הרב שם טוב צבי, נכדו של שבתי צבי? תלוי את מי אתם שואלים

ההיסטוריה מספרת כי זרעו של שבתי צבי "כולו נכרת ואין שריד לאכלו", אך מסמך נדיר שהגיע לספרייה פותח מחדש את התעלומה

שבתי צבי מתוך ספרו של תומאס קנן מאמסטרדם

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

 

אחת הפרשיות המטלטלות ביותר בהיסטוריה היהודית היא משיחיותו של שבתי צבי, אשר את רשמיה ניתן לראות עד היום. אחת השאלות המעניינות בפרשה הזאת נוגעת לבניו של שבתי צבי, ובעיקר לבנו ישמעאל.

על פי הידוע נשא שבתי צבי במצרים את שרה אשתו השלישית בחודש ניסן תכ"ד, והיא ילדה לו את ישמעאל בנו בשנת תכ"ח. ברית המילה של ישמעאל הייתה בחודש ניסן תל"א בהיותו בן שלוש שנים, ולפי דברי המקור שמספר על כך הסביר שבתי צבי ש"כבר נשלמו לו ג' שנים, בסוד ג' שנים יהיה לכם ערלים, והשנה הד' יהיה כל פריו קודש הלולים". את הפסוק שמתייחס לערלת פירות העץ, דרש שבתי צבי על ערלת הבשר. גורלו של הבן הזה לוט בערפל, אבל מקובל לחשוב שהוא נפטר בצעירותו. מסופר כי שבתי צבי הכריז בחודש טבת תכ"ו בבית הכנסת באיזמיר שאשתו הרה ותלד בן, אבל הוא לא יאריך ימים. שבתי צבי עצמו מת ביום הכיפורים של שנת תל"ז (1676), והדעה הרווחת היא שבכך בא הקץ על משפחת צבי. הרב יעקב עמדין, לוחם השבתאים הידוע, סיכם את הנושא בספרו תורת הקנאות והפטיר: "תולדותיו כיוצא בו, ולד הטומאה נפגר ישמעאלי, ונעקר שבתי צבי, וזרעו בליעל, כולו נכרת אין שריד לאכלו".

האם יתכן בכל זאת שישמעאל בן שבתי צבי האריך ימים וכיהן כרב ופוסק הלכה? עד כמה שהרעיון נשמע מופרך ודמיוני, החוקר הנודע מאיר בניהו האמין שהוא אמיתי.

כותב מאיר בניהו: "עלומות הן דרכי ההיסטוריה. פרשיות שגם סופר שדמיונו פורה ביותר לא יכול לציירן בדעתו, מתגלות כאמת היסטורית […] אף מפריחי השמועות ובעלי האגדה השבתאית שלא היה גבול לדמיונם לא דימו בנפשם מה שעלה לו לבנו של שבתי צבי בגורלו, שהיה לרב ופוסק ידוע בזמנו".

בניהו סבר שיש מקורות שמהם אפשר ללמוד כי ישמעאל צבי עזב את מורשת אביו, עבר ללמוד תורה בשאלוניקי והפך לרב ומורה הוראה. מבחינת השבתאים חשוב היה בנו של שבתי צבי כמת, ומשום כך נפוצה הדעה שישמעאל צבי מת בצעירותו. בניהו מביא לראיה את עדותו של ר' אברהם קונקי שראה בסביבות שנת ת"נ (1690) "שאלה מישמעאל צבי, ותשובתו הרמה, דברים עמוקים מאד". ישמעאל אם כן יושב ועוסק בתורה בשאלוניקי, ואף כותב תשובות עמוקות בהלכה.

לאחר שהחליט מאיר בניהו שעוד ישמעאל חי, יצא הוא במסע חיפושים כדי לאתר את עקבותיו של הרב ישמעאל צבי ברחבי עולם הספרות היהודית. מהר מאד הוא נתקל בשמה של שושלת רבנים ממשפחת צבי בעיר סרייבו שבבוסניה, "סאראי דמן בוסנא" בלשון יהודי התקופה. הראשון שבהם היה יצחק צבי, שכיהן בין השנים תמ"ט-תע"ו (1716-1689) בערך, ואחריו שימש ברבנות בנו שם-טוב צבי עד לא יאוחר משנת תק"ח (1748). שאלות ותשובות וחידושי תורה של הרבנים למשפחת צבי נדפסו בכמה ספרים בני התקופה, אבל אין אף לא רמז למוצאם המשפחתי הבעייתי.

