הטובים לטייס, והטובות גם: סיפורו של חיל האוויר

מחיל הבנוי על קומץ מתנדבים שטס במטוסים מפוקפקים ממלחמת העולם השנייה, הפך חיל האוויר לאחד מהגופים הצבאיים המובילים בעולם. מהמבצע במלחמת השחרור בו טסו במטוסים שיוצרו עבור הצבא הנאצי, דרך התכנון המבריק של המבצע להפצצת הכור בעיראק ועד לסיפורו הכואב של רון ארד ומאבקה החלוצי של אליס מילר. זהו סיפורו של חיל האוויר

832 Iaf

מטוס של טייסת הקרב הראשונה, טייסת 101. צילום: בנו רותנברג, 1951. מתוך אוסף מיתר, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

ערב הקמת מדינת ישראל היו "למדינה שבדרך" פלוגות של חיילים קרביים, מערך מודיעיני לא רע בכלל, פעילות דיפלומטית מרשימה ולא מעט פעילים נלהבים בארץ ובעולם, שנדבקו בחיידק הציוני. מה לא היה? מערך אווירי איכותי. למרות שלאורך שנות ה-30 וה-40 נעשו כמה ניסיונות להקים מערך שכזה, הוא לא הצליח להתרומם. הגענו למלחמת העצמאות כשלחמש חמש צבאות מדינות ערב התוקפות היו כ-60 מטוסי קרב ובוודאי מאות טייסים, ולישראל מטוסים קלים שיכולים לכל היותר להטיל פצצה מאולתרת. המצב דחק. בן גוריון וצמרת הצבא הצעיר הבינו שחייבים לנקוט בפעולה משמעותית, ועליהם להקים מערך אווירי התקפי בדחיפות.

997009635697005171
ראש הממשלה ושר הבטחון דוד בן גוריון (במרכז), עזר ויצמן מפקד חיל האוויר (משמאל) והטייס דני שפירא בטקס קבלת מטוס המיראז' 3, מטוס קרב צרפתי, 1961. צילום: אריה יעקבי. רשומה זו היא חלק מפרויקט רשת ארכיוני ישראל (רא"י) וזמינה במסגרת שיתוף פעולה בין יד יצחק בן צבי, משרד המורשת והספרייה הלאומית של ישראל.

רכישת מטוס קרב לא היתה משימה פשוטה כלל וכלל במאי 1948. העולם עוד ליקק את הפצעים ממלחמת העולם השנייה, וארצות הברית סירבה למכור מטוסי קרב למדינת היהודים. מי שהסכימה הייתה צ'כוסלובקיה. המדינה שזה עתה השתחררה מעול הכיבוש הנאצי חיפשה נואשות אחר מדינה שתסכים לרכוש את המטוס שייצרה, איווה S199. 

בימי המלחמה, יוצר בצ'כיה מטוס המסרשמידט, מטוס הקרב הטוב בעולם, שפותח על ידי הנאצים במטרה לכבוש בעזרתו את כל אירופה. את הידע לבנות מטוסים היה לה גם חלק מהרכיבים ששימשו לבניית המסרשמידט היו ברשותה. ומה בכל זאת היה חסר במלאי? המנוע והמדחף. הצ'כים ניסו לאלתר, ומתוך כך יצרו את אחד ממטוסי הקרב הגרועים בעולם – בלתי יציב בצורה מסוכנת ועם רקורד מרשים של תאונות טייס – שהדביק לו שם של מטוס אובדני.

אבל לישראל באותה עת לא הייתה ברירה והמטוסים נרכשו והוברחו לארץ במבצע בָּלָק (שם המבצע הוא אזכור לדמות התנ"כית בָּלָק בן-צפור). בארץ זכו מטוסי האיווה בשם ישראלי חדש – הסכין. יעילותם המבצעית הייתה נמוכה מאוד, אבל בכל זאת היה בעצם קיומם יתרון משמעותי – גורם ההפתעה. צבאות ערב לא שיערו בנפשם כמה מהר תצליח מדינת היהודים להצטייד בכלי תעופה.

ציור מתי קמחי 1988
מטוסי ספיטפייר של חיל האוויר הישראלי, מיירטים מטוס סאנדרלנד של חיל האוויר המלכותי בדדרכו מהמזרח הרחוק לאירופה. איור של מיקי עמית, 1988, מתוך "קווים בשמיים – חיל האוויר באיורים".

