במשך יותר מ-70 שנות היצירה הרצופות שלו פרסם לוין קיפניס אלפי שירים וסיפורים, רבים מהם עיצבו את ילדותם של דורות מילדי ישראל. בתוך כל השפע הזה בולט שיר אחד שקיפניס הקדיש לילד אחד שהיה קרוב ללבו במיוחד: "אַבָּא שֶׁלִּי טַיָּס". השיר, בחן הקיפניסי המוכר וברגישות הרבה לעולמו של הילד, מספר על ילד התוהה על היעדרו של אביו מחייו. אביו, טייס בחיל האוויר, המריא אל השמים ולא שב מהם.
את השיר כתב לוין קיפניס לילד שאותו הכיר מקרוב. אביו עמרי אריאב היה אחד מראשוני חיל האוויר, בוגר קורס טיס מס' 2, שהתרסק עם מטוסו בשנת 1954.
עמרי אריאב נולד בשנת 1927 בעין חרוד, ליד המעיין. הוריו, שניהם חלוצים חברי גדוד העבודה, נתנו לבנם שם שסימל את שייכותם אל עמק יזרעאל. כך היה עמרי אריאב לילד הראשון, ככל הידוע, שנקרא בשמו של עמרי מלך ישראל שייסד שושלת שמלכה בהר שומרון ותקעה יתד בעמק יזרעאל. השם עמרי התאים אולי גם להוויה החקלאית שחידשו מתיישבי עין חרוד.
עמרי אריאב היה בן גאה של עין חרוד – "בן כפר" כלשונו, עובד הדיר שעוד כנער נודע כרועה אחראי. עם זאת, הוא לא הלך רק בתלם המקובל בקיבוץ. כאדם רגיש וחובב ספרות, הוא קרא את הספרות הרוסית הקלסית שתורגמה אז לעברית ונפוצה בעין חרוד, ואף אהב גם את ספריו של זאב ז'בוטינסקי. באזני חברתו ציונה, בת עין חרוד גם היא, נהג לצטט מהחרוזים המופיעים ברומן של ז'בוטינסקי "חמשתם".
עוד מצעירותו אהב עמרי לבחון את כוחו. היו אלה מבחני סיבולת וכוח, וגם תחרויות ידע עם חבריו. למשל: באילו מלים מתחיל ספר מסוים ובאילו הוא מסתיים.
כשהיה בן פחות מ-18, מבלי להמתין לסיום התיכון, התגייס לצבא הבריטי נגד עמדת הוריו והמשק. כצעיר יהודי שרדיפת צדק ותודעה היסטורית בערה בו, הוא האמין שאירופה הבוערת היא המקום שאליו עליו להגיע, ושחובתו להשתתף בהבסת הגרמנים במלחמת העולם השנייה. במכתב להוריו לארץ כתב כך:
יש בינינו אנשים שעבר עליהם הרבה מאוד. סבלו רבות מידי הגרמנים. זוכר אני כשנסענו מדרום איטליה לצפונה, היינו עוברים על פני רכבות טעונות שבויים גרמנים. בעוברנו בקרבתם היה ברד של אבנים ניתך מקרונותינו אל קרונותיהם. והאבנים קלעו למטרה. אני לא זרקתי, גם לא חייבתי את הזריקה, אך גם לא שללתי. ראיתי לפני אנשים משלנו נרגשים וחורקים שיניים, ותוך זריקת האבנים התרגשו והתלהטו ביותר… הרכבות הללו נחרתו בזיכרוני היטב היטב.
כחובב ספורט מושבע מילדות זכה עמרי בתחרויות ספורט שנערכו בצבא הבריטי. כך למשל דווח בעיתון החיילים הארץ ישראליים "לחייל" במאי 1946:
לאחר השחרור מהצבא הבריטי חזר עמרי אריאב לעין חרוד, אל הדיר, ואל הטיולים בגלבוע ובארץ כולה.
