה נעשה חכם למומחה עולמי לתנ"ך. כולם התייעצו איתו: ילדות בכיתה ד', חברות פרטיות וציבוריות, מכוני מחקר ואוניברסיטאות ואפילו חברי כנסת שביקשו שיציע פסוקי תנ"ך המתאימים לקישוט אולמות בית המחוקקים הישראלי. התהילה שלה זכה חכם בתור הזוכה הראשון בחידון התנ"ך העולמי ליוותה אותו עד יומו האחרון, והפניות אליו המשיכו לזרום גם עשורים לאחר הזכייה.

"תן יד מסייעת לפאר את בית מחוקקנו". פנייה מ־1977

אחת הפניות המעניינות הגיעה ממפקד יחידת מודיעין סודית וחדשה בצה"ל, שביקש הצעה לחיה מקראית ראויה שתסמל את מטרותיה ורוחה של היחידה. האם יתאים הנשר או שמא חיה אחרת שלא חשבו עליה ביחידה?

"באיזה קשר נזכר הנשר בתנ"ך?". המכתב מיחידת המודיעין

מעת לעת נקרא חכם ליישב סכסוך משפחתי כזה או אחר, דוגמת המחלוקת על השם נמרוד: עובד אלילים או שם עברי ראוי?

"האם נמרוד הוא שם פסול?". פנייה ממשפחה נסערת

חכם התבקש לתרום מידענותו בספר הספרים אפילו לטובת טיעונים משפטיים. בפנייה הבאה הנושא שעל הפרק הוא שם משפחה שתקבל או לא תקבל בת להורים גרושים.

"שאלה זו יש לה השלכה עצומה". שאלה דחופה מעורך דין

לפני עידן גוגל שימש חכם גם בתור מנוע חיפוש אנושי לפסוקים מהתנ"ך. רבים הסתמכו על זיכרונו העילאי ובקיאותו המופלאה בספר הספרים, אותם זיכרון ובקיאות שתרמו לזכייתו בתואר חתן התנ"ך העולמי. מתרגם השירה יהושע כוכב ניהל התכתבות ענפה עם חכם ונעזר בו בתרגומיו למשוררים ספוגי השראה תנ"כית דוגמת ויליאם בלייק וג'ון מילטון.

שאלה "בקשר לעבודה ספרותית מסוימת". בקשתו של מתרגם השירה

אהבתו של חכם לעיסוק בספר הספרים, ואפשר גם לומר האובססיה הפרטית שלו, הן שהפכו אותו לאדם מבוקש ומחוזר. ובצד בקשות העזרה רצו רבים לגמול לו על ידיעותיו בטובות שונות ומשונות. בהוראת בן־גוריון קיבל חכם טיפולים במימון המדינה מד"ר משה פנחס פֶלְדֶנְקְרַיְיז. אגד העניקה לו נסיעות חינם לכל חייו. ובארכיונו של חכם אפשר אפילו לקרוא מכתב שבו פנחס לבון מבקש ממנו להודיע לו באיזה איזור ירצה לקבל את הדירה שההסתדרות החליטה לרכוש בעבורו. ואלו רק חלק קטן (קטן מאוד) מהתפנוקים שהורעפו על חכם.

כיצד הגיב עמוס חכם האלמוני לסלבריטאות הלא צפויה שנחתה עליו? בשיחה עם בנו, פרופ' נח חכם, נזכר הבן שאביו הגיב בעיקר בהומור. בבחינת: קל יותר להתקשר אליי מאשר למצוא את הפסוק המבוקש בתנ"ך בעזרת קונקורדנציה. אומנם נח נולד חמש שנים לאחר הזכייה, אך הוא זוכר היטב את שיחות הטלפון הרבות שהיה מקבל אביו בכל שעות היום, לרוב מאיש או אישה זרים שהיו מצוידים בשאלה בוערת בתנ"ך. "ממישהו שלא היו מעיפים עליו מבט שני ברחוב, ואולי אפילו מבט ראשון, הוא הפך לאיש המפורסם במדינה", סיכם בנו של חתן התנ"ך העולמי הראשון את המהפך שחל בחיי אביו.

חכם בפגישתו עם בן־גוריון לאחר הזכייה (נחשו מה היה נושא השיחה). אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית

עמוס חכם נפטר בשנת 2012, בגיל 91, 54 שנים אחרי הזכייה ששינתה את חייו. ארכיונו של חכם הופקד בספרייה הלאומית, ובו שמורים בין היתר המכתבים שהוצגו בכתבה.