למרות חסרונותיו הרבים, הצליחו טייסי הסכין להפיל את שני מטוסי האויב הראשונים בהיסטוריה של קיומו, בזכות הטייס מודי אלון שנשלח בתחילת יוני לתל אביב. חיל האוויר הקטן והצנוע זיהה שני מטוסי דקוטה מצריים שהגיעו במטרה להפציץ את העיר. מעל שמי העיר ומול עיניהם של אלפי תל אביבים צוהלים הצליח אלון לזנב את המטוסים ולהפציץ אותם כהוגן. חודשים ספורים אחרי התקרית נהרג אלון בתאונת טייס כשניסה להנחית את המטוס הצ'כי הגרוע. אחרי עוד כמה תאונות מצערות שהובילו למותם של טייסים, ויתרה ישראל סופית על כל ה"סכינים" והצליחה לרכוש מהצ'כים מטוסי ספיטפייר בריטים. 

עם סיום המלחמה והחתימה על הסכמי הפסקת האש, היו לחיל האוויר כמה מטרות לפניו, וכמה בעיות משמעותיות לפתור. ראשית, היה על הצבא להצטייד בצי מטוסים אמיתי, לא כזה שנרכש בסתר ובטח לא כזה שמורכב ממטוסי קרב ישנים והרוסים ממלחמת העולם השנייה.

שנית, היה עליו להמציא את דור חדש של הטייסים. בימי המלחמה הסתמך החיל על מתנדבים, יהודים ציונים שהגיעו ממדינות כמו בריטניה, ארה"ב ודרום אפריקה, שם למדו טייס. אחד מהטייסים האלה היה רודי אוגרטין. במלחמת העולם השנייה הצטיין אוגרטין כטייס קרב אמריקאי שהפיל שלושה מטוסי אויב. הוא נפל בשבי הגרמני והצליח להימלט ממנו. במהלך מלחמת העצמאות הפיל ארבעה מטוסי אויב.

רודי אוגרטין
מתוך "תולדות חיל האויר – מעצמאות לקדש", הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר.

אוגרטין היה ידוע לא רק כאחד מטייסי הקרב הטובים שהיו בישראל, אלא גם כמדריך המיתולוגי של קורסי הטייס הראשונים. עד תחילת שנת 1950 הצליחו אוגרטין וחבריו לכיסא המפלט להכשיר כ-50 טייסים, ובאותה שנה נפתח רשמית קורס הטייס הראשון.

בוגרי קורס טיס 1
מתוך "תולדות חיל האויר – מעצמאות לקדש", הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר.

שנות ה-50 המוקדמות עברו על החייל בהתפתחות מואצת. בדומה למרבית הצבא, שהוקם במהירות ותחת אש האויב, גם חיל האוויר היה זקוק לשנים האלה כדי לעצב את דמותו וכוחו. הקמת הטייסות, פיתוח המערך הטכני לתיקון וטיפול במטוסים, פיתוח קורס טייס וקורס מדריכי טייס – כל אלו התרחשו בשנים הראשונות לקיומו. לצד מגמת הפיתוח המואץ, המשיך חיל האוויר לבצע את ייעודו ולהגן על שמי הארץ. חדירת מטוסים זרים לגבולות הארץ הייתה בשנים ההן כמעט דבר שבשגרה, שכן טייסים רבים לא היו מודעים למדינה החדשה שבין נהר הירדן לים התיכון, ונכנסו לשטח האווירי של ישראל. מטוסים אחדים אף יורטו ע"י טייסים ישראלים, לאחר שחדרו לשטחים הטריטוריאליים של ישראל ולא נענו לקריאות של טייסים ישראלים לנחות, למשל, כשהורידו לקרקע מטוס קרב בריטי שטס מעל ישראל. עזר ויצמן, מי שהיה מפקד טייסת 101, הטייסת הראשונה, סיפר לימים, "אני לוקח סירת מנוע מנמל תל־אביב, שט אל המטוס, עולה עליו, ומוצא כמה חברים אנגלים, נדהמים ומופתעים, בודקים את המפות שלהם ומנסים למצוא בהן זכר למדינה עצמאית נוספת".

קורס גופנאים 1949
מתוך "תולדות חיל האויר – מעצמאות לקדש", הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר.