 

תשובה בספר "דבר משה" לרבי משה אמארילייו אל שם טוב צבי. לחצו על התמונה להגדלה

 

 

תשובה בספר "פרח מטה אהרן" לרבי אהרן פרחיה אל יצחק צבי

 

בניהו מוצא רמז להשערתו בכך שיצחק צבי מעולם לא מזכיר את שם אביו, ואילו בנו שם טוב מרבה לחתום "שם טוב בן יצחק". אולי גם בחירת השם "שם טוב" שנתן יצחק לבנו מסגירה את רצונו העז בטיהור שם המשפחה, ואת שאיפתו שלפחות הדור הבא יזכה לשם טוב.

השערתו של בניהו נועזת ומפתיעה, במיוחד על רקע הדעה האחרת שהועלתה באשר לזהותו של הרב יצחק צבי מסרייבו. באנציקלופדיה אוצר ישראל (חלק ג, ניו יורק תרס"ט, עמוד 9) כתב ההיסטוריון שלמה רוזאניס: "כאשר שקטה הארץ הקימו עדת שאראיי את הרב יצחק בן צבי אשכנזי לאב"ד, ובזה הראתה העדה את חיבתה לחכם צבי". ר' צבי אשכנזי (1718-1658) הידוע בשם חיבורו "חכם צבי" שהה בסרייבו בשנים תמ"ז-תמ"ח, וכאות הוקרה לפועלו מינתה הקהילה את בנו יצחק לרב העיר. את ייחוסו של יצחק צבי אל ה'חכם צבי' מיתן אמנם רוזאניס לאחר זמן וכתב בלשון זהירה "שהיה אולי קרובו של הרב הקודם ר' צבי אשכנזי" (קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם, חלק ד, סופיה תרצ"ה, עמוד 256), אבל אחרים ראו זאת כעובדה גמורה (למשל יצחק שמואל עמנואל, מצבות שאלוניקי, חלק ב', ירושלים תשכ"ח, עמוד 555).

לפי הצעתו של רוזאניס היה ר' יצחק צבי בנו של ה'חכם צבי', והיה אם כן אחיו של ר' יעקב עמדין לוחם השבתאים הידוע. שתי הצעות הזיהוי ליצחק צבי מנוגדות אפוא זו לזו מן הקצה אל הקצה. או שמדובר בבנו של "המשיח" שבתי, או שהיה אחיו של גדול הלוחמים בו. אין לשכוח כמובן את האפשרות השלישית הסבירה מכולן שלא היה לו קשר לא לזה ולא לזה.

בקטלוג הספרייה לא מופיעים שמותיהם של יצחק צבי ובנו שם טוב, ועד כמה שידוע לי אין כמעט דבר בכתיבת ידם. לאחרונה הגיעו לספרייה צילומים של ספרי דפוס מהארכיון הלאומי של בולגריה, ועל כריכתו של אחד הספרים (כנראה ספר גט פשוט, קושטנדינא תע"ט) נמצאה מליצה מחורזת בשבחו של ר' חיים אלפנדרי. הקטע כולו מלא בציטוטים מקראיים ותלמודיים, ומשחקי מילים שמבוססים עליהם. בסופו חתם הכותב: "בן קטי"ן ידיו עצורו"ת ולא חולק לו בבינה, שם טוב בכמהר"ר יצחק צבי זלה"ה". המליצה נפתחת במשפט: "ידו פרש ש"ר ומימינו אש דת בדרך הלוכו הקנה", ומכאן נראה שהיא נכתבה לרגל הדפסת ספרו של אלפנדרי אש דת בשנת תע"ח. על פי המקובל נפטר ר' יצחק צבי בשנת תע"ו, ואם כן כשלוש שנים אחר כך כתב בנו וממשיכו את השבח הזה כרבה של העיר סרייבו.

 

כתב ידו של שם טוב צבי

לפנינו אפוא מסמך יחיד במינו בכתיבת ידו של שם טוב צבי, (אולי) נכדו של שבתי צבי. כפי שאפשר לראות בתחתית התמונה יש כיתוב נוסף ביד אחרת, ובו הפירוט המלא של שושלת הרבנים לבית צבי. את הקטע כתב נינו של ר' יצחק צבי, (אולי) בן נינו של שבתי צבי. גם בחלק הזה יש הרמזים ומליצות תלמודיים כמנהגן של רבנים. "אדם מועט מן המעטן, עבד טבי, צעיר מכל בית אבי, יאושע צבי בן לא"א הרב הכולל, ענוותן כהלל, אין גומרין עליו את הלל, כמוהר"ר יצחק צבי נר"ו, בן להרב המובהק ומאיר כברק, כמוהר"ר שם טוב זלה"ה, בן להרב המובהק ואח לברק, כמוה"ר יצחק זלה"ה". ראויה לציון העובדה כי גם כאן בפירוט המלא של שושלת הרבנים לבית צבי נעדר שם אביו של ר' יצחק. האם מדובר בצירוף מקרים או בהשמטה מכוונת? נשאיר לכם להחליט.