בשבועות שלאחר הכרזת העצמאות ופלישת צבאות ערב, התגייסו בני המשקים בעמק חרוד להגנה על העמק. הם לחמו על הגלבוע לצד חטיבת גולני, נגד הכנופיות, צבא ההצלה של קאוקג'י והצבא העיראקי שהתבסס בג'נין. בראשית יוני 1948 יצאו בני עין חרוד לקרב על הכפר מזאר במורדות המערביים של הגלבוע. עמרי אריאב בן ה-21, החייל הוותיק והמנוסה מהצבא הבריטי, הוביל את הקרב הארוך והקשה על עמדה 5 עד לכיבוש הכפר.
לאחר הקרב במזאר ביטא שוב עמרי אריאב את עצמאותו. הוא הפתיע את קיבוצו וחבריו והצטרף לאחר מבחנים לקורס טייס מס' 2, הקורס הראשון של חיל האוויר שנפתח בארץ. בדצמבר 1950 הסתיים הקורס ועמרי אריאב הוסמך כטייס קרב. מאז הוא לא הפסיק לטוס.
אבי משה-סגל, אוצר מוזיאון חיל האוויר בחצרים וקצין מורשת חיל האוויר, חקר את סיפורו של עמרי אריאב. הוא מספר שעמרי היה מטובי הטייסים בחיל האוויר הצעיר – "טייס טבעי", שנועד לגדולות גם בתחום הפיקוד. הוא הטיס את מטוס הקרב-הפצצה מוסטנג – המטוס המוביל של חיל האוויר, וערב נפילתו נועד לצאת להכשרה על מטוס הסילון הראשון שנועדו להגיע לחיל האוויר – ה"מטאור".
עמרי נישא לציונה, וביוני 1954 נולד בנם יָרוֹם. בכל יום לאחר חזרתו הביתה היה עמרי אומר לציונה: "זהו קצה גבול האושר"!
כחודשיים וחצי לאחר לידתו של ירום, ביום 18.8.1954, בתאונה אווירית בשמי כפר יהושע במהלך מפגן אירובטי של חיל האוויר, נפל עמרי אריאב.
ירום אריאב גדל והיה לכלכלן בכיר במשרד האוצר ולימים התמנה למנכ"ל משרד האוצר. בשנות השמונים פגש בשר התעשייה והמסחר אריק שרון, שאמר לו: "את החוויה המפחידה ביותר בשירותי הצבאי עברתי כשאביך עמרי לקח אותי במטוסו לסיור אווירי בשומרון, מעבר לגבול, ועשה איתי 'באז' מעל שכם". כשהיה ראש ממשלה זיהה אריק שרון את ציונה קיפניס ממרחק של 50 שנה, וסיפר לה שהשתתף בהלווייתו של עמרי בעין חרוד בשנת 1954. עמרי שרון סיפר השבוע שהוא יודע ששמו ניתן לו בהשראת דמותו של עמרי אריאב שהיה יקר ללבו של אביו, עשר שנים לאחר נפילתו. אביו סיפר לו שעמרי הטיס אותו במקרים נוספים, בין השאר כנראה גם בהכנות לפעולות התגמול של יחידה 101 וגדוד הצנחנים.
כשהיה ירום בן 6 נישאה ציונה אריאב לבנו הבכור של לוין קיפניס, שי קיפניס, שאימץ את ירום וגידל אותו כבנו. באחת משיחותיו עם ציונה התעניין משורר הילדים איך הגיב ירום כאשר סיפרה לו על היעדרו של אביו. ציונה השיבה לו שירום בן ה-3 שאל מיד: "אז עכשיו הוא טס כל כך גבוה בשמיים שהוא לא יכול לרדת משם"? בהשראת אותה תשובה כתב לוין קיפניס את שירו "אַבָּא שֶׁלִּי טַיָּס" שהוקדש לירום אריאב. בשונה משיריו הרבים האחרים של קיפניס, השיר הזה נותר בחוג המשפחה בלבד. ציונה קיפניס, כלתו האהובה של לוין קיפניס, יד ימינו במשך עשרות שנים והמופקדת על מורשתו הספרותית, פרסמה את השיר לראשונה 14 שנים לאחר פטירתו, בספר "עמרי: עד מרומים ימריא" שהוציאה לאור בשנה החמישים לנפילתו של עמרי אריאב.