לאחר כמעט עשור שהוקדש להתמקצעות, התארגנות מחדש והקמה יש מאין של מערך הטייס של צה"ל, הגיעה שעתו הגדולה של חיל האוויר. השנה היא 1956 ומבצע חדש, הגדול ביותר בהיקפו מאז מלחמת השחרור, בשילוב כוחות בריטים וצרפתים, עמד בפתח – מבצע קדש. במהלך מבצע קדש היו טייסי החיל אמונים על הבאת חיילי הצנחנים אל מסדרונות סיני, כ-15 מטוסי תובלה מסוג דקוטה ועוד כמה מטוסי קרב שגיבו את השיירה הצניחו את מאות חיילי הצנחנים והנח"ל סמוך למעבר המיתלה. בנוסף, תחת מבצע תרנגול, הצליחו טייסי חיל האוויר להפיל מטוס תובלה מצרי אחד שבו טסה כמעט כל צמרת הפיקוד של צבא מצרים. לאורך כל ימי המבצע נשמרו שמי הארץ תחת שליטה ישראלית.

מבצע קדש היה במובנים רבים נקודת המפנה של חיל האוויר כמו גם של צה"ל כולו ואף אולי של מדינת ישראל. הישגיה במלחמה היו משמעותיים, זאת בניגוד לשותפותיה למלחמה צרפת ובריטניה, שספגו כישלון חרוץ הן בהשגת יעדיהן האסטרטגיים – שליטה במפרץ סואץ הסמוך והן במעמדן העולמי. עם סיום המבצע השיגה ישראל שקט אזורי לתקופה ממושכת – מתקפות הפאדיון פחתו משמעותית ומפרץ אילת לא היה נתון להתקפות המצריות יותר. בזכות שיתוף הפעולה שלה עם המעצמות האירופאיות, זכתה ישראל למלאי של נשק מתקדם וכלי טייס חדשים מצרפת. עידן חדש יצא לדרך. מכאן והלאה ידעו כל מצביאי ומנהיגי המדינה כי בכל מלחמה ומבצע חיל האוויר חייב להיות בשמיים. אף טייס זר לא יכול היה לטעון עוד שלא הכיר את המדינה החדשה במזרח התיכון. בנוסף, בימי מבצע קדש ישראל מיצבה עצמה כמדינה עם תעשייה וידע צבאי שיש בו ערך לארצות נוספות.

אופרה אחרת: הפצצת הכור בעירק

סיפורנו מתקדם שני עשורים קדימה. בשנים שבין 1956 לשנת 1981, הספיק חיל האוויר להשתתף בשלוש מלחמות ולהגיע להישגים מרשימים. צי המטוסים גדל לאין שיעור וגם ארצות הברית הפכה לבעלת ברית וספקית הציוד עיקרית לישראל. בשנת 1981 רושם החיל הישג משמעותי והיסטורי – הפצצת הכור הגרעיני בעירק. קדמו לו כמה שנים של ניסיונות דיפלומטיים ומודיעיניים לסכל את התקדמות הפיתוח, שלא צלחו. בניגוד למלחמות ולמבצעים אחרים, תוכנית הפצצת הכור הייתה מבצע שכמעט כולו בוצע על ידי חיל האוויר.

צילום צח אבנור
מטוס נץ מספר 107, אחד ממטוסי ה-F-16A שהשתתפו בתקיפת הכור הגרעיני בעירק. צילום: צחי אבנור, מתוך ויקיפדיה.

מלבד שמונת מטוסי הקרב מסוג F16 שהטילו את הפצצות, היו מעורבים במבצע עוד כ-60 כלי טייס שונים ששימשו לאבטחת הכוח התוקף לגיבוי ולחילוץ בעת הצורך.

בשנת 1977 מגשים סדאם חוסיין חלום ישן: הוא מצליח להקים בעיראק כור גרעיני ראשוני בו מפיקים העיראקים פלוטוניום – אחד מהרכיבים הנחוצים להרכבת פצצת אטום. כשנה אחר כך מגיע המידע לידי המודיעין הישראלי. למרות שההצהרות הרשמיות של עיראק ושל צרפת (שסייעה לה בפיתוח הכור בתמורה לסכומי כסף משמעותיים ונפט במחיר משתלם במיוחד), כי מטרתו היא מחקרית בלבד, גודלו ויכולותיו העידו אחרת. מדינות העולם הגיבו באדישות להתקדמות העיראקים והאשימו את ישראל בהיסטריה והסתה, טענות שגם יריביו הפוליטיים של בגין השמיעו בארץ.