ונחתום בדברי בניהו: "אכן מופלא הדבר ביותר שהאיש שהיה רב בצעירותו, הפך ל"משיח", ויצא והוציא עמו מאות מכלל ישראל, אעפ"כ חזרה התורה לאכסניה שלו, ובנו ובן בנו היו רבנים בישראל והרביצו תורה. אין ספק שגם כאן היתה מוצאת ה'קבלה' עניין לענות בו".

 

לפרטים נוספים כדאי לפנות אל מאמרו של מאיר בניהו, רבי יצחק צבי רבה של סאראי בנו של שבתי צבי?, ספונות, יד (תשל"א-תשל"ח), עמודים קסב-קעח.

 

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

 

כתבות נוספות

עולם שלם של כתבי יד דיגיטיליים מחכים לכם באתר "כתיב"

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

שיר המלחמה של הרב ברזאני: "רואה היטלר, והשטן עומד על ימינו למשטמה"

 






תערוכה חדשה בספרייה: כתבי יד אסלאמיים מאוירים ונדירים

פריטים מאוסף האסלאם לכבוד חודש הרמדאן

"לַיְלי ומג'נון", מאת המשורר הפרסי המיסטי הגדול נזאמי מגַנְגַ'ה. כתב יד איראני משנת 1602

לרגל פתיחת חודש הרמדאן אנחנו מציגים בספרייה תערוכה מיוחדת של כתבי יד נדירים ומאוירים, מן המאה ה-10 ועד ה-18.

בין הפריטים המיוחדים בתערוכה נמצא קוראן מיניאטורי מהמאה העשירית; שירה מיסטית שנכתבה בירושלים בשנת 1362; כתב יד מלכותי מספריית הסולטאן העות'מאני שהועתק במצוות ח'דיג'ה סֻלטאן (1821-1766); פיוט מיוחד לחודש הרמדאן שנהוג בין המוסלמים השיעים במדינות כמו איראן ולבנון; שירה פרסית עם איורים מרהיבים מאיראן של המאה ה-17 ועוד.

אוסף האסלאם נמצא בספרייה כמעט 100 שנים (משנת 1924), וכיום הוא האוסף הגדול ביותר של תרבות האסלאם בישראל. הוא נחשב לאחד האוספים החשובים ביותר במזרח התיכון.

התערוכה פתוחה לציבור ללא תשלום בשעות הפעילות של הספרייה הלאומית (ימים ראשון – חמישי בין השעות 9:00 – 19:00 וימי שישי 9:00 – 13:00) עד ה-14 ביוני.

אוצרת התערוכה: ד"ר רחל יוקליס.

 

טעימה מכתבי היד שיוצגו בתערוכה:

איור של הכעבה במסגד הקדוש במכה, מתוך ספר התפילות המפורסם "סימני הטובות וזריחת האורות: על הזכרת התפילה למען הנביא הנבחר". חיבורו של הסופי המרוקאי מֻחַמַּד אל-גַ'זוּלי (נפטר 1465). כתב יד הודי מסוף המאה ה-18.

 

"הכוכבים הנוצצים בשבח בחיר הברואים", המוכר בשם שיר אל-בֻּרְדַה ("חלוקו של הנביא") שנכתב על ידי הסופי המצרי, מֻחַמַּד אל-בּוּצִירי (נפטר בשנת 1295). כתב היד הועתק בירושלים קודם שנת 1362 על ידי הבלשן מֻחַמַּד אל-פֵירוּזאבּאדי שכתב את המילון "אלקאמוּס אלמֻחיט".

 

דפי הפתיחה של קוראן, שעיצובו הושפע מהאומנות הסינית. הקוראן הועתק בכתב נסח'י בשנת 1289, ככל הנראה בבגדאד.