נחתום את הכתבה על האיש המופלא הזה בדברים שכתב חכם מייד לאחר זכייתו ב־1958, דברים שבערו בעצמותיו והתוו במידה רבה את חייו: "כי יש עובדות שאפילו מחיאות כפיים סוערות של כל אזרחי המדינה לא ישנו אותן. עובדה כזאת היא נכות. ולכל נכה ישנן שתי דרכים: הדרך האחת היא דרך התבודדות, בריחה מן החיים המעשיים ותלות באחרים. דרך זאת נראית בהשקפה ראשונה כמוצא הקל ביותר, אבל סופה דיכאון והתנוונות. זאת הייתה דרכי מיום עמדי על דעתי. בנפשי הרגשתי תמיד כי לא זה הדרך, כי קיימת דרך שנייה, דרך של השתלבות מלאה בחיים, תוך כדי פיתוח תכונות וכשרונות הגנוזים בכל אדם, העשויים לשמש כעין תחליף למה שאבד ואין להשיבו".

 

הכתבה חוברה בעזרת אריק קיציס, איש הארכיונים בספרייה הלאומית.

יום הזיכרון של קופיקו

גיבורי סדרת קופיקו נוצרו בהשראת אנשים אמיתיים שהכירה הסופרת תמר בורנשטיין־לזר. ארבעה מהם נפלו בקרבות, מחוץ לספרים. בחיים האמיתיים. "חשבתי שאני משתגעת", סיפרה לימים תמר. "איך אפשר? איך אפשר? בספרים הם ילדים לנצח. הילדים של קופיקו"

סיפורי קופיקו הם לא רק סיפורים על קוף שובב. סיפורי קופיקו הם גם סיפורים על בני משפחתה של הסופרת תמר בורנשטיין־לזר. הם סיפורים על שכונת עין גנים שבפתח תקווה. ובמידה רבה הם סיפורה של המדינה כולה. תמר שילבה לתוך הסיפורים את האנשים (והילדים) שהיו הכי קרובים אליה, וביניהם ילדיה, שכניה, חבריה ו"סתם" ילדים מהשכונה.

אבל איך מתמודדים עם שורה של טרגדיות שבהן ארבע דמויות מהסדרה מוצאות את מותן בקרבות שמתחוללים בחיים האמיתיים, שלוש מהן באותה מלחמה?

וזה בדיוק מה שקרה לתמר כאשר במלחמת יום כיפור מתו שני בני דודיה יניב ליטני וצביקה שינדל, ונהרג גם בנם של חברים טובים, יוני פרידמן. תשע שנים אחר כך נהרג במלחמת שלום הגליל גם אמיר בנימיני, אחד מילדי השכונה. ארבע דמויות מתוך סדרת הספרים קופיקו. ארבעה חיילים שלא ישובו לעולם.

תמר בורנשטיין־לזר ליד שולחן עבודתה, ברקע ספרים מסדרת קופיקו. התמונה נכללת במיזם רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין הארכיון לתולדות פתח תקוה ע"ש עודד ירקוני, משרד ירושלים ומורשת והספרייה הלאומית

"חשבתי שאני משתגעת", סיפרה תמר כשנשאלה על הנושא. "איך אפשר? איך אפשר? בספרים הם ילדים לנצח. הילדים של קופיקו. אני לא מסוגלת לגעת בספרים האלה, לקרוא את שמותיהם. היו רגעים שחשבתי להפסיק לכתוב, אבל אז החלטתי שאני מוכרחה להמשיך בשביל כל הילדים שעוד יבואו".

ובאמת, משתפת אותנו בתה של תמר, נגה ברק, תמר הפסיקה לכתוב למשך תקופה ארוכה. וכשהיא חזרה לכתוב את הסיפורים, כל הנופלים נעלמו מהספרים העתידיים. "בעיניים שלה, אלו שנפלו הם כבר לא חלק מהסיפור שהיא סיפרה", אומרת נגה. "הם יצאו מהסיפור. חלק מהמשפחות התאכזבו מכך שכן זו הייתה דרך להנציח את זכרם, אבל מבחינת אימא הם כבר לא פה. קופיקו סיפר את סיפורן של השכונה, המשפחה והמדינה, ונופלים כבר לא היו חלק ממנו".

יניב ליטני היה בן דוד של תמר. נגה מספרת כי הוא גר ממש בשכנות למשפחתה והיה מגיע הרבה לשחק בביתם. "הוא היה כמו ילד של אימא שלי", היא נזכרת בגעגוע, "הוא היה הבן אדם שהיה הכי קרוב אלינו בחיים האמיתיים". וכיאה למעמדו הוא גם היה מהדמויות הקבועות בסדרת קופיקו. יחד עם נגה ועם ארנה ויורם, אחייניה של תמר.

