שנים לפני שהפך לסופר ולמשורר המשכיל שהוכתר בתואר "מחבר הרומן העברי הראשון", השתוקק הנער אברהם מאפו להפוך לרואה ואינו נראה. ואכן אחד הסיפורים שאהב מאפו לספר שוב ושוב בבגרותו נגע לניסיונו להגשים את חלומו. על אותה גבעה תלולה שבפסגתה חיבר לימים את הרומן שיעניק לו תהילת עולם, ניסה מאפו בן ה־16 לעשות את הסגולה שקרא בספר הקבלה של אביו. הוא מצא גולגולת של אדם מת, מילא אותה בעפר וזרע בה זרעי קטניות. לאחר מספר ימים חזר אל המקום וגילה שעשבים גדלו בה.
היה זה סימן מבשר טובות. בערב שבת השלים מאפו הנער את סדר השמות והלחשים ובכך השתכנע שהצליח, ושמעכשיו הוא רואה ואינו נראה. הוא ירד מהגבעה ועבר את הגשר בחזרה אל העיירה. העוברים והשבים לא הבחינו בו. ליבו דפק בחוזקה מרוב אושר. אבל אז הרגיש יד נוגעת בגבו. וכשהסתובב ראה חבר השואל אותו לאן הוא ממהר כל כך. וכך ברגע אחד התחלפה שמחתו הגדולה בצער עמוק.
מחבר הרומן המודרני הראשון בעברית
אברהם מאפו נולד ב־1808 בפרבר של העיר קובנה (כיום בליטא), המרוחקת כ־100 קילומטרים מווילנה – שהייתה המרכז הספרותי של יהודי מזרח אירופה. במכתביו של מאפו ובזיכרונות מקורביו צוין כי אביו, ר' יקותיאל, היה מלמד גמרא ומקובל, נמשך אל לימודי הסוד ואהב גם נגינה ופיוט. אימו דאגה לטפח את שאיפותיו הספרותיות מגיל צעיר, ובאחד ממכתביו הודה בגילוי לב: "לבי כלב אמנו ז"ל". העוני והדלות שחוותה המשפחה לא מנעו ממאפו הילד השכלה מעמיקה. הוא התגלה כעילוי בבית המדרש, קרא בסתר ספרות חול ובדמיונו ראה עצמו משורר. ייתכן שהתמיכה המשפחתית היא שאפשרה למאפו להקדיש את חייו לייעוד האומנותי שבחר. בגיל מאוחר יותר אחיו הצעיר מתתיהו – שאליו היה קשור כל ימיו – הוא שתמך בו כלכלית.
את כתיבת הרומן "אהבת ציון" החל מאפו בשנת 1830. האגדה שנקשרה בחיבור הרומן מתארת את מאפו כבחור צעיר, חיוור ומבוהל, העולה מדי יום ביומו עם מחברת אל גבעת אלקסוטס בקרבת העיירה שבה גדל. ושם, בבקתת עץ ישנה שיש המייחסים לה חשיבות היסטורית (באומרם כי נפוליאון הגה בה את תוכניות הפלישה לרוסיה), החל מאפו מדמיין לראשונה את הרומן העברי הראשון. לימים סיפר שנהג לדמיין את קובנה שלמרגלות ההר כירושלים הבנויה שתיאר ב"אהבת ציון".
בן 22 היה מאפו בעת שהחל לחבר את ספרו, ובן 45 בצאת הספר לאור בשנת 1853. היו אלה חבלי לידה ממושכים שבסופם יצא לאוויר העולם הרומן העברי הראשון. נהוג לראות בספר "אהבת ציון" מבשר חשוב של הציונות. עלילת הרומן חוזרת אל העבר המקראי, אבל אינה מספרת מחדש את אירועי המקרא. בשפה מקראית ובעיצוב ספרותי מודרני כתב מאפו אגדה עברית חדשה. וכמו בעלי האגדה מתקופת חז"ל – לא חשש למלא בחידושים משל עצמו את שחסר בסיפורי המקרא. נוסף על כך, ובזה גדולתו הספרותית, המציא פרטים ושינה את השתלשלות האירועים כדי לשרת את הסיפור שרצה לספר.
העלילה מתפרשת על פני שני דורות בממלכת יהודה בימי מלכותם של אחז ובנו חזקיהו. על רקע נקודת המוצא ההיסטורית של מסע סנחריב (מלך אשור) בארץ ישראל, מאפו משרטט ברומן את תמונת המצב בירושלים הנצורה. סיפורי האהבה העומדים בלב הרומן שזורים בתיאור המחלוקת העזה בין "האקטיביסטים" בראשות המלך חזקיהו וישעיהו בן אמוץ – שאינם חוששים מאיומיו של רבשקה, השר הבכיר של סנחריב – ובין "התבוסתנים" בראשות שבנא הסופר, הדורשים להיכנע בעקבות איומיו של רבשקה.
גם בחייו גילם מאפו את האידיאל המתרקם: צעיר היוצא את בית המדרש בחיפוש אחר הארץ הרחוקה, ארץ אבותיו. מאפו היה נשוי פעמיים. לאשתו הראשונה נישא בהיותו בן 17, אך היא נפטרה בצעירותה. ב־1851, שנתיים לפני צאת "אהבת ציון", התחתן עם אשתו השנייה. נולדו לו שלושה ילדים, וכל חייו הוא התפרנס בדוחק מעבודתו כמורה ומחנך. בגיל 45 זכה לתהילה כאשר פרסום הספר הפך את השם אברהם מאפו לשגור בפי דוברי העברית באשר הם. בשנים הבאות חיבר מאפו רומנים וספרי לימוד נוספים. הוא נפטר בשנת 1867 בהיותו בן 59.
במכתב אל המשכיל והמחנך העברי שניאור זק"ש כתב מאפו על הרעיון הראשוני לחבר את הרומן: "ומי מלל לי, כי אעלה על גיא החזיון ואהיה סופר? אמנם, ידידי, אתה דברת אלי בחזון יום אחד… 'אל נא ללשונות זרות תקדיש כל עתותיך, כתוב ידך לשולמית… עבוד עבודתך על הרי ישראל.' הדברים האלה עוררנו אז, שנסתי מתני, קרבתי אל המלאכה, בניתי, הרסתי עד צאת אהבת ציון". בכך התכוון מאפו לעבודת השכתוב הארוכה על הספר, שהצריכה מיומנות ורגישות חסרות תקדים. בכל זאת, מדובר ברומן העברי הראשון.
מאז שראה אור בשנת 1853, התפרסם הרומן "אהבת ציון" ביותר מ־40 מהדורות בעברית ותורגם לגרמנית, אנגלית, יידיש, רוסית, צרפתית, לדינו, ערבית, ערבית־יהודית ופרסית־יהודית.
לקריאה ברומן הסרוק באתר הספרייה הלאומית