 

"לַיְלי ומג'נון", מאת המשורר הפרסי המיסטי הגדול נזאמי מגַנְגַ'ה (נפטר בשנת 1209). השירה מספרת סיפורו הטראגי של משורר צעיר שדעתו נטרפת (בערבית, "מג'נון") מעצם אהבתו ללילא האסורה לו. כתב יד איראני משנת 1602.

 

בואו לבקר!

 

תגלית: הסיפור מאחורי מהדורת התלמוד שכבשה את העולם היהודי בסערה

מסמך נדיר חושף את הדרישות של האפיפיור ליאו העשירי שאיפשרו לבסוף את הדפסת תלמוד בומברג - ההדפסה הראשונה של התלמוד הבבלי במלואו

האפיפיור ליאו העשירי. ציור: רָפָאֵל

גלו עוד על התלמוד: כתבי יד נדירים, סיפורים מיוחדים על התלמוד, כרזות ועוד

 

מסמך מאוסף רנה ברגינסקי, ציריך, BCB 283, שהתגלה לאחרונה חושף את הסיפור מאחורי הדפסת המהדורה הראשונה של התלמוד בשלימותו, תלמוד בומברג (ר"פ-רפ"ג, 1522-1519).

ב-13 באפריל 1518, קיבל המדפיס הנוצרי דניאל בומברג את הפריווילגיה, כלומר האישור הרשמי מהאפיפיור ליאו העשירי בכבודו ובעצמו להדפסת המהדורה הראשונה של התלמוד בוונציה. אך הייתה זו אליה וקוץ בה.

הפריווילגיה שהעניק האפיפיור לבומברג קבעה מפורשת שבצד המהדורה החדשה של התלמוד יודפסו התשובות של המומר פליקס פרטנסיס – חיבור שמטרתו לסתור את ההתנגדויות לנצרות המופיעות בתלמוד.

מסמך ונציאני בן המאה השש-עשרה, המסכם את הפריבילגיות להדפסת ספרות רבנית. מתוך אוסף רנה ברגינסקי, ציריך. צילום: ארדון בר חמא

 

העדויות ההיסטוריות, או יותר נכון היעדרן, מקשה עלינו לשחזר את צעדיו הבאים של בומברג. אך ברור שהמדפיס הממולח הבין את המשמעות של צירוף חיבור נוצרי-אפולוגטי למסכתות התלמוד, תוספת שתדחה לקוחות פוטנציאליים. סביר שפנה שוב ושוב לחברו ומי שהיה לשעבר מורו לעברית, פליקס פרטנסיס, וביקש ממנו לשכנע את האפיפיור לבטל את הדרישה.

 

האפיפיור ליאו העשירי. ציור: רָפָאֵל

כך או כך, הדרישה אכן בוטלה. באישור מחודש ששלח ב-20 לפברואר 1519, ביטל האפיפיור את הדרישה לצרף את התשובות של פליקס. בנוסף, הרשה ליאו העשירי לבומברג למנות אחד או יותר מומחים בשפה העברית, שיוכלו לתקן במידת מה את התלמוד.

ייתכן שכל הסאגה הזאת הייתה נחשבת חסרת חשיבות, אלמלא העובדה שמהדורת בומברג לתלמוד כבשה את העולם היהודי בסערה, וקבעה עד ימינו את מיספור ועיצוב העמוד המוכר: הגמרא במרכז, פירוש רש"י בצד הפנימי והתוספות בחלק החיצוני של העמוד.

דף ממסכת פסחים, תלמוד בומברג

הפוסט מבוסס על הרצאתו של אנג'לו פיאטלי, הרצאה שנשא השבוע במכון שוקן בירושלים.

 

מסכת פסחים – המסכת הראשונה שהודפסה מתלמוד בומברג באתר הספרייה 

 

כתבות נוספות

הנוצרי שקבע את פריסת התלמוד

היהודי שנלחם בצנזור האינקוויזיציה

האם כוחות הכישוף של שלמה המלך חבויים בספר הזה?

"פרק שירה": כשברואי האל בוחרים להללו בשירה

 

 




גלגוליה של התפילה לשלום המדינה: תפילה אחת נוסחים רבים

במשך שבעים השנים, מאז פורסמה לראשונה, הכניסו רבנים רבים את דעותיהם הפוליטיות לתוכן וטקסט התפילה לשלום המדינה.