אבל צה"ל וקהיליית המודיעין סברו כי עיראק היא מדינה עוינת ותוקפנית לישראל מיום הקמתה. איש לא ידע כיצד ינהג סדאם חוסיין, דיקטטור אכזרי וצמא דם, כשבידיו נשק להשמדה המונית. כל אלה השפיעו עמוקות על רוה"מ בגין, שמאז ומתמיד הושפע מלקחי השואה ותוצאותיה, ואף היטיב לנסח זאת, "אם האויב מאיים עלינו בהשמדה עלינו להאמין לו", אמר. המבצע נוהל בחשאיות מירבית ואף אחת מבנות הברית של ישראל לא שותפה בתיכנונים.

ב-7 ביוני 1981 יצאו שמונה מטוסי קרב מבסיס עציון הסמוך לאילת. מפקד המבצע היה אל"מ זאב רז, שפעל תחת הרמטכ"ל רפאל איתן ומפקד חיל האוויר דוד עברי. לצד רז פעלו גם טייסי קרב ששמם יצא למרחקים, כמו אלופי ההפלות של צה"ל ישראל שפיר ויפתח ספקטור ולצידם גם אילן רמון, שמאוחר יותר היה האסטרונאוט הישראלי הראשון ונספה באסון הקולומביה.

990040476850205171
אל"מ אילן רמון במדי חיל האויר. 1999. צילום
מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

השמיניה המופלאה נדרשה לצאת למסע מסוכן ביותר – יותר מ-1000 קילומטר מעל מדבריות הענק של מדינות אויב, בדממת אלחוט. במהלך המבצע נדרשו הטייסים לבצע פעולות מסוכנות מאוד כמו תדלוק חם – תדלוק בזמן שמנועי המטוס פועלים והשלכת מכלי הדלק הריקים מהמטוס אל הקרקע תוך כדי טיסה. עם הגיעם לאזור הכור, עמוק בתוך השטח העיראקי, השליכו הטייסים 16 טון פצצות תוך כדי תמרוני אוויר מרשימים בעזרתם חמקו מעוצמת הפיצוץ. ההפצצה הובילה להרס מוחלט של הכור והוציאה אותו מכלל שימוש.

על פועלו במבצע אופרה קיבל אל"מ זאב רז את צל"ש הרמטכ"ל.

בתוך שלוש שעות בלבד הצליחו שמונת הטייסים לחזור בשלום מהמבצע כשכל מטרותיו הושגו – הכור חוסל, אף אחד מכוחותינו לא נפגע ואף המטוסים חזרו ללא פגע. חיל האוויר עשה היסטוריה. כאשר שמע סדאם חוסיין שמטוסי חיל האוויר פרצו את שמי עיראק, השמידו את הכור וחזרו ללא פגע, הוא הורה להוציא להורג את מפקד סוללת הנ"מ שהוצבה לשמור על הכור. ברחבי העולם גינו את ישראל על המבצע. גם ארצות הברית מחתה קשות על השימוש הישראלי – הפסול לדבריה – בנשק האמריקאי. בארץ, לעומת זאת, נרשמה אופוריה ותחושת ניצחון. 

אולם לא רק הצלחות אופוריות נרשמו לטובת החיל. כארבע שנים אחרי, באוקטובר 1986, נפל הנווט הקרבי רון ארד בשבי ארגון אמ"ל בלבנון. בעת שביצעו טיסה מבצעית, הופל מטוס הפאנטום שעליו טסו ארד והטייס ישי אבירם, שחולץ משדה הקרב. על אף שנעשו לאורך השנים ניסיונות לאתרו, עקבותיו אבדו. הוא הוגדר כנעדר בשנת 1988. לאורך השנים נעשו מספר ניסיונות להבין מה עלה בגורלו של ארד וספקולציות שונות הועלו לגביו: שהועבר לשטח איראן, שנהרג בעת שניסה להימלט משוביו בלבנון או שנהרג ממחלת עור קשה בשנות ה-90. כך או כך, גורלו נותר לוט בערפל. לאורך השנים ניסו משפחתו ואנשים אחרים להפעיל לחץ ציבורי לשחרורו, מאמצים שלא צלחו. 