סבא בנימין פרידמן עם הנכדים והנכדות: יורם פרידמן (מימין), ארנה פרידמן (במרכז) ויניב ליטני (משמאל). במרכז עם הבובה: נגה ברק

סרן יניב ליטני היה טייס קרב בחיל האוויר. ב־9 באוקטובר 1973 יצא יניב לגיחה בחזית המצרית. בדרכו חזרה לבסיס נפגע מטוסו והוא נהרג. "כשהמטוס שלו נפל", מספרת נגה, "זה היה אחד הרגעים הקשים ביותר שחוותה המשפחה שלנו". יהי זכרו ברוך.

יניב ליטני ז"ל

 

צביקה (מימין) ליד שוטר צבאי. יניב וליאור מצדיעים לקופיקו

צבי (צביקה) שינדל, גם הוא בן דוד של תמר, היה לוחם בצנחנים ומקור ההשראה לעלילת הספר "קופיקו הצנחן".

צביקה נתקל בשוטר צבאי ב"קופיקו לובש מדים"

צביקה לחם במלחמת ששת הימים, סיים לימודים לתואר ראשון ולתואר שני בפיזיקה ומתמטיקה ואף למד לדוקטורט. כשפרצה מלחמת יום כיפור, הוא גויס ולחם חמישה ימים רצופים עם יחידתו בקרבות הבלימה נגד הסורים. ב־11 באוקטובר 1973 נפגע הזחל"ם שלו והוא נהרג. יהי זכרו ברוך.

צביקה שינדל ז"ל

יוני הוא שמה של דמות נוספת ששולבה בסדרה ושהייתה מבוססת על יהונתן (יוני) פרידמן. הוא היה בן של חברים טובים של תמר ובעלה שלמה. בפרוץ מלחמת יום כיפור הוא גויס למילואים ולחם בקרבות הבלימה נגד המצרים. ב־9 באוקטובר 1973 נפגע יוני ונהרג. יהי זכרו ברוך.

יוני פרידמן ויניב ליטני יחד. יהי זכרם ברוך

אולם שלוש האבדות ממלחמת יום כיפור לא חתמו את מסכת האסונות שבהם נקטפו גיבוריה של תמר ושברו את ליבה. פרק עצוב נוסף נרשם במלחמה הבאה, תשע שנים לאחר מכן.

התאומים אמיר וירון בנימיני היו חברים של ילדי משפחת בורנשטיין־לזר מעין גנים. שני ילדים חכמים, יפים ושובבים. "הם שיגעו את כולם", נזכרת נגה, "היו מתחלפים ביניהם ועובדים על כולם". התאומים כיכבו בכמה מספרי הסדרה, ואישיותם השובבה השתלבה יפה עם השובבות של קופיקו.

קופיקו והתאומים

התאומים התגייסו יחד לשריון. במלחמת שלום הגליל שירת סגן משנה אמיר בנימיני כקצין בצוות טנק. ב־9 ביוני 1982 ספג הטנק פגיעה ישירה בצריח. אמיר ושני חברי צוות נוספים נהרגו. יהיה זכרו ברוך.

אמיר בנימיני ז"ל

תמר לקחה עמוק ללב את שרשרת האסונות שפקדו את גיבוריה. "אני שומעת את הקולות. נזכרת בפנים. בילדים. יכולה לבכות שעות", היא סיפרה לימים. "מי היה מאמין שמאחורי ההצחקות האלה מסתתר צער גדול כל־כך?".

"שאלתי אותו למה הוא הפסיק לכתוב. הוא הסתכל עליי ולא ענה"

דווקא בתוך עזבונו של משורר יידיש נשכח, נמצאו במקרה שתי מחברות בהן נכתבו שירים עבריים בכתב יד של תלמיד כיתה ח'. איך הגיעה המחברת אל בין מאות פיסות נייר כתובות יידיש? מיהו אותו תלמיד? אנשי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי יצאו מיד לחקור וגילו: אלו שיריו האחרונים של חלל צה"ל שנהרג בבקעת הירדן

1

תמונותיו של שלום ליברמן ז"ל באדיבות המשפחה

עבודת הארכיונאים עלולה להיות מייגעת וסיזיפית, אולם לעיתים היא מספקת הפתעות של ממש.  לעיתים, בין המסמכים והניירות מסתתרים כתב יד שמעולם לא פורסם, מכתב סודי או חפץ שלא ברור כיצד התגלגל ליעדו. הפתעה גדולה מכך היא כאשר בארכיון של אדם אחד מופיע פריט לא צפוי, ששופך אור על חייו של אדם אחר. 