דוד בן גוריון בתפילת הודיה ביום העצמאות בבית הכנסת ישורון בירושלים

"מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את מדינת ישראל, ויגלה כבוד מלכותו על-האדמה אשר נשבע לאבותינו לתת לנו." במילים אלו פותחת תפילה לשלום מדינת ישראל שכתב הרב הראשי של יהדות  אנגליה, הרב ישראל ברודי בשנת 1949. שמעתי תפילה זו לראשונה בעת ביקור בבית כנסת בלונדון בשנת 1978.

באותם ימים עדיין לא העליתי על דעתי כי יבוא יום ואקדיש לנושא התפילה לשלום מדינת ישראל שנים ארוכות של מחקר. כיוון שהטקסט עורר בי עניין ביקשתי, בשבת, מגבאי בית הכנסת שייתן לי את הטקסט המלא. זה האחרון נענה לבקשה ונתן לי תדפיס מקורי משנת פרסום התפילה, אחד מני רבים שהיו בשימוש מתפללי בית הכנסת. כך החל עבורי מסע ארוך שבמהלכו מצאתי יותר משישים נוסחים שונים של תפילה למדינת ישראל.

הנוסח שחיבר הרב הראשי של יהדות אנגליה הרב ישראל ברודי, שנת 1949

 

מחברי עשרות הנוסחים השונים לא התעניינו – כפי שעשו רבים בארץ – בשאלה: מי חיבר את התפילה? עבורם בכל המקרים הנוסח החדש נועד לתת ביטוי להשקפות פוליטיות או חברתיות ולעיתים גם השקפות אמוניות, כמו, האם מדינת ישראל היא 'ראשית צמיחת גאולתנו' כפי שכתב הרב הרצוג בתפילה המקורית או שהיא 'כראשית' או 'שתהא ראשית' ואולי כלל אין הקמת המדינה קשורה לתהליך הגאולה של עם ישראל.

אם נשאר בחברה האורתודוכסית שמחוץ למדינת ישראל ראוי לעיין בתפילה שכתב ב-1959 הרב דוד דה-סולה פול והנאמרת עד היום במאות בתי-כנסת בארה"ב. תפילה זו משלבת בטקסט אחד את מדינת ישראל וארה"ב:

"אבינו שבשמים. עזור וברך את ארצנו ארצות הברית באמריקה .שים אהבה ואחווה בין כל תושבי ארצנו. ברך את כל מנהיגי המדינות האלו, ותן בליבם רוח חכמה ובינה לקיים שלום הארץ וחרותה.

ברך את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו. וקיים בה מקרא שכתוב, כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים. ופרוש סוכת שלום על כל העולם, וכל יושבי תבל ישכנו לבטח. וכן יהי רצון, ונאמר אמן". 

הנוסח של הרב דוד דה-סולה פול, שנת 1959

 

שבע עשרה מילים בתפילה זו 'נמשכו' מהתפילה לשלום המדינה המוכרת בארץ והבולטות שביניהן 'אבינו שבשמים', המשולבות גם בתפילה שכתב הרב ברודי, וכן הצירוף 'ראשית צמיחת גאולתנו'. חיבור שתי תפילות לאחת נעשה מתוך כוונה למנוע שאלת נאמנות לאומית-לארה"ב או לישראל. בשל כך הושמטה מהתפלה הפסקה על חזון קיבוץ גלויות למדינת ישראל.

שתי הדוגמאות שהובאו מייצגות רבנים שבאורח חייהם והשקפתם האמונית-דתית קיבלו את מנהיגותו של הרב הרצוג, ששימש הרב הראשי לישראל. אך מה על זרמים אחרים ביהדות? ככל שנקפו השנים קיבלה התפילה פנים חדשות ותכנים חדשים. כך, למשל, בנוסח שכותבת מועצת הרבנים של התנועה הרפורמית באנגליה ב-1977 הם מבקשים "שלח אורך ואמתך למנהיגי העם והדריכם בחכמה ובתבונה כדי שישרור שלום בכל גבולותיה (של מדינת ישראל-י.ר.) ושלוה בבתיה. רוח אחווה והבנה הדדית תרפא כל פצע וחבורה, תקוות-עמה ועבודת בניה תגשמנה את חזון הנביאים".