עד היום רון ארד הוא סמל – חייל ישראלי שנפל בשבי ולא חולץ. 

רון ארד 22 יולי 1988 חדשות 1
רון ארד. התמונה מתוך ראיון עם אשתו התפרסם כשנתיים לאחר נפילתו בשבי בעיתון חדשות, 22 ליולי, 1988: "אשת הנווט השבוי תמי ארד מסרה אתמול ד״ש נרגש לבעלה דרך ראיון בגלי צה״ל. מפקד חיל־האוויר אמר: "אני מקווה שמישהו שמע אותה. הסיכוי שווה הכל״."  הראיון המלא בע"מ 3.

מילר נ' משרד הביטחון

חיל האוויר התפתח משמעותית לאורך השנים. אולם עד אמצע שנות ה-90, לפחות מחצית מהאוכלוסייה נשארה מאחור, בכל הקשור אליו. על אף שלפני קום המדינה ובימיה הראשונים נשים רבות התנדבו בתפקידי לוחמה ואפילו שימשו כטייסות כמו זוהרה לביטוב ודיתה פרח, או אלינור רודניק, אמריקאית יהודייה וציונית שהייתה חלוצת תעופה ובהמשך פיתחה ביחד עם טדי קולק את קורס הטיסה המחתרתי לפעילי ההגנה. גם במבצע קדש שירתו טייסת אחת, יעל רום, ונווטת אחת בתיה אורני. אולם דרכן של האחרונות לא הייתה קלה, הן ספגו ההערות משפילות ונדחו על ידי הטייסים הגברים שלצידן עד שנסגרו שעריו של הקורס בפני נשים באופן סופי. עד שבשנת 1995 נערה אחת שאלה – למה? והלכה עם השאלה הזאת כל הדרך לבג"צ.

אליס מילר
אליס מילר, צילום: דובר צה"ל. לאחר שסיימה תואר בהנדסת אווירונאוטיקה שירתה כקצינה בחיל האוויר. כתבה ספר על חייה שיצא לאור בשנת 2020.

אליס מילר הייתה עתודאית, בוגרת תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה בטכניון. בבואה להתגייס ביקשה להתמיין לקורס טייס וסורבה בשל היותה אישה. בעקבות כך הגישה עתירה לבג"צ בבקשה לפתוח את הקורס בפני נשים תחת הטענה של פגיעה בזכות היסוד לשוויון בין המינים. המדינה טענה מצידה כי המניעה נובעת משיקולים טכניים בלבד – ההכשרה הארוכה לטייס ושנות הקבע הארוכות עומדות בסתירה מול השאיפה של נשים לאימהות. בג"צ דחה את הטענות האלה ברוב קולות וקורס הטייס נפתח לנשים. אליס מילר אמנם לא הצליחה להתקבל אל הקורס, אולם שלוש שנים אחרי שעתרה מילר לבג"צ, סיימה אישה אחרת את הקורס במגמת נווטות. זה לא קרה בן לילה אבל מאז בג"צ מילר חיל האוויר יכול להתגאות גם בהתקדמות המגדרית שעשה. מחיל גברי שבו "הטובים לטייס, והטובות לטייסים", לחיל שבו משרתות טייסות קרב, נווטות וטייסות מסוקים ותובלה. בשנת 2019 מונתה לראשונה במח"א מפקדת טייסת. בעקבות פתיחת הקורס לנשים, נפתחו בפני נשים קורסים יוקרתיים נוספים בצה"ל כמו קורס חובלים ותפקידי לוחמה שונים.

חיל האוויר הישראלי הוא אחד מחיילות האוויר הטובים בעולם כיום, והטוב במזרח התיכון. שליטתו בשמי הארץ בלתי ניתנת לערעור. בימי מלחמת חרבות ברזל פעלו ופועלים טייסי וטייסות חייל האוויר, הצוותים הטכנים, טייסות המסוקים וכל בעלי התפקידים בחיל שכם לצד כנף ביחד עם כוחות הקרקע הפועלים מתחת. 

בימיה הראשונים של המדינה, כשהמטוסים שעמדו לרשותנו היו לכל היותר "סכינים" איש לא שיער בנפשו כי בתוך זמן קצר תהפוך מדינה קטנה שעוד לא צוירה במפות העולם, למעצמת התעופה הגדולה באזור. 