כזה הוא המקרה במחברת השירים של סגן שלום ליברמן זכרונו לברכה.

1
שלום ליברמן בקורס צניחה. באדיבות המשפחה

אנשי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי עסקו באיסוף, סידור וקיטלוג הארכיון של משורר יידיש עלום בשם מאיר האלפרן (האלפערן), יליד לודז' שבפולין, כאשר נתקלו בפריט מפתיע. האלפרן פרסם ספר שירים אחד ביידיש לפני מלחמת העולם השנייה, שרד את השואה לאחר שנמלט מזרחה לרוסיה והשתתף בכיבוש גרמניה במדי הצבא האדום. אחרי המלחמה עבר במחנות העקורים של אירופה, הספיק להוציא ספר שני, ולבסוף השתקע בארץ בראשית שנות החמישים. כאן גילה שבישראל החדשה אין שוק לשירה ביידיש, וכמעט שלא פרסם כאן דבר. אך אין בכך כדי לרמוז שהפסיק לכתוב – אדרבא, האלפרן המשיך לכתוב ללא הרף, ושמר הכל במגירותיו. בכל שנותיו בישראל לא עבד, לא הקים משפחה, וחי בעיקר בעזרתם של ידידיו ומקורביו.

בזכות מקורבים אלה ניצל עיזבונו של המשורר לאחר פטירתו. שניים מהם, צבי טאובר – לימים פרופ' לפילוסופיה – ויואב רן – יצרן חלילים – אף פרסמו אסופה משיריו לאחר מותו. בסדנתו של רן שכבו כתבי היד היידיים של האלפרן במשך כארבעה עשורים, עד שנמסרו למשמורת עולם בספרייה הלאומית.

במהלך המיון הראשוני של האוסף, תוך כדי סריקת בליל ניירת אינסופי ופענוח הכתבים שהופיעו על כל פיסת נייר שהאלפרן אי פעם נתקל בה, חיכתה לעובדי הארכיון הפתעה. "פתאום מצאתי שתי מחברות מסודרות, כתובות בכתב ילדותי, ובהן שירים בעברית", סיפר לנו יוחאי בן-גדליה, מנהל הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי. על כריכות המחברות נכתב:

שם התלמיד: שלום ליברמן

הכיתה: ח' 5

בית הספר: גורדון, חולון

1
שער אחת ממחברות השירים שכתב שלום ליברמן ז"ל, הספרייה הלאומית

כך נפתח סיפור בלשי ארכיוני טיפוסי. מיהו שלום ליברמן הילד? כיצד הגיעו מחברותיו למגירותיו של משורר יידיש נשכח?

"במשפחה קראנו לו שולי", מספר אחיו הבכור של ליברמן, יחיאל. ארבע שנים הפרידו ביניהם. "הוא היה ילד היפראקטיבי. חכם בטירוף. הצליח בלימודים בכל התחומים", מתאר יחיאל את שלום הצעיר. 

1
שלום ליברמן ז"ל בגיל 7. באדיבות המשפחה

ליברמן נולד בחורף שנת 1951 להוריו רבקה ואברהם. כפי שהתברר לאנשי מחלקת הארכיונים מהר מאוד, ב-1971 נהרג. ילדותו עברה עליו במרחבי החולות של חולון הצעירה. "שטחים בתוליים משמשים כר נרחב ומעניין להתפתחות אישיותו", כתבו עליו חבריו בחוברת "יזכור" שהוציאו הוריו לזכרו. "חולות עשירים, שרידי עבר רחוק: עמדות הגנה נטושות, ציוד צבאי בלוי ומרופט, חרסים ומטבעות עתיקות ומיני מציאות אחרות – והכל מהווה רקע נפלא לתעתועי הדמיון ולמשחקים מרתקים".

1
שלום ליברמן הילד עם משפחתו. באדיבות המשפחה

"הוא כתב כבר מגיל שמונה", נזכר יחיאל. "וככה נוצר בינו לבין מאיר האלפרן המשורר קשר מיידי. האלפרן עקב אחרי הכתיבה שלו כל הזמן, והם היו מדברים". כשרון הכתיבה שלו ניכר לעיני כל, ושלום לא כתב למגירה. "פעם אחת מעלה אותו המורה על כיסא לפני כל הכיתה והוא קורא אחד משיריו", סיפרו חבריו בחוברת הזיכרון. וגם בבית הכירו את שיריו, משחזר האח יחיאל. "הוא היה מקריא את השירים כל הזמן, במיוחד כשאותו משורר היה מגיע אלינו הביתה. זה היה טקס קבוע".