הנוסח של מועצת הרבנים של התנועה הרפורמית באנגליה ב-1977

ארבע שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים נותנת התפילה ביטוי חדש לאופי ולחזון הנדרשים למדינת ישראל. בסידור 'שמע ישראל' שערך הפרופ' ירמיהו ברנובר ב-1999 עבור יהודי ויוצאי ברית המועצות הוא מביא נוסח נוסף "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו ברך את ארצנו הקדושה מדינת ישראל והגן עליה באברת חסדך. חזק את ידי מגיני ארץ קודשנו והנחילם בכתר ישועה ועטרת ניצחון תעטרם. שלח אורך ואמתך לראשיה, יועציה ובוניה. חזק את ידי העולים להתיישב בארץ קודשנו ושלח להם ולכל בית ישראל ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם. ויקוים בהם הכתוב, ונתתי שלום בארץ ויבוא גואל לציון ברינה ונאמר אמן". נוסח תפילה זו שנכתבה במדינת ישראל נושא תכנים פוליטיים סמויים וגלויים למשל, בהורדת המילים 'ראשית צמיחת גאולתנו' ובתוספת המילים 'להתיישב בארץ קודשנו'. בהורדת מילים ובתוספת מילים יש מסר שהמחבר מבקש להעביר ליוצאי ברית-המועצות לשעבר שעלו בישראל.

הנוסח שהביא פרופ' ירמיהו ברנובר בסידור 'שמע ישראל' שערך, שנת 1999

מעקב אחרי הנוסחים השונים מעלה כי השינויים הראשונים והתפילות החלופיות החלו להיכתב כבר בשנות החמישים של המאה ה-20 זמן קצר לאחר פרסומה הראשון של התפילה. טקסט התפילה המקורית לא היה נראה למאיר מדן, ששימש שנים רבות המזכיר האקדמי של האקדמיה ללשון העברית והוא כתב טקסט חדש, חלופי, הנאמר עד היום בבית הכנסת הרמב"ן בירושלים (דרום). בטקסט הקצר נאמר בין השאר "הסר מעליה כל אויב וכל צרה, ושלח אורך ואמיתך לנשיאה, לראש ממשלתה, לשריה וליועציה ותקנם בעצה טובה מלפניך.

ברך נא את צבא מגיני ארץ קודשך, חזק את רוחם, אמץ את זרועם והנחילם עטרת ניצחון. שים שלום טובה וברכה בארצך וקראת ישועה חומותיה ושעריה תהילה".

השינויים הרבים שהוכנסו בתפילה והנוסחים החלופיים שכתבו רבנים כמו הרב ישראל בארי שכיהן כרב המועצה (היום עיר) נס-ציונה, הרב הפרופ' עזרא ציון מלמד, חתן פרס ישראל לתלמוד, הרב והמחנך הנודע יעקב ברמן, חתן פרס ישראל בחינוך ורבים אחרים החלישו מאד את משמעותה של התפילה ועוצמתה בקרב הציבור המאמין והמתפלל בחברה הישראלית. אין פלא שוויכוחים פוליטיים סוערים שבהם היה הציבור הדתי-לאומי מעורב גררו עוד ועוד שינויים. שינוי בולט כזה עשה הרב אביגדור נבנצאל, רב הרובע היהודי בעיר העתיקה, בגיבויו של מי שהיה הרב הראשי אברהם שפירא כאשר הוסיף בתקופת 'הסכמי אוסלו' את המילים "וכל היועץ על עמך ישראל עצה שאינה טובה ומחשבה שאינה טובה, תופר עצתו, כדבר שנאמר עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל". בהמשך הוא הוסיף ונתן ביטוי מובהק להשקפתו הפוליטית וכתב "חזק את המתיישבים בעזה, ביהודה, בשומרון, בגולן ובכל מרחבי ארצנו הקדושה". אפשר להביא דוגמאות רבות נוספות שגררו קריאה מצד רבנים שלא לגעת בתפילה ולא לשנות מילים ותוכן. אין תפילה שידיים זרות 'פגעו' בקדושתה כפי שזה קרה בתפילה זו.

 

הנוסח של רב הרובע היהודי בירושלים, הרב אביגדור נבנצאל, תקופת הסכמי אוסלו

הבאתי רק דוגמאות, מהארץ ומחוצה לה, לשינויים בתפילה החוגגת שבעים שנה לכתיבתה ואשר מתפלליה מצאו בה כר נוח לביטוי השקפותיהן ומתוך הרגשה כי זו הדרך הטובה והראויה להכניס את הפוליטיקה חילונית לתוך מקדש התפילה שהוא בית הכנסת.

 

כתבות נוספות

יְפֵי הַבְּלוֹרִית וְהַתֹּאַר – הרעות של חיים גורי

מי באמת חיבר את התפילה לשלום המדינה?

החיטה צומחת שוב: מסע אישי בספרי הזכרון של חללי בית השיטה