לכל הכתבות בפרויקט "שומר ישראל – סיפורן של יחידות צה"ל"

שירים בארנק – המשוררים, הסיפורים והיצירות על שטרות הכסף שלנו

מה הקשר בין השיר 'ימים לבנים' של לאה גולדברג המופיע על שטרות 100 שקל ובין לוח השנה הגרגוריאני? איך הפך 'שיר בוקר' של אלתרמן שעל שטרות 200 שקלים ללהיט בגרמניה הנאצית, ומהם השירים הסמויים שהוטמעו בשטרות הכסף כאמצעי ביטחון נגד זיוף? האזינו לשיחה עם ד"ר חזי עמיאור, על המשוררים והשירים שעל שטרות הכסף הישראלים

זמן שמיעה 55 דק'
715 537 Blog פודקאסט

מגישה ועורכת ראשית: ורד ליון-ירושלמי
אורח: ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית
הפקה: KeyPod הפקות הסכתים
עריכה: הספרייה הלאומית

לכל פרקי הסכת הספרנים – לחצו כאן

הַמּוּסָךְ – כל הגיליונות

כל גיליונות המוסך לאורך השנים בדף מרכז אחד. ימי חמישי, אחת לחודש, ספרות טובה

All832

ריטה כץ, הסוסים של פריזיוואלסקי, שמן על בד, 4535X ס"מ, 2020

.גיליונות 2024 עד כה:

832 629

מוסך 832 629

Tag 158 715 537

גיליונות 2023:

גיליונות 2022:

.

גיליונות 2021:

גיליונות 2020:

.

גיליונות 2019:

מוסך 62

מוסך 61

המוסך 59

המוסך 56

tagit-54__715-537

tagit-53__715-537.1

tagit_52-715-537

nehita-51_715-537

nehita_50-50_715-537

tagit_49-715x537

tagit_48_715-537

nehita47__715-537

715-537_nehita)-46

nehita_45_715-537

8

8

nehita_42_715-537

.

גיליונות 2018:

.

nehita_41-715-537

nehita_40_715-537

mussach_39-715-537

מוסך 38נחיתה_37

גיליונות 2017:

הַמּוּסָךְ – "אני מאמינה"

אתיקה המכירה בכך שמאחורי כל יצירה ניצבת נפש, ומעל לכול – התשוקה הפשוטה לספרות טובה.

Maamina832

עידית לבבי גבאי, כנף (בעקבות דירר), שמן על בד, 5040X ס"מ, 2011

המוסך נולד מתוך הרגשה נמשכת, משותפת לרבות ולרבים, כי יש צורך בתיקון עמוק בסצנת הספרות בישראל, שחלקים מרכזיים ומבוססים בה לוקים בכוחנות, במחיקת נשים יוצרות, בהעדפת פרובוקציות, אלימות ומדנים על פני איכות, בצמצום נמשך של במות לשירה עכשווית ושל השיח על אודותיה. מתוך הצורך הזה ערכנו ב-2016 את פסטיבל "תיקון" האלטרנטיבי לשירה, בארבעה מוקדים ברחבי הארץ, ומתוך הכרה בנחיצותה של אלטרנטיבה קבועה אנחנו מייסדות כעת את המוסך – מוסף מקוון דו־שבועי לשירה, סיפורת, ביקורת מסה ואומנות ישראלית. המוסך ייערך על בסיס פתיחות, שוויון והומניזם, אתיקה המכירה בכך שמאחורי כל יצירה ניצבת נפש, ומעל לכול – התשוקה הפשוטה לספרות טובה.

הגיליון הראשון עלה לאוויר בפברואר 2017 והמשיך במתכונת דו־שבועית עד יוני 2023, ומאז הוא יוצא פעם בחודש. ה"אני מאמינה" של המערכת המייסדת התווה את הערכים המנחים את פעילותנו גם כיום.

חברי מערכת כיום:

מיכל זכריה, דפנה לוי, נדב ליניאל, דינה עזריאל, רתם פרגר וגנר, שירי שפירא

אוצרת אמנות: הדר גד

עורכות לשון: תמי בורשטיין ורסל דיקשטיין

רכז מערכת: איתן דקל

תודתנו למרב פיטון על הייעוץ והעזרה

מערכת מייסדת וחברות מערכת בעבר:

תמר וייס גבאי, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן; מרב פיטון, מיכל קריסטל