1
שיר על אהוב שלא חזר. מתוך מחברת השירים של שלום ליברמן ז"ל, הספרייה הלאומית

השירים במחברות שנמצאו בעזבונו של הלפרין מתוארכים לשנים 1963 ו-1964. בראש המחברת חתם שלום בשם ש. ליברמן. הוא היה אז בן 13 לערך. "בתחילת הלימודים הוא התרכז באמת בתחום ההומני יותר, אבל כשהגיע לתיכון המתמטיקה כבר הייתה בראש", מספר יחיאל. 

שמחת החיים לא נטשה אותו עם ההתבגרות, לא בבית הספר ולא בתנועת הנוער בה בילה את שעות הפנאי שלו – השומר הצעיר. "בכל מסיבה צחוקו ותעלוליו מאפילים על כל השמחה. כאשר הוא מחקה את המורים, אין מורה שלא מסמיק", כתבו לזכרו חבריו. "עולמו של שלום כבר מגובש", הוסיפו. "הוא מתבלט כבעל דעה נחרצת, שלא ניתנת לערעור, בעוד אחרים בני גילו עדיין נבוכים ומבולבלים".

1
שיר שכתב שלום ליברמן ז"ל בעקבות נפילתו של חייל בתקרית גבול. מתוך מחברת שיריו, הספרייה הלאומית

ואכן, סקירת השירים במחברות מרמזות שכבר בגיל 13 אחז שלום בתפיסת עולם מגובשת ואיתנה. שיר אחד למשל, נכתב ממה שנראה כנקודת מבטה של תרנגולת לפני שחיטתה, והיא דורשת מהאדם לחשוב שוב על הריגתה הלא מוסרית. שיר אחר, מתוארך לאחד במאי, נקרא "דם הפועלים". בשיר שנקרא "קומו אחים שחורים!!!" מקיץ 1964 כתב שלום: "מי זה העז להפלות אתכם? להשפילכם, להורידכם מזכויותיכם?…קומו, נערו מעליכם את השפלות, קומו, עלו! למען הזכות". שירים נוספים עוסקים בתיאורי טבע וחושפים את טביעת העין של הילד שלום.

1
"דם הפועלים", שיר שכתב שלום ליברמן ז"ל לכבוד אחד במאי. מתוך מחברת שיריו, הספרייה הלאומית

ב-1970 התגייס שלום לסיירת חרוב. לאחר שעבר קורס קצינים שב ליחידה ושירת בה כמפקד מחלקה. מפקדיו, פקודיו וחבריו לנשק כיבדו אותו ואהבו אותו. הקריירה הצבאית שלו נקטעה באיבה. במהלך סיור הוא נהרג בתאונת דרכים. בצירוף מקרים מצמרר, במחברות נמצא גם שיר בשם "אהוב שלא חזר", על נערה המחכה לאהובה שיצא אל המערכה. "אנחנו לא יודעים את הפרטים המדויקים. אז לא סיפרו הכל. הייתה מופיעה שורה וחצי בעיתון בעמוד האחורי", משתף אחיו. זה היה ב-9 בדצמבר 1971. "אני חושב שההורים שלי נתנו להאלפרן את המחברת אחרי שאחי נהרג", יחיאל משער. האלפרן עצמו הלך לעולמו בשנת 1980, ומשם – התגלגלו המחברות אל הספרייה הלאומית.

1
שלום ליברמן ז"ל עם חבריו לסיירת חרוב. באדיבות המשפחה

ככל הידוע, בתקופה הזו כבר הפסיק שלום לכתוב שירה. "אחרי גיל 13 הוא הפסיק לכתוב", מגלה יחיאל. "שאלתי אותו פעם אחת: 'למה הפסקת לכתוב'? הוא הסתכל עליי ולא ענה". כעת אפשר לקרוא את שיריו של סגן שלום ליברמן גם כאן.

בספרייה הלאומית שמורים ספרי "יזכור" רבים לזכרם של חללי צה"ל לאורך השנים, אך מטבע הדברים ספרי נופלים הם בדרך כלל ספרים משפחתיים הנפוצים בין המשפחה והחברים של הנופל. לכן אלו גם הספרים שהספרייה הכי מתקשה לאתר במטרה לשמרם למען הדורות הבאים. אם יש ברשותכם ספר נופלים שעותק ממנו טרם הגיע לספרייה, אנו מזמינים אתכם לשלוח עותק דיגיטלי למייל lgd@nli.org.il, או עותק פיזי לכתובת הרשומה כאן.